דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף לז
גופא: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין
מברכין עליו "בורא מיני מזונות", ואיתמר נמי: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל
שהוא מחמשת המינין - מברכין עליו "בורא מיני מזונות" – וצריכא: דאי
אשמעינן 'כל שהוא', הוה אמינא 'משום דאיתיה בעיניה, אבל על ידי תערובות –
לא',
(ברכות לז,א)
קא משמע לן 'כל שיש בו'; ואי אשמעינן 'כל שיש
בו', הוה אמינא 'כל שיש בו חמשת המינים – אִין, אבל אורז ודוחן לא, משום דעל
ידי תערובת, אבל איתיה בעיניה נימא אפילו אורז ודוחן נמי מברכין עליו "בורא
מיני מזונות" - קא משמע לן 'כל שהוא מחמשת המינים' - הוא דמברכין עליו
"בורא מיני מזונות" (דאף על גב דכולהו מחד מינא - בעינן
דליהוי מחמשת המינין, ואי לא - לא מברכינן עליה "בורא מיני מזונות"),
לאפוקי אורז (מי"ל) ודוחן (פנ"ץ),
דאפילו איתיה בעיניה - לא מברכינן בורא מיני מזונות.
ואורז [ודוחן] לא מברכינן "בורא מיני מזונות"?
והתניא: 'הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן - מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה (ברכה שמברכין על מעשה קדרה של חמשת מינין)', וגבי מעשה
קדרה תניא 'בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות" ולבסוף מברך עליו ברכה אחת
מעין שלש (בשלהי פרקין (דף מד.) מפרש לה: "על המחיה כו')'?
כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה: כמעשה קדרה - דמברכין עליו
תחלה וסוף, ולא כמעשה קדרה: דאילו במעשה קדרה בתחלה "בורא מיני מזונות"
ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, ואילו הכא - בתחלה מברך עליו "שהכל נהיה
בדברו" ולבסוף "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא".
ואורז לאו מעשה קדרה הוא (דקא
מפקת ליה מכלל מעשה קדרה לברכה אחרת)? והתניא (לענין
ברכה):
'אלו הן 'מעשה קדרה': חילקא (חטי דמתברי באסיתא חדא לתרתי [גרעיני חטים שנחלקו
לשנים]),
טרגיס (חדא לתלת), סולת, זריז (חדא לארבע), וערסן (חדא לחמש ; חילקא טרגיס זריז וערסן מפרש להו במועד קטן (פרק
ב, דף יג:)), ואורז'!
הא (הך מתניתא דקתני אורז כמעשה קדרה) -
מני? רבי יוחנן בן נורי היא, דתניא: 'רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז - מין דגן הוא,
וחייבין על חמוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח', אבל רבנן – לא. (ולא גרסינן 'והלכתא', ומהלכות גדולות הוא.)
ורבנן לא? והתניא [דומה לתוספתא ברכות פ"ד
מ"ו ]: 'הכוסס את החטה (כמות שהיא) - מברך עליה
"בורא פרי האדמה" [בתוספתא שם: בורא מיני
זרעים"]; טחנה, אפאה ובשלה (לאחר
שאפאה בתנור ועשאה לחם - חזר ובשלה במים): בזמן שהפרוסות קיימות (שלא נמוחו בבשולן), בתחלה מברך עליה "המוציא לחם מן הארץ" ולבסוף
מברך עליה שלש ברכות; אם אין הפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליה "בורא מיני
מזונות" ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין שלש ("על
המחיה ועל הכלכלה", ובשלהי פרקין (דף מד.) מפרש לה);
[דומה לתוספתא ברכות פ"ד מ"ז ] הכוסס את
האורז מברך עליו "בורא פרי האדמה"; טחנו, אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות
קיימות - בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות" ולבסוף מברך עליו ברכה אחת
מעין שלש' [בתופסתא שם: ואין מברך אחריו כלל];
מני?: אילימא רבי יוחנן בן נורי היא, דאמר 'אורז מין דגן הוא', "המוציא לחם
מן הארץ", ושלש ברכות בעי ברוכי! אלא לאו רבנן היא (וקתני
"בורא מיני מזונות"), ותיובתא דרב ושמואל?
תיובתא.
אמר מר: 'הכוסס את החטה מברך עליה "בורא פרי
האדמה"' – והתניא: 'בורא מיני זרעים'?
לא קשיא: הא (דקתני "בורא מיני זרעים") רבי
יהודה והא רבנן, דתנן 'ועל ירקות אומר "בורא פרי האדמה"; רבי יהודה
אומר: "בורא מיני דשאים"' (הא דקתני בורא מיני זרעים - רבי
יהודה היא, דקתני לכל מין ומין מעין ברכתו, כדמפרש לקמן בפירקין (דף
מ.) אליביה; הלכך לירקות "בורא מיני דשאים"
לחטין - דזרעים נינהו – "בורא מיני זרעים" ולרבנן - בין זרעים בין ירקות
– "בורא פרי האדמה", ולא בעינן לכל מין ומין מעין ברכתו).
אמר מר: 'הכוסס את האורז - מברך עליו בורא פרי האדמה;
טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות - בתחלה מברך עליו "בורא מיני
מזונות", ולבסוף ברכה אחת מעין שלש', והתניא: 'לבסוף ולא כלום' (כלומר: אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום, אלא "בורא נפשות
רבות", ככל מידי דליתיה משבעת המינין)!?
אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבן גמליאל והא רבנן, דתניא: 'זה הכלל: כל שהוא משבעת המינים - רבן גמליאל
אומר: שלש ברכות, וחכמים אומרים: ברכה אחת מעין שלש; ומעשה ברבן גמליאל והזקנים
שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות (הם
תמרים, והם 'דבש' האמור בשבעת המינין,
שהדבש זב מן התמרים), ואכלו,
ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך; קפץ וברך רבי עקיבא (לאחריהן) ברכה אחת
מעין שלש; אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא! עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת? אמר
ליה: רבינו! אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן - למדתנו רבינו: יחיד ורבים
הלכה כרבים!
רבי יהודה
אומר משמו (של רבן גמליאל): כל
שהוא משבעת המינים
(ברכות לז,ב)
ולא מין דגן
הוא (שבמין דגן יש חילוק: שאם עשאו פת - הכל מודים שצריך לאחריו שלש ברכות), או (אף
אם) מין דגן ולא עשאו פת (בשתים אלו נחלקו רבן גמליאל וחכמים),
רבן גמליאל אומר: שלש ברכות, וחכמים אומרים: ברכה אחת; כל שאינו לא משבעת המינין
ולא מין דגן – כגון: פת אורז ודוחן - רבן גמליאל אומר: ברכה אחת מעין שלש, וחכמים
אומרים: ולא כלום'; במאי אוקימתא (לההוא דלעיל דקתני 'ולבסוף ברכה
אחת מעין שלש') ? – כרבן גמליאל? אימא סיפא דרישא (דההיא
מתניתא דמתני גבי הכוסס את החטה, דההיא רישא דידה, וקתני סיפא): 'אם
אין הפרוסות קיימות - בתחלה מברך עליה "בורא מיני מזונות" ולבסוף מברך
עליה ברכה אחת מעין שלש' – מני? אי רבן גמליאל, השתא (אפילו) אכותבות
ואדייסא אמר רבן גמליאל (במתניתין בתרייתא 'או מין דגן ולא
עשאו פת מברך אחריו) שלש ברכות, אם אין הפרוסות קיימות (שבתחלתו
פת ממש היה) מיבעיא (וכשנמוח, מי גרע מדייסא)?
אלא פשיטא רבנן (דאמרי גבי דייסא 'ברכה אחת', והאי
נמי משנמוח - לאו פת הוא, והוי כדייסא); אי הכי - קשיא דרבנן אדרבנן!?
אלא לעולם רבנן, ותני גבי אורז 'ולבסוף אינו מברך עליו
ולא כלום'. ('והלכתא' לא גרסינן.)
אמר רבא: האי ריהטא (הוא
חביץ קדרה) דחקלאי (בני כפר), דמפשי ביה
קמחא (שמרבים בו קמח) - מברך "בורא מיני מזונות"; מאי טעמא? - דסמידא
עיקר; דמחוזא (בני כרך) - דלא מפשי ביה קמחא - מברך עליו "שהכל
נהיה בדברו" מאי טעמא? דובשא עיקר.
והדר אמר רבא: אידי ואידי "בורא מיני מזונות",
דרב ושמואל דאמרי תרוייהו 'כל שיש בו מחמשת המינים - מברכין עליו "בורא מיני
מזונות"'.
אמר רב יוסף: האי חביצא (כעין
שלניי"קוק: שמפררין בתוך האלפס לחם [ומבשלים]) דאית
ביה פרורין כזית - בתחלה מברך עליו "המוציא לחם מן הארץ" ולבסוף מברך
עליו שלש ברכות; דלית ביה פרורין כזית - בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות"
ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה (דאפרורין
כזית מברכין המוציא)? – דתניא: 'היה (ישראל) עומד ומקריב
מנחות בירושלים (ונתנה לכהן להקריבה),
אומר "ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה" (אם
לא הביא מנחות זה ימים רבים); נטלן (הכהן) לאכלן - מברך
"המוציא לחם מן הארץ"', ותני עלה (כלומר:
ותנן על המנחות: מנחת מחבת ומנחת מרחשת הקריבות כשהן אפויות) 'וכולן
פותתן כזית' (כלומר: בוצען קודם קמיצה ועושה
אותן פתיתין כזיתים, כדכתיב פתות אותה פתים (ויקרא
ב,ו) אלמא פתיתין כזיתים מברך עליהן "המוציא").
אמר ליה אביי: אלא מעתה, לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר 'פורכן
(למנחות האפויות על המחבת ועל המרחשת קודם קמיצה, עד שמחזירן לסלתן) עד
שמחזירן לסלתן' - הכי נמי דלא בעי ברוכי "המוציא לחם מן הארץ"
(הכי נמי דפליג אהא דקתני מברך המוציא)? וכי תימא הכי
נמי, והתניא 'לקט מכולן (פתיתי המנחות)
כזית ואכלן: אם חמץ הוא - ענוש כרת, ואם מצה הוא - אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח' (ומדקאמר 'יוצא בו ידי חובתו בפסח' משום אכילת מצה, דמצות עשה היא, דכתיב [שמות
יב,יח] בערב תאכלו מצות,
והתם - לחם בעינן, דכתיב בה לחם עוני
[דברים טז,ג] - אלמא לחם הוי, ומברך "המוציא",
והא מתניתין על כרחך רבי ישמעאל היא, דהא קתני 'לקט מכולן כזית' - אלמא
בפתיתין פחותין מכזית קאי)!?
הכא במאי עסקינן – בשערסן (כשחזר
וגבלן יחד וחזר ואפאן; 'ערסן' לשון עריסותיכם [במדבר
טו,כ]).
אי הכי - אימא סיפא: 'והוא שאכלן בכדי אכילת פרס' (שלא ישהה משהתחיל לאכול שיעור כזית עד שגמר אכילת השיעור יותר מכדי אכילת
חצי ככר של שמנה ביצים, דהוי חציו ארבעה ביצים, שזהו צירוף שיעור אכילה; ואם שהה
יותר - אין האכילה מצטרפת, והוה ליה כאוכל חצי זית היום וחצי זית למחר, ואין בו
חיוב כרת אם חמץ הוא), ואי בשערסן, האי 'שאכלן'? '(והוא) שאכלו'
(לשון יחיד) מיבעי ליה!?
הכא במאי עסקינן - בבא מלחם גדול (ובשלא
ערסן היא, וכדקאמרת; והא דקתני דחשיב למיהוי לחם - בבא מלחם גדול ונשאר מן הלחם:
שלא נפרס כולו, אבל אם נפרס כולו - לא חשיבי פתיתין הפחותים מכזית, ולא מברכינן "המוציא",
ואין יוצא בהן ידי חובת מצה בפסח).
מאי הוה עלה?
אמר רב ששת: האי חביצא, אף על גב דלית ביה פרורין כזית - מברך
עליו "המוציא לחם מן הארץ".
אמר רבא: והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא (תואר מראית הלחם).
טרוקנין - חייבין בחלה; וכי אתא רבין אמר רבי יוחנן:
טרוקנין פטורין מן החלה.
מאי 'טרוקנין'?
אמר אביי: כובא דארעא (עושה
מקום חלל בכירה ונותן בתוכו מים וקמח, כמו שעושין באלפס).
ואמר אביי: טריתא פטורה מן החלה.
מאי 'טריתא'?
איכא דאמרי גביל מרתח (נותנים
קמח ומים בכלי ובוחשין בכף ושופכים על הכירה כשהיא נסקת), ואיכא
דאמרי נהמא דהנדקא (בצק שאופין בשפוד ומושחים אותו
תמיד בשמן או במי ביצים ושמן), ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח (אין
אופין אותו בתנור אלא בחמה).
תני רבי חייא: 'לחם העשוי לכותח - פטור מן החלה'.
והא תניא 'חייב בחלה'?
התם כדקתני טעמא: רבי יהודה אומר: מעשיה מוכיחין עליה:
עשאן
(ברכות לח,א)
כעבין (ערוכה ומקוטפת כגלוסקאות נאות - גלי
דעתיה דללחם עשאה) חייבין; כלמודין (כנסרים בעלמא: שלא הקפיד על עריסתם,
ודוגמתו שנינו במועד קטן (פ"ב דף יב.)
'עושה לו למודין': לוחין לבור של יין, לכסותו) – פטורים.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol