דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף מט
(ברכות מח,ב)
תניא: 'רבי אליעזר
אומר: כל שלא אמר 'ארץ חמדה טובה ורחבה' בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים
(שעל ידו נתקדשה ירושלים) -
לא יצא ידי חובתו.
נחום הזקן
אומר: צריך שיזכור בה (בברכת הארץ) ברית (שעל ידי ברית נתנה לאברהם, בפרשת
מילה (בראשית יז,ח) ונתתי
לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך);
רבי יוסי
אומר: צריך שיזכור בה תורה (שאף בזכות התורה והמצות ירשו את
הארץ, שנאמר למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים
ח,א));
פלימו אומר:
צריך שיקדים ברית לתורה (כגון: "על בריתך שחתמת בבשרנו
ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים שחוננתנו"),
שזו נתנה בשלש בריתות (בשלשה מקומות נתנה התורה לישראל:
בסיני ובאהל מועד, ובהר גרזים, ובערבות מואב; ובכל אחד נכרתה ברית, כדתניא במסכת
סוטה (דף לז.) 'ארור בכלל וארור בפרט
וכו'; וכן באהל מועד, שנאמר (דברים כח,סט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני
ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב
וכתיב (דברים כט,ח) ושמרתם את דברי הברית
וגו') [עיין
שטיינזלץ]
(ברכות מט,א)
וזו (מילה) נתנה
בי"ג בריתות (בפרשת מילה שנתנה לאברהם אבינו הם
כתובים).
רבי אבא אומר:
צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף ("נודה ה' אלהינו"...
"ועל כולם ה' אלהינו אנו מודים לך"), והפוחת לא יפחות מאחת, וכל הפוחת מאחת הרי זה מגונה, וכל החותם
"מנחיל ארצות" בברכת הארץ, ו"מושיע את ישראל" בבונה ירושלים -
הרי זה בור; וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים -
לא יצא ידי חובתו.'
מסייע ליה לרבי אילעא, דאמר רבי אילעא אמר רבי יעקב בר
אחא משום רבינו: כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים -
לא יצא ידי חובתו;
פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן: חד אמר "הטוב
והמטיב" צריכה מלכות, וחד אמר אינה צריכה מלכות;
מאן דאמר צריכה מלכות - קסבר דרבנן (הלכך
לאו ברכה הסמוכה לחברתה היא, שאינה מברכת הארץ), ומאן דאמר
אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא (ומברכת הארץ היא, כדאמר לעיל (דף
מח:) 'אשר נתן לך זה הטוב והמטיב', והויא לה ברכה הסמוכה לחברתה, ומיהו פותח בה ב'ברוך' לפי
שפתיחתה היא חתימתה: שכולה הודאה אחת היא, ואינה הפסקה, ודומה לברכת הפירות והמצות).
תנו רבנן: 'מהו חותם בבנין ירושלים?
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: "מושיע ישראל".'
"מושיע ישראל" – אִין, בנין ירושלים לא (בתמיה)? (אם חתם בונה ירושלים - לאו חתימה
היא, הלא עיקר ברכה דירושלים היא!)
אלא אימא 'אף "מושיע ישראל"' (אם בא לחתום "מושיע ישראל" ולא חתם "בונה ירושלים" –
יצא, שתשועת ישראל היא בנין ירושלים).
רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, פתח בחדא וסיים
בתרתי (כשהתחיל בברכה לא אמר "רחם ה' על ישראל עמך ועל ירושלים עירך",
אלא אחת מהן, וכשחתם - חתם בשתים: "מושיע ישראל ובונה ירושלים");
אמר רב חסדא: גבורתא למחתם בתרתי.
והתניא: 'רבי אומר: אין חותמין בשתים (שדומין לעושין מצות חבילות כי היכי דאמר (פסחים
קב:) 'אין אומר שתי קדושות על כוס אחד')'?
גופא: רבי אומר: אין חותמין בשתים.
איתיביה לוי לרבי: "על הארץ ועל המזון"?
ארץ דמפקא מזון;
"על הארץ ועל הפירות"?
ארץ דמפקא פירות;
"מקדש ישראל והזמנים"?
ישראל דקדשינהו לזמנים;
"מקדש ישראל וראשי חדשים"?
ישראל דקדשינהו לראשי חדשים.
"מקדש השבת וישראל והזמנים" (והכא ליכא למימר 'ישראל מקדשי לשבת וזמנים', דאילו זמנים תלויין בבית דין
לקדש חדשים על פי הראייה, אבל שבת קדישא וקיימא)?
חוץ מזו.
ומאי שנא?
הכא חדא היא (אין כאן אלא ברכת מקדש שמברך
להקב"ה שמקדש השבת והזמנים,), התם (אבל
מושיע ישראל ובונה ירושלים) תרתי (תרתי מילי נינהו ואין כוללים ב'
דברים בברכה אחת), כל חדא וחדא באפי נפשה.
(ולא גרס 'הא בהא תליא'; ובעל הלכות
גדולות גרס הכי: 'חוץ מזו, ומאי שנא הני? - תרתי קדושי נינהו, ומודה רבי דחתמינן
בהו בשתים, אבל נחמה - חדא מילתא היא, ובחדא בעי למחתם';
ואינו נראה לי, דאם כן אית ליה
לרבי חותמין בשתים; והכא הכי טעמיה: דהא בהא תליא, ולא היה לו לכלול ולומר אין
חותמין בשתים; ועוד, רבי כי אמרה - לאו אנחמה אמרה);
וטעמא מאי אין חותמין בשתים?
לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
מאי הוי עלה?
אמר רב ששת: פתח ב"רחם על עמך ישראל" - חותם
ב"מושיע ישראל"; פתח "ברחם על ירושלים" - חותם ב"בונה
ירושלים" (דבעינן חתימה מעין פתיחה).
ורב נחמן אמר: אפילו פתח ב"רחם על ישראל" -
חותם ב"בונה ירושלים", (בונה ירושלים - תשועת ישראל היא) משום
שנאמר (תהלים קמז,ב) בונה ירושלים ה' נדחי ישראל
יכנס: אימתי בונה ירושלים ה'? -
בזמן שנדחי ישראל יכנס (בונה
ירושלים ה' - ואז נדחי ישראל יכנס).
אמר ליה רבי זירא לרב חסדא: ניתי מר ונתני!
אמר ליה: ברכת מזונא לא גמרינא ותנויי מתנינא?
אמר ליה: מאי האי?
אמר ליה: דאקלעי לבי ריש גלותא, ובריכי ברכת מזונא, וזקפי
רב ששת לקועיה עלי כחויא, ואמאי? דלא אמרי לא ברית ולא תורה ולא מלכות.
ואמאי לא אמרת?
כדרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב: לא אמר ברית
ותורה ומלכות – יצא; ברית - לפי שאינה בנשים, תורה ומלכות - לפי שאינן לא בנשים
ולא בעבדים.
ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: "הטוב
והמטיב" צריכה מלכות.
מאי קא משמע לן?
כל ברכה שאין בה מלכות - לא שמה ברכה.
והא אמר רבי יוחנן חדא זימנא?
אמר רבי זירא: לומר שצריכה שתי מלכיות: חדא דידה וחדא
דבונה ירושלים.
אי הכי - נבעי תלת: חדא דידה, וחדא דבונה ירושלים, וחדא
דברכת הארץ?
אלא: ברכת הארץ מאי טעמא לא? משום דהויא לה ברכה הסמוכה
לחברתה; בונה ירושלים נמי לא תבעי דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה: הוא הדין דאפילו
בונה ירושלים נמי לא בעיא, אלא איידי דאמר מלכות בית דוד - לאו אורח ארעא דלא אמר
מלכות שמים (בבונה ירושלים, הלכך מהדר לה ב"הטוב והמטיב"
(ואומר "מלך העולם הטוב והמטיב")).
רב פפא אמר: הכי קאמר: צריכה שתי מלכיות (כגון: "אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב רוענו
רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל וכו'") לבר מדידה (שפותחת "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו'").
יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל, ויתיב רב גידל קמיה דרב
הונא, ויתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של שבת - אומר "ברוך שנתן שבתות למנוחה
לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך מקדש השבת".
אמר ליה (רב הונא לרב גידל):
מאן אמרה?
רב.
הדר יתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של יום טוב - אומר
"ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון, ברוך מקדש ישראל
והזמנים".
אמר ליה: מאן אמרה?
רב.
הדר יתיב וקאמר: טעה ולא הזכיר של ראש חודש - אומר
"ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון", ולא ידענא (רבי זירא קאמר לה: לא ידענא) אי אמר (רב
גידל) בה
שמחה ("לזכרון ולשמחה") אי לא אמר בה שמחה, אי חתים בה ("מקדש ישראל וראשי חדשים") אי לא חתים
בה, אי דידיה אי דרביה (ואי אמרה משמיה דרב אי לא אמרה).
גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן; טעה רב נחמן
(ברכות מט,ב)
והדר לרישא (לתחלת ברכת המזון, כדאמרינן (לעיל
דף כט:) גבי תפלה: 'עקר את רגליו - חוזר לראש'; התם הוא דאיכא
עקירת רגלים, אבל הכא סיום הברכה הוא עקירת רגלים); אמר ליה:
מאי טעמא עביד מר הכי?
אמר ליה: דאמר רבי שילא אמר רב: טעה - חוזר לראש.
והא אמר רב הונא אמר רב 'טעה - אומר "ברוך
שנתן"?
אמר ליה: לאו איתמר עלה 'אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב:
לא שנו אלא שלא פתח ב"הטוב והמטיב", אבל פתח ב"הטוב והמטיב"
חוזר לראש'?
אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל:
טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה - מחזירין אותו; בברכת המזון - אין מחזירין אותו.
אמר ליה רב אבין לרב עמרם: מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת
המזון?
אמר ליה: אף לדידי קשיא לי, ושאילתיה לרב נחמן, ואמר לי:
מיניה דמר שמואל לא שמיע לי, אלא נחזי אנן: תפלה, דחובה היא - מחזירין אותו; ברכת
מזונא, דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל - אין מחזירין אותו.
אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי
טעי הדר?
אמר ליה אִין, דאמר רבי שילא אמר רב: 'טעה - חוזר לראש'.
והא אמר רב הונא אמר רב: 'טעה - אומר "ברוך
שנתן"'?
לאו איתמר עלה 'לא שנו אלא שלא פתח ב"הטוב
והמטיב" אבל פתח ב"הטוב והמטיב" - חוזר לראש'?
עד כמה מזמנין [עד כזית. רבי יהודה אומר: עד כביצה.]:
למימרא דרבי מאיר חשיב ליה כזית ורבי יהודה כביצה? והא
איפכא שמעינן להו, דתנן [פסים פ"ג מ"ח]: (לעיל מיניה [פ"ג מ"ז]
מיירי: 'ההולך לשחוט את פסחו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו: אם יכול לחזור ולבער
ולחזור למצותו - יחזור ויבער, ואם לאו - יבטל בלבו',) וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שהיה בידו בשר קדש (ונפסל ביציאתו חוץ לחומה), אם
עבר צופים (מקום שיכול לראות בית המקדש) - שורפו במקומו, ואם לאו - חוזר ושורפו לפני הבירה (מקום בהר הבית שיש שם בית הדשן גדול ששורפין פסולי קדשים קלים, כדאמרינן
בזבחים בפרק 'טבול יום' (דף קד:)) מעצי
המערכה; עד כמה הם חוזרים? - רבי מאיר אומר: זה וזה (חמץ
ובשר קודש) בכביצה,
ורבי יהודה אומר: זה וזה בכזית'?
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
אביי אמר: לעולם לא תיפוך, הכא בקראי פליגי: רבי מאיר
סבר: [דברים
ח,י: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר
נתן לך] 'ואכלת' - זו אכילה, 'ושבעת' -
זו שתיה, ואכילה בכזית; ורבי יהודה סבר: 'ואכלת ושבעת' -
אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו? – כביצה; התם - בסברא פליגי: רבי מאיר סבר: חזרתו
כטומאתו (שיעור חזרתו כשיעור טומאתו: מידי דחשיב לענין טומאה חשיב זה לענין חזרה): מה
טומאתו בכביצה - אף חזרתו בכביצה, ורבי יהודה סבר: חזרתו כאיסורו: מה איסורו בכזית
- אף חזרתו בכזית.
משנה:
כיצד מזמנין?
בשלשה - אומר "נברך";
בשלשה והוא - אומר "ברכו" (דהא בלאו דידיה איכא זימון; וכן כולם);
בעשרה - אומר "נברך אלהינו";
בעשרה והוא - אומר "ברכו", אחד עשָׂרָה ואחד
עשרה רבוא (כלומר: הכל שוה: משראויים להזכיר את השם - אין צריכין
לשנות; ובגמרא פריך: הא קתני סיפא 'במאה והוא אומר כו');
במאה - הוא אומר "נברך ה' אלהינו";
במאה והוא - אומר "ברכו";
ובאלף הוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל";
באלף והוא אומר - "ברכו";
ברבוא - אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי
צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו";
ברבוא והוא - אומר "ברכו";
כענין שהוא מברך - כך עונים אחריו: "ברוך ה' אלהינו
אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו";
רבי יוסי הגלילי אומר: לפי רוב הקהל הם מברכים (כמו שאמר שיש חילוק בין מאה לעשרה ובין מאה לאלף ובין אלף לרבוא),
שנאמר (תהלים סח,כז)
במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל;
אמר רבי עקיבא: מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובים ואחד
מועטים - אומר "ברכו את ה'";
רבי ישמעאל אומר" "ברכו את ה' המבורך".
(והא דקתני 'אחד עשרה ואחד עשרה
רבוא' - רבי עקיבא היא, דאמר 'מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק
בין רבים בין מועטים - אף כאן אין חילוק'; הכי מוקי לה בגמרא)
גמרא:
אמר שמואל: לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל (אף על פי שבארבעה הוא רשאי לומר לשלשה "ברכו", טוב לו שיאמר "נברך"
ואל יוציא עצמו מכלל המברכים).
תנן: 'בשלשה והוא - אומר "ברכו"' (אלמא הכי עדיף, כלומר: רבים אתם, ואפילו איני עמכם)?
אימא
(ברכות נ,א)
'אף "ברכו"' (שפיר
דמי), ומכל
מקום "נברך" עדיף (ומיהו טוב לו להיות בכלל המברכים),
דאמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב: תנינא (סיעתא לשמואל): [ברכות
פ"ז מ"ד] 'ששה (אם רצו ליחלק לשתי חבורות ולזמן
אלו לעצמן ואלו לעצמן) נחלקין (רשאין
הן, שהרי יש זימון כאן וכאן), עד עשרה (כלומר:
וכן שבעה וכן שמונה לשתי חבורות, וכן תשעה לשתי חבורות או לשלשה, עד עשרה; אבל אם
היו עשרה חלה עליהן הזכרת השם, ואם יחלקו לא יהיה שם הזכרה - אין נחלקין, עד שיהיו
שם עשרים)';
אי אמרת בשלמא "נברך" עדיף, משום הכי נחלקין, אלא אי אמרת "ברכו"
עדיף, אמאי (ששה) נחלקין (אם
ירצו? הא מעיקרא יכולין לומר "ברכו" והשתא תו לא אמרי)?
אלא לאו שמע מינה ('אף "ברכו"' קאמר
מתניתין) "נברך"
עדיף (וכיון דמתניין 'אף "ברכו"' קאמר, מסתברא היא שטוב לו לאדם להיות
מן המברכים, וסייעתא דשמואל)?
שמע מינה.
תניא נמי הכי (דמתניתין – 'אף "ברכו"'
קאמר): 'בין שאמר "ברכו" בין שאמר "נברך"
- אין תופסין אותו על כך; והנקדנין (דווקנין) תופסין אותו על כך (על שהוציא עצמו מן הכלל), ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם
הוא אם לאו; כיצד? - רבי אומר: "ובטובו" - הרי זה תלמיד חכם; "ומטובו" הרי זה בור (שממעט בתגמוליו של מקום, דמשמע דבר מועט כדי חיים)'.
אמר ליה אביי לרב דימי: והכתיב (שמואל ב ז,כט)
[ועתה הואל וברך את בית
עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה ד' ה' דברת] ומברכתך יברך בית עבדך
לעולם?
בשאלה שאני (שהשואל שואל כעני על פתח, שאינו
מרים ראש לשאול שאלה גדולה).
בשאלה נמי, הכתיב (תהלים פא,יא)
[אנכי
ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים] הרחב פיך (לשאול
כל תאותך)
ואמלאהו?
ההוא - בדברי תורה כתיב.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol