דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף נא
(ברכות נ,ב)
אמר רב יהודה: שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה - מסלקן
לצד אחד ומברך.
תניא חדא 'בולען (בלא ברכה)', ותניא
אידך 'פולטן (ומברך וחוזר ואוכלן)', ותניא
אידך 'מסלקן'; לא קשיא: הא דתניא 'בולען' – במשקין (שאי
אפשר לסלקן לאחד מלוגמיו ולברך, ולא לפולטם: שמפסידן); והא דתניא
'פולטן' - במידי דלא ממאיס (במה שנתנו בפיו ויכול לחזור
ולאוכלו),
והא דתניא 'מסלקן' - במידי דממאיס.
(ברכות נא,א)
במידי דלא ממאיס נמי (למה
לי פולטן?) לסלקינהו לצד אחד וליברך?
תרגמא רב יצחק קסקסאה קמיה דרבי יוסי בר אבין משמיה דרבי
יוחנן: משום שנאמר (תהלים עא,ח) ימלא פי תהלתך [כל היום תפארתך].
בעו מיניה מרב חסדא: מי שאכל ושתה ולא ברך (לפניהם קאי, אברכת "המוציא" וברכת היין), מהו שיחזור
ויברך (לאחר אכילה ושתיה)?
אמר להו: מי שאכל שום וריחו נודף - יחזור ויאכל שום אחר
כדי שיהא ריחו נודף (כדי שיסריח יותר, כלומר: יוסיף על
סרחונו ויעשה ברכה לבטלה)?
אמר רבינא: הלכך (כיון דאם נזכר באמצע יכול לברך)
אפילו גמר סעודתו - יחזור ויברך, דתניא: 'טבל ועלה - אומר בעלייתו "ברוך
אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה"' (אלמא
אף על גב דטבל הויא ברכה).
ולא היא: התם מעיקרא גברא לא חזי (דרוב
טבילות משום קרי הם, ובעלי קריין אסורים בברכות: שהם דברי תורה, כדאמרינן בפרק 'מי
שמתו' (דף כ:), ודחוי מעיקרא לאו דחוי הוא, ולכי
מתקן - הדר מברך), הכא מעיקרא גברא חזי, (וכיון
דגמר – אידחי,) והואיל ואידחי – אידחי.
תנו רבנן: 'אספרגוס (כוס
שהיו שותים בכל בקר אליבא ריקנא לרפואה) יפה ללב וטוב לעינים, וכל שכן לבני
מעים, והרגיל בו יפה לכל גופו, והמשתכר הימנו קשה לכל גופו'; מדקתני 'יפה ללב',
מכלל דבחמרא עסקינן (דאמרינן לקמן בשמעתין 'אספרגוס
ללע"ט יפה', ואוקמינן בשל יין, וסימן לע"ט = לב, עין, טחול), וקתני (קושיא היא, כלומר: בדחמרא קתני) 'וכל שכן לבני מעים'? והתניא (לקמן): 'ללע"ט יפה, לרמ"ת קשה (אספרגוס
של יין; וסימן רמ"ת = ראש,
מעים, תחתוניות)'?
כי תניא ההיא (דקתני 'וכל שכן לבני מעים') –
במיושן (של שלש שנים, כדתנן בבבא בתרא (פ"ו מ"ג; דף צח.) 'ישן' - משל אשתקד; 'מיושן' - של שלש שנים'), כדתנן [נדרים
פ"ט מ"ח]: '"קונם יין שאני טועם (כהקדש יהא עלי יין שאני טועם) שהיין קשה לבני מעים"; אמרו לו:
"והלא מיושן יפה הוא לבני מעים" – ושתק - אסור בחדש ומותר במיושן'!
שמע מינה.
תנו רבנן: 'ששה
דברים נאמרו באספרגוס: אין שותין אותו אלא כשהוא חי (יין
חי שאינו מזוג) ומלא; מקבלו
בימין ושותהו בשמאל; ואין משיחין אחריו, ואין מפסיקין בו (אלא שותהו בבת אחת), ואין
מחזירין אותו אלא למי שנתנו לו; ורק אחריו, ואין סומכין אותו (לאכול אחריו מיד) אלא במינו.'
והתניא 'אין סומכין אותו אלא בפת'?
לא קשיא: הא בדחמרא (סמיכתו
בפת), הא
בדשכרא (סמיכתו במינו: אם שכר תאנים - סומכו בתאנים, ואם של תמרים הוא - סומכו
בתמרים).
תני חדא 'ללע"ט יפה, לרמ"ת קשה', ותניא
אידך 'לרמ"ת יפה, ללע"ט קשה'?
לא קשיא: הא בדחמרא הא בדשכרא.
תני חדא: 'רק אחריו - לוקה' (בחולי)
ותניא אידך 'לא רק אחריו - לוקה'?
לא קשיא: הא (לא ירוק) בדחמרא, הא
בדשכרא (אם לא רק מים הבאים בפיו אחריו - לוקה).
אמר רב אשי: השתא דאמרת 'לא רק אחריו - לוקה', מימיו
נזרקין אפילו בפני המלך (ירוק, ואל יסתכן).
אמר רבי ישמעאל בן אלישע: שלשה דברים סח לי סוריאל שר
הפנים (מלאך חשוב לבא לפני הקב"ה): אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש
ותלבש (אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשנו), ואל תטול
ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך מפני שתכספית (שם חבורת שדים) - ואמרי לה אסתלגנית של מלאכי חבלה (שם חבורת מלאכי חבלה) - מצפין לו לאדם ואומרים "אימתי יבא אדם לידי אחד
מדברים הללו וילכד"!?' (רבי ישמעאל עלה לרקיע על ידי שם,
בברייתא דמעשה מרכבה.)
אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים סח לי מלאך המות: אל
תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תעמוד לפני
הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות
לחבל'.
ואי פגע מאי תקנתיה?
לינשוף מדוכתיה ארבע אמות; אי איכא נהרא – ליעבריה, ואי
איכא דרכא אחרינא - ליזיל בה, ואי איכא גודא (כותל) -
ליקו אחורא, ואי לא - ליהדר אפיה ולימא: (זכריה ג,ב)
ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך [ויגער ה' בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש] -
עד דחלפי מיניה.
אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה
דברים נאמרו בכוס של ברכה (ברכת המזון): 1)טעון
הדחה, 2)ושטיפה,
3)חי, 4)ומלא,
5)עיטור,
6)ועיטוף,
7)נוטלו
בשתי ידיו, 8)ונותנו בימין, 9)ומגביהו מן הקרקע טפח (אם על גבי קרקע הסב, ואם על גבי שלחן - מגביהו מן השלחן), 10)ונותן
עיניו בו (כולהו מפרש להו ואזיל); ויש
אומרים: אף משגרו במתנה (דרך דורון וחשיבות)
לאנשי ביתו (לאשתו).
אמר רבי יוחנן: אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה,
חי (שמוזגו במים לאחר שנתנו בכוס חי, אבל לברך עליו חי - הא אמרן במתניתין
'אין מברכין'! אי נמי חי = בלע"ז פריש"ק [שזה עתה הורק מהבקבוק או
מהחבית]: להביאו מן החבית לשמו), ומלא.
תנא: 'הדחה' - מבפנים, ו'שטיפה' - מבחוץ.
אמר רבי יוחנן: כל המברך על כוס מלא - נותנין לו נחלה בלי
מצרים, שנאמר (דברים לג,כג) [ולנפתלי אמר נפתלי שבע
רצון] ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה;
רבי יוסי בר חנינא אומר: זוכה ונוחל שני עולמים: העולם
הזה והעולם הבא;
'עיטור': רב יהודה מעטרהו בתלמידים (תלמידיו
סובבין אותו כשהוא מברך), רב חסדא מעטר ליה בנטלי (כוסות).
אמר רבי חנן: ובחי.
אמר רב ששת: ובברכת הארץ (כשמגיע
לברכת הארץ מוסיף עליה).
'עיטוף': רב פפא מעטף (בטליתו)
ויתיב, רב אסי פריס סודרא על רישיה;
'נוטלו בשתי ידיו' - אמר רב חיננא בר פפא: מאי
קראה? (תהלים קלד,ב) שאו ידיכם קדש וברכו את ה'
'ונותנו לימין' - אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
יוחנן: ראשונים שאלו: שמאל מהו שתסייע לימין? אמר רב אשי: הואיל וראשונים איבעיא
להו ולא איפשט להו -
(ברכות נא,ב)
אנן נעבד לחומרא (שלא תסייע שמאל לימין בשעת ברכה)
ומגביהו מן הקרקע טפח.
אמר רב אחא ברבי חנינא: מאי קראה? - (תהלים
קטז,יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא;
'ונותן עיניו בו' - כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה;
'ומשגרו לאנשי ביתו במתנה' - כי היכי דתתברך
דביתהו.
עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא, בריך ברכת מזונא, יהב
ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא לילתא
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך
אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר (דברים ז,יג) [ואהבך וברכך
והרבך] וברך פרי בטנך [ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת
צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך]; 'פרי בטנה' לא נאמר, אלא 'פרי
בטנך';
תניא נמי הכי: רבי נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה
מתברך אלא מפרי בטנו של איש? - שנאמר 'וברך פרי בטנך':
פרי בטנה לא נאמר, אלא פרי בטנך'
אדהכי שמעה ילתא (שלא ישגר לה כוס של ברכה),
קמה בזיהרא (עמדה בכעס), ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני
דחמרא.
אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא.
שלח לה: כל האי (כל יין שבחבית) -
נבגא דברכתא היא (ככוס של ברכה הוא, שתי ממנו). (נבגא = כוס, כמו "לשתי מר אנבגא".)
שלחה ליה: ממהדורי - מילי (ממחזירי
בעיירות ירבו תמיד דברים), ומסמרטוטי כלמי (וממשחקי בגדים בלויים וממורטים
ירבו כנים; כנים מתרגמינן 'כלמתא').
אמר רבי אסי: אין מסיחין על כוס של ברכה (משאחזו עד שיברך).
ואמר רב אסי: אין מברכין על כוס של פורענות.
מאי 'כוס של פורענות'?
אמר רב נחמן בר יצחק: כוס שני (שהוא
של זוגות, והעומד על שלחנו ושתי זוגות - ניזוק על ידי שדים).
תניא נמי הכי: 'השותה כפלים (זוגות) -
לא יברך, משום שנאמר (עמוס ד,יב) [לכן כה אעשה לך ישראל
עקב כי זאת אעשה לך] הכון לקראת אלהיך ישראל (בדברים נאים ולא בדברי פורענות)' והאי לא מתקן.
אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: 'האוכל ומהלך - מברך
מעומד; וכשהוא אוכל מעומד - מברך מיושב; וכשהוא מיסב (במטה
דרך הסבה)
ואוכל - יושב ומברך.'
והלכתא בכולהו: יושב ומברך.
הדרן עלך שלשה שאכלו
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=
ברכות
פרק שמיני אלו דברים
(ברכות נא,ב)
משנה:
אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה (שנחלקו בהלכות סעודה):
בית שמאי אומרים: מברך על היום (בקידוש
שבתות וימים טובים) ואחר כך מברך על היין, ובית הלל אומרים: מברך על היין
ואחר כך מברך על היום;
[משנה ב] בית
שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס (יין
הבא לפני המזון, כדאמרינן בפרק 'כיצד מברכין' (דף מג.): 'הסבו, אף על פי שנטל כו', הביאו להם יין וכו', וקאמרי בית שמאי: נוטלין
לידים ואחר כך שותים את הכוס ואוכלים סעודתם בההיא נטילה), ובית הלל אומרים:
מוזגין את הכוס (ושותין אותו) ואחר כך נוטלין
לידים; (וטעמא דתרוייהו מפרש בגמרא.)
[משנה ג] בית
שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה (מנטילת מים ראשונים) ומניחה
על השלחן (ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל), ובית
הלל אומרים: (על הכר או) על הכסת (אחרי
כן, ושם יקנח בה ידיו תמיד; וטעמא מפרש בגמרא);
[משנה ד] בית
שמאי אומרים: מכבדין את הבית (מקום שאכלו שם, אם הסבו על גבי
קרקע - מכבדים את הקרקע; או אם הסבו על השלחן - מכבדין את השלחן משיורי אוכלין
שנתפזרו עליו) ואחר כך נוטלין לידים (מים אחרונים), ובית הלל אומרים:
נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית;
[משנה ה] בית
שמאי אומרים (מי שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת): (מניחו עד לאחר המזון וסודר עליו) נר ומזון בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים:
נר ובשמים מזון והבדלה;
בית שמאי אומרים: "שברא מאור האש", ובית הלל אומרים:
"בורא מאורי האש".
[משנה ו] אין
מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם, ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים,
ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה (טעם דכולהו מפרש בגמרא);
ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו (שיהו נהנים ממנו).
[משנה ז] מי
שאכל ושכח ולא בירך, בית שמאי אומרים: יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים: יברך
במקום שנזכר;
ועד מתי מברך?
עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו (מפרש
שיעורא בגמרא).
[משנה ח] בא
להן יין אחר המזון, אם אין שם אלא אותו כוס - בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר
כך מברך על המזון, ובית הלל אומרים: מברך על המזון ואחר כך מברך על היין (בגמרא מפרש פלוגתייהו);
ועונין אמן אחר ישראל המברך (אפילו
לא שמע אלא סוף ברכה), ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה (שמא ברך להר גרזים).
גמרא:
תנו רבנן [תוספתא ברכות פ"ה מ"כה]: 'דברים
שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה:
בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין,
שהיום גורם ליין שיבא (כוס זה לא בא אלא בשביל שבת
לקידוש), וכבר קדש היום (משקבלו
עליו, או מצאת הכוכבים) ועדיין יין לא בא (לשלחן; וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה);
ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום,
שהיין גורם לקדושה שתאמר (שאם אין יין - לא מקדשין;
והמקדש על הפת - גם הוא במקום יין, וברכת הפת קודמת);
דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר
ושאינו תדיר - תדיר קודם.; (תדיר
קודם נפקא לן במסכת זבחים מהאי קרא דכתיב במוספין: מלבד
עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה [במדבר
כח,כג]; מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תקריבו המוספין, וקא דרשינן: אשר לעולת התמיד קרא יתירה, למילף דבשביל שהיא
תמיד - הקדימה הכתוב, ומכאן אתה למד לכל התמידין.)
והלכה כדברי בית הלל.'
מאי 'דבא אחר'?
וכי תימא התם תרתי והכא חדא - הכי נמי תרתי נינהו: ברכת
היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.
'והלכה כדברי בית הלל' – פשיטא, דהא נפקא בת קול?
איבעית אימא קודם בת קול, ואיבעית אימא לאחר בת קול,
(ברכות נב,א)
ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול (בתנורו של עכנאי, בבבא מציעא בפרק 'הזהב' (דף נט:)).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol