Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
קד
המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'
(בבא מציעא קג,ב)
משנה:
המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין (קרקע
יבישה, דלא דייה במי הגשמים, וממעיין שבה משקה אותה) או בית האילן (ובשביל האילן ההוא חביבה על האריס: שנוטל חלק בפירות
בלא טורח):
יבש המעין ונקצץ האילן - אינו מנכה לו מן חכורו (אם קיבלה ממנו בחכירות בכך וכך כורין לשנה; דמעיקרא לא
גלי דעתיה דמשום מעיין או אילן טפי לה בחכירותה).
אם אמר לו: "חכור לי שדה בית השלחין זו" (גלי דעתיה דבשביל שהוא בית השלחין טפי לה וחכרה
ממנו) או
"שדה בית האילן זה" - יבש המעין ונקצץ האילן - מנכה לו מן חכורו.
גמרא:
היכי דמי?: אילימא דיבש נהרא רבה (שהכל
משקין ממנו) - אמאי אינו מנכה לו מן חכורו? נימא ליה "מכת מדינה היא" (ותנן לקמן בפירקין (דף קה,ב) 'המקבל שדה מחבירו ואכלה
חגב או שנשדפה, אם מכת מדינה היא - מנכה מן החכירות')?
אמר רב פפא: דיבש נהרא זוטא (אמת המים
שהמשיכו מן הנהר הגדול אצל הבקעה להשקות ממנה), דאמר ליה:
(בבא מציעא קד,א)
"איבעי לך לאתויי בדוולא" [ואין
כאן מכת מדינה, היות ואפשר לטפל בהפסקת המים ולהביא ממקום אחר].
אמר רב פפא: הני תרתי מתניתא קמייתא - משכחת לה בין בחכרנותא בין בקבלנותא (בכולן יש לומר 'לקצור - יקצור', 'לעקור - יעקור': דכל
מה שיש לו לטעון בקבלנות יש לו לטעון בחכירות; וגבי יבש המעיין - אם אמר "חכור
לי שדה [בית] שלחין זו" כי היכי דבחכירות כי יבש המעיין מנכה לו - הכי נמי
בקבלנות: אם קבלה בשליש ולמחצה - הכל לפי מה שנפסד) [תוספות ד"ה הני תרי מנתני' קמייתא איתנהו בין בחכרנותא
כו': ואע"ג ד'כשם שחולקין בתבואה' ליתא בחכירות - מכל מקום עיקר מילתא
- דהיינו רישא - מיירי בין בחכירות בין בקבלנות]; מכאן ואילך: דאיתא בקבלנותא
ליתא בחכרנותא ודאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא (כל אחת אפרשנה במקומה).
אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה [או "שדה בית האילן זה" - יבש המעין ונקצץ האילן - מנכה לו
מן חכורו]:
ואמאי? לימא ליה "שמָא בעלמא אמרי לך (כך היא נקראת, אבל לא בשביל המעיין העליתי בחכירותך)"? מי לא תניא 'האומר
לחבירו "בית כור עפר אני מוכר לך", אף על פי שאין בו אלא לתך (חצי כור, לפי חשבון; סאתים בחצר המשכן חמשים על חמשים
הוי בית סאה) – הגיעו' - שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי 'בית כור'; '"כרמא אני מוכר לך"
- אף על פי שאין בו גפנים – הגיעו': שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי 'כרמא';
'"פרדס אני מוכר לך" - אף על פי שאין בו רמונים – הגיעו': שלא
מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי 'פרדסא'; אלמא אמר ליה "שמא בעלמא אמרי לך"
- הכא נמי נימא ליה &qquot;שמא בעלמא אמרי לך"!?
אמר שמואל: לא קשיא: הא דאמר ליה מחכיר לחוכר ("שדה בית השלחין אני מחכיר לך" יכול לומר
"שמא בעלמא אמרי"), הא [משנתנו] דאמר ליה חוכר למחכיר:
אמר ליה מחכיר לחוכר "שמא בעלמא אמרתי לך"; אמר ליה חוכר למחכיר – קפידא
[כלומר: זהו תנאי בחכירה].
רבינא אמר: אידי ואידי דאמר ליה מחכיר לחוכר; מדקאמר 'זה' - מכלל דקאי בגוה
[שהוא עומד בתוך השדה] עסקינן: "בית השלחין" למה ליה למימר? דקאמר
ליה: "בית השלחין כדקיימא השתא".
משנה:
המקבל שדה מחבירו והובירה (שלא חרשה
ולא זרעה)
- שמין אותה כמה ראויה לעשות (כגון בקבלנות:
שקבל למחצה ולשליש ולרביע; אבל בחכרנות - לא שייכא הא: דמאי 'שמין' איכא? חכירותו
יתן לו!),
ונותן לו, שכך כותב לו: 'אם אוביר (אעשנה
בורה) ולא
אעביד (ולא אעשה בה פעולה הראויה לה) - אשלם במיטבא'.
גמרא:
רבי מאיר היה דורש לשון הדיוט (שהרגילו
הדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים - היה דורש הלשון לפסוק הדין אחריו), דתניא: 'רבי מאיר
אומר: 'אם אוביר ולא אעביד - אשלם במיטבא'
תוספות ד"ה היה דורש לשון הדיוט: לשונות שלא תיקנו
חכמים לכתוב אלא הדיוטות הורגלו לכותבן - היה דורש ואפילו לא כתב כאילו נכתב
דאי דוקא כשנכתב מה היה דורש פשיטא שיש לו לקיים כמו שהתנה דהא לאו אסמכתא היא;
רבי יהודה היה דורש לשון הדיוט, דתניא: 'רבי יהודה אומר: אדם מביא קרבן עשיר
על אשתו (שהוא חייב בקרבן לידתה וצרעתה,
ואם הוא עשיר - אין יכול לומר "היא אין לה כלום" ותיפטר בקרבן עני), וכן כל קרבן וקרבן
שהיא חייבת (שלא בנדר ונדבה, כגון
קרבן זיבתה, ואשם, וחטאת שעליה), שכך כותב לה "אחריות דאית ליך עלי מן קדמת
דנא" (הכי גרסינן לה בתורת
כהנים: אמר רבי יהודה: לפיכך אם פטרה - אינו חייב בהן, שכן היא כותבת לו:
'אחראין דאית לי עלך מן קדמת דנא'; והכי פירושה: לפיכך אם גירשה ונתן לה כתובתה
ועדיין קרבנותיה עליה - אינו חייב בהן, שכך כותבת לו בתוך השובר שכותבת לו על
קבלת כתובתה 'התקבלתי כתובתי ואחראין דאית לי עלך מן קדמת דנא, וכל אחריות שהיה לי
עליך מלפני היום הזה'; ולשון הספרים איני יודע לפרשו כראוי);
אבל תוספות
ד"ה היה דורש לשון הדיוט: ... הכי גרסינן בתוספתא דכתובות: אדם מביא קרבן
עשיר על אשתו, וכן כל קרבנות שהיא חייבת, שכך כתב לה 'אחריות דאית ליה עלי מן קדמת
דנא'; פירוש כל קרבנות שהיתה חייבת קודם שנשאתו לו יביא בעבורה שכתב לה 'אחריות
דאית ליך' - שאתה חייבת – 'יהא עלי מן קדמת דנא' - אפילו חובות שקדמו לנישואין;
ודוקא בקרבנות שהן חובה לכפרתה, כגון לידה וזיבה וצרעת או להכשירה לאכול בתרומה או
לשתות ביין אם היא נזירה; והכי איתא בירושלמי בכתובות בפרק 'נערה' דקתני התם
'אפילו אכלה חלב או חיללה שבת', משמע דוקא בהני שצריכה להביא אבל קרבנות
שנדרה ונדבה קודם נישואין, או לוותה ואכלה – לא;)
הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט, דתניא: 'אנשי אלכסנדריא היו מקדשין את נשותיהם,
ובשעת כניסתן לחופה באין אחרים וחוטפים אותם מהן, ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרים;
אמר להן הלל הזקן: הביאו לי כתובת אמכם! הביאו לו כתובת אמן (שכותבין להן ביום אירוסין), ומצא שכתוב בהן 'לכשתכנסי לחופה
(וקדושיהן על מנת כן, ולא חלו קדושין
בה עד שתיכנס לחופה, והרי חטפה קודם לכך) הוי לי לאינתו' ולא עשו בניהם
ממזרים';
רבי יהושע בן קרחה היה דורש לשון הדיוט, דתניא: 'רבי יהושע בן קרחה אומר:
המלוה את חבירו לא ימשכננו (על ידי
שליח בית דין) יותר מחובו (במשכון שהוא יתר על חובו), שכך כותב לו
'תשלומתא דאית לך עלי - כל קבל דיכי'' (אם משיב
לו את העבוט לזמן מרובה - שמין את המשכון, וכותב לו זה בשטר 'יהיו לך כל תשלומין
עלי ליפרע ממני דמי משכון זה'; ואם משכנו יותר על חובו - נמצא גובה שלא כדין); טעמא דכתב ליה הכי,
הא אי לא כתב ליה הכי - לא קניא (כלומר:
למה ליה למיכתב ליה)? והא אמר רבי יוחנן: 'משכנו והשיב לו המשכון ומת - שומטו (המלוה) מעל גבי בניו (ולא הוו כשאר מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבעל חוב: דכיון
דמשכניה - קנייה כי דידיה לגוביינא)!?
(בבא מציעא קד,ב)
אהני כתיבה לגירעון (השטר מועיל
לפחות דמיו: אם יפחתו דמי המשכון שנשתמש בו הלוֹה - יפרע משאר נכסיו ככל הכתוב
בשטר).
רבי יוסי היה דורש לשון הדיוט, דתניא: 'רבי יוסי אומר: מקום שנהגו לעשות
כתובה מִלוה (שכל מה שכתוב בשטר כתובתה
'ודין נדוניא דהנעלת ליה [שהכנסת לו] מבי נשא לבית בעלה וכו' - נפרעת ממנו
כשנתארמלה או נתגרשה, כדרך שבעל חוב נפרע ככל הכתוב בשטר מִלוה, כגון שכותבין בה
כמו שאנו כותבין: 'אחריות דנא קבילת עלאי') - גובה מִלוה (בעל גובה מאבי הבת כל מה שכתוב בכתובתה כאילו הלוהו); (מקום שנהגו) לכפול (לשום את מה שמכנסת לו כפליים בדמיו בשביל כבוד, ולכתוב
כפליים בכתובתה, וכשהיא יוצאת אינה נפרעת אלא החצי) - גובה (החתן מחמיו) מחצה';
נהרבלאי [אנשי נהר ביל, מזרח לבגדד] גבו תילתא;
מרימר מגבי נמי שבחא (כל מה
שהיה כותב וכופל - היה גובה מאבי הבת).
אמר ליה רבינא למרימר: והתניא 'לכפול - גובה מחצה'?
לא קשיא: הא [משנתנו] דקני מיניה (מאבי הבת), הא [הברייתא] דלא קני מיניה.
רבינא משבח וכתיב לברתיה, אמרו ליה: "נקני מיניה דמר"!
אמר להו: "אי מקנא - לא מיכפל, אי מיכפל - לא מיקנא".
ההוא גברא (מצוה מחמת מיתה היה) דאמר להו: "הבו
לה ארבע מאה זוזי לברתי בכתובתה"! (מקום
שנהגו לכפול היה.) שלח רב אחא בריה דרב אויא לקמיה דרב אשי: 'ארבע מאה' דאינון 'תמני מאה'? או
'ארבע מאה זוזי' דאינון מאתן (האי
'לכתובתה': אכתובה קאי - או אגוביינא)?
אמר רב אשי: חזינן: אי אמר "הבו לה ארבע מאה זוזי" דאינון
'תמני מאה' (קאמר שיכתבו אותן תמני מאה
בכתובתה),
אי אמר "כתובו לה ארבע מאה זוזי" (ארבע מאה דכתובה קאמר) - דאינון מאתן (לגבייה).
איכא דאמרי: אמר רב אשי: חזינן: אי אמר 'לכתובתה' (לגוביינא קאמר:) ארבע מאה זוזי, דאינון [לכתיבה
בכתובה] 'תמני מאה'; ואי אמר 'בכתובתה' - (לכתוב לה בשטר כתובה קאמר:) 'ארבע מאה זוזי', דאינון מאתן.
ולא היא: לא שנא דאמר 'לכתובתה' ולא שנא דאמר 'בכתובתה': ארבע מאה זוזי
דאינון מאתן, עד דאמר 'הבו לה' סתמא.
ההוא גברא דקבל ארעא מחבריה; אמר "אי מוברנא לה - יהיבנא לך אלפא זוזי"!
אוביר תילתא.
אמרי נהרדעי: דינא הוא דיהיב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא!
רבא אמר: אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא.
ולרבא - מאי שנא מהא דתנן 'אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא'?
התם לא קא גזים (אינו מקבל עליו דבר גוזמא,
אלא כמשפט, ולאו אסמכתא היא: דהכי אפסדיה); הכא - כיון דקאמר מילתא יתירתא - גוזמא בעלמא
הוא דקגזים.
ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי (קבלנות
היתה [לשלם לבעל הקרקע בחלק מהיבול], לזורעה
שומשמין, והן יקרין מן החטין, ומכחישין הקרקע יותר מן החטין): זרעהּ חיטי, עבדא חיטי
כשומשמי (הצליח זריעתו ואף החטין הוקרו,
ונמצא שלא הפסיד בעל הבית במה ששינה זה, ונשתכר כחש הקרקע: שהיה נכחש בשומשמין
יותר מן החטין):
סבר רב כהנא למימר 'מנכי ליה (בעל הקרקע
מחלקו) כחשא
דארעא (מה שהיתה מכחשת אם היה זורעה
שומשמין יותר משזרעה חטין, ולא יטול בה חטין שיעור שומשמין, שהרי לא הכחישה כל כך
מחמת החטין)'.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אמרי אינשי 'כחשא ארעא ולא לכחוש מרהּ [בעל
הקרקע]' (כלומר: היה לו לזרוע שומשמין, אפילו היתה מכחשת קרקע
יותר, ולא יכחוש מרה ליטול עכשיו פחות, וירעב הוא וביתו).
ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי. זרעא חיטי, עבדא חיטי טפי מן שומשמי (הוקרו החטין, והצליחה אותה שנה זריעת חטין יותר משל שומשמין); סבר רבינא למימר:
יהיב ליה שבחא דביני ביני (בעל
הקרקע מנכה לו מחכירתו [לא בקבלנות נלקח השדה, אלא בתשלום סכום
קבוע לכל שנה], ולא יטול אלא כדי שיעור
דמי שומשמין שהיא ראויה להעשות, לפי שזה [האריס] גרם זה השבח) [היות
והחטה מכחישה את הקרקע פחות מהשומשומין, ההפרש הוא לאריס, שהוא זרע חטין על דעתו];
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: אטו הוא אשבח, ארעא לא אשבחה?
אמרי נהרדעי: האי עיסקא - פלגא מלוה ופלגא פקדון (המקבל פרגמטיא מבעל הבית, ושָׁמָּה לה כפי דמיה שהיא
שוה כאן, והוא מוליכה למקום היוקר למחצית השכר - חצי אחריות אונסים עליו כמִלוה, וחצי
אחריותה על בעלים - כפקדון); עבוד רבנן מילתא (תקון רבנן הך תקנתא) דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה';
השתא דאמרינן פלגא מִלוה - אי בעי למשתי ביה שכרא שפיר דמי (אם רצה להוציא חציה בהוצאת ביתו מוציא שהרי מלוה עליו
היא)!?
רבא אמר: להכי קרו ליה 'עיסקא': דאמר ליה: "כי יהבינא לך - לאיעסוקי ביה
(דמתוך שתשתכר בשלך - תטרח ותעסוק
בה יפה),
ולא למשתי ביה שכרא"!
אמר רב אידי בר אבין: ואם מת (הלוֶה,
והעיסקא קיימת ביד בניו - הרי חצייה שהיא מִלוה) נעשה מטלטלין אצל בניו (ואין הבעלים גובים ממנה, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל
חוב).
רבא אמר: להכי קרו ליה 'עיסקא' (שתהא
קיימת תמיד ומתעסק בה ויסמכו עליה בעליה שלא תינתן להוציאה), דאם מת - (לוה יגבה, ו)לא יעשה מטלטלין אצל בניו (ולא תיעשה כמטלטלין שלהן: דכיון דצריכה להיות קיימת
- סמיכתו עליה כמקרקעי; דטעמא דלא קא משתעבדי מטלטלי דיתמי לבעל חוב: משום דמעיקרא
לאו עלייהו סמך דלאו למיגבי מינייהו אוזפיה, שהרי בידו להוציאן, אבל הני - אין
בידו להוציאן, וסמך עלייהו).
אמר רבא: חדא עיסקא ותרי שטרי פסידא דמַלוה; (משום דסתם עיסקא: תילתא באגר לבעל הבית, ופלגא בהפסד,
כדאמר ב'איזהו נשך' (לעיל דף סח,ב) גבי שטרא דרב עיליש: דאי לא- מתחזי כרבית: דכיון
דפלגא מלוה, אי לאו דשקיל מנתא באגרא דפלגא פקדון - אישתכח דקא טרח בפקדון משום
רבית דמִלוה; הלכך: מאן דיהיב עיסקא שני חבילות בגדים במנה, נכתוב שטר של מנה; אי
מפסיד באחת מן החבילות מדמי הקרן - מחמשים חמשה דינרים, ומשתכר בחבירתה ט"ו
דינרין - אין כאן חשבון להפסד לבד ולשכר לבד, אלא נשתכר בפרגמטיא זו עשרה דינרין;
(וישלמו תחילת חבילה החסירה בחמשה דינרין של ט"ו דינרים שהרויח בחבילה אחרת,
ועשרה דינרין הנותרים הן הן ריוח, ויטול מהן: דיהיב עיסקא תילתא באגר והמקבל תרי
תילתי) ויטלו בעליו מאותם עשרה דינרים שליש, שהן שלשה דינרים ושליש דינר, והמקבל
יטול שני שלישים; אי כתב עלייהו שני שטרות - כל חבילה שטר של חמשים - נמצא
חשבון של כל אחד לבדו, ויקבל עליו המלוה בהפסד החצי, שהוא שני דינרים וחצי, ובשכר
של חבירתה לא יטול אלא שליש, ולא נמצא לחלקו שכר אלא שלשים מעות, דהיינו חמשה
דינרים: דדינר שש מעות כסף פשיטי הן; הרי פסידא דמלוה;)
(בבא מציעא קה,א)
תרי עיסקי וחד שטרא - פסידא דלוה (קבל
היום ממנו במנה ולמחר במנה, וכתב שטר על מאתים - הפסיד הלוֶֹה). (כמה דפרישית: שאם יהא הפסד בזה ושכר בזה - לא יחשבו כל
אחד לבדו, אלא השכר ימלא הקרן תחילה, ואחר כך יחלוקו המותר; ואם כתב שני שטרות -
כמשפט הזה: מחשב הפסד של זה לבד והשכר של זה לבד, ויקבל הבעלים עליו בהפסד – החצי,
ובשכר – השליש. ועצה טובה קא משמע לן רבא: דבחד עיסקא לכתוב חד שטרא, ובתרי עסקי
נכתוב תרי שטרי, ויהא הדבר שקול.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.