בבא קמא דף קא
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא ק,ב)
משנה:
הנותן צמר לצבע
והקדיחו יורה (שרפתו יורה: שהרתיחו יותר מדאי) - נותן לו דמי צמרו (והכא
ליכא שבחא כלל, דהא נשרף לגמרי, וליכא למימר 'אם השבח יותר');
צבעו כאור (כמו
'כעור'):
אם השבח יתר על היציאה (שהשביח
הצמר יתר על היציאה של צבע) - נותן
לו (לצבע) את
היציאה (ולא שכר שלם, ומקבל צמרו; ו'דמי צמרו' לא אמר דניתיב, דלקני
איהו שבחא דצמר, דהא בצבע שהתנה עמו צבע, וליכא שנויא דנקנייה),
ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח (בגמרא
מפרש שצבעו בשירי צבע, ומזיק בכוונה הוא, לפיכך ידו על התחתונה דברי הכל);
לצבוע לו אדום
וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו (קני
בשינוי לרבי מאיר, ולא יהיב ליה אלא דמי צמרו, אבל לא דמי שבחו; או זה יתן שכרו
משלם ויקח הצמר);
רבי יהודה
אומר:
אם השבח יתר על היציאה - נותן לו את היציאה,
ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח (דקניס
ליה להאי דשינה להיות ידו על התחתונה, ולא נתהני משבחא, ואגרא נמי כוליה לא ישקול,
אלא יציאה; ואם יציאה יתירה על השבח - יתן לו את השבח שהשביח את הצמר, ואם ירצה
לתת את שכרו - כגון שהשבח יותר על השכר - יתן שכרו).
גמרא:
מאי 'כאור'?
אמר רב נחמן
אמר רבה בר בר חנה: כלבוס.
מאי 'כלבוס'?
אמר רבה בר שמואל:
(בבא קמא קא,א)
כפרא דודי (קינח
בו את היורה; כלומר: בשירי צבע שנשתיירו ביורה צבעו; 'כופרא' לשון קינוח, כמו
'בליתא דפרסא למכפריה' [ב'הכל שוחטין', חולין דף ח,א]).
תנו רבנן: 'הנותן
עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל, ספסל ועשה מהן כסא: רבי מאיר אומר: נותן
לו דמי עציו (דקנינהו בשינוי; אבל נתן עצים כו' דלא שינה ולא קני -
ידו על התחתונה);
רבי יהודה
אומר: אם השבח יתר על היציאה - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח -
נותן לו את השבח;
ומודה רבי
מאיר אם נתן עצים לחרש לעשות מהן כסא נאה ועשה מהן כסא כעור, ספסל נאה ועשה ספסל
כעור, אם השבח יתר על היציאה - נותן לו דמי היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח -
נותן לו דמי השבח.'
איבעיא להו: יש
שבח סמנין על הצמר או אין שבח סמנין על הצמר (כלומר:
חזותא מילתא היא - או לאו מילתא)?
היכי דמי?:
אילימא דגזל סמנין ודקינהו [כתש
ו/או שחק] ותרנהו (שראן
במים כדרכן) וצבע בהן (צמר
שלו), (מבעיא
לן: יש שבח סמנין על הצמר, דחזותא מילתא היא, ואמר ליה הב לי סמנאי דשקלתינהו כו'
כדבעיא למימר קמן) תיפוק ליה משום
דקנינהו בשינוי!
לא, צריכא דגזל
סמנין שרויין וצבע בהו; מאי? יש שבח סמנין על גבי צמר, דאמר ליה: "הב לי
סמנאי דשקלתינהו!"? או דלמא אין שבח סמנין על גבי הצמר, דאמר ליה: "לית
לך גבאי ולא מידי!"?
אמרי: ואי אין
שבח סמנין על גבי צמר (נהי נמי דחזותא לאו מילתא היא) מי מצי אמר ליה "לית לך גבאי ולא מידי" (בתמיה)? - נימא ליה "הב לי סמנאי
דאפסדתינהו!"?
אלא להך גיסא:
אין שבח סמנין על גבי הצמר, ובעי שלומי ליה? או דלמא יש שבח סמנין על גבי צמר,
ואמר ליה: "הא מנחי קמך, שקלינהו!"?
'שקלינהו'?
במאי שקליה?
בצפון (שוו"ן
[סבון]).
צפון עבורי
מיעבר, השבה לא עביד!
אלא הכא במאי
עסקינן: כגון דגזל צמר וסמנין דחד, וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין, וקא מהדר ליה
ניהליה לצמר (כשהוא צבוע, מאי?) יש שבח סמנין על גבי הצמר (דחזותא
מילתא היא), וקא מהדר ליה סמנין
וצמר (כלומר: בהך השבה דצמר קמהדר סמנים)? או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר, וצמר מהדר ליה,
סמנין לא מהדר ליה?
אמרי: תיפוק
ליה דאייקר ליה ניהליה בדמי!
לא, צריכא דזל
ציבעא (צמר צבוע הוזל בעולם, ואין מגיעין שבח לדמי סמנים, ואמר ליה
נגזל "אני הייתי מוכר סמנים, או הייתי צובע בגד, ועכשיו הפסדתני" - דהא
לא השביחו בצמר).
ואיבעית אימא:
כגון שצבע בהו קופא (גזל קוף וסמנים, וצבע את הקוף, ומחזירו לו; דלא אייקר
ליה; ואמרי לה: קופה של נצרים).
רבינא אמר: הכא
במאי עסקינן? - כגון דצמר דחד וסמנין דחד (ולאו לענין גזלן קבעי לה,
דאין כאן גזל), וקאתי קוף וצבעיה
לההוא צמר בהנך סמנין: יש שבח סמנין על גבי צמר, דאמר ליה "הב לי סמנאי, דגבך
נינהו!"? או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר, ואמר ליה "לית לך גבאי
כלום!"?
תא שמע: [ערלה
פ"ג מ"א] 'בגד שצבעו
בקליפי ערלה (קליפי אגוזים או שאר פירות; אבל קליפת העץ - לא, דאין
ערלה אלא בפירות) – ידלק' אלמא חזותא מילתא היא!
אמר רבא: הנאה
הנראה לעינים אסרה תורה (מראה בעלמא אף על פי שאין בו ממש, כגון נר וצבע), דתניא: '[ויקרא
יט,כג: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו
את פריו; שלש שנים יהיה לכם]
ערלים לא יאכל; אין לי אלא
איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו ולא יצבע [בו] ולא ידליק בו את הנר? תלמוד לומר 'וערלתם ערלתו את פריו'; 'ערלים לא יאכל' - לרבות את כולם.'
תא שמע: 'בגד
שצבעו בקליפי שביעית (אסור לעשות סחורה בפירותיה,
וקליפי פירות קאמר ולא קליפי עצים, דעצים - אין שביעית חלה עליהן, כדלקמן, דסתם
עצים להסקה ניתנו) – ידלק' [ראיה
שחזותא מילתא]!
שאני התם, דאמר קרא [ויקרא כה,ז: ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל] תהיה - בהויתה תהא.
(בבא קמא קא,ב)
רבא רמי: תנן:
'בגד שצבעו בקליפי ערלה – ידלק' אלמא חזותא מילתא היא, ורמינהי: [אהלות
פ"ג מ"ב] 'רביעית דם (מטמאה
באהל, דכתיב 'על כל נפשות מת לא יבא' (ויקרא
כא,יא), ודם הוא הנפש, וקים להו לרבנן דברביעית דם - חי) שנבלעה בבית (בקרקע
הבית) - הבית טמא (כלים
שבבית; דבית לא מקבל טומאה, דקרקע היא)',
ואמרי לה 'הבית טהור' ולא פליגי: הא ['טמא'] בכלים דהוו מעיקרא (בבית קודם שנבלעה, שהיתה בעין, והאהיל הבית עליה ועל
הכלים ונטמאו), הא ['טהור'] בכלים דאתו לבסוף (לאחר שנבלעה);
נבלעה בכסות –
רואין: אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם (שאם יתנו
מים במדה ימצאו רביעית יותר: שבתחילה נבלעה בו יותר מרביעית, והכניס הכסות לבית) – טמאה, ואם לאו – טהורה (הבית,
שלא האהיל על רביעית, שכבר חסר בהבלעו בכסות; אבל הכסות טמא, שתחלת נגיעה ברביעית
מצומצם נטמאה) (וקתני
מיהת 'ואם לאו טהור' אף על גב דחזותא דרביעית איכא (שהדם שנשאר בבגד, שאי אפשר
לסוחטו) נראה לנו בבגד, אלמא חזותא לאו מילתא היא).
אמר רב כהנא:
מקולי רביעיות שנו כאן: בדם תבוסה דרבנן ('מקולי רביעיות' של דם קל,
כגון דם תבוסה שאינו מטמא באהל אלא מדרבנן). (דם תבוסה: הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו, ספק כולה
בחייו ספק כולה במותו [בפרק 'תינוקת' (נדה דף עא,א).)
רבא רמי: תנן: [שביעית
פ"ז מ"א] 'ממין
הצובעין: ספיחי סטים (קרוג"א בלע"ז [כרכום]) וקוצה (גושד"א
בלע"ז [איסטיס, פסטל]; להכי נקט 'ספיחי': דבשביעית ליכא
אלא ספיחים) - יש להן שביעית
ולדמיהן שביעית (שאין עושין מהן סחורה, דרחמנא אמר 'לאכלה' - ולא לסחורה;
ואסור לצבוע בהן, דהיינו 'סחורה'; אבל מותרים הן להסיקן קודם זמן הביעור, דהיינו
דומיא דלאכלה); יש להן ביעור
ולדמיהן ביעור' (כשמגיע
זמן הביעור - חייב לבערן, כדכתיב 'ולבהמתך ולחיה וגו' (ויקרא כה): כָּלָה לחיה מן
השדה - כַּלֵּה לבהמתך שבביתך; והני ספיחי - עץ בעלמא נינהו)- אלמא עצים יש בהן משום קדושת שביעית; ורמינהי: 'עלי
קנים ועלי גפנים שגיבבן בחבא (לעשות מהן מחבוא: אוצר לימות
החורף) על פני השדה: לקטן לאכילה
- יש בהן משום קדושת שביעית, לעצים - אין בהן משום קדושת שביעית (ויהנה
מהן אף לאחר זמן הביעור)',
(ומשני:) אמר קרא [ויקרא כה,ו: והיתה
שבת הארץ לכם] לאכלה [לך
ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך] - במי שהנאתו וביעורו שוין (דבר שבשעת הנאתו כלה מן העולם), יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן (שלאחר
ביעורן שנעשים גחלים - הוא דהויא עיקר הנאתן; אבל מיני צבעים - בשעת רתיחת היורה
כלה השורש וקולט הצבע; נמצאו הנאתן וביעורן שוה, הלכך חיילא עלייהו שביעית).
והא איכא עצים
דמשחן (שמאירין כנר אבוקה לנושאן בידו) דהנאתן וביעורן שוין (תיחול
עלייהו שביעית)!?
אמר רבא:
(בבא קמא קב,א)
סתם עצים להסקה
הן עומדין (ולא להאיר, הלכך עצים נינהו, ומעיקרא לא חל עלייהו שביעית;
אבל ספיחי סטים - סתמן לצביעה, הלכך חל עלייהו קדושה, ואסירי לאחר הביעור אף
להיסק; ועלי קנים וגפנים - יש שאוכלין אותן ויש שמסיקין אותן הלכך בתר מחשבת לקיטה
אזלינן).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.