Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
קח
המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'
(בבא מציעא קז,ב)
רבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא (יער) אגודא דנהרא. אמרו
ליה: "ניקוץ מר"!
אמר להו: "קוצו עילאי ותתאי (מי
שיש להן יער על הנהר אצלי למעלה הימנו ולמטה הימנו הילוך דרך המים), והדר ניקוץ אנא!"
היכי עביד הכי? והכתיב (צפניה
ב,א)
התקוששו וקשו [הגוי לא נכסף], ואמר ריש לקיש:
קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים!?
התם אבא דבי פרזק רופילא הוה (אותן
שלמטה ושלמעלה - לא של ישראל היה שיכול לקצוץ; אותו יער - של בית פרזק פחת פרסיים
היה, וידוע הוא שלא יקוצו) ואמר: "אי קייצו – קייצנא, ואי לא קייצו - אמאי
איקוץ (ומה תועיל קציצה שלי)? דאי ממתחי להו
אשלייהו מסתגי להו (אם יוכלו למתוח חבלם ולבא
ממסע למסע או מכפר לכפר לילך ממטה למעלה - ילכו),
(בבא מציעא קח,א)
ואי לא - לא מיסתגי להו (אין
להם מהלך בעבר זה והולכין על כרחן דרך שפתו השנית, שהרי על כרחן כשהולכין כנגד
היער של עכו"ם - ילכו בשפתו השניה, ולכשיגיעו כנגד שלי - למה יטריחו לעבור את
רוחב המים, והרי הן צריכין לחזור ולעבור צד אחר כשכלתה הקצירה)"!
רבה בר רב נחמן הוה קא אזיל בארבא; חזא ההוא אבא דקאי אגודא דנהרא (יער שהניח רבה בר רב הונא, לפי שאין העליונים
והתחתונים קוצצין; ורבה בר רב נחמן לא היה יודע שכן היה: שיהא עליון ותחתון של
עכו"ם המושל); אמר להו: דמאן? אמרו ליה: דרבה בר רב הונא.
אמר [כי נשאו מבנתיהם להם
ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות] ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה (פסוק הוא בספר עזרא [ט,ב]).
אמר להו: "קוצו, קוצו"!
אתא רבה בר רב הונא, אשכחיה דקייץ; אמר: "מאן קצייה - תקוץ ענפיה (ימותו בניו)"!.
אמרי: כולהו שני דרבה בר רב הונא - לא אקיים ליה זרעא לרבה בר רב נחמן.
אמר רב יהודה: הכל לאיגלי גפא (הכל
מסייעין לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר; 'אגלי' = שערים,
כמו ברכות (דף כח,א) 'טרוקו גלי'; 'גפא' = סתימת העיר, כדתנן לעיל (פ"ב מ"ג; דף כה,ב) 'מצא אחר הגפה... גוזלות') ואפילו מיתמי, אבל
רבנן – לא;
מאי טעמא?
רבנן לא צריכי נטירותא (תורתו משמרתו, כדכתיב (משלי ו,כב) 'בשכבך תשמור עליך');
לכריא דפתיא (לכרות מעין או בורות למים
לשתות) -
ואפילו מרבנן (שהרי גם הם צריכים לשתות;
ועל שם כלי ששותין בו משקין שקורין 'פתיא' בלשון ארמי - קרי ליה 'כריא דפתיא');
ולא אמרן אלא דלא נפקא באוכלוזא (שאין
יוצאין בעלי בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא לחפור, אלא גובין מעות ושוכרין פועלים), אבל לאוכלוזא – לא,
דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו (גנאי
הוא להן).
אמר רב יהודה: לכריא דנהרא (כשמעלת
שרטון ונופלים בה אבנים ומעכבין מרוצת המים וכורין ומנקין אותו להעביר מכשוליו) - תתאי מסייעי עילאי
(כשהעליונים מתקנין כנגדן למעלה -
יש על התחתונים לסייען, שמכשולין העליונים מעכבים מים מלירד, נמצא תיקון העליונים
לעזרת התחתונים), (אבל) עילאי לא מסייעי תתאי (העליונים אין צריכין לסייע את התחתונים כשמתקנין
למטה: שתיקון של מטה אינו לעזרת עליונים, אלא לרעתם: שכל זמן שהמים רצים למטה -
הנהר מתמעט למעלה, והשדות שלהן מתייבשות); וחילופא במיא דמיטרא (כגון בעיר שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל את הדרכים
ועושין להם חריץ במורד להוריד המים חוץ לעיר: אם נתקלקל החריץ כנגד התחתונים,
וכורין להם - העליונים צריכים לסייע את התחתונים לכרות כנגדן: שכל זמן שלא ירדו
המים התחתונים חוץ לעיר - יעמדו העליונים במקומן; אבל תחתונים אין להן לסייע
לעליונים לכרות למעלה, שכל זמן שלא ירדו העליונים למטה - טוב להן לתחתונים).
תניא נמי הכי: 'חמש גנות המסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעיין - כולם
מתקנות עם העליונה; נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן, ומתקנת לעצמה (בפני עצמה כשמגעת כנגדה אין אחר מסייעה); וכן חמש חצרות שהיו
מקלחות מים (מים סרוחין מי מטר) לביב אחד (חריץ מתוקן להוריד מי גשמים בו), ונתקלקל הביב -
כולן מתקנות עם התחתונה (מסייעות
אותה לתקן כנגדה, כדפרישית לעיל); נמצאת העליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה.'
אמר שמואל: האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא (בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו
ולפרוע למלך טסקא, דהוא מס של קרקע; ואם בא אחד ומחזיק על שפת הנהר מקום שהספינות
עולות לנמל, וצריך מקום פנוי הרבה לפורקי משאות לספינות ולטוענין מתוכן, ומוציאין
וזה החזיק לבנות שם בנין או לחרוש ולזרוע) - חציפא הוי (שמקלקל מקום לרבים), (אבל) סלוקי (מדינא) לא מסלקינן ליה;
והאידנא דקא כתבי פרסאי (לאותן הלוקחין שדות שעל
שפת הנהר)
'קני לך עד מלי צוארי סוסיא מיא (קני
לך השדה עד תוך הנהר מלא צואר הסוס)' (והלוקחין
גודרין גדירן רחוק מן הנהר שלא לקלקל את מקום הרבים, ואם בא אחד והחזיק מן הגדר
ולצד הנהר) - סלוקי נמי מסלקינן ליה (לפי
שהיא קנויה לבעל הגדר עד תוך המים).
אמר רב יהודה: אמר רב: האי מאן דאחזיק ביני אחי (שדה העומדת ליקח בטסקא, ושדות שני אחים סמוכין לה
מכאן מכאן) וביני שותפי - חציפא הוי, סלוקי לא מסלקינן ליה;
ורב נחמן אמר: נמי מסלקינן!
ואי משום דינא דבר מצרא (אם
אינן לא אחים ולא שותפים אלא מכח מצרנות באין על המחזיק ואומרים "אנו היינו
מצפים לקחתה, שאנו צריכין לקרקע", וטוב לכל אחד לקנות בסמוך לו ולא ליקח
במקום אחר) - לא מסלקינן ליה (דלא
איכפת לן לדינא דבר מצרא כלל).
נהרדעי אמרי: אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה, משום שנאמר (דברים ו,יח) ועשית הישר והטוב בעיני ה' [למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה'
לאבתיך]
(דבר שאי אתה נחסר כל כך שתמצא
קרקעות במקום אחר, ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקין).
(שדה היוצאה לימכר,) אתא אימליך ביה (ובא אחר ונטל רשות מבן המצרן, ו)אמר ליה "איזיל
איזבון" ואמר ליה "זיל זבון" - צריך למיקנא מיניה או לא?
רבינא אמר: לא צריך למיקנא מיניה;
נהרדעי אמרי: צריך למיקנא מיניה (דאי
לא קנה מיניה - מצי אמר ליה: "משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויין לה,
שאם באתי אני אצל הבעלים - היה מעלה לי בדמים בשביל שחביבה עלי").
והלכתא: צריך למיקנא מיניה.
השתא דאמרת 'צריך למיקנא מיניה', אי לא קנו מיניה (אם כן אין קניינו של זה כלום): (אם) אייקור וזול - (ארעא) ברשותיה (דבר
מצרא אייקר או זול, ולא יוסיף ולא יגרע הלוקח מלקבל דמים שנתן בה: דכי אייקר -
רווחא דבר מצרא הוא, וכי זול - פסידא דבר מצרא הוא):
זבן במאה ושוי מאתן – חזינא: אי לכולי עלמא קא מוזילא ומזבין - יהיב ליה
מאה ושקיל ליה; ואי לא - יהיב ליה מאתן (דגבי
דהאי הוא דאוזיל) ושקיל ליה;
זבן במאתן ושויא מאה: סבור מינה מצי אמר ליה "לתקוני שדרתיך ולא
לעוותי"; אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעי משום דרב
נחמן: 'אין אונאה לקרקעות';
זבין ליה גריוא דארעא במיצעא נכסיה (של
מוכר: שדות המוכר מקיפות לה מכל צד) – חזינן אי עידית היא (דבר העשוי לימכר לעצמו, שאינו דומה לשאר שדות
הסמוכות לה) אי זיבורית היא - זביניה זביני (ואין
מצרני המוכר יכולים לסלקו, שהרי יש ביניהן הפסק);
(בבא מציעא קח,ב)
ואי לא - איערומי קא מערים ("אם
באתי ליקח אצלם – יסלקוני; אקנה אני בית סאה באמצע, ואהיה אני מצרן לכל רוח, ואקנה
אני אחרי כן לכל צד, ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח"; הלכך: מהשתא
מסלקינן ליה).
מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא.
אמר אמימר: אי כתב ליה אחריות - אית בה משום דינא דבר מצרא (דודאי מכר הוא, שאין כותבין אחריות על המתנה).
מכר כל נכסיו לאחד (בכל
מקום שהן: זו במזרח וזו במערב, ויצאו מצרני אחת מהן וערערו) - לית בה משום דינא דבר מצרא
(שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק
לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר: שזה לא יקנה השאר, שימשוך את ידו
בשביל זו; ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא, כדאמר לקמן: הני ציירי והני
שרו - לית בה משום דינא דבר מצרא).
לבעלים הראשונים - לית בה משום דינא דבר מצרא.
זבן מעכו"ם וזבין לעכו"ם - לית בה משום דינא דבר מצרא: זבן
מעכו"ם - דאמר ליה ארי אברחי לך ממצרא (ואין לך ישר וטוב מזה).
זבין לעכו"ם - עכו"ם ודאי לאו בר 'ועשית הישר והטוב' הוא (ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא 'ועשית הישר והטוב' אלא ללוקח: שהמוכר אומר לו [לבר
המצרא המתנגד למכירה] "מה עשיתי לך! אם ארצה לא אמכרנה לך, ותהא
בידי" אבל ללוקח נאמר 'משוך ידך ויקחנה זה'); שמותי ודאי משמתינן ליה (למוכר) עד דמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה מחמתיה (מחמת העכו"ם).
משכנתא (אם מכרה למי שממושכנת לו) לית בה משום דינא
דבר מצרא (שזה – 'שכן' - מצרן מכולן, שכולו
שכונה בידו), דאמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: מאי 'משכנתא'? - דשכונה גביה; מאי
נפקא מינה? - לדינא דבר מצרא.
למכור ברחוק ולגאול בקרוב (אם
המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו, ורוצה לקנות אחרת בקרוב), ברע ולגאול ביפה -
לית בה משום דינא דבר מצרא (לפי
שאין לנו להפסיד מוכר משום 'טוב וישר' דמצרן: דכשם שעלינו לעשות טוב לזה - כך
עלינו לעשות טוב לזה, ואם באנו לעשות איחור בדבר - שמא בין כך ובין כך תמכר זו
שהיה רוצה זה לקנות);
(וכן) לכרגא (לפרוע כסף גולגלתא למלך) ולמזוני (למזון אלמנה והבנות: שבית דין מוכרין בנכסי יתומין) ולקבורה (וכן לקבור את המת) - לית בה משום דינא דבר
מצרא, דאמרי נהרדעא: לכרגא למזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא (וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא, פן יכעוס
שוטר המלך, וכן חסרון מזונות, ולבזיון המת - כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא
לאודועי).
לאשה וליתמי ולשותפי - לית בה משום דינא דבר מצרא (מכר לאשה - לא מסלקינן לה, דלאו אורח ארעא
לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור, ומה שבאה לידו ראשון - אין לנו לומר 'ועשית
הישר והטוב' להרחיקה מעליו; וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו
בשדה שהן שותפין בה - אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא, ולומר 'אין אתה בא בחלק
חבירך, אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך' אלא כיון דלא נתברר חלקו - והרי הוא כשכן
בכולה).
שכיני העיר ושכיני שדה - שכיני העיר קודמין; שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם
קודם; קרוב ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם
(נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי, אלא להשיא עצה דרך ישר
וטוב למוכר: שאם יש לו שדה למכור, ובאו עליה ללוקחו שכינים הדרים אצלו בדירה, ושכן
שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו, וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן - שכיני
העיר קודמין;
ואני לא דקדקתי בה מפי
רבינו כל צרכי, ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר [כמו
שפרשו התוספות!]; והשתא לא נראה לי: דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי
הנך דלעיל, ולמימר הכי: 'לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת"ח לית בה משום
דינא דבר מצרא'; מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא ד'קודמין'? ותו:
דקאמר 'שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם': אי האי 'שכן' - מצרן הוא, אמאי תלמיד
חכם קודם? תלמיד חכם לאו בר 'ועשית הישר והטוב' הוא? - דהאי ועשית אלוקח שדיוה
רבנן, כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו"ם: 'עכו"ם לאו בר ועשית כו'!? ותו:
'קרוב ותלמיד חכם' - מאי דינא דבר מצרא איכא? ואי תימא כששניהן מצרנין - אטו משום
דתלמיד חכם הוא - משלח גלימא דאינשי?).
איבעיא להו: שכן וקרוב – מאי?
תא שמע: [משלי כז,י: רעך ורעה אביך אל־תעזב ובית אחיך אל־תבוא ביום אידך] טוב שכן קרוב מאח רחוק.
הני זוזי טבי והני זוזי תקולי (מצרן
שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח, אבל של לוקח - טבין
וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן, ואי נמי איפכא) - לית ביה משום דינא דבר
מצרא (דאמר ליה המוכר "בהא
ניחא").
(לוקח ומצרן ששלחו
מעותיהן:)
הני (של מצרן) ציירי (צרורין וחתומין, וזה ירא להתירן שלא יאמר "יותר
היו") והני (ושל לוקח) שרי (מותרין) - לית ביה משום דינא דבר מצרא (דפסידא דמוכר הוא, דאמר "לזוזי צריכנא").
(מילתא באפי נפשיה היא:) אמר (מצרן שאמר): "איזיל ואטרח ואייתי זוזי" - לא
נטרינן ליה.
אמר "איזיל אייתי זוזי" – חזינן: אי גברא דאמיד הוא דאזיל ומייתי
זוזי (שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים
דבריו) -
נטרינן ליה, ואי לא - לא נטרינן ליה.
ארעא דחד ובתי (בנין שעליה) דחד - מרי ארעא מעכב
אמרי בתי (שלא למכור הבנין לאחר, דהואיל
והוא בא למוכרם, וזה צריך לה - טוב שיהיה בִּניָנו בקרקע שלו, ואיכא 'הישר והטוב'), מרי בתי לא מעכב
אמרי דארעא (שהוא אינו חשוב 'שכן':
לכשיגיעו שניו - עומד להסתלק מיניה).
ארעא דחד ודיקלי דחד (שמכר
לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו) - מרי דארעא מצי מעכב אמרי
דיקלי, מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי דארעא.
ארעא לבתי וארעא לזרעא (המצרן
חפץ בה לזריעה, והלוקח צריך בה לבנין בית) - ישוב (דבתי) עדיף (בית דין לא תקנו כאן עשות ישר וטוב, שזו טובה מזו), ולית בה משום דינא
דבר מצרא.
אפסיק משוניתא (שן סלע מפסיק בין שדה זו
לשדה של מצרן), או ריכבא דדיקלא (הדקלים
הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין 'פלשיירי' בלע"ז), חזינא: אם יכול (המצרן) להכניס בה אפילו תלם (שורות המענה) אחד (משדהו
לתוך שדה זו) - אית בה משום דינא דבר מצרא, ואי לא - לית בה משום דינא דבר מצרא.
הני ארבעה בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבין - זביניה זביני, ואי כולהו אתו
בהדי הדדי (שמערער כל אחד על מצרנותו) - פלגו לה בקרנזיל (בארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה
סמוך לו כזה Ä ;
ולשון 'קרנזיל': זיל בה
לקרנות).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.