בבא מציעא צב

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף צב

המשך פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'

(בבא מציעא צא,ב)

איכא דאמרי: סברוה מהלך לאו כעושה מעשה דמי, והיינו טעמא דמדאורייתא לא אכיל: משום דלאו כעושה מעשה דמי; הא עושה מעשה (כגון נשא בכתף והולך מזו אל זו ואכיל) - אכיל מדאורייתא, אלמא עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר!

לא! לעולם אימא לך עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר,

(בבא מציעא צב,א)

ומהלך כעושה מעשה דמי (ואפילו הכי: אי לאו משום השבת אבידה - לא אכיל).

ובחמור כשהיא פורקת:

כשהיא פורקת מהיכן אכלה (כל משאה פורקין בבת אחת והולכין)?

אימא: 'עד שתהא פורקת (בהליכתה אוכלת ממשאוי שעל גבה)'.

תנינא להא! דתנו רבנן: חמור וגמל אוכלים ממשאוי שעל גביהן, ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם.

משנה:

אוכל פועל קישות - אפילו בדינר (ואפילו היא שוה דינר); כותבת - ואפילו בדינר.

רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יתר על שכרו (לקמן יליף מ'כנפשך' (דברים כג,כה) בשכירותו, שמוסר נפשו עליו: לעלות באילן או במקום סכנה); וחכמים מתירין, אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו (שימנעו לשוכרו למלאכתו).

גמרא:

חכמים היינו תנא קמא!?

איכא בינייהו 'אבל מלמדין' (אומרין לו דרך עצה הוגנת): לתנא קמא לית ליה מלמדין, לרבנן אית להו מלמדין.

איבעית אימא: איכא בינייהו דרב אסי, דאמר רב אסי: אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד - אוכלו (אוכלו לאותו אשכול)!

(תנא קמא אית ליה דרב אסי, והכי קאמר: פועל אוכל קישות שהיא לבדה ואין עוד, אפילו היא שוה דינר; ואתא רבי אלעזר למימר: בין שהיא לבדה בין ששכרו להו לחברותיה: אם שוה יותר על שכרו לא יאכלנה; ואתו רבנן בתראי למימר: יותר על שכרו מותר הוא לאכול אם שכיר יום הוא, אבל שכרו להקישות לבדה - לית להו דרב אסי.)

ואמר רב אסי: (שכרו לכל היום,) אפילו לא בצר אלא אשכול אחד – אוכלו (מותר לאכול לאשכול ראשון שבצר)!

וצריכא: דאי אשמעינן הך קמייתא - משום דלא איכא למיתב לכליו של בעל הבית, אבל היכא דאיכא למיתב לכליו של בעל הבית - אימא ליתב ברישא והדר ליכול (דנימא ליה 'הב ברישא והדר אכיל', דאי יהיב - תו לא אכיל, והתורה התירה לאכול)!

ואי אשמעינן בהא דאפשר לקיומי לבסוף, אבל היכא דלא אפשר לקיומי לבסוף - אימא לא (אימא: לא זיכתה לו תורה אלא אם כן נתן)!

- צריכא.

איבעית אימא: איכא בינייהו דרב, דאמר רב: 'מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא (מגילה טמונה; לפי שאסור לכתוב הלכות, וכשהיה שומע דבר חידוש וירא לשוכחו - היה כותבו ומסתיר מן העין), וכתוב בה: 'איסי בן יהודה אומר: (דברים כג,כה) כי תבא בכרם רעך [ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] - בביאת כל אדם הכתוב מדבר (ואפילו אינו שכירו)' (תנא קמא לית ליה דאיסי, דהא 'אוכל פועל' קתני; ורבנן בתראי אית להו דאיסי, והכי קאמר: וחכמים מתירין לאכול יותר על שכרו, דהא לאו שכיר נמי אכיל); ואמר רב: לא שבק איסי חיי לכל בריה.

אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא, [והערתי:] דלמא בעושין בסעודתם: דעבדו ואכלו!

אמר לי: אפילו הכי: ניחא ליה לאיניש לאוגר אגורי [לשכור שכירים] וניקטפיה לפרדיסיה, ולא ניתו כולי עלמא [אפילו הם עובדים תמורת האוכל ולא יותר] ואכלו ליה.

איבעיא להו: פועל: משלו הוא אוכל (תוספת שכר הוא שהוסיפה לו תורה)? או משל שמים הוא אוכל (במתנת גמילות חסדים כשאר מתנות עניים)?

למאי נפקא מינה?

דאמר: "תנו (אכילתי) לאשתי ובני": אי אמרת 'משלו הוא אוכל' - יהבינן להו (כי היכי דבידו ליתן שכרו לכל מי שירצה); אלא אי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - לדידיה זכי ליה רחמנא (בצדקה), לאשתו ובניו לא זכי להו רחמנא (וכל זמן דלא מטא לידיה - לא זכי ליה דליתבה לאשתו ובניו) – מאי?

תא שמע: 'אוכל פועל קישות ואפילו בדינר כותבת ואפילו בדינר' אי אמרת 'משלו הוא אוכל' - אוגיר בדנקא [ששית זוז] אכיל בזוזא (בתמיה: וכי תוספת מרובה על העיקר)?

ואלא מאי? משל שמים הוא אוכל? סוף סוף אוגיר בדנקא אכיל בזוזא!?

אלא מאי אית לך למימר? רחמנא זכי ליה? הכא נמי רחמנא זכי ליה!

תא שמע: 'רבי אלעזר חסמא אומר: לא יאכל פועל יותר על שכרו, וחכמים מתירין'; - מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר [רבי אלעזר חסמא] סבר 'משלו הוא אוכל' (והלכך לא יאכל יותר על שכרו, דאין תוספת מרובה על העיקר) ומר ['חכמים'] סבר 'משל שמים הוא אוכל' (וזכי ליה רחמנא)?

לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', והכא ב'כנפשך' [דברים כג,כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן] קמיפלגי: מר סבר 'כנפשך': בדבר שמוסר נפשו עליו (לעלות בכבש ולעלות באילן, דמוסר נפשו למיתה, והיינו שכיר), ומר סבר 'כנפשך': מה נפשך, אם חסמת – פטור, אף פועל: אם חסמת – פטור.

תא שמע: 'נזיר (שאסור בענבים) שאמר "תנו לאשתי ובני" - אין שומעין לו'; ואי אמרת 'משלו הוא אוכל' אמאי אין שומעין לו?

התם משום '"לך לך" אמרין, "נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב"!' (כלומר: קנסא הוא דקנסוהו: שימנע עצמו מלהשכיר לענבים). [כלומר: יוצרים מצב שלא כדאי לנזיר לעבוד בכרם.]

תא שמע: 'פועל שאמר "תנו לאשתי ובני" אין שומעין לו', ואי אמרת 'משלו הוא אוכל' - אמאי אין שומעין לו?

מאי 'פועל'? - נזיר!

והתניא 'נזיר', והתניא 'פועל'!?

מידי גבי הדדי תניין?

תא שמע: 'מנין לפועל שאמר "תנו לאשתי ובני" שאין שומעין לו? – שנאמר [דברים כג,כה: כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך] ואל כליך לא תתן'; וכי תימא הכי נמי 'נזיר' - אי הכי משום 'אל כליך לא תתן'? משום 'לך לך אמרין נזירא' הוא!?

אין הכי נמי, ואיידי דקתני לה בלשון פועל - קא נסיב לה (גמרא) קרא דפועל (ולעולם רבנן היא, וקרא אסמכתא בעלמא).

תא שמע: 'השוכר את הפועל לקצות בתאנים (לייבשן בשדה לעשות קציעות)

(בבא מציעא צב,ב)

הרי זה אוכל ופטור מן המעשר (דכיון דעומדות לקצות - לא נגמרה מלאכתן); "על מנת שאוכל אני ובני (שאינו נשכר לבעל הבית)" או "שיאכל בני בשכרי (שקצצת לי)": הוא אוכל ופטור (שהתורה זיכתה לו כלקט שכחה ופאה, שפטורין מן המעשר), ובנו אוכל וחייב (במעשר, דהוה ליה כלוקח מקח שלא נגמרה מלאכתו)', ואי אמרת 'משלו הוא אוכל (ושכרו הוא, ואפילו הכי - פטריה רחמנא מ'כנפשך', דדרשינן ליה: מה נפשך: אוכל ופטור, אף פועל: אוכל ופטור)' - בנו אמאי חייב (הא בשכר אביו הוא אוכל כאביו)?

אמר רבינא: משום דמיחזי כמקח (הואיל ואתני; אבל אכילה דידיה, דאינו בתנאי, אף על גב דבשכר הוא - לא דמיא למקח).

תא שמע: 'השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו (דבעי חומה, דגמר 'קודש' 'קודש' ממעשר; ובתחילה על מנת כן נשכרו לו); ואם לא הודיעם (לעשות עמו בנטע רבעי) - פודה ומאכילן' ואי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - אמאי פודה ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא[YH1] !

התם - משום דמיחזי כמקח טעות (ואילמלי הודיען - לא היו נשכרים לו).

אימא סיפא 'נתפרסו עגוליו (קציעות שדרסן בעיגולין, ונגמרה מלאכתן למעשר, ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדרסן), נתפתחו חביותיו (שניטלו מגופותיהם ושכרוֹ לסותמן) - הרי אלו לא יאכלו (דנגמרה מלאכתן למעשר: דאין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר, כדתניא לעיל (דף פט,א): 'יצא הבודל בתמרים וכו'); ואם לא הודיען (לקמן פריך גבי חביות: 'מאי אודעינהו בעי'?) – מְעֲשר ומאכילן', ואי אמרת 'משל שמים הוא אוכל' - אמאי מעשר ומאכילן? איסורא לא זכי להו רחמנא! וכי תימא הכא נמי משום דמיחזי כמקח טעות - בשלמא 'נתפרסו עגוליו' - מיחזי כמקח טעות (שכשאומר להן תחילה "השתכרו לי לדרוס בעיגולין": סבורים היו שזו תחלת דריסתן ועדיין לא נגמרה מלאכתן), אלא 'נתפתחו חביותיו' מאי מקח טעות איכא? מידע ידע דאיטביל להו למעשר (דמשירד לבור הוי יין למעשר)!?

אמר רב ששת: שנתפתחו חביותיו לבור (שנשפכו לבור, וסבורין היו שלא הוציאוהו משם משירד מן הגת לתוכו).

והתניא: 'יין משירד לבור (הוי גמרו למעשר)' (והרי ירד)!?

כרבי עקיבא, דאמר: משיקפה (משיקפאו החרצנים על פי הבור: כשמתחיל להיות תוסס ונוטלין הזגין ומשליכן), דאמרו ליה: לא הוה ידעינן (דמקפי).

ונימא להו: "איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא מקפה (משאמרתי לכם שאני שוכר אתכם למשכוֹ מן הבור)" (וכיון דלא אסוק אדעתייכו סבור וקבול)!

באתרא דההוא גברא דנגיד (המושכו מן הבור) איהו מקפה.

והשתא דתני רב זביד בדבי רבי הושעיא: 'יין - משירד לבור ויקפה, ורבי עקיבא אומר: משישלה בחביות (משנתן בחביות, והוא תוסס, ורתיחתו עולה, ומקצת שמרין קופאין למעלה; וקודם שיגופו אותן חביות - שולין אותן רתיחות ומשליכן)' [YH2] - אפילו תימא שלא נתפתחו חביותיו לבור: דאמרו ליה "לא הוה ידעינן דמשלי (כבר נישולו רתיחותיו ממנו לחוץ)"!

ונימא להו "איבעי לכו אסוקי אדעתייכו דלמא משלי"!?

באתרא דההוא דשריק (הסותמו במגופות) - ההוא משלי.

תא שמע: 'קוצץ אדם (ליטול מעות ולא יאכל) על ידי עצמו (בשביל עצמו), על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת (וידעי וקא מחלי); אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת'; קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות (ושכר פעולתן שלו); אי אמרת בשלמא 'משל שמים הוא אוכל' - משום הכי אינו קוצץ (על ידי עבדיו הקטנים, דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו); אלא אי אמרת 'משלו הוא אוכל (דתוספת שכר הוא)' - קטנים נמי נקוץ לה�ו (אמאי אינו קוצץ? כי היכי דאגרייהו דידיה - אכילתן נמי דידיה)!?

הכא במאי עסקינן? - בשאין מעלה להן מזונות (ואף שכרן אינו שלו; וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"; ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.); ובהמתו - משום לאו דחסימה: שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו - אינו רשאי לחסמה).

אי הכי - גדולים נמי!?

גדולים ידעי וקא מחלי.

והא תנא רבי הושעיא: 'קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו (משום חסימה), ועל ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים; וקוצץ על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים ובין קטנים' (קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין) - מאי? לאו אידי ואידי (מתניתין [שאמר שאין לקצוץ לעבדיו הקטנים] וברייתא [שאמר שמותר לקצוץ לעבדיו הקטנים]) במעלה להן מזונות, ובהא קא מיפלגי: דמר [תנא דברייתא] סבר: 'משלו הוא אוכל' ומר (תנא דמתניתין) סבר 'משל שמים הוא אוכל' (הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן, דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן)!?

לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', ולא קשיא: כאן בשאין מעלה להן מזונות וברייתא במעלה להן מזונות.

במאי אוקימתא [את הברייתא]? במעלה להן מזונות? אי הכי - קטנים נמי נקוץ להו!?

צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי ליה רחמנא.

במאי אוקימתא למתניתין? בשאין מעלה להן מזונות (ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר 'לא יקוץ')? -

(בבא מציעא צג,א)

הניחא למאן דאמר (פלוגתא במסכת גיטין) 'אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' – שפיר; אלא למאן דאמר 'יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' - מאי איכא למימר?

אלא: אידי ואידי בשאין מעלה להן מזונות (דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל'), ובהא פליגי: דמר [התנא של ברייתא] סבר 'יכול' ומר [התנא של המשנה] סבר 'אין יכול';

ורבי יוחנן דאמר 'יכול הרב' - שביק מתניתין ועביד כברייתא?

(הכי גרסינן: ולרבי יוחנן וכו', ולא גרס 'אי הכי גדולים נמי', דהא אמרן: ידעי ומחלי.)

אלא דכולי עלמא 'משל שמים הוא אוכל', (ואפילו מעלה מזונות) ולא מצי קציץ (לא מצי קייץ אקטנים); ומאי 'קוצץ' דאמר רבי הושעיא? – מזונות (שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה, שלא יוכלו לאכול מן הענבים).

דכוותיה גבי בהמתו - תבן נקוץ לה (דהתניא לעיל 'רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו')?

אלא בהא קמיפלגי: דמר (תנא דברייתא) סבר 'משלו הוא אוכל' (ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות; ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה) ומר (ותנא דידן) סבר 'משל שמים הוא אוכל' (ואפילו מעלה מזונות נמי - לא מצי קייץ[YH3] ).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.