בבא מציעא קטז

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף קטז

סיום פרק תשיעי 'המקבל שדה'

ותחילת פרק עשירי 'הבית והעליה'

(בבא מציעא קטו,ב)

ואביי אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרב הונא: עד כאן לא קאמר רב הונא התם, אלא ד'כי נפש הוא חובל' -

(בבא מציעא קטז,א)

יתירא הוא (ללאו, משום שאר דברים); כיון דיתירא הוא (ללאו, וכתביה סתמא) - שדייה אריחים ורכב (שאין לך להוציאם ממשמעות 'כי נפש הוא חובל' על כרחך); אבל הכא 'כי אם צלי אש' - לאו יתירא הוא (לאו לאזהרה אתא: לאוסופי לאו יתירא, אלא) דמבעי ליה לכדתניא: 'בשעה שישנו 'בקום אכול צלי' ישנו ב'בל תאכל נא'; בשעה שאינו ב'קום אכול צלי' - אינו ב'בל תאכל נא'' (ומכל מקום 'נא' ו'מבושל' משמע ביה שאינו עובר ב'נא' ו'מבושל' ביום אלא בלילה).

תניא כוותיה דרב יהודה: 'חבל זוג של סַפָּרִים (מספרים של ספרים, והן של פרקים, וכל חד כלי באפי נפשיה, ועושין המלאכה בין שניהם כריחים ורכב) וצמד של פרות - חייב שתים (משום 'כי נפש' על כל אחד, אף על פי ששניהן צריכין למלאכה אחת; וכן צמד של פרות חבל שתי פרות חורשות עם צמדן, דהיינו נמי 'כלי אוכל נפש'; ונראה בעיני שהעול שלהן של פרקים הוה); זה בעצמו וזה בעצמו - אינו חייב אלא אחת'; *ותניא אידך (דיליף להו מריחים ורכב: דאיתקוש שאר דברים לריחים ורכב בחד קרא מה ריחים ורכב וכו'): 'חבל זוג של סַפָּרִים וצמד של פרות - יכול לא יהא חייב אלא אחת? - תלמוד לומר: (דברים כד,ו) לא יחבול ריחים ורכב [כי נפש הוא חבל]: מה ריחים ורכב שהן מיוחדין: שני כלים ועושין מלאכה אחת, וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו (שהרי פירשן הכתוב לברר אזהרה לכל אחד לעצמו) - אף כל דברים שהן שני כלים מיוחדים ועושין מלאכה אחת - חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו' (ומדיליף להו מריחים ורכב - שמע מינה בריחים ורכב חייב נמי שתים קאמר, ולא שלש; והיינו כרב יהודה;

*הכי גרסינן: 'תניא כוותיה דרב יהודה חבל זוג וכו' ותניא אידך וכו', ולא גרסינן 'תניא אידך', דמתרוייהו מתניתייא מתרץ סייעתא, ולא מחדא מינייהו: דאי משום דקתני 'חייב שנים ולא שלש' - הא אפילו רב הונא מודה, דמהיכא תיתי? הא הני לא כתיבי, ומ'כי נפש הוא חובל' הוא דנפקי, דאכל חד קאי 'כי נפש'; אלא מתרוייהו מתניתייא מיתוקמא סייעתא לרב יהודה;

ואי תימא מתניתא קמייתא למאי אייתיה, הכי נמי שמעינן לה מבתרייתא? - אי מבתרייתא 'חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו' קאמר, דלא אזלינן בתר מלאכה אלא בתר כלים, ולעולם שלש מלקיות: אחת משום רכב, ואחת משום ריחים, ואחת משום 'כי נפש' דקאי אתרוייהו! ולהכי אשמעינן קמייתא דקתני בה בהדיא 'חייב שנים').

ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא (של בית המטבחים שמקצבים בו בשר) מחבריה; אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: זיל אהדריה, דהוי ליה 'כלי שעושים בו אוכל נפש', ותא קום בדינא עלה (תבעהו לדין על חובך: אם מודה לך או אם יש עדים - ישלם ואם לאו - ישבע שבועת היסת).

רבא אמר: (כיון דמשכניה ואין עדים שמשכנו - היה יכול לטעון "לקוחה היא בידי" -) לא צריך למיקם בדינא עלה (דקנה ליה משכון לישבע וליטול עד כדי דמיו), ויכול לטעון עד כדי דמיהן.

ואביי לית ליה ההיא סברא? מאי שנא מהנהו עיזי דאכלי חושלא (שעורין קלופים) בנהרדעא, ואתא מרא דחושלא ותפס להו וקא טעין טובא, ואמר אבוה דשמואל 'יכול לטעון עד כדי דמיהן' [מיגו שהיה יכול לומר 'לקוחים הם בידי']?

התם - לאו מידי דעבדא לאושולי ולאוגורי הוא (שאין אדם משכיר ומשאיל עזים שלו; הלכך יכול לטעון "לקוחין הן בידי" היכא דאין עדים שאספם מרשותם של בעליהן); הכא - מידי דעביד לאושולי ולאוגורי הוא, דשלח רב הונא בר אבין: 'דברים העשויין להשאיל ולהשכיר, ואמר "לקוחין הן בידי" - אינו נאמן'.

ורבא לית ליה האי סברא? והא רבא אפיק זוגא דסרבלא (מספרים שגוזזין בהן צמר) וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר (אפילו מיתמי שהביאו הבעלים עדים שהיו שלהן, והן טוענין "השאלנום לאביהם של אלו" ואפקינהו רבא מינייהו משום 'דברים העשויין להשאיל ולהשכיר', ואם איתא דיכול לטעון "לקוח הוא בידי" - יתמי כי לא טענו נמי אנן טענינן להו!)?

אמר לך רבא: האי נמי: כיון דמי פגמא - קפדי אינשי ולא מושלי.

הדרן עלך 'המקבל שדה'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

בבא מציעא פרק עשירי 'הבית והעליה'

(בבא מציעא קטז,ב)

משנה:

הבית והעלייה של שנים שנפלו (כגון שני אחים שחלקו: אחד נטל בית ואחד נטל עלייה שעל גביו, והאבנים של חומת הבית מן תקרת הבית התחתונה שהיא קרקעיתה של עלייה, ולמעלה - של עליון, והימנה ולמטה - של תחתון) - שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר (הכל לפי הגבוה: שהאחד הוא גבוה מחבירו, ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו – חולקים, לפי שאין ניכר איזו אבנים של עליון ואיזו אבנים של תחתון);

ורואין אלו אבנים העשויות להשתבר (אם יש אבנים שבורות של לבינים: זה אומר "שלימות שלי" וזה אומר "שלימות שלי" רואין אלו אבנים ראויות להשתבר: אם של עליון אם של תחתון, והכל לפי המפולת: שאם נחבט הבית מיסודו ונפל תחתיו החומה במקומה - יש לדעת שהתחתונות נשברו, ולכך נפלה הבית; ואם נחבט הכותל להלן, כמקל שהיה עומד זקוף ונפל: שהעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה - אז העליונות נשברו, שנפלו מגובה רב, והתחתונות שלימות, שנפלו ממקום נמוך);

אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו (והן שלימות) - נוטלן ועולות לו מ�ן החשבון (שחבירו יקח אחרות כנגדן; ובגמרא מפרש מאי 'יטול כנגדן': שלימות או שבורות?).

גמרא:

מדקתני 'רואין' - מכלל דאיכא למיקם עלייהו (דמפולת זו היאך נפלה): אי בחבסא נפיל (ותתאה איתבור כדפרישית) אי בחבטא נפיל (כחבטת מקל ועלייתא איתבור); אי הכי (דאיכא למיקם עלייהו) – רישא: אמאי חולקין? נחזי אי בחבטא נפיל עלייתא איתבור אי בחבסא נפיל תתייתא איתבור (יטול העליון הרחוקות אם בחבטא נפול, ואם בחבסא נפול - יטול העליונות הן �שלימות והן שבורות)!?

לא, צריכא דנפיל בליליא.

וליחזינהו בצפרא?

דפנינהו.

וליחזי מאן פנינהו ולישייליה?

דפנינהו בני רשות הרבים ואזלו לעלמא.

וליחזי ברשות דמאן יתבן וליהוי אידך 'המוציא מחבירו עליו הראייה'?

לא, צריכא דייתבן בחצר דתרוייהו; אי נמי ברשות הרבים; ואיבעית אימא: שותפין בכי האי גוונא לא קפדי אהדדי (למיקני רשותא דידיה: דאפקורי מפקר ליה כל חד רשותיה לגבי חבריה להניח שם חפציו; הלכך כי נמי יתבן ברשות דחד מינייהו - לא הוי אידך 'מוציא', דברשותא דהאי נמי יתבי, דהא לא קפיד עליה מלאושליה דוכתא).

אם היה אחד מהן מכיר [מקצת אבניו - נוטלן ועולות לו מן החשבון]:

והלה מה טוען?: אי דקאמר "אִין" – פשיטא! ואי לא אמר "אִין" - למה נוטל?

אלא דאמר ליה "איני יודע" (ברי ושמא ברי עדיף).

לימא תהוי תיובתא דרב נחמן, דאיתמר: "מנה לי בידך" והלה אומר "איני יודע": רב הונא ורב יהודה אמרי חייב (חייב לשלם, דברי עדיף); רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור (פטור מלשלם: אוקי ממונא בחזקת מריה; וצריך לישבע שאינו יודע)?

כדאמר רב נחמן: כגון שיש עסק שבועה ביניהן - הכא נמי כגון שיש עסק שבועה ביניהן.

היכי דמי 'עסק שבועה'?

כדרבא, דאמר רבא: '"מנה לי בידך" והלה אומר "אין לך בידי אלא חמשים, והשאר איני יודע": מתוך שאינו יכול לישבע – ישלם' (והכי נמי: כיון דמודה במקצת ואמר "איני יודע במקצת" - דחייב שבועה דאורייתא משום הודאה במקצת).

ועולות לו מן החשבון:

סבר רבא למימר: לפי חשבון שבורות ((שכנגדן) נוטל שבורות כנגדן, וזה יטול את אלו לפי החשבון); אלמא כיון דאמר "איני יודע" - ריע טפי.

אמר ליה אביי: אדרבה! הא ריע טפי: מדהני ידע, טפי לא ידע - תו לית ליה; ואידך - כולהו דהיאך נינהו?

אלא אמר אביי: לפי חשבון שלימות ((שכנגדן) אף הוא יטול שלימות כנגדן).

אי הכי - מאי קמהני ליה?

למלבנא רווחא (יש לבינים העשויות כמלבן שהוא רחב מחבירו);

אי נמי טינא דמעבדא (יש טיט שעושין ממנו לבינים שמעובד ומגובל יפה מחבירו).

משנה:

הבית והעלייה: נפחתה העלייה ואין בעל הבית (משכיר) רוצה לתקן - הרי בעל העלייה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העלייה ('ונפחתה העלייה' גרס, ולא גרס הכא 'של שנים', דהא בשוכר קאי, כדאמר בגמרא).

רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה (טיח של טיט שנותנין על התקרה שקורין אשטרי"ך; ודומה לו במקרא בספר עזרא [נחמיה ג,ח: עַל יָדוֹ הֶחֱזִיק עֻזִּיאֵל בֶּן חַרְהֲיָה צוֹרְפִים ס וְעַל יָדוֹ הֶחֱזִיק חֲנַנְיָה בֶּן הָרַקָּחִים] וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם [עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה]; ובגמרא מפרש פלוגתייהו).

גמרא:

נפחתה בכמה?

רב אמר: ברובה;

ושמואל אמר בארבעה:

רב אמר ברובה, אבל בארבעה - לא (שאינו מחוסר אלא מקום הנחת כלי אחד, וכנגדו יתן כלי אחר, כגון תיבה או עריבה למטה, וכשירצה להשתמש בו - ישתמש) אדם דר חציו למטה וחציו למעלה (כלומר: מקצת תשמישו למטה ומקצת תשמישו למעלה);

ושמואל אמר: בארבעה (כיון: שנפחתה בארבעה - יורד ודר בבית לגמרי) אין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה (ולא כפינן ליה לדור חציו למעלה וחציו למטה).

היכי דמי? אי דאמר "עלייה זו" - אזדא (מזלו גרם לו)!

אלא דאמר ליה "עלייה סתם".

לוגר ליה אחריתי (אם יש לו, ולמה אנו כופין את המשכיר לקולטו עמו בבית)!?

אמר רבא: לא, צריכא דאמר ליה "עלייה זו שאני משכיר לך": כי סלקא (בעודה קיימת) - סליק בהדה, וכי נחית - חות בהדה (אם תפחות נחית בהדה גור בבית)

אי הכי - מאי למימרא?

אלא אמר רב אשי: דאמר ליה "עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך" דהא שעביד בית לעלייה (דאי לא שעבדו - למה ליה למימר "שעל גבי בית זה" - והא קא חזי ליה דעלייה זו קאמר ליה!?); וכי הא דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה באחד שאמר לחבירו "דלית (גפן מודלית שקורין פליד"א) שעל גבי פרסק (אילן שפירותיו אפרסקין) זה אני מוכר לך" ונעקר הפרסק, ובא מעשה לפני רבי חייא ואמר: חייב אתה להעמיד לו פרסק כל זמן שהדלית קיימא.

בעי רבי אבא בר ממל:

(בבא מציעא קיז,א)

כשהוא דר - לבדו הוא דר (ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו), כדמעיקרא? או דלמא שניהם דרין, דאמר ליה: "אדעתא לאפקינן לא אגרי לך"? אם תמצא לומר שניהם דרין בו, כשהוא משתמש - דרך פתחים משתמש או דרך גגין משתמש (לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה, ויכנס לעלייה הנפחת, ומשם ירד לבית בסולם)? מי אמר כדמעיקרא: מה מעיקרא דרך גגין - השתא נמי דרך גגין? או דלמא מצי אמר ליה: "עלייה קבילי עלאי (לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה), (אבל) עלייה וירידה לא קבילי עלאי (טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי)"? אם תמצא לומר מצי אמר ליה "עלייה וירידה לא קבילי עלאי" - שתי עליות זו על גב זו מהו (והגמרא מפרש לבעיא ואזיל)? איפחית (עלייה) עליונה (והוא שכר העליונה) - נחית ודר בתחתונה (פשוט לי דדר בתחתונה, דכל שכן דהא עדיפא ליה); (אלא) איפחית תחתונה (והוא שכר את התחתונה) מהו למיסלק לגמרי בעליונה (מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית)? מי אמרינן דאמר ליה: "שם עלייה קבילית עלך" או דלמא חד עלייה (מעלה) קביל עליה, שתי עליות לא קביל עליה?

תיקו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.