בבא קמא דף
קד
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא קג,ב)
אלא לעולם - רבי
טרפון היא (מתניתין, דקתני 'נשבע', דאי רבי עקיבא - אפילו לא נשבע נמי), ומודה רבי טרפון היכא דאישתבע; מאי טעמא? דאמר
קרא '[ויקרא כד,ה: אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע
עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו] לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו';
ורבי עקיבא
<דאמר> אף על גב דלא מישתבע – קניס;
ורבי טרפון, (אמתניתין
פריך דאמר 'נשבע – אִין, לא נשבע – לא, ואוקימנא כרבי טרפון) מכדי היכא דמישתבע, לא סגיא דלא הודה (דכפרה
והשבון דקרא אהודה כתיב, דכתיב בגזל הגר 'והתודו את חטאתם וגו' (במדבר ה)) - מאי איריא 'ונשבע'? אפילו בלא שבועה נמי, דתניא:
'מודה רבי טרפון באומר לשנים "גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" -
נותן לזה מנה ולזה מנה,
(בבא קמא קד,א)
שכבר הודה מפי עצמו'
(ובא לצאת ידי שמים; ואף על גב דבי דינא לא מצו מחייבי ליה, אלא
מניח לפניהם - מיהו ידי עונש אין יוצא עד שישלם לשניהם, דהא לאו לבעלים אהדריה כו');
אלא אמר רבא: (מתניתין
- דברי הכל היא, ולא דמיא לאין יודע:) שאני מתניתין (דהתם בין נשבע בין לא נשבע הוא דפליגי רבי טרפון ורבי
עקיבא לענין דינא: דרבי טרפון לא מחייב להחזיר ליד הנגזל, ורבי עקיבא מחייב - אף על
גב דלא נשבע;
והאי דפרכת לעיל 'ואי רבי עקיבא - אף על גב דלא אשתבע'?
לאו פירכא היא, דהתם דין הוא דאף על גב דלא משתבע, דיחזיר לכל אחד, שהרי אין יודע
למי גזל, ולא נפיק ידי שמים כלל):
דכיון דידע למאן גזליה ואודי ליה (אבל הכא במתניתין דידע למאן גזל
ומודי ליה משעת הודאה), כיון דאפשר
לאהדורי ממונא למריה (דמזומן הוא להשיב) - הוה ליה כמאן דאמר ליה "יהיו לי בידך" (הוי
גביה כפקדון), הלכך: נשבע (תחילה
קודם הודאה) - אף על גב דקאמר ליה
"יהיו לי בידך", כיון דבעי כפרה - לא סגי עד דמטי לידיה; הא לא אישתבע -
הוי גביה פקדון עד דאתי ושקיל ליה.
לא יתן לא לבנו
ולא לשלוחו:
איתמר: שליח שעשאו
בעדים (ראובן שיש לו מעות ביד שמעון, ומינה שליח בעדים לקבלם הימנו,
ונתנם לו): רב חסדא אמר: הוי שליח (ואם
נאנסו בדרך - פטור בעל הבית, שנתנם לו); רבה אמר: לא הוי שליח; רב חסדא אמר 'הוי שליח': להכי טרחי ואוקמיה בעדים,
דליקו ברשותיה; רבה אמר 'לא הוי שליח': הכי קאמר: איניש מהימנא הוא, אי סמכת –
סמוך, אי בעית לשדוריה בידיה - שדר בידיה.
תנן [בבא
מציעא פ"ח מ"ג]: 'השואל את הפרה, ושילחה ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו,
או ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו של שואל ומתה – פטור (דלא קמה
ברשות שואל להתחייב באונסים עד שיאמר לו [השואל למשאיל] מפיו
לשלחה לו ביד בנו כו')'; האי
'שלוחו' היכי דמי? אי דלא עשה בעדים - מנא ידעינן (דשלוחו הוא,
דקרי ליה מתניתין 'שלוחו')? אלא
דעשה בעדים, וקתני דפטור, קשיא לרב חסדא!
כדאמר רב חסדא:
בשכירו (נשכר עמו ליום ולחדש ולשנה ולשבת) ולקיטו (שלקטו אצלו לדור עמו בביתו לצוותא
בעלמא - לשון מורי; לישנא אחרינא 'לקיטו': לוקט תבואתו); הכא נמי בשכירו ולקיטו.
תנן: 'לא יתן
לא לבנו ולא לשלוחו' - האי 'שלוחו' היכי דמי? אי דלא עשאו בעדים - מנא ידעינן?
אלא לאו דעשאו בעדים!
תרגמא רב חסדא:
בשכירו ולקיטו; אבל שליח שעשאו בעדים מאי? הכי נמי דהוי שליח? אדתני סיפא 'אבל נותן
הוא לשליח בית דין', לפלוג וליתני בדידיה: במה דברים אמורים? – בשליח שלא עשאו
בעדים, אבל שליח שעשאו בעדים - הכי נמי דהוי שליח!
אמרי: לא פסיקא
ליה: שליח בית דין - לא שנא עשאו נגזל ולא שנא עשאו גזלן הוי שליח - פסיקא ליה; שליח
שעשאו בעדים, דכי עשאו נגזל - הוא דהוי שליח, עשאו גזלן - לא הוי שליח - לא פסיקא
ליה.
(הא מתניתין, דאוקימנא שליח בית דין אפילו עשאו גזלן ולא
נגזל הוה שליח והוי באחריותו דנגזל)
ולאפוקי מהאי תנא, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: שליח בית דין (דמשמע
מתניתין דמשנתן לו נפטר גזלן) - שעשאו
נגזל (קאמר) ולא
עשאו גזלן; או עשאו גזלן ושלח הלה ונטל את שלו מידו (מיד השליח) – פטור (מאונס הדרך)' (טעמא - דנטל הנגזל [או שליחו],
הא נאנסו מן השליח הראשון חייב [הגזלן])!
רבי יוחנן ורבי
אלעזר דאמרי תרוייהו: שליח שעשאו בעדים הוי שליח, ואם תאמר משנתנו (דקתני
'לא יתן לשלוחו', ואי דלא עשאו בעדים מנא ידעינן [לא]) - (תוקמא בשעשאו בעדים אלא) בממציא לו שליח (ביקש מחבירו
שימציא לו לגזלן את עצמו), דאמר ליה
(לומר לו)
"אית לי זוזי גבי פלניא, ולא קא משדר להו; איתחזי ליה דלמא איניש הוא דלא
משכח לשדורי ליה" ([או
כגון שאמר לו] "אם
תרצה לשלח כלום לפלוני שלח בידי") [ובאמירה כזאת אין משום עשיית שליח]; אי נמי כדרב חסדא: בשכירו ולקיטו.
אמר רב יהודה אמר
שמואל:
(בבא קמא קד,ב)
אין משלחין מעות
בדיוקני (מסר לו בעל הפקדון לשליח סימנין, וכתב לו חותמו באגרת, ומסרה
לו, ואמר לו "לך והתראה לפלוני ויתן לך מעות שיש לי בידו"), ואפילו עדים חתומים עליה;
ורבי יוחנן אמר:
אם עדים חתומים עליה – משלחין.
אמרי: לשמואל -
מאי תקנתא?
כי הא דרבי אבא
הוי מסיק זוזי בדרב יוסף בר חמא, אמר ליה לרב ספרא: "בהדי דאתית - אייתינהו ניהלי".
כי אזל להתם, אמר ליה רבא בריה "מי כתב לך 'התקבלתי (מעותי בקבלתו
של רב ספרא)'?"
אמר ליה "לא".
"אי הכי זיל
ברישא, ויכתוב לך 'התקבלתי'";
לסוף אמר ליה:
"אי כתב לך (רבי אבא) נמי 'התקבלתי' לאו כלום הוא: דלמא אדאתית (בעוד שתהיה
בדרך בשובך אצלנו) שכיב רבי אבא (דזקן
הוא, וכבר בטל שליחותו קודם שתקבלם)
ונפלו זוזי קמי יתמי, ו'התקבלתי' דרבי אבא לאו כלום הוא (ואי הוו
אנסי להו מינך באורחא - תבעי לן יתמי)"!
אמר ליה: ואלא מאי
תקנתא?
זיל נקנינהו לך
אגב ארעא (ויהיו שלך בכל מקום שהן, דקיימא לן [קדושין (דף כו.)] 'נכסים
שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות'), ותא את כתוב לן 'התקבלתי'.
- כי הא: דרב פפא
הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי; אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אבא אגב אסיפא
דביתיה (מפתן ביתו, דמחובר לקרקע הוא, וכקרקע הוא; כך שמעתי. לישנא
אחרינא: 'סיפא דביתיה': סוף בית: הקנה לו זוית אחת); כי אתא נפק לאפיה עד תואך (הלך לקראתו
עד תווך - שם מקום; שהיה שמח שהביא לו מעותיו).
נתן לו את הקרן
[ולא נתן לו את החומש, מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש, מחל לו על זה ועל זה
חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן - אינו צריך לילך אחריו]:
(מדאיצטריך ליה למתני 'אינו צריך לילך אחריו') - אלמא חומש ממונא הוא (גביה), ואם מיית (גזלן) - משלמי ליה יורשין; (ועוד:) ותנן נמי: 'נתן את הקרן ונשבע על החומש - הרי
מוסיף חומש על חומש' (מדקתני 'הרי זה מוסיף חומש על חומש') - אלמא חומשא ממונא הוא (שמע מינה:
ממונא כַּפְרֵיהּ); ותניא נמי הכי:
'הגוזל את חבירו ונשבע לו ומת - יורשין משלמים קרן וחומש, ופטורין מן האשם (דהא
מתו בעליו; דאם הפרישוֹ [הגזלן] בחייו
- היה טעון [רעיה]; וכי לא הפרישו – פטורין, דאשם כפרה הוא, ולאו ממונא, ואין כפרה
למתים).' ויורשין בני שלומי חומשא
דאבוהון הוו <אלמא חומש ממונא הוא ובעי שלומי יורשין>;
ורמינהו: '(רישא
בתורת כהנים: 'אשר גזל' - על גזילו הוא מוסיף חומש, ולא על
גזילת אביו; [דומה לספרא ויקרא - דבורא דחובה פרשה יג ה"ב-ג) עדיין אני אומר: אימתי אינו משלם חומש על גזל אביו?
בזמן שלא נשבע, לא הוא ולא אביו; הוא ולא אביו, אביו ולא הוא, הוא ואביו – מנין?
תלמוד לומר: [ויקרא ה,כג: והיה כי
יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד
אתו או את האבדה אשר מצא] 'אשר גזל' ו'אשר עשק' - והוא לא
גזל ולא עשק!'
אמר רב נחמן: לא
קשיא: כאן שהודה (אביו בחייו, אחר שנשבע, ונתחייב לו חומשא - משלמי יורשין), כאן (וברייתא בתורת כהנים) שלא הודה (וקסלקא דעתא:
השתא בלא הודה לא אב ולא בן).
אי לא הודה - קרן
נמי לא משלם! וכי תימא הכי נמי דלא משלם - והא מדקא מהדר אחומש, למימרא דקרן משלם!
ועוד, תניא: 'ועדיין אני אומר: אימתי הוא משלם קרן על גזל אביו? בזמן שנשבע הוא
ואביו; אביו ולא הוא, הוא ולא אביו, לא הוא ולא אביו מנין? תלמוד לומר: גזילה
ועושק אבידה ופקדון [ויקרא ה,כג: והיה כי יחטא ואשם והשיב
את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד
אתו או את האבדה אשר מצא]
יש תלמוד'.
ויתיב רב הונא וקאמר
להא שמעתא [מתורת כהנים]; אמר ליה רבה בריה: 'יש תלמוד' קאמר מר (ותנא
מקרא מייתי לה מדכתיב כל הני - ריבויא הוא: שהבן חייב לשלם)? או 'ישתלמו' קאמר מר (ומסברא
הוא משלם ולא מקראי)?
אמר ליה: 'יש תלמוד'
קאמינא, ומריבויא דקראי אמרי.
אלא מאי 'לא הודה'?
לא הודה אביו והודה [ונשבע
והודה] בנו (קרן
משלם, אבל חומש לא, דמעטיה קרא מחומש על גזל אביו).
(דקתני 'נשבע הוא ואביו' לפטורא -) ונחייב בנו חומש אשבועה דידיה (דכיון
דבן נשבע והודה - אמאי פטור)!?
אמרי: בשאין גזילה
קיימת (דלאו עליה רמיא לשלומי, דתנן (לקמן דף קיא:) 'הגוזל ומאכיל
את בניו - פטורים מלשלם'; הלכך אי כפר - כפירת דברים בעלמא היא, ושבועת בטוי הוא,
דליכא חומש).
אי בשאין גזילה
קיימת - אפילו קרן נמי לא משלם!?
לא, צריכא דאיכא
אחריות נכסים (ואמרינן לקמן (שם): דאם הניח אביהן אחריות נכסים: קרקעות
- חייבים להחזיר, מפני כבוד אביהן).
וכי איכא אחריות
נכסים מאי הוי? [עיין
רש"י להלן*: רש"י לא גורס מ'וכי איכא' עד 'אפילו', ובמקום 'אפילו' גורס
'אי הכי'] מלוה על פה היא,
ומלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות!?
אמרי:
(בבא קמא קה,א)
בשעמד בדין.
אי בשעמד בדין
- אפילו חומש נמי משלם?
אמר רב הונא בריה
דרב יהושע: לפי שאין משלמין חומש על כפירת שעבוד קרקעות (דחומש -
אמאי קאתי? אשבועתא! - לאו שבועה היא, דקיימא לן [שבועות
(דף מב,ב)] 'אין נשבעין על הקרקעות'; והאי בן, כי אישתבע - כפר לה שעבוד
הקרקעות, דאי לאו משום אחריות נכסים - לאו עליה רמיא לשלומי).
*(לא
גרסינן; חדא: דהא תני התם דמשום כבוד אביהם חייבים להחזיר; ועוד: דקמשני ליה
'כשעמד בדין קודם מיתתו', והך העמדה - מאי מהני? הרי כפר ונשבע ולא הודה, דהא אוקמינן
דלא הודה אב והודה בנו! ועוד: דקמשני 'כשעמד בדין' מכלל דעד השתא בשלא עמד בדין,
והא 'נשבע הוא ואביו' קתני, מכלל דבבית דין הוה! הלכך לא גרסינן ליה, והכי גרסינן:
אי הכי חומש נמי משלם!? אמר רב הונא כו' אי הכי ממון גמור הוא, וחומש נמי לשלם).
רבא אמר (לעולם
בגזילה קיימת): (ודקשיא
לך 'ולחייב הבן חומש על שבועת עצמו כיון דהודה'?) הכא במאי עסקינן? - כגון שהיתה דיסקייא של אביו (שממון
אביו נתון בה) מופקדת ביד אחרים (וגזילה
זו בתוכה): קרן משלם - דהא איתיה; חומש
לא משלם - דכי אישתבע (האי) -
בקושטא אישתבע, דהא לא הוה ידע ((ולא תימא בשיקרא אשתבע, כדסברת
לעיל; ותנן במסכת שבועות (פ"ד מ"ב; דף לו,ב) 'וחייבים
על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון, ואין חייבין על שגגתה גרידתא', כי
הכא, דליביה אנסיה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.