דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף כג
(ברכות כב,ב)
היה מתפלל ומצא צואה במקומו - אמר רבה: אף על פי שחטא -
תפלתו תפלה.
מתקיף ליה רבא: והא (משלי כא,כז)
זבח רשעים תועבה [אף כי בזמה יבאנו]!?
אלא אמר רבא: הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל - תפלתו תועבה.
תנו רבנן: 'היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו -
פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל'
להיכן חוזר?
רב חסדא ורב המנונא: חד אמר חוזר לראש, וחד אמר למקום
שפסק.
לימא בהא קמיפלגי:
(ברכות כג,א)
מר סבר: (כל המפסיק בתפלתו,) אם
שהה כדי לגמור את כולה - חוזר לראש (כדאמרינן גבי קרית שמע לקמן
בפירקין (דף כד:), ובשהה קא מיפלגי הכא),
ומר סבר: למקום שפסק.
אמר רב אשי: האי 'אם שהה' 'אם לא שהה' מיבעי ליה (במילתא דרב חסדא ורב המנונא מיבעי ליה לאפלוגי בין שהה ללא שהה; ומדלא
אפליג - שמע מינה אפילו בדלא שהה קאמר)! אלא דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את
כולה - חוזר לראש, והתם בדלא שהה קמיפלגי: דמר סבר גברא דחויא הוא (כשהתחיל להתפלל והיה צריך לנקביו - דחוי הוא מלהתפלל,),
ואין ראוי, ואין תפלתו תפלה (הלכך מה שהתפלל - אינה תפלה וחוזר
לראש),
ומר סבר: גברא חזיא הוא, (אף על פי שאינו יכול להמתין עד שיסיים) ותפלתו תפלה
(תפלתו מה שהתפלל קודם שתיתה - תפלה ראויה היא).
תנו רבנן: 'הנצרך לנקביו - אל יתפלל; ואם התפלל -
תפלתו תועבה.'
אמר רב זביד, ואיתימא רב יהודה: לא שנו אלא שאינו יכול
לשהות בעצמו, אבל אם יכול לשהות בעצמו - תפלתו תפלה.
ועד כמה (יכול להעמיד עצמו מנקביו שיהא מותר
להתחיל בתפלה)?
אמר רב ששת: עד פרסה.
איכא דמתני לה (להאי 'במה דברים אמורים') –
אמתניתא (במתניתא גופא, ולא משמעתא דרב זביד ורב יהודה, וכי איירי אינהו - בשיעורא
הוא דאיירי): 'במה דברים אמורים? - כשאין יכול לעמוד על עצמו, אבל אם
יכול לעמוד על עצמו - תפלתו תפלה'; ועד כמה? אמר רב זביד: עד פרסה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הנצרך לנקביו -
הרי זה לא יתפלל, משום שנאמר (עמוס ד,יב) [לכן כה אעשה לך
ישראל עקב כי זאת אעשה לך] הכון לקראת אלהיך ישראל.
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (קהלת ד,יח)
שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים [וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות
רע]? שמור עצמך שלא תחטא (ותצטרך רגלך ללכת אל בית האלהים
להביא חטאת), ואם תחטא - הבא קרבן לפָני.
'וקרוב לשמוע' -
אמר רבא: הוי קרוב לשמוע דברי חכמים, שאם חוטאים
מביאים קרבן ועושים תשובה (בהבאת קרבנך);
'מתת הכסילים זבח' (בלא תשובה): אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה
'כי אינם יודעים לעשות רע' -
אי הכי צדיקים נינהו!?
אלא: אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים
אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים; אמר הקב"ה: בין טוב לרע אינן
מבחינים, והם מביאים קרבן לפני?
רב אשי, ואיתימא רבי חנינא בר פפא – אמר: שמור
נקביך (מבין רגליך) בשעה שאתה עומד בתפלה לפני (כמו
להסך את רגליו (שמואל א כד,ד): שמור נקביך שלא יפיחו).
תנו רבנן [מסכת תפילין פ"א מ"א]: 'הנכנס
לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס'; אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב
ששת: לא שנו אלא בית הכסא קבוע (שיש בו צואה; וכל בתי כסאות שבגמרא
- על פני השדה הם בלא חפירה) אבל בית הכסא עראי (שזה
מתחיל עכשיו לעשותו בית הכסא) - חולץ ונפנה לאלתר (ויאחז
תפילין בידו, כדאמרינן לקמן; ובקבוע נמי אוחזן בידו, אלא שצריך לחלצן ברחוק ארבע
אמות: שבזמן שהם בראשו הם בגלוי, וגנאי הדבר), וכשהוא
יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן, מפני שעשאו בית הכסא קבוע.
איבעיא להו: מהו שיכנס אדם בתפילין (בראשו) לבית
הכסא קבוע להשתין מים?
רבינא שרי, רב אדא בר מתנא אסר; אתו שיילוה לרבא, אמר
להו: אסור: חיישינן שמא יפנה בהן (גדולים); ואמרי לה
שמא יפיח בהן.
תניא אידך: 'הנכנס לבית הכסא קבוע - חולץ תפיליו ברחוק
ארבע אמות ומניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים, ונכנס; וכשהוא יוצא מרחיק ארבע אמות
ומניחן - דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים: אוחזן בידו ונכנס; רבי עקיבא אומר:
אוחזן בבגדו ונכנס;
'בבגדו' סלקא
דעתא? זימנין מישתלי להו ונפלי!? אלא אימא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס;
ומניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא (לפנים מן הגדר, בשדה שהוא נפנה בה - נותנן בחורים שבכותל),
ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים (חורי כותלי מחיצות השדה שאין
עכברים מצוין במקום הילוך בני אדם, והוא יכנס לאחורי הגדר לפנות) שמא
יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד;
ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפיליו בחורין הסמוכים לרשות
הרבים ובאת זונה אחת ונטלתן, ובאת לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי פלוני בשכרי!
כיון ששמע אותו תלמיד כך - עלה לראש הגג ונפל ומת; באותה שעה התקינו שיהא אוחזן
בבגדו ובידו ונכנס.'
תנו רבנן: 'בראשונה היו מניחין תפילין בחורין הסמוכין
לבית הכסא ובאין עכברים ונוטלין אותן; התקינו שיהו מניחין אותן בחלונות הסמוכות
לרשות הרבים - ובאין עוברי דרכים ונוטלין אותן! התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס.'
אמר רבי מיאשא בריה דרבי יהושע בן לוי: הלכה גוללן (ברצועות שלהן) כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו (שלא
בבגדו, כדי שלא יפלו).
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ובלבד שלא תהא רצועה
יוצאת מתחת ידו טפח (רצועה - שיש בה קדושה: שהרי בהן
הוא קושרן, ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת על שם אחת מאותיות של שדי
והשי"ן עשויה בכותלי הקציצה החיצונה והיו"ד עשויה בראש רצועת תפילין של
יד ורצועה קטנה מאד כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד!)
אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי זירא: לא שנו אלא שיש שהות
ביום ללבשן, אבל אין שהות ביום ללבשן - עושה להן כמין כיס טפח ומניחן.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ביום (כשהוא חולצן בשביל בית הכסא) גוללן כמין ספר (כדאמרן) ומניחן בידו כנגד לבו, ובלילה (כשהוא
חולצן בביתו על מנת להצניע עד הבקר) - עושה להן כמין כיס (דחללו) טפח (דחשיב הכלי 'אהל' להפסיק בינם
לקרקע)
ומניחן.
אמר אביי: לא שנו (דבעי טפח) אלא בכלי
שהוא כליין (כיס העשוי לצרכן, דכליין קרוב להיות בטל אצלם, הילכך
בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם), אבל בכלי שאינו כליין - אפילו פחות
מטפח.
אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: תדע שהרי פכין קטנים מצילין
(בהיקף צמיד פתיל) באהל המת (ואף על גב דלא הוו טפח חייצי).
ואמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן, כי
הוה בעי למיעל לבית הכסא, כי הוה נקיט ספרא דאגדתא - הוה יהיב לן; כי הוה נקיט
תפילין - לא הוה יהיב לן, אמר: הואיל ושרונהו רבנן (לאוחזן
בידו משום שמירתן) -
(ברכות כג,ב)
ננטרן (ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן
המזיקין)!
אמר רבא: כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן, כי הוה נקיט ספרא
דאגדתא - יהיב לן; כי הוה נקיט תפילין - לא יהיב לן, אמר: הואיל ושרונהו רבנן –
ננטרן.
תנו רבנן: 'לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו
ויתפלל (שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה, שהרי לבו תמיד עליהן שלא
יפלו מידו), ולא ישתין בהן מים, ולא יישן בהן - לא שינת קבע ולא שינת עראי (שמא יפיח).'
אמר שמואל: סכין, ומעות, וקערה, וככר - הרי אלו כיוצא בהן
(לענין תפלה, שדואג עליהן: שלא תפול הסכין ותזיקנו, והקערה תשפך, והמעות
יאבדו, והככר יטנף).
אמר רבא אמר רב ששת: לית הלכתא כי הא מתניתא (דקתני לא ישתין בתפילין), דבית שמאי היא (דאמרי לעיל 'מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס),
דאי בית הלל – השתא: (הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס) בית
הכסא קבוע שרי, בית הכסא עראי (כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם
לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה) מיבעיא?
מיתיבי: 'דברים שהתרתי לך כאן - אסרתי לך כאן'
מאי? לאו תפילין (שאמרו בית הלל 'אוחזן בידו ונכנס
לבית הכסא קבוע', ולהשתין בהם אסרו, כדמפרש טעמא לקמן)? אי אמרת
בשלמא בית הלל 'התרתי לך כאן' - (בבית הכסא) קבוע, 'אסרתי
לך כאן' - בית הכסא עראי; אלא אי אמרת בית שמאי, הא לא שרו (בבית הכסא קבוע) ולא מידי?
כי תניא ההיא (לאו לענין תפילין תניא, אלא)
לענין (גלוי) טפח וטפחיים (דלגדולים אינו מגלה אלא טפח,
ולקטנים מגלה טפחיים, ועלה קאי: 'גלוי טפחיים שהתרתי לך כאן - אסרתי לך כאן'),
דתני חדא: 'כשהוא נפנה - מגלה לאחריו טפח (ולא
יותר משום צניעות) ולפניו טפחיים (משום
קילוח מי רגלים הנתזין למרחוק)', ותניא אידך: 'לאחריו טפח,
ולפניו ולא כלום', מאי? לאו אידי ואידי באיש, ולא קשיא: כאן לגדולים כאן
לקטנים (והיינו דקאמר לעיל 'דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי - אסרתי לך בקבוע')!?
ותסברא? אי בקטנים, לאחריו טפח למה לי? אלא אידי ואידי
בגדולים (ומתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים), ולא קשיא:
הא באיש הא באשה (הלכך באיש מלאחריו טפח ומלפניו
טפחיים, ובאשה מלפניה ולא כלום, והכי קאמר: הא דלעיל 'דברים שאסרתי לך'
באשה – 'התרתי לך' באיש).
אי הכי (דלענין טפח וטפחיים קתני 'דברים
שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן') - הא דקתני עלה (בסיפא דידה) 'זהו קל וחומר שאין עליו תשובה (בדבר הזה יש לך להשיבני קל וחומר ואין לי עליו תשובה להחזיר לך)' -
מאי 'אין עליו תשובה' (אי אמרת בשלמא בתפילין קאמר,
וכדאמרן, ובית הלל היא - היינו דקתני דיש כאן להקשות קל וחומר: השתא בית הכסא קבוע
שרי, בית הכסא עראי מיבעיא? ואין לי תשובה להשיבך עליו; אלא אי אמרת לענין
טפח וטפחיים - מאי קל וחומר יש להקשות כאן)? דרכא דמילתא הכי איתא (שהאיש צריך לגלות לפניו ולא האשה)! אלא לאו תפילין ותיובתא דרבא (תיובתא דרבא אמר רב ששת,
דאמר 'בית שמאי היא ולא בית הלל', דאם כן לא משכחת מידי לאוקמה הך ברייתא
דקתני 'מאי שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן')?
אמר רב ששת: תיובתא? מכל מקום קשיא: השתא בית הכסא קבוע
שרי בית הכסא עראי לא כל שכן?
הכי קאמר: בית הכסא קבוע - דליכא ניצוצות (שיהא צריך לשפשפן בימינו מעל רגליו) – שרי; בית הכסא עראי (לקטנים) - דאיכא ניצוצות (הניתזין על גבי רגליו, ואמרינן
במסכת יומא (דף ל.) מצוה לשפשפן: שאסור לאדם שיצא
בניצוצות שעל גבי רגליו, שמא יראה ככרות שפכה - ונמצא מוציא לעז על בניו שהם
ממזרים, הילכך אי אפשר לאחוז תפילין בידו) – אסרי.
אי הכי אמאי 'אין עליו תשובה'? תשובה מעלייתא
היא!?
הכי קאמר: הא מילתא (דתפילין
דבית הכסא עראי וקבוע) תיתי לה בתורת טעמא (להתיר
בבית הכסא קבוע את האסור בבית הכסא עראי, משום טעמא דניצוצות) ולא תיתי לה
בקל וחומר, דאי אתיא לה בתורת קל וחומר (לומר: דין הוא להקל בבית הכסא עראי
– קל, ולהחמיר בבית הכסא – חמור, ולא תזול בתר טעמא אלא בתר חומרא וקולא, ואנן
עבדינן איפכא) - זהו קל וחומר שאין עליו תשובה (אין
לי עליו מה להשיבך, שאין לי למצוא שיהא בשום מקום בית הכסא עראי חמור מן הקבוע
שאוכל להשיבך 'אם התרתי בקבוע שהוא קל בדבר פלוני נתיר בשל עראי שהוא חמור בה';
אבל טעמא איכא למאי דעבדינן: דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא, ודבר זה לאו קל וחומר:
לא קל ולא חמור).
תנו רבנן: 'הרוצה ליכנס לסעודת קבע (וגנאי הוא שיצטרך לנקביו בתוך הסעודה), מהלך עשרה
פעמים ארבע אמות - או ארבע פעמים עשר אמות (ובכל
פעם ופעם בודק עצמו ויושב: אולי יוכל להפנות?: שההילוך מוריד הגדולים לנקב),
ויפנה, ואחר כך נכנס.
אמר רבי יצחק: הנכנס לסעודת קבע - חולץ תפיליו ואחר כך
נכנס (שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו).
ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: מניחן על שלחנו וכן
הדור לו (שיהו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה).
ועד אימת?
אמר רב נחמן בר יצחק: עד זמן ברכה.
תני חדא: 'צורר אדם תפיליו עם מעותיו (לא עם המעות ממש אלא שני קשרים זה אצל זה) באפרקסותו (סודר של ראשו), ותניא אידך
'לא יצור'!?
לא קשיא: הא דאזמניה הא דלא אזמניה (לההיא
סודר לתפילין: דכיון דאזמניה - שוב אסור לצור בו מעות, מאחר שהקצו לכך [לתפילין]),
דאמר רב חסדא: האי סודרא דתפילין דאזמניה למיצר ביה תפילין: צר ביה תפילין - אסור
למיצר ביה פשיטי; אזמניה ולא צר ביה, צר ביה ולא אזמניה - שרי למיצר ביה זוזי (צר ביה אי אזמניה – אִין [אסור], אי לא אזמניה - לא קדיש
ושרי למיצר ביה, דהכי תניא בהדיא בסנהדרין (מח:)
'הניח בו תפיליו - יניח בו מעות') !
ולאביי, דאמר 'הזמנה מילתא היא' (גבי
אורג בגד למת, בסנהדרין בפרק 'נגמר הדין' (דף מז:)) -
אזמניה אף על גב דלא צר ביה, צר ביה אי אזמניה – אסיר, אי לא אזמניה – לא.
בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה: מהו שיניח
אדם תפיליו תחת מראשותיו (בלילה כשהוא ישן)?:
תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי, שנוהג בהן מנהג בזיון, כי קא מיבעיא לי תחת
מראשותיו – מאי?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: מותר אפילו אשתו עמו.
מיתיבי 'לא יניח אדם תפיליו תחת מרגלותיו מפני שנוהג בהם
דרך בזיון, אבל מניחן תחת מראשותיו; ואם היתה אשתו עמו – אסור;
היה מקום שגבוה שלשה טפחים (למעלה
מראשותיו ועליו נותן התפילין) או נמוך שלשה טפחים (או
למטה מראשותיו יוצא מקום מן המטה) – מותר' - תיובתא
דשמואל?
תיובתא.
אמר רבא: אף על גב דתניא תיובתא דשמואל - הלכתא כוותיה;
מאי טעמא? -
(ברכות כד,א)
כל לנטורינהו טפי עדיף (כמה
שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים ומן הגנבים טפי - עדיף להו מבזיוני). כל לנטורינהו טפי עדיף. להו מבזיוני כמה שהוא מוזהר על שמירתן מן העכברים
ומן הגנבים טפי עדיף להו מבזיוני
והיכא מנח להו?
אמר רבי ירמיה: בין כר לכסת, שלא כנגד ראשו.
והא תני רבי חייא 'מניחן בכובע (הוא הכיס שלהם) תחת מראשותיו'?
דמפיק ליה למורשא דכובע לבר (שהתפילין
נכרין בבליטתן בקצה הכיס והוא כמורשא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol