בבא קמא דף
ק
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא צט,ב)
ההיא איתתא דאחזיא
דינרא לרבי חייא (רב - שומר גנזיו של רבי חייא דודו הוה); אמר לה: "מעליא הוא".
למחר אתאי לקמיה,
ואמרה ליה: "אחזיתיה, ואמרו לי 'בישא הוא', ולא קא נפיק לי!"
אמר ליה לרב: זיל
חלפיה ניהלה, וכתוב אפנקסי: דין עסק ביש (סחורה רעה היא שעל עסקי
חנם אני מפסיד שלא היה לי לראותה).
ומאי שנא דנכו ואיסור,
דפטירי?
משום דלא צריכי
למיגמר.
רבי חייא נמי לאו
למיגמר קא בעי!?
רבי חייא - לפנים
משורת הדין הוא דעבד, כדתני רב יוסף [שמות יח,כ: והזהרתה
אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון]:
'והודעת להם' - זה
(בבא קמא ק,א)
בית חייהם (תלמוד
תורה [מסורת הש"ס: בית חייהם ללמוד להן אומנות להתפרנס בו ו'חוקות' ו'תורות' כתיבי
ברישא דקרא]);
'את הדרך' - זו גמילות חסדים;
'ילכו' - זו ביקור חולים;
'בה' - זו קבורה ('ביקור חולים וקבורה' - פרכינן ב'אלו מציאות': היינו
'גמילות חסדים'!? ומוקי לה ביקור חולים - בבן גילו: ונוטל אחד מששים בחליו, וקבורה
- בזקן ואינו לפי כבודו, ואפילו הכי חייב);
'את המעשה' - זה הדין;
'אשר יעשון' - זו לפנים משורת הדין.
ריש לקיש אחוי ליה
דינרא לרבי אלעזר; אמר "מעליא הוא"; אמר ליה: "חזי דעלך קא סמכינא".
אמר ליה:
"כי סמכת עלי - מאי למימרא? דאי משתכח בישא בעינא לאיחלופי לך? והא את הוא דאמרת
'רבי מאיר - הוא דדאין דינא דגרמי'; מאי? לאו רבי מאיר, ולא סבירא לן כוותיה"?
אמר ליה:
"לא, רבי מאיר, וסבירא לן כוותיה".
הי רבי מאיר?
אילימא רבי מאיר
<ד' ל' מ' פ' סימן> דתנן [בכורות פ"ד מ"ד, להלן קיז,ב]: 'דן את הדין, זיכה את החייב חייב את הזכאי,
טימא את הטהור, טיהר את הטמא - מה שעשה עשוי, וישלם מביתו' [ובזה
גרם נזק, וישלם, וזו משנה סתם, כלומר: רבי מאיר, ומכאן לומדים שרבי מאיר דן דינא
דגרמי]!
הא - איתמר עלה: אמר רבי אילעא אמר רב: והוא שנטל ונתן
ביד (וזיכה את החייב: שהיה לו משכון למלוה ממנו, ונטל דיין
למשכון והחזירו ללוה; וחייב את הזכאי: נטל ביד ממון מן הנתבע ושילם לתובע; וטימא
את הטהור: נטל שרץ בידים וזרקו עליה לטמאו ודאי, להחזיק דבריו; וטיהר את הטמא:
נטל הדיין לפירות טמאים וערבן עם שאר פירות האיש השואלו, והוה ליה 'עושה מעשה
בידים', ומזיק; והכי מפרש בסנהדרין בפרק 'אחד דיני ממונות' (דף לג.));
אלא הא רבי מאיר,
דתנן [בבא
קמא פ"ט מ"ד, צה,א; ק,ב]: 'לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום
- רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו' [ומכאן
לומדים שרבי מאיר דן דינא דגרמי]!
התם - קא עביד בידים.
אלא הא רבי מאיר,
דתנן: [כלאים
פ"ז מ"ד ומ"ה] 'המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו - הרי זה
קידש (אסר את התבואה), וחייב'!
התם נמי קא עביד
בידים.
אלא הא רבי מאיר,
דתניא: 'מחיצת הכרם (קיימא לן: היה גדר בנתיים [בין
כרם לבין שדה זרעים]: זה סומך
זרעים לגדר מכאן וזה סומך גפנים לגדר מכאן; [ב'לא יחפור' (ב"ב דף
כו,א)]) שנפרצה
-
(בבא קמא ק,ב)
אומר לו [בעל
שדה הזרעים לבעל הכרם [תוספות]] "גדור" (שלא יוסיף
התבואה אחד ממאתים בעוד המחיצה פרוצה, ותאסר); נפרצה [פעם
נוספת] - אומר לו
"גדור"; נתייאש ממנה ולא גדרה [בעל
הכרם] (ובתוך
כך הוציא הזרע אחד מן המאתים שהיו בה בהיתר) - הרי זה קידש (ואין בטל
אלא באחד ומאתים, וכאן יש קצ"ט מן ההיתר וחד באיסור), וחייב [בעל
הכרם] באחריותו [בהפסד
הזרעים].' [ולמרות
שלו פרץ בידים אלא גרם לנזק על ידי שב ואל תעשה שלא תיקן את הגדר].
משנה:
הנותן צמר לצבע
והקדיחו יורה (שרפתו יורה: שהרתיחו יותר מדאי) - נותן לו דמי צמרו (והכא ליכא
שבחא כלל, דהא נשרף לגמרי, וליכא למימר 'אם השבח יותר');
צבעו כאור (כמו
'כעור'):
אם השבח יתר על היציאה (שהשביח הצמר
יתר על היציאה של צבע) - נותן לו (לצבע) את היציאה (ולא שכר
שלם, ומקבל צמרו; ו'דמי צמרו' לא אמר דניתיב, דלקני איהו שבחא דצמר, דהא בצבע
שהתנה עמו צבע, וליכא שנויא דנקנייה),
ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח (בגמרא
מפרש שצבעו בשירי צבע, ומזיק בכוונה הוא, לפיכך ידו על התחתונה דברי הכל);
לצבוע לו אדום וצבעו
שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו (קני בשינוי
לרבי מאיר, ולא יהיב ליה אלא דמי צמרו, אבל לא דמי שבחו; או זה יתן שכרו משלם ויקח
הצמר);
רבי יהודה אומר:
אם השבח יתר על היציאה - נותן לו את היציאה,
ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח (דקניס
ליה להאי דשינה להיות ידו על התחתונה, ולא נתהני משבחא, ואגרא נמי כוליה לא ישקול,
אלא יציאה; ואם יציאה יתירה על השבח - יתן לו את השבח שהשביח את הצמר, ואם ירצה לתת
את שכרו - כגון שהשבח יותר על השכר - יתן שכרו).
גמרא:
מאי 'כאור'?
אמר רב נחמן אמר
רבה בר בר חנה: כלבוס.
מאי 'כלבוס'?
אמר רבה בר שמואל:
(בבא קמא קא,א)
כפרא דודי (קינח
בו את היורה; כלומר: בשירי צבע שנשתיירו ביורה צבעו; 'כופרא' לשון קינוח, כמו
'בליתא דפרסא למכפריה' [ב'הכל שוחטין', חולין דף ח,א]).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.