בבא קמא דף
קיב
המשך פרק עשירי
'הגוזך ומאכיל'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(בבא קמא קיא,ב)
אמר מר: 'גזילה
קיימת חייבין לשלם'; נימא תיהוי תיובתא דרמי בר חמא (כיון
דלאחר יאוש אוקימתה)?
(בבא קמא קיב,א)
לפני יאוש (דשינוי
רשות בלא יאוש - לא קני, וכי אין גזילה קיימת - שאכלוה אחרי מות אביהן – פטורין,
דלית ליה דרב חסדא).
רב אדא בר אהבה
מתני להא דרמי בר חמא אהא [תוספתא בבא
מציעא סוף פ"ה]: 'הניח להן אביהן מעות של רבית, אף על פי שיודעין שהן
של רבית - אין חייבין להחזיר'; אמר רמי בר חמא: זאת אומרת: רשות יורש כרשות
לוקח דמי.
רבא אמר: לעולם
אימא לך: רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי, ושאני הכא, דאמר קרא (ויקרא
כה,לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית
[ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך] [כלומר:] אהדר ליה כי היכי דנחי בהדך; לדידיה קא מזהר ליה
רחמנא, לבריה לא מזהר ליה רחמנא.
מאן דמתני לה (להא
דרמי בר חמא [רשות
יורש כרשות לוקח]) אברייתא
- כל שכן אמתניתין
לישנא אחרינא: איפכא גרסינן [וכן הב"ח:]: מאן
דמתני לה אמתניתין - כל שכן אברייתא: דמתניתין איכא לאוקמא בשאכלום; אבל ברייתא
קתני 'שיודעין שהן של רבית' אלמא דקיימי בעין[1],
וקתני 'פטורים': דרשות יורש כרשות לוקח; ומאן דמתני לה אברייתא, אבל אמתניתין -
רמי בר חמא בשאכלום מתני לה כרבא וראשון שמעתיו ועיקר [הב"ח: וראשון שמעתי
ואחרון עיקר]).
תנו רבנן: 'הגוזל
ומאכיל את בניו - פטורין מלשלם; הניח לפניהם: גדולים חייבין לשלם (ורמי
בר חמא מוקי לה לפני יאוש), קטנים
פטורין מלשלם (דלאו בני דינא נינהו, ואף על פי דגזילה קיימת מיהו
מחסרא גוביינא; וסומכוס הוא, דפטר קטנים [לקמן]); ואם אמרו גדולים "אין אנו יודעין חשבונות שחשב
אבינו עמך (ושמא אבינו חישב לך דמים)" – פטורין.'
משום דאמרי
"אין אנו יודעין" – פטורים (בתמיה: הואיל ויודעים שבגזילה באה
לידו, דברי ושמא הוא וברי עדיף!)?
אמר רבא: הכי
קאמר: גדולים שאמרו "יודעים אנו חשבונות שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא
מידי" – פטורין.
תניא אידך: 'הגוזל
ומאכיל בניו - פטורין מלשלם; הניח לפניהם ואכלום - בין גדולים בין קטנים – חייבין';
קטנים מי
מיחייבי? לא יהא אלא דאזיק אזוקי (נכנס לחצר דנגזל והזיקו - מי
מחייבי קטנים לשלם? והא אנן תנן לעיל (פ"ח מ"ד; פז,א)
'והם שחבלו באחרים פטורים', והכא - כיון דאכלום - מאן כפי להו לשלומי?)!
אמר רב פפא:
הכי קאמר: 'הניח לפניהם ועדיין לא אכלום - בין גדולים בין קטנים חייבין (אפילו
קטנים חייבים: כיון דגזילה קיימת - ברשותא דמרה הוא)' (ורבנן הוא, דפליגי עליה דסומכוס,
ולא תקשי אברייתא דלעיל דאמר גדולים חייבין קטנים פטורים). [הכי
קאמר – והפך את המשנה, שבמשנה כתוב: הניח לפניהם ואכלום', ורב פפא מחליף את הגירסה
אל: 'הניח לפניהם ועדיין לא אכלום'!]
אמר רבא: הניח
להם אביהם פרה שאולה - משתמשין בה כל ימי שאלתה; מתה - אין חייבין באונסיה (דלא
קבילו עלייהו נטירותא);
כסבורים של
אביהם היא וטבחוה ואכלוה - משלמין דמי בשר בזול (כל זוזא
חשבינא בארבע דנקי, וכן כל היכא דתני 'בזול' [בפרק מי שמת (ב"ב דף קמו:)]
והיינו שְנֵי שְלִישֵי דמים; וכולהו דמים לא נשלמו, דאי הוו ידעי דבעו שלומי - לא
הוו אכלי בשרא; והעור - יחזירנו כמות שהוא).
הניח להם אביהם
אחריות נכסים - חייבין לשלם.
איכא דמתני לה ('הניח
להן אביהן אחריות נכסים חייבין') ארישא
(דקאמר 'מתה אין חייבין באונסיה', ואם הניח להן אביהן קרקעות
- חייבין לשלם, דאשתעבוד נכסים מחיים דאבוהון, דקסבר רבא חיוב אונסים - משעת שאלה
מוטל על השואל, ופליגא דרב פפא, דאמר לקמן: לא רמי חיוב אונסים אשואל עד שעה
שתיאנס), ואיכא דמתני לה אסיפא ('טבחוה
ואכלוה - משלמים דמי בשר בזול, ואם הניח להן אביהן קרקע - משלמין פרעון שלם' דהוו
אינהו במקום אבוהון, והואיל והן אכלוה - משלמין):
מאן דמתני לה
ארישא - כל שכן אסיפא, ופליגא דרב פפא; מאן דמתני לה אסיפא, אבל ארישא (דמתה
כדרכה) – לא (דלא
אמרינן אשתעבוד נכסים, דלא רמי חיוב אונסין על השואל עד שעת אונסין; והכא - כי
אתניסא - ליתיה לשואל, והני לא קבול עלייהו מידי), והיינו דרב פפא, דאמר רב פפא: היתה פרה גנובה לו (כלומר:
גנב פרה מערב שבת), וטבחה בשבת –
חייב (אף בתשלומין ארבעה וחמשה), שכבר חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת (שהרי
נתחייב בקרן קודם שיבא לידי איסור סקילה; ואף על גב דקנסא לא אתי עליה עד שבת - לא
פטרינא ליה מקנסא משום חיוב מיתה, דאמר [ב'אלו נערות' (כתובות דף
לד,ב)]: קנס - חידוש הוא שחידשה תורה; הלכך אף על גב דמקטיל - משלם); היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת – פטור (מן
הכל דלא אמרינן משעת שאלה מחייב ליה אקרנא וקמה ברשותיה אפילו למלאך המות אלא בשעת
טביחה - הוא דגזליה), שאיסור שבת
ואיסור גניבה באין כאחד (ונפטר מן הקרן משום ד'קם ליה בדרבה מיניה', וקנסא
ליכא, דהא אין כפל ולא ארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו שגנב מבית בעלים או בשומר חנם
הבא לפטור עצמו בטענת גניבה, אבל שואל ונושא שכר ושוכר - שאין יכולין להפטר בטענת
גנב - אין בהן כפל, כדאמר בכמה דוכתי: 'לא אם אמרת בשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל
תאמר בשומר שכר כו').
('שאם אין גניבה - אין טביחה ואין מכירה' - לא גרס
ליה, ואנן שמעינן כאן ובכתובות - וכן פירש לנו רבינו - שאם אין גניבה אחר
שפטור מן הקרן משום דקם ליה בדרבה מיניה - אין טביחה: קנס נמי לא משלם; ואף
על גב דחידוש הוא, ואין מיתה פוטרתו, הכא - דליכא קרן – פטור, דתשלומי 'ארבעה'
ו'חמשה' אמר רחמנא, ולא תשלומי ג' וד', וכי מדלית מהכא קרנא - הוו להו ג' לצאן וד'
לבקר.
ולא היה לי לב להבין את מושל* שטעם זה אין צריך לכאן,
שהרי אין קנס בשואל הטובח; ואפילו אמרינן כרב פפא: דעד השתא קם ברשותא דמרה -
אפילו הכי גזלן נעשה עליה, ולא גנב, שאין דין גנב אלא בטוען טענת גנב והוה שומר
חנם; וכי גרס ליה - בכתובות [לד,ב] גרסינן ליה, ובמלתא דרבה, דאמר התם: גנב וטבח
בשבת – פטור, שאם אין גניבה כו', דהתם - בגנב עצמו קאי, וליכא למיפטריה מקנסא אלא
משום האי טעמא; אבל בדרב פפא - ליכא למגרסא, לא התם ולא הכא; ואיידי דמילתא דרב
פפא איתמר התם גבי מלתא דרבה - איגרסא נמי אגב שטפא בדרב פפא; ותשובות רב האי גאון
מסייעא לי.)
*[אולי על משקל משלי כג,א: כי תשב ללחום את מושל בין תבין
את אשר לפניך]
תנו רבנן: '[ויקרא
ה,כג: והיה כי יחטא ואשם] והשיב את הגזילה אשר גזל [או את
העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא]; מה תלמוד לומר 'אשר גזל'? - יחזיר כעין שגזל (כלומר:
אם גזילה קיימת – יחזיר, אבל אין גזילה קיימת – פטור); (ובדידיה ליכא לאוקמה, אלא בבניו;) מכאן אמרו: הגוזל ומאכיל את בניו - פטורין
מלשלם; הניח לפניהם -בין גדולים בין קטנים - חייבין; משום סומכוס אמרו: גדולים
חייבין קטנים פטורין'.
בר חמוה דרבי
ירמיה (קטן הוה) טרק
גלי (דלת פתוחה בבית אביו סגר) באפיה דרבי ירמיה (ולא הניח
ליכנס לפי שהיה רוצה רבי ירמיה להחזיק בה); אתא לקמיה דרבי אבין, אמר: שלו הוא תובע!
אמר ליה: והא
מייתינא סהדי דאחזקי ביה בחיי דאבוה (והיה טוען שאביו מכרה לו או נתנה
לו)!?
אמר ליה: וכי מקבלין עדים
(בבא קמא קיב,ב)
שלא בפני בעל
דין (והאי קטן - כמאן דליתיה דמי)?
ולא? והא קתני:
'בין גדולים בין קטנים חייבין'!?
אמר ליה: הרי
מחלוקת סומכוס [שאמר
לעיל: קטנים פטורין] בצידך!
אמר: איכפל
כולי עלמא וקאי כסומכוס לאפקוען לדידי!
אדהכי איגלגל
מילתא; אתא ומטא לקמיה דרבי אבהו, אמר: לא שמיע לכו הא דרב יוסף בר חמא אמר רבי
אושעיא? דאמר רב יוסף בר חמא אמר רבי אושעיא: 'תינוק שתקף בעבדיו (שלקח
עבדיו עמו שיסייעוהו; [לישנא אחרינא: שתקף בעבדיו ואמר "שלי הן"]) וירד לתוך שדה של חבירו, ואמר "שלי
הוא" - אין אומרים נמתין עד שיגדיל, אלא מוציאין מידו מיד, ולכשיגדיל יביא
עדים ונראה (אם שלו הוא)'!
מי דמי? התם
הוא (דירד לתוך שדה חבירו) דמפקינן מיניה, דלא קיימא ליה אחזקה דאבוה (דלית ליה
להך תינוק בהך שדה חזקה דאבוה), אבל
היכא דאית ליה (בבית זה) חזקה דאבוה – לא (לא מפקינן ליה מיניה; ולכשיגדיל יביא רבי ירמיה עדיו
וידון עמו)!
אמר רב אשי אמר
רב שבתאי: מקבלין עדים שלא בפני בעל דין.
[או שזה רב אשי הראשון – וכן
מסתברא מסוגיא להלן אחרי המשנה בדף קיד,א, שעל דברי רב אשי חולק רב יוסף; אבל שם
יש שמתקנים לרב אסי, ולפי זה נראה שגם ההמשך הם דברי רב אשי, שמביא את דברי רבי
יוחנן ודברי שמואל להלן:]
תהי בה רבי
יוחנן: וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין?
קיבלה מיניה
רבי יוסי בר חנינא: כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים (מסוכנים
למות, ואם לא עכשיו – אימתי?) או
שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא.
אמר רב יהודה
אמר שמואל: מקבלין עדים שלא בפני בעל דין.
אמר מר עוקבא:
לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל, כגון דפתחו ליה בדיניה, ושלחו ליה ולא אתא; אבל לא
פתחו ליה בדינא - מצי אמר להו: "אנא לבית דין הגדול (שבארץ
ישראל) אזילנא!"
אי הכי - כי
פתחו ליה נמי מצי אמר להו: "לבית דין הגדול אזילנא!"?
אמר רבינא:
כגון דנקט (בעל דין חבירו) דיסקא (אגרת) מבית
דין הגדול (ששלחו לבית דין של כאן [לכופו]).
אמר רב:
מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין (היו עדים החתומים מבקשים לילך
למדינת הים - מביאן מלוה לבית דין, ומעידין על כתב ידן, ובית דין כותבין תחתיו
"במותב תלתא הוינא ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימת ידייהו ואשרנוהי
וקיימנוהי כדחזי");
ורבי יוחנן
אמר: אין מקיימין את השטר שלא בפני בעל דין.
אמר ליה רב ששת
לרבי יוסי בר אבהו: אסברה לך טעמיה דרבי יוחנן: אמר קרא [שמות
כא,כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם] והועד בבעליו ולא ישמרנו [והמית
איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת] - אמרה תורה: יבא בעל השור ויעמוד על שורו.
אמר רבא: הלכתא:
מקיימין את
השטר שלא בפני בעל דין, ואפילו עומד (בעל דין) וצווח ("אל תקיימוהו! מזויף
הוא!" - אין חוששין);
ואי אמר
"נקיטו לי זימנא עד דמייתינא סהדי ומרענא ליה לשטרא" - נקטינן ליה; אי
אתא – אתא, אי לא אתא - נטרינן ליה בה"ב (שני
וחמישי בתי דינין קבועים בעיירות תקנת עזרא [בפרק
'מרובה' (לעיל דף פב,א)]); אי
לא אתא - כתבינן פתיחא (שטר שמתא על שאין פורע החוב) עלויה תשעין יומין: תלתין קמאי - לא נחתינן לנכסיה,
דאמר: קא טרח בזוזי וניזוף; מציעאי נמי לא נחתינן ליה לנכסיה, דאמר: דלמא לא אשכח
למיזף, וקא טרח ומזבין; בתראי נמי לא נחתינן לנכסיה, דאמר לוקח גופיה קא טרח
בזוזי; לא אתא - כתבינן אדרכתא אניכסיה (פסק דין לירד המלוה לתוך
נכסים של לוה וליטלם בשומא בחובו); והני
מילי - דאמר "אתינא", אבל אמר "לא אתינא" - לאלתר כתבינן!
והני מילי
במלוה, אבל בפקדון לאלתר כתבינן;
וכי כתבינן –
אמקרקעי, אבל אמטלטלי – לא, דלמא שמיט ואכיל להו מלוה למטלטלי, וכי אתי לוה ומייתי
סהדי ומרע ליה לשטרא - לא משכח מידי למיגבה;
ואי אית ליה
מקרקעי למלוה – כתבינן.
ולא היא:
אדרכתא אמטלטלי לא כתבינן: אף על גב דאית ליה מקרקעי - חיישינן שמא תכסיף (קרקעות
של מלוה: תבור [תהפוך
לאמת בור] ותפחות מדמיה);
וכי כתבינן
אדרכתא - מודעינן ליה;
והני מילי -
דמיקרב, אבל מירחק – לא; ואי מירחק ואיכא קרובים - אי נמי איכא שיירתא דאזלי ואתו
התם - משהינן ליה תריסר ירחי שתא עד דאזלא ואתי שיירתא.
כי הא דרבינא שהא למר אחא (זה שמו,
והיה לו חוב על חבירו, ולא היה הלוה בעיר) תריסר ירחי שתא עד דאזלא ואתייא שיירתא מבי חוזאי;
ולא היא: התם
איניש אלימא הוה: אי הויא מטיא אדרכתא לידיה לא הוה אפשר לאפוקי מיניה, אבל הכא -
לא נטרינן ליה אלא עד דאזיל שליחא בתלתא בשבתא ואתא בארבעה בשבתא ולחמשא בשבתא קאי
בדיניה.
אמר רבינא: האי
שלוחא דרבנן (שהלך להזמין איש לדין וחזר ואמר לבית דין: "אינו
רוצה לבא") - מהימנינן ליה כבי
תרי (דלא משקר בבי דינא); והני מילי לשמתא, אבל לפתיחא (שטר שמתא וכי שרו ליה שמתא לא שרו
ליה עד דיהיב זוזא דפתיחא לספרא) -
כיון דממונא קא מחסר ליה, דקא בעי ליה למיתב ליה זוזי לספרא – לא.
אמר רבינא: יהבינן זימנא (מזמנין בעל דין ליום פלוני לדין) אפומא דאיתתא (על פי אשה ההולכת אצלו לפי דרכה) ואפומא דשיבבי (או על פי שכיניו, וסמכינן עלייהו דעבדין שליחותייהו: אי לא אתי - מחזקינן באפקרותא ומשמתינן ליה); ולא אמרן אלא דליתיה במתא (שאין אותו פלוני עכשיו בעיר שבית דין בה, ואמר לשכניו "כשישוב פלוני - אִמרו לו לבא"),
(בבא קמא קיג,א)
אבל איתיה במתא
– לא (לא משמתינן ליה, דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם), דאמרינן: אימר לא אמרו ליה, דאמרי: אשכחינהו
שליחא דב"ד ואמר ליה (אלא משדרינן ליה עוד שליחות
אחרינא בתריה).
ולא אמרן אלא (כי
אתי ההוא פלוני לביתיה) דלא חליף
אבבא דבי דינא (לית ליה אורחא לבבא דבי דינא), אבל חליף אבבא דבי דינא – לא (לא
סמכינן אשיבבי), אמרי: אשכחוה בי
דינא ואמרי ליה;
ולא אמרן אלא
דאתי ביומיה, אבל לא אתי ביומיה – לא: אימא אישתלויי אשתלי (שכחו
שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו).
אמר רבא: האי
מאן דכתיב עליה פתיחא על דלא אתי לדינא - עד דאתי לדינא לא מקרעינן ליה (ואף
על גב דאמר "אתינא! אתינא!"); על דלא ציית לדינא (שאמרו [לו] "צא תן לו",
ולא קיים) - עד דציית (ויפרע
לו) לא מקרעינן ליה (ואף
על גב דאמר "פרענא").
ולא היא: כיון
דאמר "צייתנא" - קרעינן ליה (לאלתר, דדלמא לית ליה זוזי
השתא, וטרח, אבל באתא לדינא - כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך
הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10
MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט
הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.
[1] וכי
הכסף קיעימי בעין דוקא? ואם נתנו לשולחני, ועליו להחזיר מטבעות אחרות, או נתנו
בהלואה – הדין שונה?