בבא מציעא קז

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף קז

המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'

(בבא מציעא קו,ב)

משנה:

המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים (ובחכירות 'כך וכך': חטין או שעורין או מעות) - לא יזרענה חטים (שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין;

והא לא מיתוקמא אלא בחכרנות; דאי בקבלנות - הא אמרינן 'תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה', והרי הוא נהנה בשינוי של זה); חטים - יזרענה שעורים; רבן שמעון בן גמליאל אוסר (וטעמא מפרש בגמרא).

תבואה - לא יזרענה קטנית (שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה); קטנית - יזרענה תבואה; ורבן שמעון בן גמליאל אוסר.

גמרא:

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל? - דכתיב (צפניה ג,יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית [כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד].

מיתיבי: 'מגבת פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר - דברי רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר; רבן שמעון בן גמליאל

(בבא מציעא קז,א)

מיקל.' (אף על גב דמשני - לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה)?

אמר אביי: טעמא דרבן שמעון - כדמר (רבה בר נחמני רביה דאביי, דרבה גידלו בביתו), דאמר מר: האי מאן דניחא ליה דתתבור ארעיה (שתעשה בוּרה: שלא יצמחו זרעוניה): ליזרעה שתא חטי ושתא שערי, שתא שתי ושתא ערב (הכי נמי פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה שעברה, ואם יזרענה זה שעורין נמצא זה מקלקלה).

ולא אמרן אלא דלא כריב ותני (חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת הזרע), אבל כריב ותני - לית לן בה.

תבואה לא יזרענה קטנית:

מתני ליה רב יהודה לרבין (במתניתין): 'תבואה - יזרענה קטנית'.

אמר ליה: והא אנן תנן 'תבואה - לא יזרענה קטנית'!?

אמר ליה: לא קשיא: הא לן והא להו (מתניתין - בארץ ישראל קאי, שה�יא מקום הרים, ואיכא למיחש לכחשא דארעא; אנן - השתא בבבל קיימינן, שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים, וליכא למיחש לכחשא דארעא; הלכך משנה בכל מקום שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית; ורבי שמעון אוסר, כדאמרן).

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי! הני תחלי דבי כיתנא (שחלים שקורין כרישין הגדילים בין הפשתן) - אין בהן משום גזל (לכל הבא ועוקרן, לפי שהוא משביח את הבעלים, שמפסידים פשתן יותר על דמיה); (ואם) עומדות על גבולין (על גבול הערוגה: שאין עומדים בתוכה) - יש בהן משום גזל (דלא מפסדי); ואם הוקשו לזרע (אותן שחלים שעמדו בפשתן ימים רבים עד שנגמר גידוליהן) - אפילו דבי כיתנא נ�מי יש בהם משום גזל (שוב אין עקירתן מועלת לפשתן ויש בהם משום גזל); מאי טעמא?

מאי דאפסיד אפסיד [כבר נגרם ההפסד, וכרישים יש להם ערך].

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי: הני 'דילי דילך ודילך דילי (יש באילנותי שהפירות שלך ובאילנותיך שהפירות שלי, ששדותינו זו לזו סמוכות, והמצרים גבוהים, ואילנות נטועין בהם: יש מהם נטועין בשלי ששרשיהן כפפו ונטו כולן לתוך שדך, ויונקים משלך, ויש בשלך שנוטין לתוך שלי ויונקים מארצי)' נהוג בני מצרא: אילן הנוטה לכאן – לכאן, והנוטה לכאן – לכאן (נוטין שרשין לשדה זו הפירות שלו), דאיתמר: אילן העומד על המיצר: אמר רב: הנוטה לכאן – לכאן, והנוטה לכאן – לכאן; ושמואל אמר: חולקין.

מיתיבי: 'אילן העומד על המיצר – יחלוקו' - תיובתא דרב!

תרגמא שמואל אליבא דרב: בממלא כל המיצר כולו (שנוטין שרשין לכאן ולכאן)!

אי הכי - מאי למימרא?

לא, צריכא דתלי טוניה (משא פירותיו וענפיו נוטה) לחד גיסא (לצד האחד).

ואכתי מאי למימרא?

מהו דתימא דאמר ליה "פלוג הכי (טול אתה חציו שאצלך ואני חציו שאצלי)" - קא משמע לן דאמר ליה "מאי חזית דפלגת הכי - פלוג הכי (לעבר רוחב השדה חלוק האילן: אם עומדת השדה מזרח ומערב - יחלוק אותו האילן צפון ודרום)".

אמר ליה רב יהודה לרבין בר רב נחמן: רבין אחי: לא תזבין ארעא דסמיכא למתא (לא תקנה שדה הסמוכה לעיר, שעין בני האדם שולטת בה תמיד), דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה (שלא יפסידנה בעין הרע).

איני!? והא אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב, אמר להו: מאי אמר רב בהני קראי (דברים כח,ג) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה (פסוק ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך? ואמרו ליה: הכי אמר רב:

'ברוך אתה בעיר' - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת;

'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר (שלא יהא טורח להכניס פירות);

'ברוך אתה בבואך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך;

'ברוך אתה בצאתך' - שיהו צאצאי מעיך כמותך.

ואמר להו (רבי אבא): רבי יוחנן לא אמר הכי, אלא:

'ברוך אתה בעיר' - שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך (כלומר סמוך לביתך: שלא תצטרך להרחיק בשדות; והאי דנקט 'שולחנך': שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה, כדאמר בשבת (דף מא,א), כדתניא: 'הנצרך לנקביו ואוכל - דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו'; ואחר אכילה - שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל, ואם יהא צריך להרחיק - פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן!), אבל בית הכנסת (סמוך לביתו) – לא (לרבי יוחנן לאו מעליותא היא);

ורבי יוחנן לטעמיה, דאמר (במסכת סוטה דף כב,א): שכר פסיעות יש (דאמר: למדנו יראת חטא מבתולה, וקיבול שכר מאלמנה, שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש, אם יש בית הכנסת בשכונתי, ואני באה לבית מדרשך להתפלל?).

'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך משולשין: שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים (שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים, ואין לוקה בתבואה; ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו, ותהי לו פליטה);

'ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' - שתהא יציאתך מן הע�ולם כביאתך לעולם: מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא'!?

(בבא מציעא קז,ב)

לא קשיא (דרב אדרב: ['לא תזבין ארעא דסמיכא למתא, דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב: אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה', ודברי רב לפי רבי אבא: 'ברוך אתה בשדה' - שיהו נכסיך קרובים לעיר]): הא דמהדר ליה שורא ורתקא (חומה ורתוקת: גדר של נצרים, כמו (איכה ב,ח) 'חיל וחומה') [ואז אין חשש מעין הרע], הא דלא מהדר ליה שורא ורתקא.

(דברים ז,טו) והסיר ה' ממך כל חולי [וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך]; אמר רב: זו עין ('כל חלי' - דבר שכל החלאים תלוין בו, וזו העין עין רעה).

רב לטעמיה: דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד (יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת, אם מת בזמנו, אם בעין רעה), אמר: תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ;

ושמואל אמר: זה הרוח;

שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: הכל ברוח (כל החלאים ותוצאות מיתה - על נשיבת הרוח באין הכל, לפי השעה והאדם: יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני).

ולשמואל - הא איכא הרוגי מלכות (הרוגי חרב)?

הנך נמי: אי לאו זיקא (שנכנס במכה) - עבדי להו סמא וחיי (סם המחבר בשר חתוכה, ומן העשבים הוא, כדאמר ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא עד,ב))

רבי חנינא אמר: זו צינה; דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר (משלי כב,ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם (צנים פחים = קור הנופח, ולאו היינו 'רוח' דקאמר שמואל, דשמואל - זיקא בלא צינה נמי מזקת).

רבי יוסי בר חנינא אמר: זו צואה, דאמר מר: צואת החוטם וצואת האוזן - רובן קשה ומיעוטן יפה.

רבי אלעזר אמר: זו מרה.

תניא נמי הכי: ''מחלה' - זו מרה (שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות); ולמה נקרא שמה 'מחלה'[YH1] ? שהיא מחלה כל גופו של אדם. דבר אחר 'מחלה': ששמונים ושלשה [גימטריא 'מחלה'] חלאים תלוין במרה, וכולן - פת שחרית במלח וקיתון של מים (למי שאין לו יין) מבטלתן (כדיליף לקמן מקראי)'.

תנו רבנן: 'י"ג דברים נאמרו בפת שחרית:

מצלת מן החמה

ומן הצנה

ומן הזיקין (היינו 'רוח' דאמר שמואל)

ומן המזיקין

ומחכימת פתי (שדעתו מיושבת עליו לפי שאינו מצטער בעינוי)

וזוכה בדין (אם יש לו דין עם חבירו - דעתו מיושבת ליישב דבריו בבית דין, להטעים)

ללמוד תורה

וללמד (ללמוד וללמד מחמת ישוב הדעת)

ודבריו נשמעין (לבריות: שיש לו לב להטעימן)

ותלמודו מתקיים בידו

ואין בשרו מעלה הבל (זיעה וזוהם)

ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת (אם בעל הרהורים הוא, ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו, ובצאתו לשוק ורואה נשים - אינו מתאוה להן)

והורגת כינה שבבני מעים (תולעים)

ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה (ואת התגר: שכשאין לבו טוב עליו - הוא נוח לכעוס) ומכניס את האהבה'.

אמר ליה רבה לרבא בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי 'שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך', ואמרו רבנן (ב'ערבי פסחים' (קיב,א), בדברים שצוה רבי לבניו): 'השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה'?

אמר ליה: דכתיב (ישעיהו מט,י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש [כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם]: 'לא יכם שרב ושמש' כיון ד'לא ירעבו ולא יצמאו'!

אמר ליה: את אמרת לי מהתם, ואנא אמינא לך מהכא: (שמות כג,כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך [והסרתי מחלה מקרבך]: 'ועבדתם את ה' אלהיכם' - זו קריאת שמע ותפלה; 'וברך את לחמך ואת מימיך' - זו פת במלח וקיתון של מים; מכאן ואילך 'והסירותי מחלה מקרבך'.

אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה (מודד קרקעות היה, בשכר, לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק): לא תזלזל במישחתא: דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא (כרכום של גן שקורין קרוג אודמינל"ט והוא משובח שבכורכמין).

אמר ליה רב יהודה לרב אדא משוחאה: ארבע אמות דאניגרא (אמת המים שהמשיכוה מן הנהר הגדול אל השדות על פני הבקעה כולה, ומניחין בעלי כל שדה ושדה מלזרוע את אגפיה רוחב ארבע אמות: שלא תתקלקל שפתה, ומודדין אותם כולם ביחד, ומציינים אותם: שלא יחרשו מן הסימן ולחוץ) זלזל בהו (אל תדקדק בהן להרחיבן) דאנהרא - לא תמשחנהו כלל (אלא באומד הדעת תניחנו, כדי שיהו ניכרים לעינים שהן שלימות ורחבות);

רב יהודה לטעמיה, דאמר רב יהודה: ארבע אמות דאניגרא - לבני אניגרא (אינו מזיק אלא יחידים, ויש בידן למחול); דאנהרא דכולי עלמא (ומאן מחיל?)!

מכריז רבי אמי: מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא - קוצו (המוצא יער או אילנות נטועין על שפת הנהר - יקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה, והן מטין עצמן באלכסון והולכין כשהן משופעין לצד היבשה, שלא תמשכם הספינה למים; וכל כמות הצריך להלוכם - דינם לקוץ; ובשני עברי הנהר: שפעמים שהילוכן מכאן ופעמים שהילוכן מכאן).

רב נתן בר הושעיא קץ שיתסר אמתא (כרוחב דרך רשות הרבים, כדתנן בבבא בתרא (דף צט:): דרך רשות הרבים: שש עשרה אמה'). אתו עליה בני משרוניא (שם העיר; והיער היה שלהן), דפנוהו (הלקוהו).

הוא סבר כרשות הרבים, ולא היא: התם בעינן כולי האי, הכא משום אמתוחי אשליהן (חבלים שלהן) הוא: כמלא כתפי נגדי סגי.

רבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא (יער) אגודא דנהרא. אמרו ליה: "ניקוץ מר"!

אמר להו: "קוצו עילאי ותתאי (מי שיש להן יער על הנהר אצלי למעלה הימנו ולמטה הימנו הילוך דרך המים), והדר ניקוץ אנא!"

היכי עביד הכי? והכתיב (צפניה ב,א) התקוששו וקשו [הגוי לא נכסף], ואמר ריש לקיש: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים!?

התם אבא דבי פרזק רופילא הוה (אותן שלמטה ושלמעלה - לא של ישראל היה שיכול לקצוץ; אותו יער - של בית פרזק פחת פרסיים היה, וידוע הוא שלא יקוצו) ואמר: "אי קייצו – קייצנא, ואי לא קייצו - אמאי איקוץ (ומה תועיל קציצה שלי)? דאי ממתחי להו אשלייהו מסתגי להו (אם יוכלו למתוח חבלם ולבא ממסע למסע או מכפר לכפר לילך ממטה למעלה - ילכו),

(בבא מציעא קח,א)

ואי לא - לא מיסתגי להו (אין להם מהלך בעבר זה והולכין על כרחן דרך שפתו השנית, שהרי על כרחן כשהולכין כנגד היער של עכו"ם - ילכו בשפתו השניה, ולכשיגיעו כנגד שלי - למה יטריחו לעבור את רוחב המים, והרי הן צריכין לחזור ולעבור צד אחר כשכלתה הקצירה)"!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.