בבא קמא קיז

מקרא: בתחתית הדף

בבא קמא דף קיז

המשך פרק עשירי 'הגוזך ומאכיל'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(בבא קמא קטז,ב)

משנה:

הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין (אנסין גזלוה מן הגזלן): אם מכת מדינה היא (דאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך) - אומר לו "הרי שלך לפניך"; אם מחמת הגזלן (מפרש בגמרא) - חייב להעמיד לו שדה אחר.

גמרא:

אמר רב נחמן בר יצחק: מאן דתני 'מסיקין' לא משתבש, ומאן דתני 'מציקין' לא משתבש: מאן דתני 'מציקין' לא משתבש, דכתיב במצור ובמצוק [דברים כח,נג; נה; נז]; ומאן דתני 'מסיקין' לא משתבש, דכתיב [דברים כח,מב: כל עצך ופרי אדמתך] יירש הצלצל (ארבה גזלן הוא שאוכל תבואות כל אדם), ומתרגמינן: 'יחסניניה סקאה'.

אם מחמת הגזלן חייב [להעמיד לו שדה אחר]:

היכי דמי?: אילימא דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסוה כולי ארעתא - הא מרישא שמעת מינה: 'אם מכת מדינה היא כו', אי לא – לא!?

לא, צריכא דאחוי אחוויי (שלא גזלה הוא עצמו, אלא שמע מבית המלך שמבקשין לגזול שדות, והראה להם:" טלו קרקע זו של פלוני").

לישנא אחרינא: הכא במאי עסקינן? כגון דאנסוה עכו"ם ואמרי ליה "אחויי ארעתיה [את שדותיו שלו]", ואחוי ההוא בהדייהו [את השדה שהוא גזל].

ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש גלותא; אתא לקמיה דרב נחמן - חייביה רב נחמן לשלומי.

יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא, ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן. אמר ליה רב הונא בר חייא לרב נחמן: דינא - או קנסא?

אמר ליה: מתניתין היא, דתנן 'אם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה', ואוקימנא דאחוי אחוויי.

בתר דנפק [רב נחמן] - אמר ליה רב יוסף לרב הונא בר חייא: מאי נפקא לך מיניה:

(בבא קמא קיז,א)

אי דינא אי קנסא (הוא שמסור ישלם)?

אמר ליה: אי דינא - גמרינן מיניה (מהאי מעשה דרב נחמן לשאר גרמי דנזקין דעלמא), אי קנסא (הוא דקנסיה רב נחמן, משום דרגיל היה בכך) - לא גמרינן מיניה.

ומנא תימרא דמקנסא לא גמרינן?

דתניא: 'בראשונה היו אומרים: 'המטמא (טהרותיו של חבירו) והמנסך (יינו של חבירו לעבודה זרה, דאף על גב דקמיה מנח ואין הזיקו ניכר - משלם)'; חזרו לומר 'אף המדמע (המדמע: ערב חולין בתרומה, דהפחית דמי החולין: דלא חזו מהשתא אלא להמכר לכהנים)'; 'חזרו' – אִין, לא 'חזרו' – לא (לא היינו גמרינן מדמע ממנסך); מאי טעמא? לאו משום דקנסא הוא, וקנסא לא גמרינן מיניה?!

לא! מעיקרא סברי: להפסד מרובה חששו (מטמא תרומה - הפסד מרובה הוא, דתו לא חזיא לאכילה), להפסד מועט (מדמע - הפסד מועט הוא, דהא מזדבן לכהנים בדמי תרומה) לא חששו, ולבסוף סברי: להפסד מועט נמי חששו.

איני! והא תני אבוה דרבי אבין [גיטין נג,א; וע"ש נג,ב]: 'בראשונה היו אומרים 'המטמא והמדמע'; חזרו לומר 'אף המנסך''; 'חזרו' – אִין, לא חזרו – לא (לא גמרינן מנסך - אף על גב דהפסידו מרובה - ממדמע ומטמא דהפסידן מועט לגבי מנסך); מאי טעמא? לאו משום דלא גמרינן מקנסא?

לא! מעיקרא סברי כרבי אבין, ולבסוף סברי כרבי ירמיה: מעיקרא סברי כרבי אבין, דאמר רבי אבין: זרק חץ (בשבת) מתחילת ארבע ולבסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו – פטור, שהרי עקירה צורך הנחה היא (דכיון דבין עקירה להנחה קרע - נמצא מעשה שבת ומעשה עקירה באין כאחד, ולא אמרינן 'משעת עקירה חייב ממון, ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת הנחת חץ'), ומתחייב בנפשו (והכא נמי: הגבהת יין - צורך ניסוך הוא, ותשלומין וחיוב מיתה דעבודה זרה באין כאחד)! ולבסוף סברי כרבי ירמיה, דאמר רבי ירמיה: משעת הגבהה קנייה - איחייב ליה ממון; מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך.

רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני (מקום); אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: כלום מעשה בא לידך?

אמר ליה: 'ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה ממון חבירו' בא לידי, וחייבתיו.

אמר ליה: אהדר עובדא למריה, דתניא 'ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה ממון חבירו – פטור; ואם נטל ונתן ביד (דהציל עצמו בממון חברו) – חייב'; אמר רבא [בדפוס: רבה]: אם הראה מעצמו (בלא אונס) - כנשא ונתן ביד דמי.

ההוא גברא דאנסוהו עובדי כוכבים ואחוי אחמרא דרב מרי בריה דרב פנחס בריה דרב חסדא; אמרו ליה: "דרי ואמטי בהדן (שאי והולך עמנו לבית המלך)"! דרא ואמטי בהדייהו.

אתא לקמיה דרב אשי, פטריניה.

אמרו ליה רבנן לרב אשי: והתניא 'אם נשא ונתן ביד - חייב'?

אמר להו: הני מילי (דאם נשא ונתן ביד חייב) היכא דלא אוקמיה (העובדי כוכבים) עילויה (על הממון) מעיקרא (על ידי האונס, אלא הלך ונטל ונתנוֹ להם), אבל היכא דאוקמיה עילויה מעיקרא (אבל הכא, דאוקמינהו על היין) - מיקלי קלייה [כאילו שרפו את הממון] (ואההיא שעתא - פטור; כי אמטי - תו דידהו אמטי).

איתיביה רבי אבהו [YH1] לרב אשי: 'אמר לו אנס "הושיט לי פקיע (קשר) עמיר זה", או "אשכול ענבים זה", והושיט לו – (ואף על גב דקאי עכו"ם על גבי הממון, הואיל ונשא ונתן ביד) חייב'!?

הכא במאי עסקינן? - כגון דקאי בתרי עברי נהרא (עכו"ם מצד זה והעמיר מצד זה, דאי לא יהביה נהליה לא מצי אנס למשקליה); דיקא נמי דקתני 'הושיט' ולא תני 'תן'!

שמע מינה.

ההוא שותא (מכמורת לדגים או לחיות) דהוו מנצו עלה בי תרי: האי אמר "דידי הוא" והאי אמר "דידי הוא". אזל חד מנייהו ומסרה לפרהגנא דמלכא.

אמר אביי: יכול לומר "אנא - כי מסרי - דידי מסרי"!

אמר ליה רבא: וכל כמיניה?

אלא אמר רבא: משמתינן ליה עד דמייתי ליה וקאי בדינא.

ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אַתִּיבְנָא דחבריה; אתא לקמיה דרב, אמר ליה: לא תחוי ולא תחוי.

אמר ליה: מחוינא ומחוינא.

יתיב רב כהנא קמיה דרב, שמטיה לקועיה מיניה (לקועיה =לצואריה; שבר מפרקתו). קרי רב עילויה (ישעיהו נא,כ) בָּנַיִךְ עֻלְּפוּ שָׁכְבוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת כְּתוֹא מִכְמָר [הַמְלֵאִים חֲמַת יְקֹוָק גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ] (תוא = חיה, והוא 'שור הבר', כדמתרגם (דברים יד,ה) 'תוא וזמר' תורבלא; תור = שור בלא יער): מה תוא זה, כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו - אף ממון של ישראל: כיון שנפל ביד עובדי כוכבים - אין מרחמין עליו (ושפיר עבדת דקטלתיה).

אמר ליה רב: כהנא! עד האידנא הוו פרסאי, דלא קפדי אשפיכות דמים, והשתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים, ואמרי "מרדין מרדין"! קום סק לארעא דישראל, וקביל עלך דלא תקשי לרבי יוחנן שבע שנין.

אזיל, אשכחיה לריש לקיש דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן (היה מחזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום, לפי שריש לקיש חכם גדול היה, ולאחר ששמעו כולן מפי הרב - חוזר ומכוונה בידם); אמר להו: ריש לקיש היכא? אמרו ליה: אמאי? אמר להו האי קושיא והאי קושיא והאי פירוקא והאי פירוקא;

אמרו ליה לריש לקיש, אזל ריש לקיש, אמר ליה לרבי יוחנן: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר.

למחר אותבוה בדרא קמא (שבע שורות תלמידים יושבים לפניו, זו לפנים מזו) קמיה דרבי יוחנן; אמר שמעתתא ולא אקשי, שמעתתא ולא אקשי, אנחתיה אחורי שבע דרי עד דאותביה בדרא בתרא. אמר ליה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: ארי שאמרת - נעשה שועל.

אמר: יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין דאמר לי רב; קם אכרעיה, אמר ליה: נהדר מר ברישא!?

אמר שמעתתא – ואקשי; אוקמיה בדרא קמא. אמר שמעתתא ואקשי. רבי יוחנן הוה יתיב אשבע בסתרקי (תפי"ד בלעז) [כריות]; שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה; אמר שמעתתא ואקשי ליה - עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה, עד דיתיב על ארעא.

רבי יוחנן - גברא סבא הוה, ומסרחי גביניה (גבות עיניו גדולים ומכסין עיניו); אמר להו דלו לי עיני ואחזייה; דלו ליה במכחלתא דכספא, חזא דפרטיה שפוותיה (נקרעה שפתו על ידי מכה), סבר אחוך קמחייך ביה - חלש דעתיה [דרבי יוחנן] ונח נפשיה [דרב כהנא]; למחר אמר להו רבי יוחנן לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד?

אמרו ליה: דרכיה הכי!

על לגבי מערתא; חזא דהוה

(בבא קמא קיז,ב)

הדרא ליה עכנא (נחש גדול עשה עצמו כגלגל ומקיף את פי המערה, ונותן זנבו לתוך פיו, ואין אדם יכול ליכנס); אמר ליה: "עכנא! עכנא! פתח פומיך (פתח פיך: הרחיבי פתחיך להסיר זנביך מפיך ועשה פתח ליכנס) ויכנס הרב אצל תלמיד" - ולא פתח; "יכנס חבר אצל חבר" - ולא פתח; "יכנס תלמיד אצל הרב" - פתח ליה; בעא רחמי ואוקמיה, אמר ליה: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי - לא חלשא דעתי; השתא ליתי מר בהדן.

אמר ליה: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא (אי אקשינא לך) – אזילנא (בהדך ואעמוד אצלך בבית המדרש), ואי לא - לא אזילנא הואיל וחליף שעתא (ואתרחיש ניסא) חליף (ולא אלך עוד עמך שמא תכעוס עלי ואמות עוד פעם אחרת, אלא אלך לביתי חי ולא אעמוד עוד אצלך פן אמות פעם אחרת.

ואית דמפרש הואיל וחליף שעתא וקבלתי צער מיתה - לא אקבל עוד פעם אחרת לילך מכאן.

ובפסחים (דף מט,א) מוכח שהלך לביתו, דאמר רב כהנא "אי לאו דנסיבנא כהנתא - לאו אנא גלאי" אמרי ליה: והא למקום תורה גלית? אמר להו: לאו אנא גלאי כדגָלו שאר אינשי, שהרי לא בעבור מקום תורה גליתי אלא מאימת מלכות ברחתי; אלמא בתר הכי חי הוה; ועוד אמרינן בברכות ירושלמי: דפגע ביה ההוא גברא, אמר ליה: מאי עביד בשמיא? כלומר: שליעג עליו שהיה מת וחיה; אמר ליה: גזר דיניה דההוא גברא מחתם; ומת ההוא גברא. פגע ביה אחרינא, אמר ליה הכי נמי – ומית; אתי לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: בר איניש דאמיה מבסרא ליה ואנתתיה דאבוה מיקרא כו'); תייריה (הקיצו משנתו), אוקמיה, שייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה; היינו דאמר רבי יוחנן: דילכון אמרי (שלכם; הייתי אומר תורה של בני ארץ ישראל היא) - דילהון היא (של בני בבל).

ההוא דאחוי אמטכסא (תכשיט משי) דרבי אבא; יתיב רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא, ויתיב רבי אילעא גבייהו; סבור לחיוביה מהא דתנן [בכורות פ"ד מ"ד]: 'דן את הדין: זיכה את החייב וחייב את הזכאי, טימא את הטהור וטיהר את הטמא - מה שעשה עשוי וישלם מביתו (דאדבורא בעלמא חייב)'; אמר ליה רבי אילעא: הכי אמר רב: 'והוא שנשא ונתן ביד' (ובכולם מפרש שנשא ונתן ביד [ב'אחד דיני ממונות', בסנהדרין])'; אמרי ליה: זיל לגבי דרבי שמעון בן אליקים ורבי אלעזר בן פדת, דדייני דינא דגרמי. אזל לגבייהו - חייביה ממתניתין: 'אם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה אחר', ואוקימנא דאחוי אחוויי.

ההוא גברא דהוה מפקיד ליה כסא דכספא; סליקו גנבי עילויה, שקלה יהבה להו; אתא לקמיה דרבה - פטריה.

אמר ליה אביי: האי – 'מציל עצמו בממון חבירו' הוא!?

אלא אמר רב אשי: חזינן: אי איניש אמיד (עשיר) הוא - אדעתא דידיה אתו, ואי לא - אדעתא דכספא אתו.

ההוא גברא דהוה מפקיד גביה ארנקא דפדיון שבויים; סליקו גנבי עילויה, שקלה, יהבה ניהלייהו; אתא לקמיה דרבא – פטריה.

אמר ליה אביי: והא – 'מציל עצמו בממון חבירו' הוא!?

אמר ליה: אין לך פדיון שבויים גדול מזה.

ההוא גברא דאקדים ואסיק חמרא למברא (מכניס חמורו לספינה מעבר הנהר והיו בה אנשים) קמי דסליקו אינשי במברא; בעי (חמרא) לאטבועי (מעברא); אתא ההוא גברא, מלח ליה לחמרא דההוא גברא ושדייה לנהרא וטבע (דחפו לחמור והשליכו למים; לשון אחר 'מלח ליה' - כמו 'המלחים' (יונה א): התחיל המלח להציל הספינה ודחפו והשליכו); אתא לקמיה דרבה – פטריה;

אמר ליה אביי: והא – 'מציל עצמו בממון חבירו' הוא!?

אמר ליה: האי (בעל החמור) - מעיקרא רודף הוה (רודף הוא להרוג נפשות).

רבה לטעמיה, דאמר רבה: רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו, ושיבר את הכלים - בין של נרדף בין של כל אדם – פטור (מלשלם), שהרי מתחייב בנפשו (שהרי מתחייב בנפשו הוא ברדיפה זו, ואפילו אין הורגו, דתנן בפרק 'בן סורר ומורה': 'ואלו ניתנו להציל בנפשו: הרודף אחר חבירו להרגו'; ונמצא תשלומין וחיוב מיתה באין כאחד); ונרדף ששיבר את הכלים: של רודף – פטור, שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו (שהרי נרדף זה רשאי להרוג את רודפו, שנאמר (שמות כב,א): אם במחתרת ימצא הגנב: התורה אמרה: אם בא להרגך - השכם להרגו); אבל של כל אדם – חייב, דאסור להציל עצמו בממון חבירו; ורודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים - בין של נרדף בין של כל אדם – פטור; ולא מן הדין (שהרי המציל עצמו בממון חבירו – חייב, כל שכן מציל אחרים בממון חבירו!), אלא שאם אי אתה אומר כן - אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף!

משנה:

שטפה נהר (שהיתה על שפת הנהר, והגביה שפתו, והמים שוחקים וכורין תחת השפה, ומתפשט בתוך השדה) - אומר לו "הרי שלך לפניך".

גמרא:

תנו רבנן: 'הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - חייב להעמיד לו שדה אחר, דברי רבי אלעזר; וחכמים אומרים: אומר לו "הרי שלך לפניך".'

במאי קא מיפלגי? רבי אלעזר דרש ריבויי ומיעוטי: [ויקרא ה,כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] 'וכחש בעמיתו' – ריבוי; 'בפקדון' - מיעט; [ויקרא ה,כד: או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו] 'כל אשר ישבע עליו לשקר' - חזר וריבה: ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל; ומאי רבי? - רבי כל מילי (ואפילו קרקעות לשבועה ולהשבון); ומאי מיעט? - מיעט שטרות (שאין גופן ממון, דיהיב ליה ניירא בעלמא);

ורבנן דרשי כללי ופרטי: 'וכחש' – כלל; 'בפקדון' – פרט; 'או מכל ...' חזר וכלל: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט דבר המיטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות - שאין מטלטלין; יצאו עבדים - שהוקשו לקרקעות; יצאו שטרות, שאף על פי שמטלטלין - אין גופן ממון.

והדתניא 'הגוזל את הפרה ושטפה נהר - חייב להעמיד לו פרה - דברי רבי אלעזר, וחכמים אומרים: אומר לו "הרי שלך לפניך"' - התם במאי קמיפלגי?

אמר רב פפא: התם במאי עסקינן? - כגון שגזל שדה מחבירו והיתה

(בבא קמא קיח,א)

פרה רבוצה בו ושטפה נהר, דרבי אלעזר לטעמיה ורבנן לטעמייהו (וגזלן לא משכה, והוי כקרקעות; ולרבי אלעזר, דאמר 'שדה נגזלת' - קונה פרה עמה, וחייב לשלם, דמטלטלין נקנין אגב קרקע; ולרבנן לא קנה שדה ולא פרה שבה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.