מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף קה

המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'

(בבא מציעא קד,ב)

אמר רבא: חדא עיסקא ותרי שטרי פסידא דמַלוה; (משום דסתם עיסקא: תילתא באגר לבעל הבית, ופלגא בהפסד, כדאמר ב'איזהו נשך' (לעיל דף סח,ב) גבי שטרא דרב עיליש: דאי לא- מתחזי כרבית: דכיון דפלגא מלוה, אי לאו דשקיל מנתא באגרא דפלגא פקדון - אישתכח דקא טרח בפקדון משום רבית דמִלוה; הלכך: מאן דיהיב עיסקא שני חבילות בגדים במנה, נכתוב שטר של מנה; אי מפסיד באחת מן החבילות מדמי הקרן - מחמשים חמשה דינרים, ומשתכר בחבירתה ט"ו דינרין - אין כאן חשבון להפסד לבד ולשכר לבד, אלא נשתכר בפרגמטיא זו עשרה דינרין; (וישלמו תחילת חבילה החסירה בחמשה דינרין של ט"ו דינרים שהרויח בחבילה אחרת, ועשרה דינרין הנותרים הן הן ריוח, ויטול מהן: דיהיב עיסקא תילתא באגר והמקבל תרי תילתי) ויטלו בעליו מאותם עשרה דינרים שליש, שהן שלשה דינרים ושליש דינר, והמקבל יטול שני שלישים; אי כתב עלייהו שני שטרות - כל חבילה שטר של חמשים - נמצא חשבון של כל אחד לבדו, ויקבל עליו המלוה בהפסד החצי, שהוא שני דינרים וחצי, ובשכר של חבירתה לא יטול אלא שליש, ולא נמצא לחלקו שכר אלא שלשים מעות, דהיינו חמשה דינרים: דדינר שש מעות כסף פשיטי הן; הרי פסידא דמלוה;)

(בבא מציעא קה,א)

תרי עיסקי וחד שטרא - פסידא דלוה (קבל היום ממנו במנה ולמחר במנה, וכתב שטר על מאתים - הפסיד הלוֶֹה). (כמה דפרישית: שאם יהא הפסד בזה ושכר בזה - לא יחשבו כל אחד לבדו, אלא השכר ימלא הקרן תחילה, ואחר כך יחלוקו המותר; ואם כתב שני שטרות - כמשפט הזה: מחשב הפסד של זה לבד והשכר של זה לבד, ויקבל הבעלים עליו בהפסד – החצי, ובשכר – השליש. ועצה טובה קא משמע לן רבא: דבחד עיסקא לכתוב חד שטרא, ובתרי עסקי נכתוב תרי שטרי, ויהא הדבר שקול.)

ואמר רבא: האי מאן דקביל עיסקא מן חבריה, ופסיד, טרח ומלייה ולא אודעיה - לא מצי אמר ליה (לבתר דמלייה) "דרי מהיאך פסידא (קמא) בהדאי (וקבל עלך חצי הפסד, ובשכר טול שליש, ונמצאת פוחת מן הקרן)", משום דאמר ליה: "להכי טרחת למליותיה - כי היכי דלא ליקרו לך 'מפסיד עיסקי' (דמדלא אודעתן מעיקרא - נכלם היית בדבר, ואדעתא דמלוי קרנא טרחת)".

ואמר רבא: הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי, ורווח (שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות, שימכרוהו ויסחרו במעות עד זמן פלוני, ויחלקו ביניהם ובין בעל הבית כמשפט, ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו), ואמר ליה חד לחבריה "תא ליפלוג":

אי אמר ליה אידך "נרווח טפי" - דינא הוא דמעכב (דמעכב עליה עד שיגיע הזמן שקבעו לבעל הבית שיחזרו לו את שלו, והמותר יחלוקו);

(השתא מפרש ואזיל מאי טעמא אית ליה דניעכב:)

ואי אמר ליה "הב לי פלגא דרווחא (והקרן ניתפוס עדיין להרויח בו עד הזמן)" - (מצי) אמר ליה (אידך) "רווחא - לקרנא משתעבד (שמא בסחורה שנעשה עוד נפסיד, וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן)";

ואי אמר ליה "הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא (ניפלוג תרווייהו)" - (מצי) אמר ליה "עיסקא להדדי משועבד (ואם ניפלוג - שמא אני אפסיד בסחורה שאקנה, שהרי קבלתי אני להתעסק בה עד אותו הזמן, ואם אפסיד - שמא חלק השני ישתכר וימלא חסרון, ואנו יחד קבלנו ונשתעבדו החלקים זה לזה)";

ואי אמר ליה "נפלוג רווחא ונפלוג קרנא, ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך" אמר ליה "לא, מזלא דבי תרי עדיף".

משנה:

המקבל שדה מחבירו [באריסות] ולא רצה לנכש (התבואה), ואמר לו "מה איכפת לך הואיל ואני נותן לך את חכירך (כך וכך כורין שפסקתי עמך ומה איכפת לך אם יחסר חלקי? שהעשבים מכחישים השבלים - אין זה אלא עלי)"! אין שומעין לו (והא ליתא אלא בחכרנותא; דאי בקבלנותא – פשיטא: מי מצי אמר ליה "מאי איכפת לך"), מפני שיכול לומר לו "למחר אתה יוצא ממנה ומעלת לפני עשבים".

גמרא:

(השתא מפרש אמאי אין שומעין לו) אי אמר ליה "לבתר הכי כריבנא לה (אני אחרוש אחר הקצירה ואהפוך שרשי העשבים שנותרו בה וימותו ולא תעלה לפניך עשבים)" (מאי מהדר ליה?) - אמר ליה "חטי מעלייתא בעינא (אותו חכירות שפסקת לי אני רוצה שיהו בריאים ולא כחושים)"!;

ואי אמר ליה "זביננא לך חטי משוקא" - אמר ליה "חטי דארעאי בעינא"!;

ואי אמר ליה "מנכישנא לך שיעור מנתיך" - אמר ליה "קא מנסבת שם רע לארעאי (הרואים סבורים שניכשת, ואף על פי כן היא מלאה עשבים, ואתה מוציא שם רע לארעאי, ומחר אם באתי למכור או להוריד לזה אריס אחר - לא יהיה יורד)"!

והתנן 'מפני שמעלת לפני עשבים' (הרי לא שנה במתניתין אלא טענה אחת, ובשבילה קאמר 'אין שומעין לו', על כרחך בהא תליא כולה)?

אלא משום דאמר ליה "בזרא דנפל - נפל" (כל טענתו אינה אלא שמעלת עשבים לשנה הבאה, וטענתו לעולם עומדת: דכי אמר ליה "כריבנא לאחר הקצירה" - אמר ליה האי "נהי דעקרת לשרשים - סוף סוף העשבים שתניח בה עכשיו עד שיזרעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולזו לא תועיל החרישה").

משנה:

המקבל שדה מחבירו ולא עשתה (תבואה אלא מעט, ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד, שאין בה עוד כדי טרחו): אם יש בה כדי להעמיד כרי (כדי לעשות מתבואתה כרי; ובגמרא מפרש מאי שיעוריה) - חייב לטפל בה (בעל כרחו; והא ליתא אלא בקבלנותא, דאי בחכרנותא - מה לו לבעל השדה? אם יחדל לו סוף סוף חכירו הוא נותן לו).

אמר רבי יהודה: מאי קצבה – בכרי (מה קצבה יש אם קצבתם לו כרי לשיעור חיוב טיפול? שדה גדולה לשיעור כרי, ושדה קטנה לשיעור כרי)? אלא אם יש בה כדי נפילה (שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו; 'נפילה' = זרע שמפזרים לה במפולת יד).

גמרא:

תנו רבנן: 'המקבל שדה מחבירו ולא עשתה: אם יש בה כדי להעמיד כרי - חייב לטפל בה, שכך כותב לו: 'אנא אוקים ואניר (אעמוד ואחרוש) ואזרע ואחצוד [אקצור] ואעמִר ואדוש ואידרי (אזרה המוץ ברחת או בנפה) ואוקים כריא קדמך, ותיתי אנת ותיטול פלגא, ואנא בעמלי ובנפקות ידי (בהוצאתי) פלגא'.

וכמה 'כדי להעמיד בה כרי'?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כדי שתעמוד בו (כשתוחבין אותה בתוכו) הרחת (פל"א שזורין המוץ ברוח מתוך התבואה).

איבעיא להו: רחת היוצא מהאי גיסא להאי גיסא (אם נראין חודיה משני צדדין) - מאי?

תא שמע: אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוסי ברבי חנינא: כל שאין כונס שלו (פלדי"ן בלע"ז) רואה פני החמה (הרחת, שמכניסין אותה לגבות התבואה עליה לזרות, שאין רואה פני החמה; וצדדין נמי בכלל 'כונס' הם).

איתמר: לוי אמר: שלש סאין;

דבי רבי ינאי אמרי: סאתים;

אמר ריש לקיש: סאתים שאמרו - חוץ מן ההוצאה.

(משום אמרי דבי רבי ינאי, דמפרשי שיעורא בכולהו הנך מתניתא נקט להו גבי מתניתין: דמפרשי בה דבי רבי ינאי שיעורא:) תנן התם (במסכת עוקצין פ"ג מ"ו): 'פריצי זיתים וענבים (כדמפרש: רשעי זיתים וענבים, שהן לעולם בוסר שאין בישולן נגמר לעולם): בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין (מן טומאת אוכלין, דלא חזי לאכילה)'; מאי 'פריצי זיתים'?

אמר רב הונא: רשעי זיתים.

אמר רב יוסף: ומאי קראה? [דניאל יא,יד: ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב] ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו.

רב נחמן בר יצחק אמר: מהכא (יחזקאל יח,י) והוליד בן פריץ שופך דם [ועשה אח מאחד מאלה].

וכמה 'פריצי זיתים' (כמה הן מבושלין ועדיין פריצין הן)?

רבי אלעזר אמר: ארבעת קבין לקורה (שמכניסין בבית הבד מהן כדי שיעור טעינת הקורה בפעם אחת, ואין מוציאין אלא ארבעה קבין שמן);

דבי רבי ינאי אמרי: סאתים לקורה.

ולא פליגי: הא באתרא דמעיילי כורא באוללא (בתפוחה אחת שקורין 'שק' ויש מקום שבתי בד שלהן גדולין ומכניסין שלשת כורים יחד ויש מקום שאין מכניסין אלא כור זיתים בטעינת קורה, וישער רבי אלעזר בקטנים, ורבי ינאי בגדולים; וסאתים הוי תלתא זימני ארבעה קבין [סאה=ששה קבין]), הא באתרא דמעיילי תלתא כורין באוללא.

תנו רבנן [הב"ח: תנן התם: [זבין פ"ג מ"א]]:

(בבא מציעא קה,ב)

'עלו (זב וטהור לאילן) באילן שכוחו רע, ובסוֹכה (או לסוֹכה: ענף אילן) שכוחה רע – טמא (הטהור). (שכיון שהאילן או הסוכה כחה רע - נכפפת תחתיהן, וכבד העליון על התחתון ונשען עליו מכחו של עליון; ובין זב שנשען על הטהור, ובין טהור שנשען על הזב – טמא.)

היכי דמי 'אילן שכוחו רע'?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין בעיקרו לחוק (ברחבו) רובע (הקב).

היכי דמי 'סוֹכה שכוחה רע'?

אמר ריש לקיש: כל שנחבאת בחזיונה (שנטמנת באחיזתה: שהאוחז בה טומנה בכף ידו).

תנן התם [אהלות פ"יח מ"ו]: 'המהלך בבית הפרס (שדה שנחרש בה קבר; חשו לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל) על גבי אבנים שיכול להסיט (והיו שם אבנים שאינן תקועות וקבועות בארץ, והן נסטות מחמת העובר עליהן, ועצם כשעורה ניסט מכחו), (או רכב מי שרוצה לאכול טהרות) על האדם ועל הבהמה שכוחן רע (והוליכוהו עליהן) – טמא (הרוכב; לא מיבעיא נרכב דטמא, דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך בבית הפרס; אלא אף הרוכב טמא: דכיון דכח התחתון רע - מחמת משא העליון ניסטוֹ, והרי כאילו מסיטו הוא: וכח התחתון אינו מועיל להצילו אלא אם כן כחו יפה, אבל אם היה כחו יפה - לא חשיב משא העליון, ואינו כמסיטו).

היכי דמי 'אדם שכוחו רע'?

אמר ריש לקיש: כל שרוכבו וארכבותיו נוקשות (זו לזו).

היכי דמי 'בהמה שכוחה רע'?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שרוכבה מטילה גללים.

אמרי דבי רבי ינאי: לתפלה ולתפילין - ארבעה קבין (הוי שיעור משוי).

'לתפלה' - מאי היא?

דתניא: 'הנושא משאוי על כתיפו, והגיע זמן תפלה: פחות מארבעה קבין מפשילין לאחוריו (שאין כובדן מונע מלהתכוין לבו) ומתפלל;

ארבעה קבין מניח על גבי קרקע ומתפלל'.

'לתפילין' מאי היא?

דתניא: 'היה נושא משאוי על ראשו, ותפילין בראשו: אם היו תפילין רוצצות (מתמעכות תחת המשא) – אסור, ואם לאו (שהוא קל או שאינו מוטל עליהן) – מותר; באיזו משאוי אמרו (הוי רציצה)? - במשאוי של ארבעת קבין'.

תני רבי חייא: 'המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו - הרי זה לא יסלקם לצדדין, ולא יקשרם במתניו, מפני שהוא נוהג בהן מנהג בזיון, אבל קושרם על זרועו במקום תפילין (אצל תפילין של יד);

משום דבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהן (שכורכין בה תפילין בלילה) אסור להניח (לשם משאוי) על הראש שיש בו תפילין (בשעה שתפילין במקומן מונחין)'.

וכמה (יהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דרבי שילא)?

אמר אביי: אפילו רבעא דרבעא דפומבדיתא (רביע ליטרא, דבר מועט הוא).

אמר רבי יהודה: מאי קצבה - בכרי? אלא אם יש בו כדי נפילה:

וכמה 'כדי נפילה'?

רבי אמי אמר רבי יוחנן: ארבעה סאין (זרע) לכור (לבית קרקע כור: והוא אלף וחמש מאות אמה אורך של חמישים אמה רוחב; דחצר המשכן הוי סאתים, והוא מאה על חמשים; וכור - שלושים סאין; ובין מרובע ובין ארוך וקצר - לפי חשבון זה שיעורו)

רבי אמי דיליה אמר: שמונת סאין לכור.

אמר ליה ההוא סבא לרב חמא בריה דרבה בר אבוה: אסברה לך (לאו דרבי אמי פליג אדרבי יוחנן רביה, אלא שהעולם מתקלקל והולך): בשני דרבי יוחנן הוה שמינה ארעא (ודיו לבית כור בארבע סאין), בשני דרבי אמי הוה כחישא ארעא (ובשני דרבי אמי כבר הוכחשה, וצריכה שמונה סאין).

תנן התם [פאה פ"ה מ"א]: 'הרוח שפיזרה את העומרין (בשדה, וכיסו את הלקט של עניים המפוזר בשדה, ואין ידוע כמה לקט היה שם למטה מן העומרים): אומדים אותה (שמין אותו בית דין: הולכין עליה ושמין) כמה לֶקֶט (שדה זו) ראויה לעשות (בכל שנה), ונותן לעניים;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: (אין הדבר צריך אומד, כבר קצוב 'כדי נפילה' ועומד:) נותן לעניים כדי נפילה (= לקט הקצוב, ולקמן מפרש להו)'.

וכמה 'כדי נפילה'? צצצ

כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר ואיתימא רבי יוחנן: ארבעת קבין לכור.

בעי רבי ירמיה: לכור זרע (לשדה שזרעו בה כור) או לכור תבואה (או לשדה שלוקט בה כור תבואה)? (ואם תמצא לומר לכור זרע -) למפולת יד או למפולת שוורים (יש מקום שזורעין את התבואה ביד, ויש מקום שנותנין הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין השוורים את העגלה על המחרישה והזרע הוא נופל והולך, והרבה זרע צריך למפולת שוורים יותר ממפולת יד; וקא מיבעיא לן: לשדה של זרע כור למפולת יד שלה שיערנו בלקט שלה ארבעת קבין, או לכור זרע למפולת שוורים)?

תא שמע: דכי אתי רבין אמר רבי אבוה אמר רבי אלעזר, ואמרי לה אמר רבי יוחנן: ארבעת קבין לכור זרע.

ועדיין תיבעי לך: למפולת יד או למפולת שוורים?

תיקו.

משנה:

המקבל שדה מחבירו [בחכירות תמורת כמות קבועה של יבול], ואכלה חגב או נשדפה:

אם מכת מדינה היא (מפרש בגמרא) - מנכה לו מן חכורו (והא ליתא אלא בחכרנותא, דאי בקבלנותא - מאי 'מנכה' איכא? מה� שימצאו יחלוקו);

אם אינה מכת מדינה - אין מנכה לו מן חכורו (דאמר לו "מזלך גרם").

רבי יהודה אומר: אם קיבלה הימנו במעות [סכום קבוע ולא כמות יבול קבועה] - בין כך ובין כך (אפילו היא מכת מדינה) אינו מנכה לו מחכורו (שעל המעות לא נגזרה גזירה; הלכך לא עליה היתה פורענות זו).

גמרא:

היכי דמי 'מכת מדינה'?

אמר רב יהודה: כגון דאישדוף רובא דבאגא (רוב הבקעה שזו בתוכה).

עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה.

אמר עולא: בעו במערבא:

1. נשדף תלם (שורות המענה) אחד (- ולא יותר - משדות שהן סביבותיה), (ואותו תלם) על פני כולה (כל סביבות שדה זו) [התלם הראשון בכל אחת מהשדות המקיפות שדה זה, וכל השדה החכור נשתדף] – מאי?

2. נשתייר תלם אחד על פני כולה (כל סביבותיה שלא נשדף, וארבע שדות שסביבותיה נשדפו, וגם זו נשדפה) – מהו (מי אמרינן: דכיון דנשתייר תלם אחד על פני כולה שלא לקתה - אין זו מכת מדינה, אלא מזלו? או דלמא האי שיורא - לאו כלום היא)?

3. אפסיקא בירא (שדה בוּר הפסיק בין השדופות לזו) – מאי (אם היו ארבע שדות שהן סביבותיה בוּרות, ושאר שדות סביב סביב [חיצונית לארבעת השדות המקיפות את השדה עליו מדובר] נשדפו: מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו? או דילמא אמר ליה "אם היו זרועות - אף הם נשדפו")?

4. אספסתא (היו אותן שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה, ולא נשדפו, והן הפסיקו בין השדופות לזו) -

(בבא מציעא קו,א)

מאי (מי אמרינן: ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו? או דלמא אמר ליה "אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו")?

5. (אם תמצא לומר אספסתא לאו הפסקה היא, משום דלאו בכלל גזירת פורענות התבואה הוא, דאמר ליה "אילו תבואה הואי איהו נמי אישתדוף" -) זרע אחר – מאי (מי הוי הפסקה)?

6. חיטי לגבי שעורים - כזרע אחר דמי או לא?

7. כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון, אי נמי כל העולם כולו בירקון ושלו בשדפון – מאי?

תיקו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.