בבא מציעא קט

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף קט

המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'

(בבא מציעא קט,א)

משנה:

המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות (פחות משבע שנים) לא יזרענה פשתן (שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה, ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים; והא לא מיתוקמא אלא בחכירות, דאי בקבלנות - מאי דבעי ליזרע, שהרי הבעלים חולקין בו), ואין לו בקורות שקמה (עץ סרק הוא, וקוצצין ענפיו לקורות הבנין, והן חוזרין וגדילין; ופחות משבע שנים אין נעשות קורות; הלכך: קיבלה לפחות משבע שנים - לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית: דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות; אבל קיבלה לשבע שנים: שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שנה ראשונה שקמה שבה);

קיבלה הימנו לשבע שנים: שנה ראשונה יזרענה פשתן ויש לו בקורות שקמה.

גמרא:

אמר אביי: בקורות שקמה אין לו, בשבח שקמה (עשו והשביחו) יש לו (שמין לו שבחם לכשיסתלק).

ורבא אמר: אפילו בשבח שקמה נמי אין לו.

מיתיבי: 'המקבל שדה מחבירו והגיע זמנו לצאת - שמין לו'; מאי? לאו שמין לו בשבח שקמה?

לא, שמין לו ירקא וסילקא.

'ירקא וסילקא'? - נעקור ונשקול!?

בדלא מטא יומא דשוקא.

תא שמע: 'המקבל שדה מחבירו והגיע שביעית - שמין לו';

- שביעית מי קא מפקעא ארעא?

אלא אימא 'המקבל שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו';

ואכתי יובל מי מפקעא קבלנות? 'לצמיתות' אמר רחמנא (מי שאילולי יובל היתה נצמתת, דכתיב (ויקרא כה,כ) והארץ לא תמכר לצמִתֻת [כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי]).

אלא אימא 'הלוקח שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו'

וכי תימא הכי נמי שמין לו בירקא וסילקא - סילקא וירקא ביובל הפקירא הוא!? אלא - לאו שבח שקמה?

תרגמא אביי אליבא דרבא: שאני התם, דאמר קרא [ויקרא כה,לג: ואשר יגאל מן הלוים] ויצא מִמְכַּר בית [ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל]: ממכר חוזר, שבח אינו חוזר [ולכן שׁמים למחזיר את השדה ביובל].

ונגמר מיניה (דמקבל)?

התם זביני מעליא הוא (וכל כמה דאשבחא ארעא - ברשותיה אשבחא), ויובל אפקעתא דמלכא היא (וארעא דהדרא - משום דיובל אפקעתא דמלכא היא, ומאי דלא פקע מלכא - לא מפקע: ממכר אפקע, שבחא לא פקע).

רב פפא קביל ארעא לאספסתא; קדחו בה תאלי (צמחו בה אילנות); כי קא מסתלק, אמר להו: "הבו לי שבחא"!

אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא: אלא מעתה דיקלא ואלים (קיבל הימנו אילן לפירותיו כך וכך שנים, ונתעבה והגבירו עיקרו) - הכי נמי דבעי מר שבחיה [ברור שלא]?

אמר ליה: התם - לאו אדעתא דהכי נחית (אלא לאכילת פירות), אנא הכא אדעתא דהכי נחיתנא (לכל אשר יצמח בה); [רב פפא ממשיך ומסביר את תביעתו לרב שישאף] כמאן? כאביי, דאמר 'בשבח שקמה יש לו'; [ועוד ממשיך רב פפא:] אפילו תימא כרבא: התם לית ליה פסידא (כל מה שהשביח שקמה לא מנע ממנו חרישה וזריעה), הכא איכא פסידא.

אמר ליה [רב שישא, או המחכיר]: מאי פסדתיך? - ידא דאספסתא (מקום הדקלין היה זורע אספסתא; 'ידא' - כמו (במדבר ב,יז) 'איש על ידו')? - שקול ידא דאספסתא וזיל!

אמר ליה [רב פפא]: אנא - כורכמא רישקא רבאי (אני הייתי מגדל במקומן כרכום, שדמיו יקרין)!

אמר ליה [רב שישא או המחכיר]: (מדקאמרת 'כורכמא רישקא רבאי' שהוא דבר הנקצר בכל שנה, ולא אמרת 'אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו' -) גלית אדעתך (דלא נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק) דלמשקל ואסתלוקי עבדת (אלא מידי דתיעקריה ותישקליה ותיזיל); (כי מסתלקת -) שקל כורכמא רישקא וזיל (אותו כורכמא רישקא; דהיינו: תאלי שקיימו בה - עקור אותו ולך)! (וכשתבא לעקור - אינו אלא עצים:) אין לך אלא דמי עצים בלבד (וזה יתן לך דמי עצים).

רב ביבי בר אביי קביל ארעא ואהדר ליה משוניתא (הגביהו סביב גבוליה כעין שן הר); קדחו ביה זרדתא (בההיא משוניתא צמחו בה אילנות של עוזרדין; קורמיי"ר בלע"ז). כי קא מיסתלק אמר להו "הבו לי שבחאי"!

אמר רב פפי: משום דאתיתו ממולאי (מבית עלי שהיה ממשפחה רעועה) אמריתו מילי מולייתא (דברים גבנונים; לשון 'מוליא במוליא' במועד קטן (דף י:): גבשושית)! אפילו רב פפא (דבעי שכר שבחא דתאלי) לא אמר אלא דאית ליה פסידא (שצמחו במקום הראוי לזריעה), הכא מאי פסידא אית לך (במשוניתא אין דרך לזרוע)?

רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא (נוטע כרם בקרקע בעל הבית, ועליו להיות אריס כל הימים, ונוטל מחצה בפירות). שכיב ושבק חמשה חתנוותא; אמר [רב יוסף בלבו]: עד האידנא חד, השתא חמשה! עד האידנא לא הוו סמכו אהדדי ולא מפסדו לי, השתא חמשה - סמכו אהדדי ומפסדו לי! אמר להו: אי שקליתו שבחייכו ומסתלקיתו – מוטב, ואי לא - מסליקנא לכו בלא שבחא, דאמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן: האי שתלא דשכיב - יורשים דיליה מסתלקין להו בלא שבחא [עיין תוספות].

ולאו מילתא היא.

ההוא שתלא דאמר להו: "אי מפסדינא - מסלקנא". אפסיד (מאי דאשבח כבר; מיהו אכתי הוה שבחא, ו'מיסתלקנא' דקאמר - בלא שבחא קאמר).

אמר רב יהודה: מסתלק בלא שבחא.

רב כהנא אמר: מסתלק ושקיל שבחא (דהכי קאמר: "אי מפסידנא - מסתליקנא על כרחי ושקילנא מאי דאשבחי").

ומודה רב כהנא דאי אמר "אי פסידנא מסתלקנא בלא שבחא" - מסתלק בלא שבחא.

רבא אמר: אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא (ואפילו אמרת הכי לא מסלקינן ליה בלא שבחא).

ולרבא - מאי שנא מהא דתנן: 'אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא'?

התם - מאי דאפסיד משלם, הכא - מאי דאפסיד מנכינן ליה (שיימינן מאי דמטי לבעל הבית בהפסד, ומנכינן ליה מחלקו דשתלא בשבח), ואידך יהבינן ליה.

רוניא - שתלא דרבינא הוה. אפסיד. סלקיה. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: חזי מר מאי קא עביד לי!

אמר ליה: שפיר עביד!

אמר ליה: הא לא התרה בי!?

אמר ליה: לא צריכא להתרות.

רבא לטעמיה, דאמר רבא: מקרי דרדקי (פסידא דלא הדר הוא: דשבשתא כיון דעל - על), שתלא, טבחא, ואומנא (מוהל תינוקות),

(בבא מציעא קט,ב)

וספר מתא - כולן כמותרין ועומדין דמי (לסלקינהו); כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר - כמותרין ועומדין דמי.

ההוא שתלא דאמר להו "הבו לי שבחאי, דבעינא למיסק לארעא דישראל"! אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל, אמר להו: הבו ליה שבחיה.

אמר ליה רבא: איהו אשבח, ארעא לא אשבח?

אמר ליה: אנא - פלגא דשבחא קאמינא לך (כדרך שאר שתלים שאינן מסתלקין).

אמר ליה: עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא ושתלא פלגא, השתא בעי למיתב מנתא לאריסא (כלומר: כיון דמיסתלק לו בלא זמנו - אמאי שקיל פלגא בשבחא? עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה היה עושה בה כל עבודתו כמשפט אריסין; עכשיו זה יטול כל המגיע לו וילך, ועל בעל הבית ליטול עבודת הכרם, ויצטרך לתתה לאריסא, ודרך אריס שיורד לכרם נטוע - ליטול שליש בפירות; נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה)?

אמר ליה: ריבעא דשבחא קאמינא (לקמן מפרש ואזיל).

סבר רב אשי למימר: ריבעא (דתרי תילתא המגיעין לבעל הבית משתוציא השליש שיצטרך ליתן לאריס שיורד לה) דהוא דנקא (שתות בכל שבח הכרם; כגון: אם השבח ששה דינרים - יוציא מהן שליש שעתיד ליתן לאריס, נותרו ארבעה דינרים; מהן יטול השתל דינר, והיינו ריבעא במאי דמטא לבעל הבית, דהוא דנקא דשבחא כוליה), [ריבעה שהוא דנקא: כגון: השבח הוא שש; אחרי שהאריס לוקח שנים, נשארו ארבעה; בעל הבית לקח את השלש שלו – חצי מהשש – ונשאר לשתלן 1, שהוא ששית, והוא רבע ממה שנשאר אחרי שהאריס לוקח את שלו] דאמר רב מניומי בריה דרב נחומי: 'באתרא דשקיל שתלא פלגא (בפירות, ועושה עבודה לעולם) ואריסא (היורד לתוך הכרם גמורה ועובדה) תילתא (נוטל שליש בפירות), האי שתלא דבעי לאסתלוקי - יהבינן ליה שבחא (שיימינן ליה) ומסלקינן ליה כי היכי דלא נמטייה הפסד לבעל הבית (כלומר: מעיינין במילתא למיתב ליה כי היכי דלא נמטייה פסידא לבעל הבית בסילוק של זה)'; אי אמרת בשלמא 'ריבעא דהוא דנקא' (שקיל שתלא)' - שפיר (דכי הדר שקיל אריסיה תילתא - הרי שלשה דינרין בין שניהן, פש ליה פלגא דבעל הבית כדהוה שקל עד השתא); אלא אי אמרת ריבעא ממש (דינר וחצי, והאריס יטול שליש, שהן שני דינרין) - קא מטי ליה פסידא לבעל הבית פלגא דנקא (חצי דינר ממחציתו)!

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: ולימא ליה (שתלא): "אנת - מנתא דילך [אתה, בעל השדה, תקבל את החצי שלך, ועוד חלק באופן שלאחר שתמסור שליש לאריס יישאר לך מחצית: כלומר: אתה, בעל השדה, תקבל שלשה רבעים] הב ליה לאריסא (שיטרח בו), ואנא מנתא דילי (החצי שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה אוכל פירות, ועלי לנכות מחלקי כפי המגיע לו; והיינו ריבעא ממש: דינר וחצי, כיצד: טול אתה שלשה רבעי הכרם לחלקך, מהן תתן השליש לאריס, נמצאת אוכל כל השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה) - מאי דבעינא עבידנא ביה (אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי, ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא: דהא מזבנינא ומסתלקנא: הקונה ירד ויעשה ויאכל, ואם באת לקנותו - הרי אין עלי לעשות לך, ותאכל את פירותי בחנם אם תתנהו לאריס לישקול מיניה וביה שוה חצי דינר, והדינר ישאר שלך, והיינו תרי תילתי: שהרי עכשיו אתה קונה ממני; ולעולם ריבעא ממש קאמר רב פפא (ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי הפירות ומעתה אוכל שני שלישים, דהיינו ארבעה דינרים))"!

אמר: "(הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות;) כי מטית ל'שחיטת קדשים' (למסכת זבחים שהיא עמוקה) - תא ואקשי לי (ואתן לב לתרץ לפי שאלתך). (ויש אומרים דחויי מדחיה, ולא היא: דעל כרחיך קבולי קיבלה! חדא - דקושיא מעליא היא; ועוד: מדקאמר 'קסבר רב אשי למימר' - מכלל דמסקנא לאו הכי הוא).

גופא אמר רב מניומי בריה דרב נחומי: 'באתרא דשקיל שתלא פלגא ואריסא תילתא - האי שתלא דבעי איסתלוקי יהבינן ליה שבחיה ומסלקינן ליה כי היכי דלא ליפסוד בעל הבית.'

אמר רב מניומי בריה דרב נחומי: קופא סבא פלגא (גפן שהזקינה בכרם - הרי הוא כשאר זמורות שחולקין בהם, ונוטל בה שתלא פלגא כשאר פירות: דכיון דאורחה בהכי - אדעתא דהכי נחת); שטפה נהרא (פעמים שעוקרין לגמרי ופעמים ששוטף את הקרקע ומכחישו, ואין ראוי לצמוח בו כלום עד זמן מרובה; ובאו לחלק העצים) – (הוה ליה כי שתלא דמיסתלק בלא זמניה, ושקיל) ריבעא.

ההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה לעשר שנין (משכן לו כרם במשכנתא דסורא; אי נמי בנכייתא), וקש (הזקין) לחמש שנין (ובזמנו שהיה ראוי לכך):

אביי אמר: (עצים שבו) פירא הוי (ויטלם המלוה).

רבא אמר: קרנא הוי, וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות.

מיתיבי: 'יבש האילן או נקצץ (במשכנתא קאי) - שניהם אסורים בו; כ�יצד יעשו? ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות'; מאי - לאו 'יבש' דומיא ד'נקצץ': מה נקצץ בזמנו (שאין אדם קוצץ אילן שעושה פירות אלא בזמנו: שחדל לו מעשות פרי) - אף יבש בזמנו, וקתני 'ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות', אלמא קרנא הוי!?

לא, 'נקצץ' דומיא ד'יבש': מה יבש בלא זמנו - אף נקצץ בלא זמנו (ומודה אביי בלא זמנו שחדל לעשות פרי, דכיון דלאו אורחיה - לאו פירא הוא, ולאו אדעתא דהכי נחת).

תא שמע: 'נפלו לה (לאשה: משניסת מת אביה ונפלו לה בירושה) גפנים וזיתים זקנים -

(בבא מציעא קי,א)

ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות' (אלמא קרנא הוי: דאי פירא הוה - הא תקון רבנן פירות לבעל)!?

אימא 'והזקינו' [במקום 'זקנים'] (קפצה עליהן זקנה בלא זמנן).

ואיבעית אימא: לאו מי אוקימנא לההיא (בכתובות בפרק 'האשה שנפלו לה נכסים' (דף עט,ב)) כגון שנפלו לה בשדה אחרת (שלא היתה הקרקע שלה: שהיו דקלים בשדה של אחרים), דקא כליא קרנא (דהא כליא קרנא דידה לגמרי אי אמרת לישקלינהו בעל לכולהו)!?

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.