Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
קי
המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'
(בבא מציעא קט,ב)
ההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה לעשר שנין (משכן לו כרם במשכנתא דסורא; אי נמי בנכייתא), וקש (הזקין) לחמש שנין (ובזמנו שהיה ראוי לכך):
אביי אמר: (עצים שבו) פירא הוי (ויטלם המלוה).
רבא אמר: קרנא הוי, וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות.
מיתיבי: 'יבש האילן או נקצץ (במשכנתא
קאי)
- שניהם אסורים בו; כיצד יעשו? ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות'; מאי - לאו 'יבש'
דומיא ד'נקצץ': מה נקצץ בזמנו (שאין
אדם קוצץ אילן שעושה פירות אלא בזמנו: שחדל לו מעשות פרי) - אף יבש בזמנו, וקתני 'ילקח
בהן קרקע והוא אוכל פירות', אלמא קרנא הוי!?
לא, 'נקצץ' דומיא ד'יבש': מה יבש בלא זמנו - אף נקצץ בלא
זמנו (ומודה אביי בלא זמנו שחדל לעשות
פרי, דכיון דלאו אורחיה - לאו פירא הוא, ולאו אדעתא דהכי נחת).
תא שמע: 'נפלו לה (לאשה:
משניסת מת אביה ונפלו לה בירושה) גפנים וזיתים זקנים -
(בבא מציעא קי,א)
ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות' (אלמא קרנא הוי: דאי פירא הוה - הא תקון רבנן פירות
לבעל)!?
אימא 'והזקינו' [במקום
'זקנים']
(קפצה עליהן זקנה בלא זמנן).
ואיבעית אימא: לאו מי אוקימנא לההיא (בכתובות בפרק 'האשה שנפלו לה נכסים' (דף עט,ב)) כגון שנפלו לה בשדה
אחרת (שלא היתה הקרקע שלה: שהיו דקלים
בשדה של אחרים), דקא כליא קרנא (דהא כליא קרנא דידה לגמרי
אי אמרת לישקלינהו בעל לכולהו)!?
ההוא שטרא (שטר משכנתא דסורא) דהוה כתיב ביה
'שנין' סתמא ('במישלם שניא אלין' ולא
פירש בו מנין השנים); מלוה אמר שלש, לוה אמר שתים; קדים מלוה ואכלינהו לפירי (דשנה שלישית מקמי דנתבעיה לדינא) - מי נאמן? [יש
אומרים שהשטר בידי שָליש – אחרת היה יכול המַלוה להצניעו ולומר "קניתיהו
ואכלתיהו שלש שנים"; אך אם כבר אמר 'שלש' – אינו יכול לחזור בו ולומר
"קניתיהו".]
רב יהודה אמר: קרקע בחזקת בעליה קיימא (אף על גב דלא תבעיה עד לאחר אכילת פירות, אנן - בתר
קרקע אזלינן, וכי מספקא לן שנה זו של מי - אוקי ארעא בחזקת מריה, ושלא כדין
אכלינהו לפירי); רב כהנא אמר: פירות בחזקת אוכליהן קיימי.
והלכתא כוותיה דרב כהנא דאמר פירות בחזקת אוכליהן קיימי (כיון דקדים ואכלינהו ואתא לאפוקי מיניה, נייתי ראיה
דלאו שלש הוו: דבתר אכילת פירות אזלינן).
והא קיימא לן דהלכתא כוותיה דרב נחמן (בדיני), דאמר (גבי
שוכר מרחץ משנים עשר זהובים לשנה, מדינר זהב לחדש ב'השואל' (לעיל דף קב:), ואפילו
בא בסוף החדש - אמר 'כולו למשכיר' כשנתעברה השנה:) 'קרקע בחזקת בעליה עומדת'?
התם - מילתא דלא עבידא לאיגלויי היא (כלומר: בתר קרקע ודאי אית לן למיזל, ומיהו הני מילי
בספק שאין עומד לעולם להתברר, כי ההוא דמספקא לן בין אם תפיס לשון ראשון ואי תפיס
לשון אחרון), הכא - מילתא דעבידא לאיגלויי היא (בסוף:
שיבאו עדי שטר ויעידו), ואטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן (שמא הדין עם המַלוה, ואם נוציאנו מידו - עתידין אנו
לחזור ולגבותו מיד הלוה לאחר זמן).
(מילתא אחריתי היא: מלוה
ולוה שבאו לדין:) מַלוה אומר "חמש (שנים
מושכנת לי, ואין השטר לפנינו)" לוה אומר "שלש (וכבר אכלת שלש)", אמר ליה: "אייתי
לי שטרך"; אמר ליה: "שטרא אירכס לי".
אמר רב יהודה: מַלוה נאמן, מגו דאי בעי אמר "לקוחה היא בידי (לעולם, ואכלתיה שני חזקה, ואבד השטר ממני)".
אמר ליה רב פפא לרב אשי: רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה (ולא אמרינן 'מגו'); מאי טעמא? - (שהדברים מוכיחין שהוא רמאי: שאמר 'אבד השטר', ו)האי שטרא (לא דמי לשטר זביני: דאילו שטר זביני - לעדות שמכרה
לו הוא בא, וכי עד עולם תאמר לו להזהר בו? - אמור רבנן ביה 'עד תלת שנין מצי
לאיזדהורי אינש בשטרא, טפי לא מיזדהר, דקסבר לא יצא עוד ערעור עליה'; אבל זה) כיון (שהוא מודה ששטר משכנתא הוא: לראיית מנין שנים של
אכילת פירות:) דלגוביינא (דאכילת פירות דמנין השנים) קאי - מיזהר זהיר
ביה (דלא לירכס ליה עד כלות השנים,
והאי דקאמר 'אירכס' - לא מהימן:) ומיכבש הוא דכבשיה לשטריה, סבר: אוכלה תרתין שנין
יתירתא.
אמר ליה רבינא לרב אשי (אדרב
יהודה קפריך, דאמר: אי בעי אמר "לקוחה היא בידי"): אלא מעתה, האי משכנתא
דסורא, דכתבי הכי 'במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף', היכא דכבשיה לשטר
משכנתא, ואמר "לקוחה היא בידי" - הכי נמי דמהימן!? וכי מתקני רבנן מילתא
דאתי בה [לידי] פסידא (וכי עביד רבנן מילתא דאתי
בה לידי רמאות כי האי)?
אמר ליה: התם תקינו ליה רבנן דמרי ארעא יהיב טסקא (למלכא) וכרי כריא (מתקן החריץ סביבות הגבולים);
(ואי) ארעא (קניא הוא) דלית לה כריא ולא יהיב טסקא – מאי (ליעביד)?
אמר ליה: איבעי ליה למחויי ("הוו
יודעים שלא מכרתיה לו אלא היא משכון בידו");
לא אימחא מאי?
איהו הוא דאפסיד אנפשיה.
אריס אומר "למחצה ירדתי" ובעל הבית אומר "לשליש
הורדתיו" - מי נאמן?
רב יהודה אמר: בעל הבית נאמן;
רב נחמן אמר: הכל כמנהג המדינה.
סבור מינה לא פליגי: הא באתרא דשקיל אריסא פלגא, הא באתרא דשקיל אריסא
תילתא (ולא גרסינן 'שתלא' בכולי מילתא); אמר להו רב מרי ברה
דבת שמואל: הכי אמר אביי: אפילו באתרא דשקיל אריסא פלגא פליגי: רב יהודה אמר בעל
הבית נאמן, דאי בעי - אמר 'שכירי ולקיטי הוא' ('שכירי': "לימים או לחדשים ושבתות ושכרתיו
במעות"; וכל 'נאמן' דקאמר - בשבועת היסת הוא).
יתומים אומרים: אנו השבחנו" (ואין
לבע"ח במה שהשביחו יתומים כלום), ובעל חוב אומר "אביכם השביח" - על מי
להביא ראיה?
(בבא מציעא קי,ב)
סבר רבי חנינא למימר: ארעא בחזקת יתמי קיימא ועל בעל חוב להביא ראיה; אמר
להו ההוא סבא: הכי אמר רבי יוחנן: על היתומים להביא ראיה; מאי טעמא? – ארעא, כיון
דלגוביינא קיימא - כמאן דגביא דמיא, ועל היתומין להביא ראיה.
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא (בבבא
בתרא (פ"ב מ"ז, כד, ב)
באילן הנטוע בתוך חמשים אמה סמוך לעיר, וקתני התם): '(אם
העיר קדמה - קוצץ ואינו נותן דמים;) ספק זה קדם וספק זה
קדם קוצץ ואינו נותן דמים' אלמא כיון דלמיקץ קיימא (כיון דבין הכי ובין הכי למִקצץ
קאי, דכי קדם אילן נמי קתני 'קוצץ', כי מספקא לן אמרינן: 'קוץ' ממה נפשך: שהרי
עליך לעשות; נמצא הספק מוטל על הדמים ולא על קציצת האילן: דאילו גבי אילן
הסמוך לבור של יחיד קתני בה גבי ודאי דידיה: אם הבור קדמה - קוצץ ונותן דמים, אם
האילן קדם - לא יקוץ, תנן גבי ספק זה קדם וספק זה קדם 'לא יקוץ'; אלמא: גבי ספק
אילן דעיר טעמא משום דממה נפשך עומד לקציצה) אמרינן ליה אייתי
ראיה ושקול - הכא נמי: האי שטרא - כיון דלגוביינא קיימא - כמאן דגביא דמיא, ועל
היתומים להביא ראיה (והכא נמי:
בין יתומים השביחו ובין אביהן השביח - דינו ליטול קרקע עם השבח, ואם היתומים
השביחו - מעלה להן השבח בדמים, כדלקמיה; הלכך גבִי ארעא עם השבח ממה נפשך; נמצא
היתומים תובעין להוציא ממנו, ועליהן הראיה) .
אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבחו: סבר רבי חנינא למימר: כי מסלקינן להו -
בארעא מסלקינן להו (יהבינן
להו גריוא דארעא, שיעור שבחייהו), ולא היא: בדמי
מסלקינן להו, מדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר שמואל: שלשה שמין להם את השבח ומעלין
אותן (מן הקרקע) בדמים (ולא
שקלי בארעא גופיה), ואלו הן: בכור לפשוט (בכור ופשוט שהשביחו קרקע קודם שחלקו,
וקיימא לן (בבא בתרא קכד,א)
שאין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן, דהוה ליה 'ראוי',
ואין הבכור נוטל הבכורה בראוי, דכתיב 'בכל אשר ימצא לו' [דברים כא,יז]; וכשהן
באין לחלוק - נוטל בכור פי שנים בקרקע שהיא משובחת, ושמין את השבח, ונותן לפשוט
רביע שהוא מגיע לו בשבח שבתוך חלקו של זה), ובעל חוב וכתובת
אשה ליתומים, ובעל חוב ללקוחות (וכן
בעל חוב שקדם שטר הלואתו לשטר מקח של לקוחות - טורפה מהן עם מה שהשביחו, ושׁם להן
שבח ונותן דמים; וטעמא דכולהו משום דמעיקרא ארעא דידיה הוא, ואין לנו לכופו למכור
להן קרקע שלו בשביל השבח אם יש בידו מעות; ולקמן מוקי לה בקרקע שנעשית לו אפותיקי).
אמר ליה רבינא לרב אשי: למימרא דסבר שמואל 'בעל חוב ללקוחות'? ומי אית ליה
שבחא ללוקח? והאמר שמואל 'בעל חוב גובה את השבח'? וכי תימא לא קשיא: כאן בשבח
המגיע לכתפים (צריכין
לקרקע דבר מועט, דאילו אין צריכין לקרקע הוו להו 'פירות' ולא מיקרו 'שבח',
ו'בעל חוב גובה השבח' קאמר, ולא פירות גמורין, כדאמרינן בפרק קמא), כאן בשבח שאין מגיע לכתפים - והא מעשים בכל יום וקא
מגבי שמואל אפילו בשבח המגיע לכתפים?
לא קשיא: הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא, הא דלא מסיק ביה שיעור ארעא
ושבחא.
וכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחא דיהיב ליה זוזי ללוקח ומסלק ליה - הניחא למאן
דאמר (פלוגתא
במסכת כתובות (ב'הכותב')) 'אי אית [ליה] זוזי ללוקח (שיעור דמי החוב) לא מצי מסלק ליה לבעל חוב' – שפיר (שפיר איכא למימר דארעא מעיקרא
דידיה הואי, והוא דנחת לה שלא ברשות - שקל שבחא בזוזי ולא בארעא, הואיל והוה מסיק
ביה שיעור ארעא כוליה), אלא למאן דאמר 'אית ליה
זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב' - ונימא ליה "אי הוו לי זוזי הוה מסליקנא
לך מכולא ארעא, השתא דלית לי זוזי - הב לי גריוא דארעא בארעאי שיעור שבחאי"?
הכא במאי עסקינן? - כגון דשויא ניהליה אפותיקי, דאמר ליה: 'לא יהא לך פרעון
אלא מזו'.
משנה:
המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בשבע מאות זוז - השביעית מן המנין; קבלה הימנו
שבע שנים בשבע מאות זוז - אין השביעית מן המנין.
שכיר יום (שכיר
שפעולתו ליום ויוצא לערב) גובה כל הלילה (כל הלילה הוא זמן גבייתו, בין
לענין שבועה שתקנו לו חכמים 'שכיר בזמנו הוא נשבע ונוטל', בין לענין שאינו עובר
עליו משום 'לא תבוא עליו השמש' (דברים כד,טו); אלא משום 'לא
תלין פעולת שכיר אתך עד בקר' (ויקרא יט,יג) [לכן רק 'כל הלילה']), שכיר לילה (שיוצא ממלאכתו בבוקר) גובה כל היום (בין לענין שבועה ובין לענין שאינו
עובר עליו משום 'בל תלין', אלא משום 'לא תבא עליו השמש'
[לכן רק 'כל היום', ולא לתוך הלילה]; ובגמרא יליף לה);
שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום (גובה
כל היום וכל הלילה; אמוראי מפרשי לה בגמרא).
שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע (שמיטה): יצא ביום (שכלתה
שכירותו לבוקר או ביום) - גובה כל היום (וכיון ששקעה חמה עובר עליו), יצא בלילה (שכלתה
שכירותו בלילה) - גובה כל הלילה וכל היום (דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוה
ליה 'שכיר לילה', ואינו עובר עליו בבוקר עד למחרת בשקיעת החמה).
גמרא:
תנו רבנן: 'מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה?
תלמוד לומר: [ויקרא יט,יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל] לא תלין פעולת שכיר אתך
עד בקר;
שנאמר (דברים כד,טו) ביומו תתן שכרו
[ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא
ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא]'.
ואימא איפכא (ד'לא
תלין' בשכיר לילה, 'לא תבוא' בשכיר
יום)?
שכירות אינה משתלמת אלא בסוף (כדאמר
ב'איזהו נשך' (בבא מציעא סה, א):
[ויקרא כה,נג]
'כשכיר שנה בשנה [יהיה עמו לא ירדנו בפרך
לעיניך]': שכירות שנה זו משתלמת בתחילת
שנה אחרת; אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שתשקע החמה; וכי כתיב 'לא
תבוא' - על כרחך בשכיר לילה תוקמיה: שנשתעבד לו לבוקר משכלתה שכירותו; וכן 'לא
תלין' נמי לא תוקמיה בשכיר לילה, דהא לא משתעבד ליה עד הבוקר).
(יב)
תנו רבנן [ספרא קדושים פרשה ב]: 'ממשמע שנאמר [ויקרא יט,יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל] לא תלין פעולת שכיר אתך [עד
בקר] איני יודע ש'עד בקר' (שאין לינה קרויה אלא עד הבוקר,
דכתיב (שמות לד,כה)
'ולא ילין לבקר' וכל 'לינה' שבמקרא לינת לילה הוא)? מה תלמוד לומר 'עד בקר'? מלמד שאינו עובר
אלא עד בקר ראשון בלבד';
מכאן ואילך - מאי?
אמר רב:
עובר משום 'בל תשהא'.
אמר רב
יוסף: מאי קראה (היכא
רמיזא 'בל תשהא' זה? לפי שלא שכרו ולא קרינא 'שכיר' גביה)? - (משלי
ג,כח) אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך.
תנו
רבנן: 'האומר לחבירו "צא שכור לי פועלים [הם
יעבדו אצלי ואני אשלם לך]" - שניהן אין
עוברין משום 'בל תלין': זה לפי שלא שכרן
(בבא מציעא קיא,א)
וזה לפי שאין פעולתו אצלו (ולא
קרינא ביה 'פעולתו אתך')'; היכי דמי?: אי דאמר להו "שכרכם עלי" - שכרו עליו הוא, דתניא:
'השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו - נותן לו שכרו משלם, וחוזר ונוטל
מבעל הבית מה שההנה אותו'!?
לא, צריכא דאמר להו "שכרכם על בעל הבית [כגון
שאמר להם: אשלם לכם כאשר אקבל כסף ממנו]".
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.