בבא מציעא קיג

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף קיג

המשך פרק תשיעי 'המקבל שדה'

(בבא מציעא קיב,ב)

אלא אמר רב נחמן אמר שמואל: תקנות קבועות שנו כאן (ראוי לעשותן קבע לעקור עליהם דבר מן התורה): (דמדאורייתא) שבועה - דבעל הבית היא (מי שיש עליו לשלם - הוא נשבע, דכתיב (שמות כב,י) 'ולקח בעליו ולא ישלם'), (והכא) ועקרוה רבנן לשבועה דבעל הבית ושדיוה אשכיר (שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר) משום 'כדי חייו' דשכיר.

ומשום 'כדי חייו' דשכיר מפסדנא ליה לבעל הבית?

בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל, כי היכי דליתגרו ליה פועלים.

שכיר גופיה ניחא ליה דמשתבע בעל הבית ויפקע (יפסיד שכרו) כי היכי דליגרוהו (שלא ימנעו מלשוכרו, שידאגו לומר "חשוד הוא זה לתבוע שכרו משקבלו")!?

בעל הבית (כשהוא צריך לפועלין) - על כרחיה אגר (על כרחו שוכרם).

שכיר נמי בעל כרחיה איתגר (נשכר, שצריך למזונות)?!

אלא בעל הבית - טרוד בפועלים הוא (וסבר שנתן לו - ולא נתן).

אי הכי - ניתב ליה בלא שבועה?

כדי להפיס דעתו של בעל הבית.

וניתב ליה בעדים (ויתן לו בלא שבועה: לתקנו להן לכל שוכרי פועלין: שיתנו שכרם בעדים, ואם יאמר 'פרעתיו שלא בעדים' יתן בלא שבועה)?

טריחא להו מילתא (לחזר בתר עדים כל היום).

וניתב ליה מעיקרא (לתקון לבעל הבית דיהיב אגריה בצפרא, מקמי עבידתייהו, דאי אתי שכיר - לא מהימן)?

שניהם רוצים בהקפה (בעל הבית פעמים שאין לו, ופועל שמא יפלו ממנו).

אי הכי (דבעל הבית טרוד ושכח) - אפילו קצץ נמי! - אלמה תניא 'אומן אומר: "שתים קצצת לי", והלה אומר: "לא קצצתי לך אלא אחת" - המוציא מחבירו עליו הראיה'?

קציצה ודאי מידכר דכירי ליה אינשי.

אי הכי - אפילו עבר זמנו (ותבעו למחר) נמי (להימנוהו לפועל)! - אלמה תנן 'עבר זמנו אינו נשבע ונוטל'?

חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין.

והא אמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא?

הני מילי מקמיה דלימטייה זמן חיוביה,

(בבא מציעא קיג,א)

אבל מטא זמן חיוביה - רמי אנפשיה ומידכר.

וכי שכיר עובר משום בל תגזול?

התם תרי חזקי הכא חדא חזקה: גבי בעל הבית (כלומר: בזכותא דבעל הבית) איכא תרי חזקי (לזכותו): חדא דאין בעל הבית עובר משום (ויקרא יט) בל תלין, וחדא דאין שכיר משהא שכרו; והכא - חדא חזקה.

אם יש עדים שתבעו - הרי זה נשבע ונוטל:

והא קתבעו לקמן (ומה עדים שתבעו אותו מצריכין)!?

אמר רבי אסי: שתבעו בזמנו.

ודלמא לבתר הכי פרע (דאזלי עדים מהתם - פרעיה בו ביום, דלא עבר בבל תלין)?

אמר אביי: שתבעו כל זמנו (עד שעבר עליו).

ולעולם (בתמיהה: ובשביל שתבעו כל היום ולא נתן - יהא שכיר זה נאמן לעולם לומר "לא התקבלתי", ואם רוצה בעל הבית לישבע לא נאמין? וכי כל כך השהה שכיר שכרו)?

אמר רב חמא בר עוקבא: כנגד אותו היום של תביעה (יום אחד לאחר זמנו נתנו לו חכמים לישבע ויטול).

משנה:

המלוה את חבירו (והגיע זמן ולא פרע לו) - לא ימשכננו (אפילו בשוק) אלא בבית דין, ולא יכנס לביתו ליטול משכונו (בגמרא מפרש במאן קאי), שנאמר (דברים כד,יא) בחוץ תעמוד [והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה].

היו לו שני כלים (וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם) - נוטל אחד ומניח אח�ד (בשעה שהוא צריך לזה - יחזירנו לו, משום החזרת העבוט, ויעכב את השני; וכשיצטרך זה לשני - יטול זה את הראשון ויחזיר את השני, כדמפרש ואזיל); ומחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום.

ואם מת (הלוה) - אינו מחזיר (העבוט) ליורשיו (שאין כאן מצות העבוט, אלא ימכרנו ויגבה חובו, ד'השב תשיבם' [דברים כב,א] - לוֹ כתיב, ולא ליורשין).

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום (זמן בית דין), ומשלשים יום ולהלן - מוכרן בבית דין!

גמרא:

אמר שמואל: שליח בית דין - מנתח נתוחי אִין, אבל משכוני – לא (אף הוא אינו רשאי ליכנס לביתו ולמשכנו, אלא רואהו בשוק ומנתק דבר שאוחז בידו ממנו)!

והתנן: 'המלוה את חבירו - לא ימשכננו אלא בבית דין' - מכלל דבבית דין ממשכנין ('ממשכנין' משמע בתוך הבית)!?

אמר לך שמואל: אימא לא ינתחנו אלא בבית דין; הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא 'לא יכנס לביתו ליטול משכונו'; - מני? אילימא בעל חוב - מרישא שמע מינה! אלא - לאו שליח בית דין?

אי משום הא - לא איריא: הכי קאמר: 'המלוה את חבירו - לא ימשכננו אלא בבית דין' - מכלל דבבית דין ממשכנים; ובעל חוב אפילו נתוחי נמי לא: שלא יכנס לביתו ליטול משכונו.

מתיב רב יוסף: '(דברים כד,ו) לא יחבל ריחים ורכב [כי נפש הוא חבל]' הא דברים אחרים – חבל ('חבילה' - מתוך הבית משמע, דהא ריחיים ורכב בגו ביתא שכיחי)! [דברים כד,יז: לא תטה משפט גר יתום ו]לא תחבל בגד אלמנה - הא של אחרים תחבל!? – מאן? אי נימא בעל חוב - הא כתיב [דברים כד,י: כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו; אלא - לאו שליח בית דין?

תרגמה רב פפא בריה דרב נחמן קמיה דרב יוסף -ואמרי לה רב פפא בריה דרב יוסף קמיה דרב יוסף: לעולם בבעל חוב (קאמר, ולא תידוק מינה 'הא כלים אחרים – חבול', דבכלים אחרים עובר משום 'לא תבא אל ביתו'), ולעבור עליו בשני לאוין (ולהכי איצטריך להוסיף לאו שני: משום ריחיים ורכב, וחד משום לא תבא אל ביתו).

תא שמע: 'ממשמע שנאמר (דברים כד,יא) בחוץ תעמוד [והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה] - (וכי) איני יודע ש'האיש אשר אתה נושה בו יוציא' (אלא מי יוציאנו אם לא בעל הבית)? אלא מה תלמוד לומר 'והאיש'? לרבות שליח בית דין' מאי לאו (לרבות) שליח בית דין כלוה (שיכנס לתוך הבית, והכי קאמר: והאיש דהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושה בו - יוציא אליך)?

(בבא מציעא קיג,ב)

לא, שליח בית דין כמלוה (והכי קאמר: בחוץ תעמוד אתה, והאיש שהוא שליח בית דין, ואשר אתה נושה בו - יוציא אליך).

תא שמע: '(שמות כב,כה) אם חבל תחבל שלמת רעך [עד בא השמש תשיבנו לו] - בשליח בית דין הכתוב מדבר; אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר - או אינו אלא בבעל חוב?

כשהוא אומר '[דברים כד,י: כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו - הרי בעל חוב אמור (שאינו רשאי); הא מה אני מקיים 'אם חבל תחבל שלמת רעך' - בשליח בית דין הכתוב מדבר (שהוא רשאי ליכנס לחובלו, והכי קאמר קרא: אם חבול תחבול על ידי שליח בית דין - עד בוא השמש תשיבנו לו).

תנאי היא, דתניא: 'שליח בית דין שבא למשכנו - לא יכנס לביתו למשכנו, אלא עומד מבחוץ, והלה מוציא לו משכון, שנאמר (דברים כד,יא) בחוץ תעמוד והאיש [אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה] (והאיש שהוא שליח בית דין - גם הוא יעמוד בחוץ)'; ותניא אידך: 'בעל חוב שבא למשכנו - לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו, שנאמר 'בחוץ תעמוד'; ושליח בית דין שבא למשכנו - הרי זה נכנס לביתו וממשכנו, ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש (דאיתרבו מ'כי נפש הוא חובל' (דברים כד,ו)); ונותן מטה ומטה (לקמן הוא מפרש אחת לאכול ואחת לישון) ומצע (של לבד שקורין פולטר"א במקום שאין כסתות) לעשיר (שהורגל במצעות), מטה ומטה ומפץ לעני (לפי מה שהורגל); לו - אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו (הוא צריך ליתן מטה, אבל לא לאשתו ולבניו, ד'החייהו' כתיב, ולא הוטל על המלוה להחיות את בני ביתו); כדרך שמסדרין (שָׁמין להניח לו צרכי חייו, לשון 'והעריך אותו'; לישנא אחרינא: שמשׂרדין לשון שָׂריד; ושתיהן שמעתי) לבעל חוב - כך מסדרין בערכין (דגבי ערכין כתיב 'ואם מך הוא מערכך' [ויקרא כז,ח] ודרשינן (ערכין כד,א): החייהו מערכך: גזבר הבא למשכנו כשאין ידו משגת - והוא נידון בהשגת יד, דכתיב (ויקרא כז,ח) 'והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן' - משייר לו כדי חייו ונוטל השאר, ויצא ידי הקדש; ואפילו העשיר - לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו; ומינה נמי גמרינן לבעל חוב שמשיירין לו כדי חייו, כדאמר לקמן (דף קיד,א) דגמר 'מיכה' 'מיכה').'

כלפי לייא! עיקר סידור בערכין כתיב (כדפירשתי לעיל)!?

אלא אימא 'כדרך שמסדרין בערכין - כך מסדרין בבעל חוב'.

אמר מר: 'נותן מטה ומטה ומצע לעשיר, מטה ומטה ומפץ לעני': למאן (המטה השנית)? אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו - הא אמרת 'לו, אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו'? - אלא: אידי ואידי לדידיה.

תרתי למה לי?

חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה, כדשמואל, דאמר שמואל: כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת: מאן דאכיל אהינא (תמרא) מרירא אליבא ריקנא (קודם אכילה), ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה (חבל לח של פשתן על מתניו), ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי (קודם שישן; הלכך יהבינן ליה מטה שניה, ומושיבה ברחוק ארבע אמות ממקום אכילתו, ועל כרחו ירגיל לעמוד וללכת במשכב, ולא יישן על מטה שאכל).

תני תנא קמיה דרב נחמן: 'כדרך שמסדרין בערכין - כך מסדרין בבעל חוב'.

אמר ליה: השתא זבוני מזבנינן ליה (לאחר שלשים יום אף כלים הצריכין לו, כדתנן: 'משלשים ולהלן מוכרן') - סדורי מסדרינן ליה?

ומי מזבנינן ליה? והתנן: 'מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום'?

תנא - כרבן שמעון בן גמליאל תנא קמיה (דרב נחמן להך מתניתא: רבן שמעון בן גמליאל אומר 'כדרך שמסדרין וכו'), והכי קאמר ליה: השתא - לרבן שמעון בן גמליאל - זבוני מזבנינן ליה, סדורי מסדרינן ליה? דתנן: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום, מכאן ואילך מוכרן בבית דין'.

וממאי דכי קאמר רבן שמעון בן גמליאל 'זבוני' - לגמרי (שלא ישאיר לו לפי צרכו בצמצום) קאמר? דלמא הכי קאמר: עד שלשים יום הדר ליה בעיניה (כמות שהיא חשובה: אם חבל כסות של מעיל יחזיר לו הוא בעצמה), מכאן ואילך מיהדר ליה למאי דחזי ליה, ומזבנינן מאי דלא חזי ליה (ימכור לו של שיראין ויתן לו אחת של צמר ואחת של קנבוס)?

אי סלקא דעתך אית ליה לרבן שמעון בן גמליאל האי סברא (לסדר לבעל חוב) - ליכא מידי דלא חזי ליה (מאחר שהורגל בו דהא שמענא ליה דאמר 'כל ישראל בני מלכים הם'), דאמר אביי: רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו 'כל ישראל בני מלכים הן':

רבן שמעון בן גמליאל – דתנן [שבת פ"יח מ"א]: 'לא את הלוף ולא את החרדל (מטלטלין בשבת, שאינם ראוים היום: לא זה לבשל ולא זה לטחון; 'לוף' = מין קטנית; ואינן ראוין למאכל כשהוא חי, ואפילו לעופות); רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל לעורבין (וישראל בני מלכים ויש להם לגדל עורבים לנוי ולשחוק)';

רבי שמעון – דתנן [שבת פ"יד מ"ד]: 'בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת, שכן דרכן לסוך בחול (בלא שום מכה; הלכך כי איכא מכה נמי - לא מוכחא מילתא דלרפואה עביד; (דכי גזרו) רבנן - משום שחיקת סממנין); רבי שמעון אומר: 'כל ישראל בני מלכים הן';

רבי ישמעאל ורבי עקיבא – דתניא: 'הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ולבוש איצטלא בת מאה מנה - מפשיטין אותה ממנו (לפרוע לבעל חוב את חובו) ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו'; ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא: 'כל ישראל ראוין לאותה איצטלא'.

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דיהיב ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה: בשלמא 'כר וכסת' (דתנן במתניתין, איכא למימר 'מוכרן' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל) - חזי ליה דביני ביני (- לביני ביני קאמר: לקנות גרועה הימנו, וביני ביני יטול בחובו); אלא 'מחרישה' (דקתני במתניתין, ועלה קאמר רבן שמעון בן גמליאל 'מוכרו') למאי חזיא (מאי ביני ביני איכא)?

אמר רבא בר רבה: מחרישה דכספא.

מתקיף לה רב חגא: ולימא ליה (מלוה): "לאו עלי קרמית (לפרנסך)"?

אמר ליה אביי:

(בבא מציעא קיד,א)

איברא (באמת) עליה קרמי (שיהא לו צדקה: שהכתוב הטיל עליו לעשות לו צדקה להלך לפניו), משום שנאמר [דברים כד,יג: השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני ה' אלהיך].

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.