מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף קג

המשך פרק תשיעי 'הגוזל עצים'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא קב,ב)

אמר מר 'הלוקח שדה בשם ריש גלותא אין כופין אותו ריש גלותא למכור' - מכלל דמקנא קניא ליה! לימא פליגא דבני מערבא, דאמרי: 'וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל הבית'!

אי משום הא - לא קשיא, כגון דאודעיה לבעל שדה ואודעינהו לסהדי; אלא אימא סיפא: '"על מנת" - כופין אותו ריש גלותא למכור' – אמאי? ולימא ריש גלותא "לא יקרייכו בעינא (שעשיתם אותי ראש להטיל אימה) ולא זילותייכו בעינא (שאתם באים לעשות אותי למוכר שדות)"!?

אלא אמר אביי: הכי קאמר: הלוקח שדה בשם חבירו ריש גלותא,

(בבא קמא קג,א)

אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי (אין כופין את המוכר לחזור ולכתוב שטר מכירה אחר ללוקח שהיה לו להתנות ולהודיעו "כתוב שטרי בשם ריש גלותא, שאם יצאו עסיקין אראה להם שהוא של ריש גלותא, וכתוב לי שטר אחר בשמי, שלא יבאו היום או למחר יורשי ראש גולה לתובעה ממני"), ואם אמר לו "על מנת" - כופין את המוכר למכור.

אמר מר: הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי – פשיטא!?

מהו דתימא מצי אמר ליה "מידע ידעת דאנא לנפשאי שקילנא ופנחיא בעלמא הוא דקבעינא (כלומר להצלה נתכוונתי; 'פנחיא' לשון חוזק; וחבירו ב'האשה [שלום]' ביבמות (דף קטו,ב) 'לפנחיא שבקיה', גבי מצא כלי וכתוב עליו קו"ף - קרבן, מ"ם – מעשר, תי"ו - תרומה), וזוזי בכדי לא שדינא, אלא אדעתא דכתב ליה שטרא אחרינא" - קא משמע לן דאמר ליה "עניינא (תנאי) עבדי לך בהדי ההוא דזבנת ליה בשמיה, ויכתוב לך שטרא אחרינא!";

'ואם אמר לו "על מנת" כופין את המוכר למכור' – פשיטא!?

לא, צריכא דאמר להו (לוקח) לסהדי קמיה דידיה (מוכר, ובהדי מוכר גופיה לא אתני) "חזו דשטרא אחרינא קא בעינא"; מהו דתימא מצי אמר ליה "אמינא שטרא מהיאך דקא שקלת בשמיה קאמרת ("אני הייתי סובר שאתה אומר לעדים בעינא דנכתוב לי שטרא אחרינא ריש גלותא")" - קא משמע לן דאמר ליה "להכי טרחי ואמרי להו לעדים קמך - דמינך הוא דקא בעינא".

רב כהנא יהב זוזא אכיתנא; לסוף אייקר כיתנא; זבניה מרוותיה דכיתנא (על מנת ליתן דמיהן שהן לוקחין לרב כהנא).

אתא לקמיה דרב, אמר ליה: מה אעביד? איזיל אישקיל זוזאי!

אמר ליה: אי כי קא זבני אמרי "האי כיתנא דכהנא הוא" - זיל שקול, ואי לא - לא תשקול (משום רבית).

כמאן? כבני מערבא, דאמרי 'מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל מעות'? (בתמיה: כלומר: דאמרינן 'מי הודיען ללוקחין שיקנו מעותיהן לרב כהנא?' - לפיכך לא זכה בהן!)

(מאי איכפת לן בהקנאתן:) אטו מי יהיב רב כהנא ארבע ושקיל תמני (וכי רב כהנא עתיד ליטול מעות היה, ויטול רבית: שנתן לו ד' ויטול ח')? כיתנא ממילא הוא דאייקר (והלא פשתנו היה נוטל, וכל מקום שהיה שם - שלו היה), (ואלו שמכרוהו -) מיגזל גזלוה (מיניה), ותנן [פ"ט מ"א]: 'כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה' (ומשלמים כל דמיו ביוקר, כשעת הגזילה - ובשעת הגזילה כבר הוקר)!

אמרי: התם - אמנה הואי (שנתן להם מעות באמנה ולא היה להם פשתן כשקבלו דמים, והתנו עמו כשער הזול ליתן לו כל השנה בשער זה, דתנן [בבא מציעא פ"ה מ"ז; דף עב,ב] 'יצא השער – פוסקין: אף על פי שאין לזה יש לזה') ולא משכיה רב כהנא לכיתנא, ורב (דאסר ליה למשקל זוזי) לטעמיה, דאמר רב (ב'איזהו נשך' (בבא מציעא סג,א)) : עושין אמנה (ליתן מעות על השער של זול של עכשיו) בפירות (לקבל פירות בשער היוקר), ואין עושין אמנה בדמים (כשבא לשער היוקר לקבל פירותיו - אסור ליתן לו מוכר דמים של עכשיו, דמיחזי כרבית: דיהיב ליה תרתי סלעים ושקיל ארבע).

משנה:

הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו (על שקר והודה) - יוליכנו אחריו למדי (דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו, דכתיב: לאשר הוא לו [יתננו ביום אשמתו] (ויקרא ה,כד); וגבי נשבע לשקר כתיב); לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו (של נגזל להוליכו לנגזל, שאם יאנסוהו - חייב להחזיר, דלא הוי השבה - עד דמטי לידיה, כדאמרן) אבל נותן לשליח בית דין (תקנתא הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים, שלא נחייב לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך);

ואם מת (נגזל) - יחזיר (גזלן) ליורשיו (דנגזל);

נתן לו את הקרן (לאחר שנשבע והודה ונתחייב קרן וחומש, נשבע לו שבועה שניה על החומש שנתנו לו, והודה) ולא נתן לו את החומש, (או) מחל לו (נגזל) על הקרן (לאחר שהודה לו) ולא מחל לו על החומש, (או) מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן - אינו צריך לילך אחריו;

נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן, מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן, מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן - צריך לילך אחריו;

נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש -

(בבא קמא קג,ב)

[המשך המשנה]

הרי זה משלם חומש על חומש (חומשו של חומש, דחומש ראשון נעשה קרן), עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה (שאם חזר ונתן לו חומש ראשון, ונשבע על השני, והודה - משלם חומשו וחומשו של חומש שני, וכן לעולם, עד שיתמעט הקרן של חומש שלא יכפור לו שוה פרוטה);

וכן בפקדון, שנאמר [ויקרא ה,כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו] או בפקדון או בתשומת יד (הלואה) או בגזל או עשק את עמיתו (שכר שכיר) (פסוק כב:) או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר [על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה] - הרי זה משלם קרן וחומש ואשם.

גמרא:

'נשבע לו [יוליכנו אחריו למדי]' – אִין, לא נשבע לו – לא (לא בעי להוליך אחריו עד דמטי לידיה); מני? לא רבי טרפון ולא רבי עקיבא, דתנן [יבמות פ"טו מ"ו, דף קיח,ב]: 'גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן, וכל אחד אומר "אותי גזל" - מניח גזילה ביניהם ומסתלק, דברי רבי טרפון; רבי עקיבא אומר: לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שישלם גזילה לכל אחד [ואחד]' (דהשבה לידיה בעינן, ולא סגי במניח לפניו לומר "מי שהוא שלו יטלנה")'; מני? אי רבי טרפון - אף על גב דאישתבע אמר 'מניח גזילה ביניהם ומסתלק (ולא בעי לאמטויי לידיה, וסגי במניח לפניו, שהרי הבעלים שם הוא)'; אי רבי עקיבא - אף על גב דלא אישתבע אמר 'עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד'!

לעולם רבי עקיבא היא (כרבי עקיבא מעיקרא מהדרינן לאוקמי, משום דכולהו תנאי סתימתאה - אליבא דרבי עקיבא סתם,, כדאמר ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין דף פו,א)), וכי קאמר רבי עקיבא 'עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד' - היכא דאישתבע הוא דקאמר; מאי טעמא? דאמר קרא [ויקרא ה,כד: או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו] לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו; ורבי טרפון - אף על גב דאישתבע - עבוד רבנן תקנתא (תקנת השבים; והכא דמספקא ליה - תסגי להו במניח), דתניא: 'רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: תקנה גדולה התקינו (עבוד תקנות גבי גוזל ונשבע והודה ואין הנגזל כאן, דאף על פי דכתיב 'לאשר הוא לו' [ויקרא ה,כד]): שאם היתה הוצאה יתירה על הקרן - משלם קרן וחומש לבית דין (תקון רבנן דנתביה לשליח בית דין, ויהא תחת ידם עד שיבא נגזל ויטלנו), ומביא אשמו, ומתכפר לו';

ורבי עקיבא?

כי עבוד רבנן תקנתא - היכא דידע למאן גזליה, דקא מהדר ליה ממונא למריה (לאחר זמן יחזירנו בית דין); גזל אחד מחמשה - דלא ידע למאן גזליה, דלא הדר ממונא למריה - לא עבוד רבנן תקנתא.

מתיב רב הונא בר יהודה: 'אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שלקח אחד מחמשה ואינו יודע מאיזה מהן לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק (דכיון דליכא איסורא סגי ליה בהכי, דלא כתיב 'לאשר הוא לו' אלא במקום שחטא דבעי כפרה); על מה נחלקו? שגזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל, שרבי טרפון אומר: "מניח דמי גזילה ביניהם ומסתלק", ורבי עקיבא אומר "אין לו תקנה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד"'; ואי סלקא דעתך דאישתבע - מה לי 'לקח' מה לי 'גזל' (הרי נשבע לשקר, ואשבועת שקר כתיב 'לאשר הוא לו', בין אגזל, בין אתשומת יד דבהיתר אתא לידיה)?

ועוד מתיב רבא (תנא ד'חסיד אחד' פליג אדרבי שמעון בן אלעזר): 'מעשה בחסיד אחד שלקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח ובא לפני רבי טרפון, אמר לו "הנח דמי מקחך ביניהם והסתלק"; בא לפני רבי עקיבא, אמר לו "אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד"', ואי סלקא דעתך דמישתבע - חסיד מי מישתבע בשיקרא? וכי תימא דמישתבע והדר הוי חסיד - והא כל היכא דאמרינן 'מעשה בחסיד אחד' - או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי, ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ברבי אילעאי חסידים דמעיקרא הוו!

אלא לעולם - רבי טרפון היא (מתניתין, דקתני 'נשבע', דאי רבי עקיבא - אפילו לא נשבע נמי), ומודה רבי טרפון היכא דאישתבע; מאי טעמא? דאמר קרא '[ויקרא כד,ה: אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו] לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו';

ורבי עקיבא <דאמר> אף על גב דלא מישתבע – קניס;

ורבי טרפון, (אמתניתין פריך דאמר 'נשבע – אִין, לא נשבע – לא, ואוקימנא כרבי טרפון) מכדי היכא דמישתבע, לא סגיא דלא הודה (דכפרה והשבון דקרא אהודה כתיב, דכתיב בגזל הגר 'והתודו את חטאתם וגו' (במדבר ה)) - מאי איריא 'ונשבע'? אפילו בלא שבועה נמי, דתניא: 'מודה רבי טרפון באומר לשנים "גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" - נותן לזה מנה ולזה מנה,

(בבא קמא קד,א)

שכבר הודה מפי עצמו' (ובא לצאת ידי שמים; ואף על גב דבי דינא לא מצו מחייבי ליה, אלא מניח לפניהם - מיהו ידי עונש אין יוצא עד שישלם לשניהם, דהא לאו לבעלים אהדריה כו');

אלא אמר רבא: (מתניתין - דברי הכל היא, ולא דמי�א לאין יודע:) שאני מתניתין (דהתם בין נשבע בין לא נשבע הוא דפליגי רבי טרפון ורבי עקיבא לענין דינא: דרבי טרפון לא מחייב להחזיר ליד הנגזל, ורבי עקיבא מחייב - אף על גב דלא נשבע;

והאי דפרכת לעיל 'ואי רבי עקיבא - אף על גב דלא אשתבע'? לאו פירכא היא, דהתם דין הוא דאף על גב דלא משתבע, דיחזיר לכל אחד, שהרי אין יודע למי גזל, ולא נפיק ידי שמים כלל): דכיון דידע למאן גזליה ואודי ליה (אבל הכא במתניתין דידע למאן גזל ומודי ליה משעת הודאה), כיון דאפשר לאהדורי ממונא למריה (דמזומן הוא להשיב) - הוה ליה כמאן דאמר ליה "יהיו לי בידך" (הוי גביה כפקדון), הלכך: נשבע (תחילה קודם הודאה) - אף על גב דקאמר ליה "יהיו לי בידך", כיון דבעי כפרה - לא סגי עד דמטי לידיה; הא לא אישתבע - הוי גביה פקדון עד דאתי ושקיל ליה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.