Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף צא
המשך פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'
(בבא מציעא צ,ב)
תנו רבנן: 'החוסם את הפרה (ולא
העבירה על הדישה וחבירו דש בה) והמזווג בכלאים (שור וחמור לקרון, ובא חבירו והנהיג) – פטור (הראשון); ואינו לוקה אלא דש ומנהיג בלבד (ואינו חייב אלא הדש: דלא תדוש בחסימה קאמר רחמנא (דברים כה,ד);
וגבי כלאים נמי 'לא תחרוש' כתיב (דברים
כב,י), ואינו לוקה אלא זה המנהיגו).
איתמר: חסמה בקול (כשהיתה
שוחה לאכול היה גוער בה) והנהיגה בקול (בכלאים ואינו אוחז במרדע): רבי יוחנן אמר חייב,
ריש לקיש אמר פטור.
רבי יוחנן אמר חייב: עקימת פיו הויא מעשה (והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו);
ריש לקיש אמר פטור: קלא לא הוי מעשה.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש:
(בבא מציעא צא,א)
'(רישא דמתניתין: 'הכל ממירין אחד
האנשים ואחד הנשים'; ומפרש ואזיל דהאי 'הכל ממירין':) לא שאדם רשאי להמיר (אלא יש בהן כח לתפוס בתמורה בדיעבד;) אלא שאם המיר – מומר,
וסופג את הארבעים (משום 'לא יחליפנו'
(ויקרא כז,י))' (והא
הכא דדיבור בעלמא הוא, ולקי! אלמא עקימת שפתים שאדם מגיד בשפתיו - מעשה הוא)!?
אמר ליה: הא מני? רבי יהודה היא, דאמר 'לאו שאין בו מעשה לוקין עליו' (בכמה דוכתי מייתינן לה (מכות דף ד,ב): 'לא תותירו ממנו והנותר ממנו עד בקר [באש תשרפו]' [שמות יב,י]: בא הכתוב ליתן עשה אחר לא
תעשה, לומר שאין לוקין עליו: שניתק לעשה הוא; טעמא - דבא הכתוב, הא לאו הכי - לקי
המותיר, ואף על גב דאין בו בו מעשה).
ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה? והא קתני רישא: 'הכל ממירין: אחד האנשים ואחד
הנשים' והוינן בה: 'הכל' לאתויי מאי? לאתויי יורש (שאם המיר בקרבן אביו לאחר מיתת אביו - מומר), ודלא כרבי יהודה, דאי
כרבי יהודה - האמר 'יורש אינו ממיר (ואם המיר
- אינו מומר, וטעמא מפרש בתמורה בריש פרק קמא (דף ב,א)), יורש אינו סומך'!?
האי תנא סבר לה כוותיה בחדא [שלוקין על לאו שאין בו מעשה] ופליג עליה בחדא [וסובר יורש ממיר].
תנו רבנן: 'החוסם את הפרה ודש בה - לוקה ומשלם ארבעה קבין לפרה ושלשה קבין
לחמור' (כך שיערו חכמים אכילתו); - והא 'אינו לוקה ומת,
ואינו לוקה ומשלם' (דהוו להו שתי רשעיות, וכתיב
(דברים כה,ב) 'כדי רשעתו')'?
אמר אביי: הא מני? - רבי מאיר היא, דאמר (במסכת מכות דף ד,א) לוקה ומשלם ("מעידין
אנו על איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז" לוקין ומשלמין אם נמצאו זוממין).
רבא אמר: אתנן אסרה תורה, ואפילו בא על אמו (ונתן לה טלה באתנן - אתנן הוא, ואסור לקרבן). (ד'אתנן' סתמא
כתיב (דברים כג,יט), לא שנא אמו ולא שנא פנויה; ואף על גב דאי תבעה ליה בדינא
קמן "תן לי אתנני" לא מחייבינן ליה, דהא קם ליה בדרבה מיניה, כי יהביה
ניהלה - אתנן הוא; אלמא אפילו במקום מיתה נמי רמו תשלומין עליה! אלא שאין כח
לענשו בשתים, אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם; דאי לא רמו תשלומין עליה, כי יהביה
ניהלה - מי הוה אתנן? מתנה בעלמא הוא דיהיב לה!
וגבי חוסם נמי: תשלומין רמו
עליה, אלא שאין כח בבית דין לענשו שתים, וכיון דרמו תשלומין עליה - לא יצא ידי חובתו
עד שישלם; אי נמי: אי תפיס לא מפקינן מיניה. כך שמעתי מפי מורי הזקן, ויש דוגמתו
בבבא קמא בפרק 'מרובה' (דף ע,ב), ושם מפורש יותר, והביא לי מורי ראיה על זה.)
רב פפא אמר: (חיובי נמי מחייבינן ליה לשלומי,
דאינן באין כאחד:) משעת משיכה איחייב לה במזונותיה, ומילקא לא לקי עד שעת חסימה.
אמר רב פפא: הני מילי בעו מינאי דבי רב פפא בר אבא, ופשטי להו לאיסורא חדא כהלכתא
וחדא דלאו כהלכתא: בעו מינאי: מהו ללוש את העיסה בחלב? ופשטי להו לאיסורא - כהלכתא,
דתניא: 'אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת כולה אסורה (ואפילו לאכלה במלח) מפני הרגל עבירה (שלא יאכל בשר עמה); כיוצא בו אין טשין (טחין) את התנור באליה, ואם טש - כל הפת כולה אסורה עד שיסיק
את התנור';
ואידך בעו מינאי: מהו להכניס מין ושאינו מינו (והן זכר ונקבה) לדיר (מי הוי כמרביע כלאים? או לא: עד שיאחז הוא בעצמו אבר
הזכר ויכניס)? ופשטי להו לאיסורא (שלא יזלזלו), דלאו כהלכתא, דאמר
שמואל: 'ובמנאפים - עד שיראו כדרך המנאפים (מעידין
עליהם העדים לחייבן מיתה ומלקות משישכבו זה על זה, כדרך מנאפים, ואין צריך לעדים
שיראו כמכחול בשפופרת, דלא הזקיקתן תורה להסתכל כל כך), ובכלאים - (אינו חייב) עד שיכניס (בידו אבר הזכר בנקבה) כמכחול בשפופרת (כדרך בני אדם להכניס מין במינו)'. (מכחול: קיסם או כנף שמכניסין בשפופרת חלולה שהכחול לתוכה,
ומוציאין מן הכחול במכחול ומעביר על העין.)
מתיב רב אחדבוי
בר אמי: (מדרש הלכה כמעט בלשון
ספרא פרשת קדושים פרק ד משנה יג על הפסוק בויקרא
יט,יט: את חקתי
תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך] 'אילו נאמר
'בהמתך לא תרביע' (ולא נאמר 'כלאים') הייתי אומר: לא
יאחוז אדם הבהמה (בקרניה) בשעה שעולה עליה זכר
(ואפילו מין במינו); תלמוד לומר: 'כלאים''; לאו מכלל ד'כלאים'
- אחיזה נמי!?
לא! מאי 'אחיזה'? הכנסה; ואמאי קרי לה אחיזה? - לישנא מעליא.
אמר רב יהודה: מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום פריצותא ליכא
(משום דשמא יבא לידי הרהור דבר, כדאמרינן
(עבודה זרה דף כ,ב): 'לא יסתכל בחמור ובחמורה, בחזיר ובחזירה בשעה שהן מזווגין
ונזקקין זה עם זה' דהתם כשאינו שלו שאינו צריך לסייע); מאי טעמא? (האי -) בעבידתיה טריד (ולא מהרהר).
מתיב רב אחדבוי בר אמי:
(בבא מציעא צא,ב)
'אילו נאמר (ויקרא
יט,יט)
'בהמתך לא תרביע' הייתי אומר לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר! תלמוד
לומר 'כלאים'; כלאים הוא דאסור, הא מין במינו שרי; ומין במינו נמי: אחיזה – אִין,
הכנסה לא!
מאי 'אחיזה' – הכנסה, ואמאי קרי ליה 'אחיזה' - לישנא מעליא.
אמר רב אשי: הא מילתא בעו מינאי דבי רב נחמיה ריש גלותא: מהו להכניס מין ומינו
ושאינו מינו לדיר? כיון דאיכא מיניה - בתר מיניה גריר? או דלמא אפילו הכי לא!?
ופשטי להו לאיסורא, דלא כהלכתא, משום פריצותא דעבדי.
משנה:
היה עושה בידיו אבל לא ברגליו, ברגליו אבל לא בידיו - אפילו בכתיפו (דאינו מזיז ידיו ורגליו) - הרי זה אוכל.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיעשה בידיו וברגליו.
גמרא:
מאי טעמא?
(דברים כג,כה) כי תבא בכרם
רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך
לא תתן]
- בכל מאי דעביד.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו:
מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה?
כי שור (דהא אקשת חוסם לנחסם): מה שור עד שיעשה בידיו
וברגליו - אף פועל עד שיעשה בידיו וברגליו.
בעי רבה בר רב הונא: דש באווזין ותרנגולים (דאין להם ידים להשען וכל משענותם על רגליהן), לרבי יוסי ברבי יהודה
מהו? 'בכל כחו' בעינן, והא איכא? או דלמא 'בידיו וברגליו' בעינן והא ליכא?
תיקו.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פועלים (דרכן להטיל ענבים על הגת, ודורכין ברגליהם על הגת), עד שלא הילכו שתי וערב
בגת - אוכלין ענבים ואין שותין יין (אין מלאכתן
ניכרת ביין אלא בענבים; לפיכך אין שותין יין, דהוה ליה 'עושה במין זה ואוכל במין
אחר');
משהילכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ושותין יין.
משנה:
היה עושה בתאנים - לא יאכל בענבים; בענבים - לא יאכל בתאנים; אבל מונע את עצמו
עד שמגיע למקום יפות ואוכל (ואוכל
כל אכילתו מהן).
וכולן לא אמרו (שיאכל) אלא בשעת מלאכה (בשעה שהוא עוסק במלאכה, ולא שישב לו ויאכל, לומר
"הרי מנעתי עצמי עד כאן, לא בטלתי לאכול, עכשיו אשב לי ואוכל"), אבל משום 'השב אבידה
לבעלים (שלא יבטל ממלאכתו ויאכל)' אמרו: פועלין אוכלין
בהליכתן מאומן לאומן (כשגמרו שורה זו והולכין
להתחיל בחבירתה, ואף על גב דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא - ניחא ליה לבעל הבית
בהא),
ובחזירתן מן הגת; ובחמור כשהיא פורקת (בגמרא
מפרש לה).
גמרא:
איבעיא להו: עושה בגפן זה - מהו שיאכל בגפן אחר (שיקוץ אשכול גפן יפה, וילך למקום שהוא עושה שם
ויאכל)?
'ממין שאתה נותן לכליו של בעל הבית' בעינן, והא איכא? או דלמא 'ממה שאתה נותן
לכליו של בעל הבית' בעינן, והא ליכא?
ואם תמצי לומר 'עושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר', שור במחובר היכי אכיל? (למה לי למיבעי להא? פשיטא דאוכל; דאי אינו אוכל שור במחובר,
דרבינן לעיל דאכיל - היכי אכיל? הרי מלאכת שור במחובר אי אפשר לו לאכול מגפן שהוא
עושה בה, שהרי קשור לצמד לפני העגלה, והבוצרים עושין בגפן שאצל העגלה ונותנים
בעגלה!?)
אמר רב שישא בריה דרב אידי: בשרכא (גירסת רש"י: 'אי משום הא - לא תפשוט: אמר רב שישא בשרכא' בזמורה ארוכה
מאד, ומגעת עד לפני השור).
תא שמע: 'היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים' הא 'תאנים ותאנים' - דומיא
ד'תאנים וענבים' (שעושה בתאנה זו ואוכל
בחברותיה)
- אוכל! ואי אמרת 'עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר' - היכי משכחת לה?
אמר רב שישא בריה דרב אידי: (לעולם
תרוייהו בעינן: 'ממין' ו'ממה'; והאי דאיצטריך למיתני 'תאנים וענבים', ודייקת 'הא תאנים
ותאנים אוכל' -) במודלית (בתאנה המודלת על הגפן או גפן
מודלה על תאנה). (ואשמועינן: היה עושה במין זה לא יאכל
במין אחר, ואף על גב דהוי עסוק בשניהם, שהרי צריך להגביה ולהפריד הענפים של זה מזה
כשהוא חותך; ומיהו לא ממין שאתה נותן הוא! הא 'תאנים ותאנים' דומיא דהני, כגון:
המודלת על חבירתה - אין צריך להבחין מאיזה מהן יאכל, ד'ממין שאתה נותן' ו'ממה שאתה
נותן' הוא, דבשניהם הוא עסוק.)
תא שמע: 'אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל' ואי אמרת
'עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר' - ניזיל וניתי (למקום שהוא עושה) וניכול (ולמה ליה למנוע)!?
התם - משום ביטול מלאכה (שביטל
בהליכתו ובחזירתו), לא קא מיבעיא לן; כי קא מבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו (שלא נשכרו אצל בעל הבית וקא מייתו ליה) – מאי?
תא שמע: 'וכולם לא אמרו אלא בשעת מלאכה; אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו:
פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן, ובחזירתן מן הגת.'
סברוה (רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט
מהא בעיין) 'מהלך (בצרכי בעל הבית, כגון זה בלכתו
מאומן לאומן) - כעושה מעשה דמי (ויש לו
לאכול)',
(ואפילו הכי:) ומשום השב אבידה לבעלים
הוא דאכיל (אי לאו דתקון ליה רבנן דניחא ליה
לבעל הבית), מדאורייתא לא אכיל (מפני שהליכתו
- צורך גפן: שהולך אצלה הוא, ואכילתו מענבים שקוצץ מזו שיצא ממנה הוא); אלמא עושה בגפן זה אינו
אוכל בגפן אחר!
לא! לעולם אימא לך: עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר, ומהלך - לאו כעושה מעשה דמי
(הלכך: אי לאו מפני השבת אבידה - לא
הוה ליה למיכל).
איכא דאמרי: סברוה מהלך לאו כעושה מעשה דמי, והיינו טעמא דמדאורייתא לא אכיל:
משום דלאו כעושה מעשה דמי; הא עושה מעשה (כגון
נשא בכתף והולך מזו אל זו ואכיל) - אכיל מדאורייתא, אלמא עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר!
לא! לעולם אימא לך עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר,
(בבא מציעא צב,א)
ומהלך כעושה מעשה דמי (ואפילו
הכי: אי לאו משום השבת אבידה - לא אכיל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.