דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף מא
(ברכות מ,ב)
איכא דאמרי:
(ברכות מא,א)
בשלמא למאן דאמר ('נובלות' דדמאי =) תמרי
דזיקא (ונובלות דמתניתין אוקימנא בבושלי כמרא) - היינו
דהכא (במתניתין תנן (דף מ)) קרי לה 'נובלות' סתמא והתם קרי לה '(נובלות) תמרה', אלא למאן דאמר בושלי כמרא ניתני אידי ואידי 'נובלות
תמרה' או אידי ואידי 'נובלות' סתמא?
קשיא.
היו לפניו מינין הרבה [רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן
מין שבעה - עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה]:
אמר עולא: מחלוקת בשברכותיהן שוות (כגון
זיתים ותפוחים, דתרווייהו "בורא פרי העץ", ובא לפטור את שתיהן בברכה אחת):
דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מין חביב עדיף (איזה
שירצה, דמתניתין - את החביב עליו משמע), אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל
מברך על זה וחוזר ומברך על זה (אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן
מחלוקת ואע"ג דתנן(לעיל דף מ.) בירך על פירות האילן "בורא פרי
האדמה" – יצא', הני מילי בחד מינא וטעה ובירך עליה "בורא פרי
האדמה", אבל צנון וזית ובירך על הצנון - לא נפטר זית).
מיתיבי* 'היו לפניו צנון וזית - מברך על הצנון ופוטר
את הזית'!?
הכא במאי עסקינן? - כשהצנון עיקר (שבשבילו
התחיל האכילה, ולא אכל זית אלא להפיג חורפו של צנון, דהוה ליה זית טפל, ותנן (דף
מד.): 'כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר
את הטפלה').
*('פשיטא' לא גרסינן עד 'מיתיבי', חדא שאין זו שיטת הגמרא: [ש]מעיקרא קשיא ליה 'פשיטא', דלא איצטריך למימרא, והדר קשיא 'היכי מצי
למימרא?', ועוד: דלא פשיטא היא: אי לאו דאשמעינן עולא, הוה אמינא 'צנון פוטר את
הזית, דהתנן 'בירך על פירות האילן "בורא פרי האדמה" - יצא'.)
אי הכי, אימא סיפא: 'רבי יהודה אומר: מברך על הזית,
שהזית ממין שבעה' לית ליה לרבי יהודה הא דתנן 'כל שהוא עיקר ועמו טפלה -
מברך על העיקר ופוטר את הטפלה'? וכי תימא הכי נמי דלית ליה, והתניא 'רבי
יהודה אומר: אם מחמת צנון בא הזית - מברך על הצנון ופוטר את הזית'!?
לעולם בצנון עיקר עסקינן, וכי פליגי רבי יהודה ורבנן -
במילתא אחריתי פליגי, וחסורי מחסרא והכי קתני: 'היו לפניו צנון וזית מברך על
הצנון ופוטר את הזית; במה דברים אמורים? - כשהצנון עיקר, אבל אין הצנון עיקר
דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה (וכאן לא נחלקו), ושני
מינין בעלמא (כגון זית ותפוח) שברכותיהן שוות (והאחד ממין שבעה) - (בזה נחלקו: [תנא קמא אמר]) מברך
על איזה מהן שירצה; רבי יהודה אומר: מברך על הזית, שהזית ממין שבעה'.
פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא: חד אמר מחלוקת
בשברכותיהן שוות (וכדאמרן): דרבי יהודה
סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף, אבל בשאין ברכותיהן שוות - דברי הכל
מברך על זה וחוזר ומברך על זה, וחד אמר: אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת (ומפרש לה ואזיל):
בשלמא למאן דאמר בשברכותיהן שוות מחלוקת – שפיר, אלא למאן
דאמר בשאין ברכותיהן שוות פליגי, במאי פליגי (הא
- ודאי לא מפטרי בחדא ברכה)?
אמר רבי ירמיה: להקדים (ולא
גרסינן 'אבל בשברכותיהן שוות מברך על אחד מהן שירצה', דהשתא בשאינן שוות מקפיד רבי
יהודה על הקדמתן, ואמר: מין שבעה עדיף - כשבא לפטור זו בזו לא כל שכן!),
דאמר רב יוסף - ואיתימא רבי יצחק – 'כל המוקדם בפסוק זה - מוקדם לברכה, שנאמר (דברים
ח,ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש' (אלמא קפדינן אהקדמה, ורבי יהודה אית ליה דרבי יצחק, הלכך כל שכן היכא דחד
לאו ממין שבעה, דמין שבעה עדיף; ורבנן לית להו דרבי יצחק במקום חביב, דחביב עדיף),
ופליגא (הא דרבי יצחק, דאמר המוקדם קודם לברכה - אלמא קרא לשבח ארץ ישראל בא: שיש
בה פירות החשובים הללו, ומנאן כסדר חשיבותם, ופליג א)דרבי חנן,
דאמר רבי חנן: כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר (דאמר
'לא בא הכתוב להודיע שבח חשיבות הפירות בטעם שלהם, אלא שבחה של ארץ ישראל שיש בה
פירות ששיעורי תורה נתלין בהן; וכיון דהכי הוא - לא הקפיד הכתוב על סדרן, שהרי בזו
כולן שוין):
'חטה' – דתנן [נגעים
פ"יג מ"ט]: 'הנכנס לבית
המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו - הוא והן טמאין מיד; היה לבוש כליו
וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו - הוא טמא מיד והן טהורין (בבית המנוגע כתיב והבא אל הבית [כל
ימי הסגיר אתו] יטמא עד הערב (ויקרא יד,מו), ולא כתיב כבוס בגדים; והאוכל בבית יכבס את
בגדיו (שם, פסוק מז) - בשוהא שיעור אכילה,
ואפילו לא יאכל, מדכתיב בסיפיה והשוכב בבית יכבס את
בגדיו [שם,פסוק מז];
הלכך הנכנס בו ונושא את בגדיו עמו שלא כדרך מלבושו - אין אלו 'בגדיו', וטמאים מיד, שאף בהן אני קורא והבא אל הבית, וכשהוא לבוש בהן בעי שהייה) עד שישהא בכדי אכילת פרס (חצי ככר ששיערו בו חכמים את העירוב, שהוא כולו מזון שתי סעודות, וחציו
מזון סעודה אחת) - פת חטין, ולא
פת שעורין (פת חטין נאכלת מהר); מיסב ואוכלן בלפתן (דרך הסבה, שהיא נאכלת מהר: שאינו
פונה אנה ואנה)'.
'שעורה' – דתניא '[תוספתא
אהלות פ"ד מ"א]: 'עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא
ואינו מטמא באהל' (הלכה למשה מסיני הוא).
'גפן' - כדי
רביעית יין לנזיר (אכל חרצנים וזגים ולולבין כשיעור
רביעית יין – חייב; ואין שיעור רביעית יין ורביעית מים שוין, לפי שהיין עב והמים
קלושין, ויש ברביעית יין יותר ממה שיש ברביעית מים, כדאמרינן (במנחות
קז.) [בשבת (דף עז.)] גבי רביעית דם שיכול לקרוש ולעמוד על כזית, משום דסמיך, אבל מידי דקליש
לא הוה רביעית דידיה כזית);
'תאנה' - כגרוגרת
להוצאת שבת (דתנן 'המוציא אוכלין כגרוגרת' (שבת
עו:), והיא תאנה יבשה).
'רמון' – כדתנן [כלים
פ"יז מ"א]: 'כל כלי בעלי בתים -
(ברכות מא,ב)
שיעורן כרמונים (ניקב כמוציא רמון – טהור: בעלי בתים חסים על כליהם, הלכך: ניקָב כמוציא
קטניות - מצניעו לזיתים; ניקב כמוציא זית - משתמש לאגוזים; ניקב כמוציא אגוז -
משתמש בו רמונים)' (אבל של אומן העומד למכור לא הוי
שיעוריה בהכי);
'ארץ זית שמן' -
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: ארץ שכל שיעוריה כזיתים
'כל שיעוריה' סלקא דעתך? והא איכא הנך דאמרן?
אלא: ארץ שרוב שיעוריה כזיתים (אכילת חלב דם נותר ופיגול);
'דבש' - ככותבת
הגסה ביום הכפורים ('דבש' האמור בתורה הוא דבש תמרים,
ו'כותבת' היא תמרה)!
ואידך?
הני שיעורין בהדיא מי כתיבי? אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא
בעלמא.
רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא; אייתו לקמייהו תמרי
ורמוני; שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא; אמר ליה רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא
דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק 'כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה'?
אמר ליה זה שני ל'ארץ' וזה חמישי
ל'ארץ' (ארץ
זית שמן ודבש דכתיב בסיפיה דקרא, הפסיק ארץ את הסדר וחזר לעשות זיתים ותמרים חשובים מתאנים ורמונים, שהרמון חמישי ל'ארץ' הכתובה בראש המקרא, ודבש - שני ל'ארץ' הכתובה בסופו).
אמר ליה: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא (רגלים
של ברזל) ונשמעינך
(נשמשך ונלך אחריך תמיד).
איתמר: הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה (ולא ללפת את הפת, דאם כן הוו להו
טפלה ואין חולק בדבר שאין טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו, אלא לפעמים שבא למתק את
פיו בתוך הסעודה בפירות); אמר רב הונא: טעונים ברכה לפניהם (דלאו
טפלה נינהו) ואין טעונים ברכה לאחריהם (דברכת המזון פוטרתן);
וכן אמר רב נחמן: טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם; ורב ששת אמר:
טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם
(דלא פטר אלא מידי דזיין, והני לא זייני), שאין לך
דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד (לאחר אכילה וברכת המזון, היו
רגילים להביא כיסנין, והן קליות, לפי שיפין ללב, כדאמרינן בעלמא (עירובין
כט:) 'הני כיסני דמעלו לליבא', ומביאין עמהן פת שנלושה עם
תבלין, כעין אובליאי"ש שלנו [אפיפיות – "ופלים"];
ויש שעושין אותן כמין צפורים ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט; ומתוך שנותנים בה
תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט - לא הטעינוה ברכה מעין שלש, מידי דהוה אפת
אורז ודוחן, דאמרינן בפרקין (דף לז:)
'בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום');
ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל (בין לפניהם בין לאחריהם), ויין פוטר כל מיני משקים.
אמר רב פפא: הלכתא: דברים הבאים מחמת הסעודה (ללפת בהן את הפת) בתוך הסעודה (דהוו להו טפלה) - אין
טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם (הלכך כל מידי - בין מזון בין פירות
שהביאו ללפתן - אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו); ושלא מחמת
הסעודה בתוך הסעודה (כגון דייסא, וכן כרוב ותרדין שאינן
לפתן ובאין למזון ולשובע) - טעונים ברכה לפניהם (דלאו
טפלה נינהו, ואינן בכלל לחם דנפטר בברכת המוציא) ואין טעונים
ברכה לאחריהם (דמיני מזון נינהו, וברכת המזון פוטרתן);
לאחר הסעודה (כגון פירות) - (אפילו
הביאן בתוך הסעודה שלא מחמת לפתן) טעונים ברכה בין לפניהם (דלאו טפלה נינהו) בין לאחריהם (דאין ברכת המזון פוטרתן, דלאו
מזוני נינהו).
'שאלו את בן זומא: מפני מה אמרו 'דברים הבאים מחמת הסעודה
בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם'?
אמר להם: הואיל ופת פוטרתן.
אי הכי יין נמי נפטריה פת?
שאני יין,
(ברכות מב,א)
דגורם ברכה לעצמו (בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו
ואף על פי שלא היו צריכים לשתייתו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol