בבא קמא דף קח
המשך פרק תשיעי
'הגוזל עצים'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא קז,ב)
בעי רמי בר חמא
(דקיימא לן בפרק 'מרובה' (לעיל דף
סה,ב) ממון שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה - אין מוסיף חומש,
ולעיל (דף קו,א) נמי תנינן לה 'אם משבאו עדים
הודה - משלם תשלומי כפל ואשם' אבל חומש לא): (מאן פטר ליה מחומשא:) ממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש? או
דלמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש?
היכי דמי (כלומר למאי נפקא מינה)? כגון שטען טענת גנב, ונשבע, וחזר וטען טענת אבד ונשבע,
(בבא קמא קח,א)
ובאו עדים
אקמייתא (דכשנשבע היתה אצלו, לחייב כפל), והודה (והדר הודה איהו) אבתרייתא – מאי (מיחייב
חומש אהך שבועה בתרייתא או לא)?:
ממון המחייבתו כפל פוטרו מן החומש - והא איחייב ליה עילויה כפילא (עליה
דהאי ממון)? או דלמא שבועה המחייבתו
כפל פוטרתו מן החומש (כגון אי הוה מודה השתא אקמייתא, אחר העדאת עדים - הוה
מיפטר מחומש), והא שבועה בתרייתא,
הואיל דלא קא מחייבא ליה כפילא - תחייביה חומשא (אבל
השתא: דאבתרייתא אודי, והך שבועה לא חייבתיה כפילא - תחייביה חומשא)? (והכא ליכא למימר 'יצא ידי בעלים
בשבועה ראשונה', דכי אמרינן ליה - היכא דאתו סהדי אשבועה שניה, דאמרינן: אשבועת
חנם לא מחייבי כפילא, אבל היכא דאודי עלה - קיימא לן לעיל (דף קו,א)
'השביע עליו חמשה פעמים כו' - דלענין חומש ואשם, לא שני ליה בין שבועת עצמו
לשבועת דיינין, ובלבד שיכפור ממון!)
אמר רבא: תא
שמע: 'אמר לאחד מן השוק (שאין שומר על שורו) "היכן שורי שגנבת"? והוא אומר
"לא גנבתי"! - "משביעך אני" ואמר "אמן" והעדים
מעידים אותו שגנבו - משלם תשלומי כפל, ואם הודה מעצמו - משלם קרן וחומש ואשם (משום הודה מעצמו, דסיפא
נקט אבל משום כפל בלאו שבועה נמי מיחייב)'; והא הכא עדים הוא דמחייבי ליה כפילא: הודה מעצמו - אִין, אבל הודה
אחר עדים – לא; ואי סלקא דעתך 'שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש' - אמאי הודה
אחר עדים לא? מכדי הא שבועה לא קא מיחייבא ליה כפילא - תחייביה חומשא?! אלא לאו
שמע מינה 'ממון המחייבו כפל פוטרתו מן החומש'?
שמע מינה.
בעי רבינא:
חומש וכפילא בתרי גברי – מאי?
היכי דמי? כגון
שמסר שורו לשני בני אדם, וטענו בו טענת גנב: חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים –
מאי? מי אמרינן בחד גברא קפיד רחמנא דלא משלם חומשא וכפילא, האי נשלם כפילא והאי
נשלם חומשא? או דלמא עלויה חד ממונא קפיד רחמנא דלא נשלם עלה חומשא וכפילא, והכא
נמי חד ממונא הוא?
תיקו.
בעי רב פפא:
תרי חומשי או תרי כפילי בחד גברא (הכי גרסינן) – מאי?
היכי דמי? שטען
טענת אבד, ונשבע, והודה, וחזר וטען טענת אבד, ונשבע והודה; אי נמי כגון שטען טענת
גנב, ונשבע, ובאו עדים, וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים – מאי? מי אמרינן תרי
גווני ממונא קאמר רחמנא דלא נשתלמו עילוי חד ממונא, והכא חד גוונא הוא? או דלמא
תרי ממונא אמר רחמנא דלא לשתלמו עילוי חד ממונא, והכא נמי תרי ממונא נינהו?
תא שמע דאמר
רבא [ויקרא ה,כד: או מכל
אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו]
וחמישיתו יוסיף עליו [לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו]; התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחת (אם
כפר וחזר וכפר וה"ה לתרין כפילי) - שמע מינה.
תבעוהו בעלים
לשומר (חנם) ונשבע (שנגנבה,
ונפטר), (ואחר כך) ושילם (לפנים משורת הדין) והוכר הגנב - כפל למי?
אביי אמר: לבעל
הפקדון;
רבא אמר: למי
שהפקדון אצלו.
אביי אמר 'לבעל
הפקדון': כיון דאטרחיה בשבועה (שומר לבעלים עד שהביאוהו לבית דין
ונשבע, אף על גב דהדר שילם) - לא
מקני ליה (בעלים לשומר) כפילא
(בשעת תשלומים);
רבא אמר 'למי
שהפקדון אצלו': כיון דשילם - מקני ליה כפילא.
וקא מיפלגי
בדיוקא דמתניתין, דתנן [בבא מציעא
פ"ג מ"א]: 'המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו:
שילם ולא רצה לישבע (ויכול היה ליפטר בשבועה), שהרי אמרו 'שומר חנם נשבע ויוצא', נמצא הגנב - משלם
תשלומי כפל, טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה; למי הוא משלם? למי שהפקדון אצלו;
נשבע ולא רצה לשלם ונמצא הגנב, משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה;
למי הוא משלם? לבעל הפקדון.'
אביי דייק מרישא, רבא דייק מסיפא: אביי דייק מרישא, דקתני 'שילם ולא רצה לישבע [... למי הוא משלם? למי שהפקדון
אצלו]'; טעמא - דלא
רצה לישבע,
(בבא קמא קח,ב)
הא נשבע, אף על
פי ששילם, (כיון דאטרחיה בשבועה), למי משלם (גנב כפל)? - לבעל הפקדון (כטעמיה דאביי דלעיל);
רבא דייק
מסיפא: 'נשבע ולא רצה לשלם [... למי הוא משלם? לבעל הפקדון]' - טעמא דלא רצה לשלם, הא שילם - אף על פי שנשבע
- למי משלם? למי שהפקדון אצלו.
לאביי קשיא
סיפא!?
אמר לך אביי:
הכי קתני: 'נשבע ולא רצה לשלם' - קודם השבועה, אלא לאחר השבועה – 'למי
משלם? לבעל הפקדון'.
לרבא קשיא
רישא!?
אמר לך רבא:
הכי קתני: 'שילם ולא רצה לעמוד בשבועתו' - אלא שילם... - 'למי
משלם? למי שהפקדון אצלו'.
תבעוהו בעלים
לשומר ונשבע, והוכר הגנב, תבעו שומר והודה, תבעוהו בעלים וכפר והביאו עדים - מי
נפטר הגנב (מן הכפל כשאר מודה בקנס) בהודאת שומר (בהודאה שהודה לשומר)? או לא נפטר הגנב בהודאת שומר (דכיון
דנשבע שומר תחילה – נסתלק, ושוב אינה בשמירתו, ולא הויא הודאה)?
אמר רבא: אם
באמת נשבע (השומר שטען נגנבה באונס ונמצא כן) - נפטר הגנב בהודאת שומר (דכיון
דנאמן הוא, אנן סהדי דאי הוה משתכחא בהמה - ניחא ליה למריה דתיהוי בידיה דהאיך,
הלכך על שומר זה לחזר אחריה, ותביעתו תביעה, והודאת גנב הודאה); אם בשקר נשבע (שטוען
'מת' או 'נשבר' או 'נשבה' או 'נגנבה באונס', ובא ומצא שאינו כן) - (דכיון דמגליא מילתא דשקרן הוה -
אנן סהדי דלא ניחא ליה למרה דליהוי תו שומר עלה, ותביעתו אינה תביעה, [הלכך]) לא נפטר הגנב בהודאת שומר.
בעי רבא: עמד
לישבע בשקר ולא הניחוהו – מהו (מדלא נשבע - נאמן הוא עדיין
לבעלים? או דלמא כיון דעמד לישבע - תו לא מהימני ליה בעלים)?
תיקו.
(אית
דגרס: 'אם באמת נשבע' דלא פשע - לא נפטר הגנב, דכיון דבאמת נשבע - אפטר ליה
שומר, ותו לא רמיא עליה למתבעיה לגנב; ואם לשקר נשבע - כגון דפשע - נפטר
הגנב בהודאת שומר, דאכתי עליה רמיא לשלומי;
וראשון שמעתי, ועיקר הוא, דהכא איכא לאקשויי: אם כן
מאי בעי רבא 'עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו - מהו?' השתא נשבע ממש - דאסתלק ליה מבי
דינא, דתו לא רמיא עליה לא שבועה ולא פרעון עד שיבאו עדים שפשע - אמרינן דנפטר
הגנב, דאכתי אשומר רמיא למתבעיה, כל שכן היכא דלא נשבע, דעליה רמיא לשלומי!?)
רב כהנא מתני
הכי.
רב טביומי
מתני: בעי רבא: נשבע לשקר מהו (מי אמרינן אכתי עליה רמיא, דכיון
דלשקר נשבע - סופו להתחרט ולשלם, הלכך תביעתו תביעה? או לא)? תיקו.
תבעוהו בעלים
לשומר ושילם והוכר הגנב, תבעוהו בעלים [את
הגנב] והודה, תבעו
שומר [את הגנב] וכפר, והביא עדים; נפטר גנב בהודאת בעלים או לא?
מי אמרינן מצי אמר ליה שומר לבעלים "אתון, כיון דשקליתו לכו דמי - אסתליקתו
לכו מהכא!"? או דלמא מצי אמרי ליה "כי היכי דאת עבדת לן מילתא (טובה,
ששילמת לפנים משורת הדין הלכך על דידן נמי) - (הלכך) אנן נמי עבדינן לך (רמיא
למיעבד מילתא דטיבותא): טרחינן בתר
גנבא (לאהדורי בתר גנבא ולמתבעיה ותביעתן תביעה) [הלכך] שקלנא אנן דידן, ושקול את דידך"!
תיקו.
אתמר: נגנבה
באונס (בלסטים מזויין, דשומר שכר פטור בו) והוכר הגנב (ואחר כך הוכר הגנב ויכול לכופו
ולהוציא מידו):
אמר אביי: אם
שומר חנם הוא, רצה (משלם לבעלים) - עושה עמו דין (והוא יפרע מן הגנב), רצה - נשבע (והבעלים יפרעו מן הגנב); אם שומר שכר הוא (אף על גב
דפטור בלסטים מזויין, הכא - הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום) - עושה עמו דין ואינו נשבע (עליו
לטרוח אחריה, לפיכך הוא ישלם לבעלים, ויחזור ויפרע מן הגנב).
רבא אמר: אחד
זה ואחד זה עושה עמו דין (ישלם [את הקרן לבעלים],
דמצוה עליו לחזר אחר האבידה), ואינו
נשבע.
לימא (דרבא) פליגא אדרב הונא בר אבין: דשלח רב הונא בר אבין:
'נגנבה באונס והוכר הגנב: אם שומר חנם הוא - רצה עושה עמו דין רצה נשבע, ואם שומר
שכר הוא - עושה עמו דין ואינו נשבע'.
אמר לך רבא:
הכא במאי עסקינן? - כגון שקדם ונשבע (קודם שהוכר הגנב).
והא 'רצה עושה
עמו דין, רצה נשבע' קאמר?
הכי קאמר: רצה
שומר חנם - עומד בשבועתו, רצה - עושה עמו דין.
רבה זוטי בעי
לה הכי: נגנבה באונס והחזיר גנב בבית שומר, ומתה בפשיעה – מהו? מי אמרינן כיון
דנגנבה באונס - כליא ליה שמירתו? או דלמא כיון דהדרה - הדרה לשמירתו?
תיקו.
משנה:
"היכן
פקדוני?" אמר לו: "אבד"; - "משביעך אני"! ואמר
"אמן", והעדים מעידים אותו שאכלוֹ - משלם קרן (דאין
חומש ואשם אלא אם הודה, דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא 'והתוודה');
[הודה מעצמו - משלם קרן וחומש ואשם.]
"היכן
פקדוני?" אמר לו: "נגנב"; - "משביעך אני"! ואמר
"אמן", והעדים מעידים אותו שגנבוֹ - משלם תשלומי כפל;
הודה מעצמו -
משלם קרן חומש ואשם.
הגוזל את אביו
ונשבע לו ומת (ואחר מיתת האב הודה) - הרי זה משלם קרן וחומש ואשם לבניו (של
אביו) או לאחיו (של
אביו), ואם אינו רוצה (להפסיד
חלקו) או שאין לו (נכסים
כל כך שיכול לוותר על חלקו) – לוה (מאחרים
ומשיב לאחיו, לקיים מצות השבה),
ובעלי חוב באין ונפרעים (מן ההשבה [ספרים אחרים: מן הירושה; ספרים אחרים: מן
שליש הירושה] את חלקו, כגון: אם היו שנים אחין והוא שלישי: נפרעים בעלי חובים מן
(ההשבה שליש החוב) והשאר יגבו ממנו).
האומר לבנו "קונם אי אתה נהנה משלי" - אם מת ירשנו;
(בבא קמא קט,א)
[המשך
המשנה]
"בחייו
ובמותו" - אם מת לא ירשנו, ויחזיר לבניו או לאחיו; ואם אין לו (מה
יאכל) – לוה, ובעלי חוב באים
ונפרעים (מן הירושה את חלקו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית –
ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.