Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף קו
המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'
(בבא מציעא קה,ב)
משנה:
המקבל שדה מחבירו [בחכירות תמורת כמות קבועה של יבול], ואכלה חגב או נשדפה:
אם מכת מדינה היא (מפרש
בגמרא) - מנכה לו מן חכורו (והא ליתא אלא בחכרנותא, דאי
בקבלנותא - מאי 'מנכה' איכא? מה שימצאו יחלוקו);
אם אינה מכת מדינה - אין מנכה לו מן חכורו (דאמר לו "מזלך גרם").
רבי יהודה אומר: אם קיבלה הימנו במעות [סכום
קבוע ולא כמות יבול קבועה] - בין כך ובין כך (אפילו היא מכת מדינה) אינו מנכה לו מחכורו (שעל המעות לא נגזרה גזירה; הלכך
לא עליה היתה פורענות זו).
גמרא:
היכי דמי 'מכת מדינה'?
אמר רב יהודה: כגון דאישדוף רובא דבאגא (רוב הבקעה שזו בתוכה).
עולא אמר: כגון שנשתדפו ארבע שדות מארבע רוחותיה.
אמר עולא: בעו במערבא:
1. נשדף תלם (שורות
המענה) אחד (- ולא יותר - משדות שהן סביבותיה), (ואותו
תלם) על פני כולה (כל סביבות שדה זו) [התלם הראשון בכל אחת מהשדות המקיפות שדה זה, וכל השדה
החכור נשתדף] – מאי?
2. נשתייר תלם אחד על פני כולה (כל
סביבותיה שלא נשדף, וארבע שדות שסביבותיה נשדפו, וגם זו נשדפה) – מהו (מי
אמרינן: דכיון דנשתייר תלם אחד על פני כולה שלא לקתה - אין זו מכת מדינה, אלא
מזלו? או דלמא האי שיורא - לאו כלום היא)?
3. אפסיקא בירא (שדה בוּר
הפסיק בין השדופות לזו) – מאי (אם היו ארבע שדות שהן סביבותיה
בוּרות, ושאר שדות סביב סביב [חיצונית לארבעת השדות
המקיפות את השדה עליו מדובר] נשדפו: מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה
לא נשדפו? או דילמא אמר ליה "אם היו זרועות - אף הם נשדפו")?
4. אספסתא (היו אותן
שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה, ולא נשדפו, והן הפסיקו בין השדופות לזו) -
(בבא מציעא קו,א)
מאי (מי אמרינן: ארבע שדות שסביבותיה
לא נשדפו? או דלמא אמר ליה "אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו")?
5. (אם תמצא לומר אספסתא לאו הפסקה
היא, משום דלאו בכלל גזירת פורענות התבואה הוא, דאמר ליה "אילו תבואה הואי
איהו נמי אישתדוף" -) זרע אחר – מאי (מי הוי הפסקה)?
6. חיטי לגבי שעורים - כזרע אחר דמי או לא?
7. כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון, אי נמי כל העולם כולו בירקון ושלו
בשדפון – מאי?
תיקו.
8. אמר ליה [המחכיר]: "זרעה
חיטי" ואזל הוא [החוכר] וזרעה שערי [בכך
החוכר קבל אחריות יתירה, כי כל המשנה ידו על התחתונה], ואשתדוף רובא דבאגא, ואשתדוף נמי הנך שערי דיליה –
מאי? מי אמרינן דאמר ליה "אילו זרעתה חיטי - הוה נמי משתדפא"? או דלמא
מצי אמר ליה "אילו זרעתה חיטי - הוה מקיים בי (איוב כב,כח) וַתִּגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ [ועל דרָכֶיך נָגַהּ אור] (מה
שתבקש מן היוצר יעשה; ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא
בחטין)"!?
מסתברא דאמר ליה "אי זרעתה חיטי - הוה מקיים בי 'וַתִּגְזַר
אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ ועל דרָכֶיך נָגַהּ אור'.
9. נשתדפו כל שדותיו של מחכיר (בכל
מקום שהן),
ואשתדוף נמי הא בהדייהו, ולא אשתדוף רובא דבאגא – מאי? מי אמרינן כיון דלא אשתדוף
רובא דבאגא - לא מנכי ליה? או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה (ואפילו ישנן בבקעה אחרת) מצי אמר ליה האי [החוכר]: "משום לתך דידך (מזלך) הוא, דהא משתדפו כל שדותיך"!?
מסתברא דאמר ליה "אי משום לתאי דידי - הוה משתייר לי פורתא כדכתיב [ירמיהו מב,ב: ויאמרו אל ירמיהו הנביא תפל נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלקיך בעד
כל השארית הזאת] כי נשארנו מעט מהרבה [כאשר
עיניך ראות אתנו].
10. נשתדפו כל שדותיו של
חוכר, ואשתדוף רובא דבאגא, ואשתדוף נמי הא בהדייהו – מאי? מי אמרינן כיון דאשתדוף
רובא דבאגא - מנכי ליה? או דלמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה, מצי אמר ליה [המחכיר]: "משום לתך דידך הוא, דהא משתדפו כל
שדותיך"?
מסתברא דאמר ליה "משום לתאך הוא".
אמאי? הכא נמי נימא ליה "אי משום לתאי דידי הוא - הוה משייר לי פורתא,
דהוה מקיים בי (שם) 'כי נשארנו מעט מהרבה'"?
משום דאמר ליה "אי הוה חזית לאישתיורי לך מידי - הוה משתייר לך
מדנפשך.
מיתיבי: (גבי מוכר בזמן שהיובל
נוהג: שאינו מותר לו לגאול פחות משתי שנים, תנן לה בערכין (פ"ט מ"א; דף כט,ב)) 'היתה שנת שדפון
וירקון, או שביעית, או שהיו שנים כשני אליהו (שלא ירדו גשמים) - אינו עולה לו מן המנין (שתי שנים)'; קתני 'שדפון וירקון' דומיא ד'שנים
כשני אליהו': מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל - אף הכא נמי דלא הוי תבואה כלל,
אבל דאיכא תבואה (בדוכתא אחריתי, אף על גב
דההוא באגא אישתדוף - אמרינן "לתא דידיה (מזל דידיה) גרם") - סלקא ליה (וסלקינן ליה מגרע מדמים מה שמגיע לשנה אחת, כאילו
היו בה פירות), ולא קאמרינן 'מכת מדינה היא'!
אמר רב נחמן בר יצחק: שאני התם, דאמר קרא [ויקרא כה,טו: במספר שנים אחר היובל
תקנה מאת עמיתך] במספר שני תבואות ימכר לך - שנים שיש בהן תבואה בעולם (בשום מקום בארץ).
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין, דהא איכא
תבואה בחוצה לארץ?
אמר ליה: שביעית - אפקעתא דמלכא היא (המלך ביטלו מלזורעה, והרי היא כמו שאינה, ולא קראה
הכתוב לישראל 'שנת תבואה').
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: אלא מעתה (אי כמאן דליתה, מקדיש שדהו ובא לפדותו, שנתן לו
הכתוב פדיון בתחילת היובל 'חמשים
שקל כסף' (ויקרא כז,יח) ואם אחר היובל [יקדיש
שדהו] וחשב לו הכהן [את
הכסף על פי השנים הנותרת, עד שנת היבל] ונגרע מערכך': שנים שעברו - הוא מגרע
מן החשבון כמה שמגיע להם, ונותן כמה שמגיע לשנים הבאות) שביעית לא תעלה לו מן
הגירוע; (וכיון דבשביעית כמאן דליתנהו -) אלמה תנן 'נותן
סלע ופונדיון לשנה' (למה הן נמנות לִפחות את
הפדיון, דתנן 'נותן סלע ופונדיון לשנים הבאות' - שזהו החשבון המגיע לכל
שנה: כשאתה מחלק חמשים סלעים למ"ט שנים, נמצאו שביעיות מועילות לגרע הפדיון:
דאי מדלית שבע שמיטות, ותחלק חמשים שקלים למ"ב שנה - מגיע לכל שנה קרוב לסלע
ודינר!)?
אמר ליה: שאני התם דחזיא למישטחא בה פירי (הלכך סלקא ליה דגבי פדיון שדה אחוזה לא כתיב שני
תבואות).
אמר שמואל: לא שנו (אם
מכת מדינה היא מנכה לו) אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב, אבל לא זרעה כלל (ואשתדוף רובא דבאגא) – לא (לא מנכה ליה)! דאמר ליה "אילו זרעתה הוה מקיים בך (תהלים לז,יט) לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו.
מתיב רב ששת: 'רועה שהיה רועה והניח עדרו, ובא לעיר, ובא זאב וטרף, ובא ארי
ודרס - אין אומרים "אילו היה שם היה מציל", אלא אומדין אותו: אם יכול
להציל – חייב, ואם לאו - פטור' ואמאי? נימא ליה "אי הוית התם הוה מקיים בי (שמואל א יז,לו) גם את הארי גם את הדוב
הכה עבדך [והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם
כי חרף מערכת אלקים חיים]!?
משום דאמר ליה "אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא - הוה איתרחיש לך ניסא
כרבי חנינא בן דוסא (במסכת תענית) דמתיין עיזי דובי
בקרנייהו".
ונימא ליה "נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא, לניסא זוטא
(בבא מציעא קו,ב)
חזינא"?
קשיא.
תני חדא 'פעם ראשונה ושניה זורעה (זרעה ואכלה חגב או נשדפה חוזר וזורעה שנית ואם אינו
זורעה אינו מנכה לו אפילו היא מכת מדינה), ושלישית אינו זורעה' ותניא אידך 'שלישית
זורעה, רביעית אינו זורעה'?
לא קשיא: הא כרבי, הא כרבן שמעון בן גמליאל: הא כרבי, דאמר 'בתרי זימני הוי
חזקה', הא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר 'בתלת זימני הוי חזקה'. (פלוגתא דרבי ורשב"ג גבי נשואה לראשון ומת לשני
ומת במסכת יבמות.)
אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב, אבל זרעה ולא צמחה - מצי
אמר ליה בעל הקרקע "כל ימי זרע - זרעא לה ואזיל (כלומר: כל זמן הזריעה - חזור וזרעה, שמא לא הגיע זמן)".
ועד אימת (הוי משך זמן הזריעה)?
אמר רב פפא: עד דאתו אריסי מדברא (ונכנס
לבית בזמן שהן רגילין ליכנס דהיינו לאחר תשע שעות ביום קרוב לסוף העשירית), וקיימא [הכוכב] כימה (שהוא
זנב [מזל] טלה) ארישייהו (להדי
רישייהו: בראש כל אדם, דהיינו באמצע הרקיע: שנראה לכל אדם כאילו הוא על ראשו; והן
הן ימי אדר: לפי שבגלגל קבועין בו שנים עשר מזלות, וזהו סידרן: טש"ת
סא"ב מע"ק גד"ד [טלה, שור, תאומים; סרטן, אריה, בתולה; מאזנים, עקרב,
קַשָת; גדי, דלי, דגים]; ולעולם ששה עולין וששה שוקעין: בניסן לעולם בתחילת
עלות השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים שוקע, וב' שעות המזל שוהה לעלות;
לאחר שתי שעות - העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שיקועו; נמצא הששה עולים בשתים עשרה
שעות ביום, וששה בלילה; כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לעלות, ובאייר שור
ובסיון תאומים; וכן הסדר נמצא באדר: מזל דגים מתחיל לעלות בבוקר,
סוף ב' שעות טלה מתחיל לעלות, ולסוף ארבע גמר עלייתו, ושור עולה
לסוף שש; גמר שור עלייתו - ומתחיל תאומים; לסוף שמנה גמר תאומים
ומתחיל סרטן, ונמצא ראש טלה באמצע, שהרי עברו שש שעות משהתחיל, ובשש שעות
ראשו מגיע לאמצע: שהרי מתחילת עליית המזל עד תחילת שיקועו שנים עשר שעות, נמצא
שמשעה שמתחיל לעלות עד ו' שעות מגיע לאמצע הרקיע, ולסוף שמנה שעות משעלה הוי זנבו
באמצע הרקיע; נמצא באדר זנב טלה בסוף שעה עשירית באמצע הרקיע הוא; והכי אמרינן
במסכת ברכות בפרק 'הרואה' (דף
נח,ב): שכימה - בזנב טלה הוא).
מיתיבי: [בראשית ח,כב: עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר
וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו:] 'רבן שמעון בן
גמליאל משום רבי מאיר אומר - וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו (שש תקופות שהובטחו לנח ובניו קמפרש): חצי תשרי, מרחשון
וחצי כסליו – 'זרע'; חצי כסליו, טבת וחצי שבט – 'חורף'; חצי שבט, אדר וחצי
ניסן – 'קור'; חצי ניסן, אייר וחצי סיון – 'קציר'; חצי סיון, תמוז וחצי אב – 'קיץ'; חצי אב, אלול,
וחצי תשרי – 'חום' ('קציר' -
כנגד 'זרע': זה בתחילת גשמים, זה בתחילת החמה; ו'קיץ' -
כנגד 'חורף', וחורף הוא חוזקו וחורפו של סתיו, וימי צינה, לשון (איוב כט,ד) כאשר הייתי בימי חרפי:
חוזקי ועיקרי; 'קיץ' הוא חוזקו של יבש, ועל שמייבשין באותו פרק תמרים
ותאנים לקציעות, והן נקראין 'קיץ', כדכתיב (שמואל
ב טז,ב) 'הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'; 'קור' הוא סופו של סתו; וכן 'חום' -
סופו של שמש, וכן כל אחד שני חדשים, י"ב חדשים לששה עתים). רבי יהודה מונה
מתשרי (מתחיל למנות שני חדשים בכל עת); רבי שמעון מונה
ממרחשון'.
מאן מיקל (במשך ימי הזרע, למי שבא
לאחר זריעותיו) בכולהו? - רבי שמעון (שמנה
מן מרחשון, ואומר 'מרחשון וכסלו – זרע'); וכולי האי [עד
דקיימי כימה ארשייהו, דהיינו אדר] לא קאמר!?
לא קשיא: הא דקבלה מיניה בחרפי (חטין
ושיפון הנזרעין בתחילת החורף) [בזה דנה הברייתא ורבי שמעון], הא [דברי רב פפא: עד אדר] דקבלה מיניה באפלי (שעורין וקטנית הנזרעין באדר).
רבי יהודה אומר: אם קבלה ממנו במעות [- בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו]:
ההוא גברא דקביל ארעא למיזרעה בהו תומי אגודא דנהר מלכא סבא בזוזי. איסתכר
נהר מלכא סבא ('איסתכר' לשון (בראשית ח,ב) ויסכרו מעינות תהום:
נסתמה הליכתו: שעכבוהו העליונים: העליונים הסיבוהו דרך אחרת, ואין ירק מצליח אלא
בקרקע נרבצת בארץ לחה). אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: "נהר מלכא סבא - לא עביד דמיסכר; מכת
מדינה היא (לא עליו לבדו עברה; ולאסוקי
אדעתיה נמי לא הוה ליה, דלא הוי עביד למיסתכר)! זיל נכי ליה!"
אמרו ליה רבנן לרבא: הא אנן תנן: 'רבי יהודה אומר: אם קבלה הימנו במעות
- בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכורו'!?
אמר להו: לית דחש לה לדרבי יהודה.
משנה:
המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה ולקתה (שהיו חטין שדופות וגם כחושות; וזו בחכירות הוצרכה
לשנותה, ולא בקבלנות, דאי בקבלנות - פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו) - נותן לו מתוכה;
היו חטיה יפות - לא יאמר לו "הריני לוקח מן השוק" אלא נותן לו
מתוכה.
גמרא:
ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא בכורי דשערי; עבדא אספסתא (היא נקצרת לשלשים יום, כדאמר בריש 'חזקת הבתים' (בבא בתרא כח,ב)) וחרשה וזרעה שערי (וחזר וזרעה שעורים), ולקו הני שערי.
שלחה רב חביבא מסורא דפרת לקמיה דרבינא: כי האי גונא מאי? כי 'לקתה נותן לו
מתוכה' דמי? או לא?
אמר ליה: מי דמי? התם לא עבדא ארעא שליחותא דמרה (בעליה לא חכרה אלא לאספסתא, ואילו זרע לה אספסתא
ואזיל - היה מצליח, והוא פסק עמו ליקח שעורין מן השוק), הכא [במשנה] עבדא ארעא שליחותא דמרה.
ההוא גברא דקבל פרדס (כרם) מחבריה בעשר דני
חמרא. תקיף (החמיץ) ההוא חמרא. סבר רב
כהנא למימר: היינו מתניתין: 'לקתה נותן לו מתוכה'! אמר ליה רב אשי: מי דמי? התם לא
עבדא ארעא שליחותא, הכא עבדא ארעא שליחותא (הענבים
לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו: בביתו לקה; ואמר בבבא בתרא (דף צו,ב): 'חמרא אכתפא דגברא שוור'
זה קונהו מזה – טוב, ומזלו גורם להחמיץ).
ומודה רב אשי בעינבי דכדום (ענבים
שהתליעו)
ובשדה שלקתה בעומריה (בעודן שטוחות ליבש בימות
הקיץ; דכל [זמן] זה - עודן צריכין לקרקע; וכך הענבים שהתליעו בין בציר לדריכה;
וכגון דלא איחרו יותר מן המנהג).
משנה:
המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים (ובחכירות
'כך וכך': חטין או שעורין או מעות) - לא יזרענה חטים (שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין;
והא לא מיתוקמא אלא
בחכרנות; דאי בקבלנות - הא אמרינן 'תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה', והרי הוא נהנה
בשינוי של זה); חטים - יזרענה שעורים; רבן שמעון בן גמליאל אוסר (וטעמא מפרש בגמרא).
תבואה - לא יזרענה קטנית (שהקטנית
מכחשת הקרקע יותר מן התבואה); קטנית - יזרענה תבואה; ורבן שמעון בן גמליאל אוסר.
גמרא:
אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? - דכתיב (צפניה ג,יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב
ולא ימצא בפיהם לשון תרמית [כי
המה ירעו ורבצו ואין מחריד].
מיתיבי: 'מגבת פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר, ואין העני רשאי ליקח מהן
רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר - דברי רבי יעקב, שאמר משום רבי
מאיר; רבן שמעון בן גמליאל
(בבא מציעא קז,א)
מיקל.' (אף על גב דמשני - לא סבר דמקפיד
איניש מידי דלא חסר בה)?
אמר אביי: טעמא דרבן שמעון - כדמר (רבה
בר נחמני רביה דאביי, דרבה גידלו בביתו), דאמר מר: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה (שתעשה בוּרה: שלא יצמחו זרעוניה): ליזרעה שתא חטי
ושתא שערי, שתא שתי ושתא ערב (הכי
נמי פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה, ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה
מקלקלה).
ולא אמרן אלא דלא כריב ותני (חרשה
לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע), אבל כריב ותני - לית לן בה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.