דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מקראה מלאה – בסוף הדף.
ברכות דף סא
(ברכות ס,ב)
אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי
עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר "כל דעביד רחמנא - לטב עביד", כי הא
דרבי עקיבא, דהוה קאזיל באורחא; מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא - לא יהבי ליה, אמר
"כל דעביד רחמנא – לטב", אזל ובת בדברא (ולן
בשדה),
והוה בהדיה תרנגולא (להקיצו משנתו) וחמרא
ושרגא; אתא זיקא - כבייה לשרגא; אתא שונרא - אכליה לתרנגולא; אתא אריה - אכליה
לחמרא; אמר "כל דעביד רחמנא – לטב"! ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא,
אמר להו: לאו אמרי לכו "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא -
(ברכות סא,א)
הכל לטובה (אילו היה נר דלוק - היה הגייס רואה
אותי, ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא - היה הגייס בא ושובה אותי).
ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של
אדם מועטין לפני הקב"ה, שנאמר (קהלת ה,א) אל
תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על
כן יהיו דבריך מעטים.
דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב (בראשית
ב,ז) וייצר ה' אלהים את האדם [עפר מן האדמה ויפח באפיו
נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה] בשני יודי"ן? - שני יצרים ברא
הקב"ה, אחד יצר טוב ואחד יצר רע.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, בהמה - דלא כתיב בה
'וייצר' - לית לה יצרא? והא קא חזינן דמזקא (שמזקת)
ונשכא ובעטא!? אלא כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי ואוי
לי מיצרי (אוי לי מיוֹצרי אם אלך אחרי יצרי, ואם לא אלך אחריו -
אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים)! אי נמי כדרבי ירמיה בן אלעזר, דאמר
רבי ירמיה בן אלעזר: דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון (שני
פרצופין בראו תחלה: אחד מלפניו ואחד מאחריו, וצלָחוֹ לִשנַיִם, ועשה מן האחד חוה),
שנאמר (תהלים קלט,ה) אחור וקדם צרתני [ותשת עלי כפכה] (אחור וקדם צרתני - לשון צורה, דהיינו שני פרצופין).
(בראשית
ב,כב) ויבן ה' אלהים את הצלע [אשר לקח מן האדם לאשה
ויבאה אל האדם]: רב ושמואל, חד אמר פרצוף, וחד אמר זנב;
בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב 'אחור
וקדם צרתני' אלא למאן דאמר זנב - מאי 'אחור
וקדם צרתני'?
כדרבי אמי, דאמר רבי אמי: אחור למעשה בראשית וקדם
לפורענות!
בשלמא אחור למעשה בראשית - דלא אברי עד מעלי שבתא, אלא
וקדם לפורענות?: פורענות דמאי? אילימא פורענות דנחש – והתניא [דומה
לספרא שמיני מכילתא דמילואים מ"לט]: 'רבי אומר: בגדולה - מתחילין מן הגדול, ובקללה - מתחילין מן הקטן: בגדולה
מתחילין מן הגדול - דכתיב (ויקרא י,יב) וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר
ואל איתמר בניו הנותרים קחו [את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה מצות אצל המזבח כי
קדש קדשים הוא]; בקללה
מתחילין מן הקטן: בתחלה נתקלל נחש, ולבסוף נתקללה חוה, ולבסוף נתקלל אדם'!?
אלא פורענות דמבול, דכתיב (בראשית
ז,כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה [עד רמש ועד עוף
השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה]: ברישא אדם
והדר בהמה;
בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב 'וייצר'
בשני יודי"ן, אלא למאן דאמר זנב - מאי 'וייצר'?
כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי: אוי לי
מיוצרי אוי לי מיצרי!
בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב (בראשית
ה,ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם],
אלא למאן דאמר זנב - מאי 'זכר ונקבה בראם'?
כדר' אבהו, דרבי אבהו רמי: כתיב (בראשית
ה,ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם] (משמע מתחלת ברייתם תרי הוו), וכתיב (בראשית
ט,ו) [שפך דם האדם באדם דמו ישפך] כי
בצלם אלהים עשה את האדם, הא כיצד? - בתחלה עלה במחשבה לבראת שנים ולבסוף לא נברא
אלא אחד.
בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב (בראשית
ב,כא) [ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו]
ויסגור בשר תחתנה, אלא למאן דאמר זנב - מאי 'ויסגור
בשר תחתנה'?
אמר רבי ירמיה, ואיתימא רב זביד, ואיתימא רב נחמן בר
יצחק: לא נצרכה אלא למקום חתך.
בשלמא למאן דאמר זנב, היינו דכתיב 'ויבן' (שהיה צריך בנין), אלא למאן דאמר פרצוף - מאי 'ויבן' (והלא כבר נבנה)?
לכדרבי שמעון בן מנסיא, דדרש רבי שמעון בן מנסיא: מאי
דכתיב (בראשית ב,כב) ויבן ה' [אלהים]
את הצלע [אשר
לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם]? - מלמד שקלעה הקב"ה לחוה
והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקליעתא 'בנייתא';
דבר אחר 'ויבן' אמר רב
חסדא, ואמרי לה במתניתא תנא: מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר: מה אוצר זה
קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות (שאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה
תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם), אף
אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד;
'ויביאה אל האדם' -
אמר רבי ירמיה בן אלעזר: מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון (משתדל בחופתו ובזיווגו); מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול
עם קטן בשושבינות ואל ירע לו.
ולמאן דאמר פרצוף (ומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד
אחר) -
הי מינייהו סגי ברישא (איזהו פרצוף היה מהלך לפנים)?
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דגברא סגי ברישא, דתניא: 'לא
יהלך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו אשתו (גנאי הדבר); נזדמנה לו
על הגשר (אשת איש והיא לפניו) - יסלקנה לצדדין (עד שיעבור לפניה);
וכל העובר אחורי אשה בנהר (אחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני
המים וזה מסתכל בה) - אין לו חלק לעולם הבא.'
תנו רבנן [מםכת כלה פ"א מ"א]: 'המרצה
מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא
ינקה מדינה של גיהנם שנאמר (משלי יא,כא)
יד ליד לא ינקה רע [וזרע צדיקים נמלט]: לא ינקה
מדינה של גיהנם (אפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו
של הקב"ה [=יד ליד]
לא ינקה רע; וקרא באשה משתעי).'
אמר רב נחמן: מנוח - עם הארץ היה (לא
שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו 'לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו'),
דכתיב (שופטים יג,א) [ויקם]
וילך מנוח אחרי אשתו [ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר
אני].
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, גבי אלקנה, דכתיב
וילך אלקנה אחרי אשתו [שמואל א ב,יא: וילך אלקנה הרמתה על ביתו והנער היה משרת את ה' את
פני עלי
הכהן], וגבי אלישע, דכתיב (מלכים
ב ד,ל) [ותאמר אם הנער חי ה' וחי נפשך אם אעזבך]
ויקם וילך אחריה - הכי נמי אחריה ממש? אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה - הכא
נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה.
אמר רב אשי: ולמאי דקאמר רב נחמן 'מנוח עם הארץ היה' (שהלך אחריה ממש) - (אם כן) אפילו בי רב
(עם תינוקות של בית רבן) נמי לא קרא, שנאמר (בראשית
כד,סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש [ויקח העבד את
רבקה וילך] - ולא לפני האיש!
אמר רבי יוחנן: אחורי ארי ולא אחורי אשה; אחורי אשה ולא אחורי
עכו"ם; אחורי עכו"ם ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין (דכיון שאינו נכנס - נראה כפורק עול, ומבזה בית הכנסת); ולא אמרן
אלא דלא דרי מידי, ואי דרי מידי - לית לן בה (אין
כאן גנאי: דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס - מפני המשוי); ולא אמרן
אלא דליכא פתחא אחרינא, ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה (אין
כאן בזוי, דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול); ולא אמרן
אלא דלא רכיב חמרא, אבל רכיב חמרא לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין, אבל
מנח תפילין לית לן בה.
אמר רב: יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב,
שנאמר: (קהלת י,א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח [יקר מחכמה מכבוד
סכלות מעט] ('יביע' - לשון אבעבועות; כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות);
ושמואל אמר: כמין חטה הוא דומה, שנאמר (בראשית
ד,ז) [הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב] לפתח
חטאת רובץ [ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו] ('חטאת' - לשון חטה דריש ליה).
תנו רבנן: 'שתי כליות יש בו באדם: אחת יועצתו לטובה
ואחת יועצתו לרעה'; ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב (קהלת
י,ב) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.'
תנו רבנן: 'כליות
יועצות (את הלב "עשה כן"), לב מבין (מה יש לו לעשות: אם ישמע לעצת
הכליות אם לאו; ומנין שהכליות יועצות? שנאמר (תהלים טז,ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי;
ומנין שהלב מבין? שנאמר (ישעיה ו,י) ולבבו יבין), לשון מחתך (הדבור להוציא מפיו), פה (הם השפתים) גומר (ומוציאו), ושט מכניס
ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול,
(ברכות סא,ב)
ריאה שואבת
כל מיני משקין (אף על פי שהן נכנסין בכרס דרך הושט
- הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכררס),
כבד כועס, מרה זורקת בו טפה (מרה) ומניחתו (מן הכעס), טחול שׂוֹחֵק (שׂחוֹק), קרקבן ('קרקבן' בעוף - הוא 'המסס' בבהמה) טוחן (המאכל), קיבה ישֵׁנָה, אף (החוטם) נעור (מקיצו משנתו); נעור הישן
ישן הנעור (שנתחלפה ובאה השינה מן האף והקיבה נעורת) - נמוק והולך לו (מתנונה והולך לו ונמשך למיתה; לשון אחר 'נעור הישן' = הקיבה, ונמצאו קיבה
ואף נעורים שאינו ישן כלל, או ישן הנעור ונמצאו שניהם ישנים ואינו נעור כי אם
בקושי).'
תנא: אם שניהם ישנים או שניהם נעורים - מיד מת.
תניא: 'רבי יוסי
הגלילי אומר: צדיקים - יצר טוב שופטן [מנהיגן, כמו שופטים
ב,טז: ויקם ה' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם], שנאמר (תהלים
קט,כב) [כי עני ואביון
אנכי] ולבי
חלל בקרבי (יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו); רשעים - יצר רע שופטן, שנאמר (תהלים
לו,ב) נאם
פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו (אמר דוד: בקרב לבי יש, ואומר אני
שהפשע - נאם לרשע, כלומר: שהיצר הרע אומר לרשע: אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך; אלמא
יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו); בינונים - זה וזה שופטן, שנאמר (תהלים
קט,לא) [כי] יעמוד (הקב"ה) לימין אביון להושיע משופטי נפשו (שמע
מינה יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים).'
אמר רבה: כגון אנו – בינונים.
אמר ליה אביי: לא שביק מר חיי לכל בריה (אם אתה מן הבינונים - אין לך צדיק גמור בעולם)!
ואמר רבא: לא איברי עלמא (העולם
הזה) אלא
לרשיעי גמורי (שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן,
כגון: אחאב, שהיה עשיר מאד, דקאמר ליה בן הדד כספך
וזהבך לי הוא (מלכים א כ,ג)) או לצדיקי גמורי (העולם הבא, שאין להם בעולם הזה כלום, כגון רבי חנינא בן דוסא, שדי לו בקב
חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כד:)).
אמר רבא: לידע אינש בנפשיה אם צדיק גמור הוא אם לאו.
אמר רב: לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולרבי חנינא בן
דוסא: לאחאב בן עמרי - העולם הזה, ולרבי חנינא בן דוסא - העולם הבא.
ואהבת את י"י אלהיך [בכל לבבך ובכל נפשך ובכל
מאדך]:
תניא [ספרי ואתחנן פסקא לב]: 'רבי
אליעזר [בספרי: בן יעקב] אומר: אם
נאמר 'בכל נפשך' למה נאמר 'בכל
מאדך', ואם נאמר 'בכל
מאדך' למה נאמר 'בכל
נפשך'? אלא: אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר
'בכל נפשך', ואם יש לך אדם שממונו חביב
עליו מגופו - לכך נאמר 'בכל מאדך' (מן החביב עליך);
רבי עקיבא אומר: 'בכל
נפשך' - אפילו נוטל את נפשך.'
תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל
בתורה; בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה,
אמר ליה: עקיבא! אי אתה מתירא מפני מלכות הרשעה? אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר
דומה:
לשועל שהיה
מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום; אמר להם: מפני מה אתם
בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם!
אמר להם:
רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם?
אמרו לו: אתה
הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה אלא טפש אתה: ומה במקום חיותנו אנו
מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!
אף אנחנו: עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים
ל,כ) [לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו]
כי הוא חייך ואורך ימיך [לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת
להם] כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה!
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו
בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו; אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן?
אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים
בטלים.
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה - זמן קרית שמע היה,
והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים (קורא קריאת שמע). אמרו לו תלמידיו: רבינו! עד כאן!?
אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: 'בכל
נפשך - אפילו נוטל את נשמתך'; אמרתי:
מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?
היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה
נשמתו ב'אחד'; יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי
עקיבא שיצאה נשמתך ב'אחד'.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: זו תורה וזו שכרה? (תהלים
יז,יד) ממתים ידך י"י ממתים [מחלד חלקם בחיים
וצפונך (וצפינך) תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם] (מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם)!
אמר להם: 'חלקם בחיים'; יצתה בת
קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.
לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית
קדשי הקדשים:
אמר רב יהודה אמר רב: לא אמרו אלא מן הצופים (מקום שיכולין לראות משם הר הבית, ומשם והלאה אין יכולין לראותו) ולפנים,
וברואה (שיכול לראות משם, פרט אם מקום נמוך הוא).
איתמר נמי: אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר
רבי יוחנן: לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים, וברואה, ובשאין גדר (מפסיק בינו להר הבית), ובזמן שהשכינה שורה (שבית
המקדש קיים).
תנו רבנן: 'הנפנה
ביהודה - לא יפנה מזרח ומערב (אחוריו למזרח ופניו למערב, ולא
אחוריו למערב ופניו למזרח, מפני שירושלים בארץ יהודה היא, בצפונה של ארץ יהודה,
בגבול שבין יהודה לבנימין, ויש מארץ יהודה הימנה [למזרח] עד סוף ארץ ישראל, והימנה
למערב עד סוף ארץ ישראל, שארץ יהודה - על פני כל אורך ארץ ישראל היא: מן המזרח
למערב, כרצועה ארוכה וקצרה, ואם יפנה מזרח ומערב - יהיה פרועו לצד ירושלים: או
פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו) אלא
צפון ודרום (אבל צפון ודרום יפנה, ובלבד שלא
יפנה כנגד ירושלים ממש [כאשר הוא] בדרומה של ארץ יהודה), ובגליל (שהיא
בצפונה של ארץ ישראל) - לא יפנה
אלא מזרח ומערב (לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח
ומערב); ורבי יוסי מתיר, שהיה רבי יוסי
אומר: לא אסרו אלא ברואה ובמקום שאין שם גדר ובזמן שהשכינה שורה; וחכמים אוסרים.' (ולא גרסינן 'בכל מקום'.)
חכמים היינו תנא קמא (דאמר
'לא יפנה', ולא מפליג בין רואה ללא רואה, בין בזמן הבית בין בזמן הזה)?
איכא בינייהו צדדין (צדדים
דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש: לתנא קמא צדדין נמי אסירי, דהא 'הנפנה
ביהודה' קאמר = כל יהודה משמע, ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור, אבל
לצדדין – מותר, דהא אדרבי יוסי קיימי, דאמר 'לא אסרו אלא ברואה' אבל ברחוק לא,
ואפילו כנגד ירושלים ממש, ואתו רבנן למימר 'וחכמים אוסרים' אפילו שלא ברואה,
ואפילו בזמן הזה, ומיהו נגד ירושלים לא [יפנה]).
תניא אידך 'הנפנה ביהודה - לא יפנה מזרח ומערב אלא
צפון ודרום, ובגליל צפון ודרום אסור, מזרח ומערב מותר; ורבי יוסי מתיר, שהיה רבי
יוסי אומר: לא אסרו אלא ברואה; רבי יהודה אומר: בזמן שבית המקדש קיים – אסור, בזמן
שאין בית המקדש קיים – מותר; רבי עקיבא אוסר בכל מקום (בדרבי
עקיבא גרסינן 'בכל מקום', הלכך בחוצה לארץ נמי קאמר).';
רבי עקיבא היינו תנא קמא?
איכא בינייהו חוץ לארץ.
רבה הוו שדיין ליה לבני מזרח ומערב (לבנים
שישב עליהן לפנות היו מתוקנים וזקופות על צדיהן, ראשן אחד למזרח והשני למערב, לבנה
אחת לצפון ולבנה אחת לדרום, והוא יושב על האחת ונפנה בינתים; נמצא הוא נפנה צפון
ודרום, ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב, לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת,
שלא יהא פרועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ארץ ישראל); אזל אביי
שדנהו צפון ודרום (לראות אם יקפיד רבו על כך: אי
סבירא ליה כרבי עקיבא דאמר בחוצה לארץ נמי קפדינן עלה דמילתא); על רבה –
תרצנהו; אמר: מאן האי דקמצער לי? אנא כרבי עקיבא סבירא לי, דאמר 'בכל מקום אסור'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי
מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא
בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי
הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2005 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol