בבא מציעא קיז

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף קיז

סיום פרק תשיעי 'המקבל שדה'

ותחילת פרק עשירי 'הבית והעליה'

(בבא מציעא קטז,ב)

בעי רבי אבא בר ממל:

(בבא מציעא קיז,א)

כשהוא דר - לבדו הוא דר (ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו), כדמעיקרא? או דלמא שניהם דרין, דאמר ליה: "אדעתא לאפקינן לא אגרי לך"? אם תמצא לומר שניהם דרין בו, כשהוא משתמש - דרך פתחים משתמש או דרך גגין משתמש (לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה, ויכנס לעלייה הנפחת, ומשם ירד לבית בסולם)? מי אמר כדמעיקרא: מה מעיקרא דרך גגין - השתא נמי דרך גגין? או דלמא מצי אמר ליה: "עלייה קבילי עלאי (לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה), (אבל) עלייה וירידה לא קבילי עלאי (טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי)"? אם תמצא לומר מצי אמר ליה "עלייה וירידה לא קבילי עלאי" - שתי עליות זו על גב זו מהו (והגמרא מפרש לבעיא ואזיל)? איפחית (עלייה) עליונה (והוא שכר העליונה) - נחית ודר בתחתונה (פשוט לי דדר בתחתונה, דכל שכן דהא עדיפא ליה); (אלא) איפחית תחתונה (והוא שכר את התחתונה) מהו למיסלק לגמרי בעליונה (מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית)? מי אמרינן דאמר ליה: "שם עלייה קבילית עלך" או דלמא חד עלייה (מעלה) קביל עליה, שתי עליות לא קביל עליה?

תיקו.

רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה [והעליון את המעזיבה]:

מאי 'תקרה'?

רבי יוסי בר חנינא אמר: קינים וסנאין (מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש);

וסטיני (שם חכם, תלמידו של ריש לקיש) אמר רבי שמעון בן לקיש: לווחים (פלנק"ש בלע"ז, מנסרים של ארז).

ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה.

הנהו בי תרי דהוו דיירי: חד עילאי וחד תתאי; איפחית מעזיבה (והתקרה קיימת, אלא) כי משי מיא עילאי - אזלי ומזקי לתתאי (שהמים שותתין ויורדין דרך הפחתים הוו; ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית של זה והעלייה של זה). מי מתקן? רבי חייא בר אבא אמר: העליון מתקן; ורבי אלעי משום רבי חייא ברבי יוסי אמר: התחתון מתקן. וסימן (בראשית לט,א) ויוסף הורד מצרימה (תרגומו 'איתחת'; רבי חייא ברבי יוסי אמר תחתון).

לימא רבי חייא בר אבא ורבי אלעי - בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן (דמתניתין) קמיפלגי: (דסלקא דעתא) למאן דאמר 'העליון מתקן' (דהא דקאמר רבי יוסי 'העליון נותן את המעזיבה') - (כדי שלא יזיקו מימיו את התחתון הוא, ד)קסבר על המזיק להרחיק את עצמו מן הניזק (והתחתון נותן תקרה, שהרי השכיר לו מקום לגור), ומאן (תנא קמא) דאמר 'תחתון מתקן' קסבר על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק (הלכך מעזיבה נמי על התחתון: לעכב המים שלא ירדו עליו).

ותיסברא רבי יוסי ורבנן (דהכא) - לענין נזקין פליגי (בהיזיקא דתחתון פליגי, ומעזיבה זו לעכב המים ובשביל נזקי התחתון)? והא איפכא שמעינן להו (דרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו), דתנן [בבא בתרא פ"ב מ"יא]: 'מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה; ובחרוב ובשקמה (חרוב ושקמה יש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות) - חמשים אמה (שהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור, ומחלידין [ומחלישים] את הקרקע, והכתלים נופלים), בין מלמעלה (בין שהאילן נמוך מן הבור: שקרקעית הבור למעלה משרשי האילן, שהאילן נטוע בבקעה והבור בהר) בין מן הצד (ששניהם בקרקע השוה; והתם מפרש: מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור); אם הבור קדם - קוצץ ונותן דמים (בעל הבור [מותר לו גם לקחת לעצמו את העצים שקצץ, אבל עליו לשלם את דמי הנאתו] לבעל האילן); אם האילן קדם - לא יקוץ; ספק זה קדם ספק זה קדם - לא יקוץ. רבי יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן - לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו'; אלמא רבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו ורבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו; אלא אי איכא למימר דפליגי (אם יש לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל בפלוגתא דתנאי) - בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דהתם קמיפלגי (מאן דאמר 'על העליון' לתקן – כרבנן, ומאן דאמר 'על התחתון' כרבי יוסי) - ורבי יוסי ורבנן דהכא - במאי פליגי?

בחוזק תקרה (וכשאין התחתון צועק, שאינו חש למימיו, אלא העליון צועק ואומר "כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול") קמיפלגי: רבנן סברי: מעזיבה - אחזוקי תקרה הוא (מאחר שהוא טח בטיט - אין הנסרים נדין ממקומן), ואחזוקי תקרה על התחתון בעי לאחזוקי, ורבי יוסי סבר: מעזיבה - אשוויי גומות הוא (דחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלע"ז), ואשוויי גומות על העליון לאשוויי.

איני (אדרבי חייא בר יוסי פריך, דאמר 'על התחתון לתקן', ואוקימנא כרבי יוסי)! והאמר רב אשי: כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן: מודה רבי יוסי בגירי דיליה (אף על גב דאמר 'על הניזק להרחיק את עצמו' - הני מילי היכי דלאו אדם עצמו מזיקו, כגון אילן ובור: שבשעת נטיעתו אינו מזיקו, אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן; אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא: ששופך המים על ראשו - מודה הוא דלא 'גרמא דניזקין' הוא, דתיפטר, אלא מזיק ממש הוא, ואדם מועד לעולם: ער וישן שוגג ומזיד)!?

דפסקי מיא והדר נפלי (לא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון, אלא במקום אחר, משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין).

משנה:

הבית והעלייה של שנים שנפלו (בית של זה והעלייה של זה, שחלקו כך בנחלת אביהן): אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות (לבנות החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות, והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג), והוא אינו רוצה לבנות - הרי בעל העלייה בונה את הבית (לבדו, עד תקרה התחתונה), ודר בתוכה עד שיתן לו את יציאותיו (ואחר כך יצא ממנו ויבנה עלייתו).

רבי יהודה אומר: אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר (אם כן הוא - אף בעל העלייה זו, כשהוא חוזר ומקבל מעותיו מזה – הוה ליה שהוא דר בתוך שלו, ואי נמי זה לא חסר - דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו - צריך להעלות לו שכר, דזה מיהא נהנה: שאלולי בית זה - אין לו מקום לדור שם! וקסבר 'זה נהנה וזה לא חסר – חייב', וצריך להעלות לו שכר, ואי לא מיחזי כרבית)! אלא בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה (וגומר את הכל), מקרה את העליונה (ומקרה את העלייה למעלה וכל הצריך לה), ויושב בבית (התחתון) עד שיתן לו את יציאותיו (דהוה ליה 'זה לא נהנה וזה לא חסר': הוא לא נהנה: שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה, וזה לא חסר - דבלאו הכי לא חזיא ליה, דהא לא הוה בני לה).

(בבא מציעא קיז,ב)

גמרא:

אמר רבי יוחנן: בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו (שלא במתנה, עד שתהא מדעתו ונוחה לו): חדא - הא דתנן;

אידך מה היא?

דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ד]: 'הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו (צמר לבן, כמו שמסר לו, דקניה בשינוי ונתחייב מעות). רבי יהודה אומר: (אם כן תחייבו - נמצא זה נהנה, שזה הביאו לו מן השוק! אלא מחזיר לו את הצמר כמות שהוא צבוע, וידו על התחתונה:) אם השבח (שהשביח הצמר) יותר על ההוצאה (שהוציא צבע זה בסממנין ועצים ושכר טרחו כשאר שכיר יום) - נותן לו היציאה (ולא מה שראוי בקבלנות, דהוי טפי), ואם ההוצאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח';

ואידך מאי היא?

דתנן [בבא בתרא פ"י מ"ה]: 'מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו (הפקידו ביד נאמן, לפי שדאג הלוה שיחזור ויתבענו כל החוב), ואמר לו (לוה לשליש): "אם אין אני נותן לך (את המותר) מכאן ועד זמן פלוני - תן לו שטרו (ויחזור ויתבע הכל)": הגיע זמן ולא נתן: רבי יוסי אומר: יתן! רבי יהודה אומר: לא יתן!'

ודלמא (לא היא: 'זה נהנה וזה לא חסר' - לא קאסר רבי יהודה, אלא 'זה נהנה וזה חסר' - הוא דאסר) עד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא (מתניתין - 'זה נהנה וזה חסר' הוא) אלא משום דאיכא שחרוריתא (דאמר ליה בעל הבית: "קא משחרת לכותלאי, שאתה בונה חדשים ויפים, וכל הדמים עלי ואתה משחירן בעשן לפני יציאתך"); אי נמי 'לצבוע לו אדום וצבעו שחור' - משום דקא מְשַנֶּה, דתנן [בבא מציעא פ"ו מ"ב]: 'כל המשנה ידו על התחתונה' (וקנסא קניס ליה; אבל זה נהנה וזה לא חסר, כגון לעיל (דף סד,ב): הדר בחצר חבירו בחצר דלא קיימא לאגרא, והדר זה אפילו עביד למיגר, דהוה ליה 'נהנה וזה אינו חסר' - אינו צריך להעלות לו שכר); ו'מי שפרע מקצת חובו' נמי: הוי אסמכתא, ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר לא קני (הכא אשמעינן הכי[YH1] )!?

אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא: תחתון הבא לשנות (בבנין חומה שעליו מן היסוד עד התקרה):

בגויל שומעין לו, בגזית אין שומעין לו (אם היה מתחילה מאבני גזית, ובא לשנותו כשנפלה ולבנות באבני גויל - שומעין לו מפני שהוא מחזיק את הבנין: שחומת גויל רחבה משל גזית טפח, כדאמר בפרק קמא דבבא בתרא (דף ב,א): בגויל - זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים, ובגזית - זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה; והתם מפרש 'גויל': אבנים דלא משפיין, דמורשי דידהו מטפי בה טפח);

בכפיסין (ארחי חצאי לבינים, ורחבן טפח ומחצה, ונותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח אבנים דקות וסיד ביניהם - הוי עובי החומה ארבעה טפחים) - שומעין לו, בלבנים (שלימות, ואין עוביו של כותל אלא כמדת רוחבן, והן שלשה טפחים) - אין שומעין לו (כלל הדבר: התחתון שמרחיב עובי הבנין ומחזיקו - שומעין לו אם ממעט חיזוקו - אין שומעין לו, שהעליון טוענו "למחר יפול"; והעליון שבא להכביד את המשא - תחתון מעכב עליו, וכל זמן שממעט כובדו - שומעין לו);

לסכך בארזים (בא לשנות תחתון משקמים לארזים) - שומעין לו (שמהנהו לעליון: שמתקיים, וחזק מקום מדרך רגליו), בשקמים (מארזים לשקמים) - אין שומעין לו (מפני שהן נוחין להשבר) (בקורות של תקרה תחתונה קמיירי, וארזים מתקיימין מן השקמין ומשאן כבד);

למעט בחלונות - שומעין לו, להרבות בחלונות (ממעט חוזק הבנין) - אין שומעין לו (והעליון מעכב עליו);

להגביה (חלל הבית) - אין שומעין לו (שמטריח את העליון לעלות; ועוד: שהנמוך חזק מן הגבוה), למעט - שומעין לו;

עליון שבא לשנות:

בגזית - שומעין לו; בגויל - אין שומעין לו;

בכפיסין - אין שומעין לו, בלבנים - שומעין לו;

בארזים - אין שומעין לו, בשקמה - שומעין לו;

לרבות בחלונות - שומעין לו, למעט בחלונות - אין שומעין לו;

להגביה - אין שומעין לו, למעט - שומעין לו (טעמא דכולהו 'שומעין לו' מפני שממעט כובד המשא; והיכא דמוסיף על כובדו - תחתון מעכב עליו, שהתחתון אינו חושש אם תפול החומה שמן התקרה ולמעלה).

אין לו לזה ולא לזה (לבנות, שעניים הם, ובעל הקרקע רוצה למכור הקרקע) – מאי (אית ליה לבעל העלייה בקרקע או לא)?

תניא: 'אין לו לא לזה ולא לזה - אין לו לבעל עלייה בקרקע כלום'.

תניא: 'רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים והעליון שליש; ואחרים [רבי מאיר?] אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים והעליון נוטל רביע'.

אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא (אב בית דין היה, כדאמרינן בהוריות בפרק בתרא (דף יג,ב [ושם נאמר ש'אחרים' הוא כנוי לרבי מאיר במשנה])) ונחית לעומקא דדינא: קא סבר: כמה מפסיד (ימי קיומה) עלייה בבית (היא ממהרת ליפול מחמת משא העלייה) – תילתא, הלכך אית ליה תילתא.

משנה:

וכן בית הבד (בית לעצור זיתים) שהוא בנוי בסלע וגינה אחת על גביו (שחקק אדם בסלע תחתיה כגון כיפה, והיה גינתו למעלה ובית בדו מלמטה, וכשמת נטלו בניו זה בית הבד, וזה גינה) ונפחת (ונפחת גגו של בית הבד שהוא מקום זריעתו של העליון) - הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין (ארקוולט"ו; העליון יתן עליו עפר ויזרע).

הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו - פטור מלשלם (דמאי הוה ליה למיעבד? אנוס הוא).

נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל (שראוהו בית דין שהיה נוטה, ואמרו לו "סתור"), ונפלו: בתוך הזמן – פטור; לאחר הזמן – חייב.

מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו, ונפל (לתוך גינתו של חבירו), ואמר לו "פנה אבניך", ואמר לו:

(בבא מציעא קיח,א)

[המשך המשנה]

"הגיעוך (הם שלך, ופנה אותן לעצמך)" - אין שומעין לו (אם אין זה רוצה - אין קונה לו דבר הפקר או מתנה);

משקבל עליו, אמר לו "הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי" - אין שומעין לו.

השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש (ללקט לו משלו או מן ההפקר), ואמר לו "תן לי שכרי" ואמר לו "טול מה שעשית בשכרך (כל מה שלקטת יהא שלך)" - אין שומעין לו (אף על גב דבכל דוכתי אית ליה 'שוה כסף ככסף' - הכא גבי פועל 'בל תלין שכרו' כתיב (ויקרא יט,יג): מאי דאתני בהדיה משמע [ואף על פי שלא התנה בפירוש, זהו תנאי מובן מאליו בשכיר]); משקבל עליו ואמר לו "הילך שכרך ואני אטול את שלי" - אין שומעין לו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.