בבא מציעא צג

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף צג

המשך פרק שביעי 'השוכר את הפועלים'

(בבא מציעא צב,ב)

תא שמע: 'קוצץ אדם (ליטול מעות ולא יאכל) על ידי עצמו (בשביל עצמו), על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת (וידעי וקא מחלי); אבל אינו קוצץ לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת'; קא סלקא דעתך במעלה להן מזונות (ושכר פעולתן שלו); אי אמרת בשלמא 'משל שמים הוא אוכל' - משום הכי אינו קוצץ (על ידי עבדיו הקטנים, דאין לפועל קטן זכות אלא כשנותן לתוך פיו); אלא אי אמרת 'משלו הוא אוכל (דתוספת שכר הוא)' - קטנים נמי נקוץ לה�ו (אמאי אינו קוצץ? כי היכי דאגרייהו דידיה - אכילתן נמי דידיה)!?

הכא במאי עסקינן? - בשאין מעלה להן מזונות (ואף שכרן אינו שלו; וקא סלקא דעתך אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"; ופלוגתא היא במסכת גיטין (דף יב.); ובהמתו - משום לאו דחסימה: שאפילו הוא עצמו דש בה דישה שלו - אינו רשאי לחסמה).

אי הכי - גדולים נמי!?

גדולים ידעי וקא מחלי.

והא תנא רבי הושעיא: 'קוצץ אדם על ידי עצמו ועל ידי אשתו אבל לא על ידי בהמתו (משום חסימה), ועל ידי בנו ובתו הגדולים אבל לא על ידי בנו ובתו הקטנים; וקוצץ על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין גדולים ובין קטנים' (קשיא עבדים קטנים אעבדים קטנים דמתניתין) - מאי? לאו אידי ואידי (מתניתין [שאמר שאין לקצוץ לעבדיו הקטנים] וברייתא [שאמר שמותר לקצוץ לעבדיו הקטנים]) במעלה להן מזונות, ובהא קא מיפלגי: דמר [תנא דברייתא] סבר: 'משלו הוא אוכל' ומר (תנא דמתניתין) סבר 'משל שמים הוא אוכל' (הלכך לית להו למרייהו זכייה באכילתן, דאפילו שלהן אינה עד שיתננה לפיהן)!?

לא! דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל', ולא קשיא: כאן בשאין מעלה להן מזונות וברייתא במעלה להן מזונות.

במאי אוקימתא [את הברייתא]? במעלה להן מזונות? אי הכי - קטנים נמי נקוץ להו!?

צערייהו דבנו ובתו הקטנים לא זכי ליה רחמנא.

במאי אוקימתא למתניתין? בשאין מעלה להן מזונות (ולעולם משלו הוא אוכל ומשום דאינו מעלה קאמר 'לא יקוץ')? -

(בבא מציעא צג,א)

הניחא למאן דאמר (פלוגתא במסכת גיטין) 'אין הרב יכול לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' – שפיר; אלא למאן דאמר 'יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' - מאי איכא למימר?

אלא: אידי ואידי בשאין מעלה להן מזונות (דכולי עלמא 'משלו הוא אוכל'), ובהא פליגי: דמר [התנא של ברייתא] סבר 'יכול' ומר [התנא של המשנה] סבר 'אין יכול';

ורבי יוחנן דאמר 'יכול הרב' - שביק מתניתין ועביד כברייתא?

(הכי גרסינן: ולרבי יוחנן וכו', ולא גרס 'אי הכי גדולים נמי', דהא אמרן: ידעי ומחלי.)

אלא דכולי עלמא 'משל שמים הוא אוכל', (ואפילו מעלה מזונות) ולא מצי קציץ (לא מצי קייץ אקטנים); ומאי 'קוצץ' דאמר רבי הושעיא? – מזונות (שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה, שלא יוכלו לאכול מן הענבים).

דכוותיה גבי בהמתו - תבן נקוץ לה (דהתניא לעיל 'רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו')?

אלא בהא קמיפלגי: דמר (תנא דברייתא) סבר 'משלו הוא אוכל' (ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות; ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה) ומר (ותנא דידן) סבר 'משל שמים הוא אוכל' (ואפילו מעלה מזונות נמי - לא מצי קייץ[YH1] ).

משנה:

קוצץ אדם על ידי עצמו, על ידי בנו ובתו הגדולים, על ידי עבדו ושפחתו הגדולים, על ידי אשתו - מפני שיש בהן דעת, אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו - מפני שאין בהן דעת.

השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו - הרי אלו לא יאכלו; אם לא הודיען - פודה ומאכילן.

נתפרסו עגוליו, נתפתחו חביותיו - הרי אלו לא יאכלו;

אם לא הודיען - מְעֲשֵר ומאכילן.

שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה (כבר נהגו כן) אבל לא מן התורה.

גמרא:

שומרי פירות [אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה]:

אמר רב: לא שנו (דאין שומרין אוכלין מן התורה) אלא שומרי גנות ופרדסין (דהוה ליה מחובר בשעה שאין גמר מלאכה; הלכך מן התורה לא אכיל ואכיל מהלכות מדינה; וכל שכן עושה במחובר, כגון מנכש דאכיל ממנהג המדינה), אבל שומרי גיתות וערימות (עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר) אוכלין (אף) מן התורה.

קסבר: משמר - כעושה מעשה דמי (כדין עושה בתלוש);

ושמואל אמר: לא שנו (דאכלי מיהת מהלכות מדינה) אלא שומרי גיתות וערימות (שומרי תלוש), אבל שומרי גנות ופרדסים (שומרי מחובר) - אינן אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות מדינה.

קא סבר: משמר - לאו כעושה מעשה דמי (הלכך לא אכיל מדאורייתא).

מתיב רב אחא בר רב הונא: 'המשמר את הפרה (המשמר פרה אדומה משחיטתה ועד כינוס אפרה) מטמא בגדים (מטמא בגדים שעליו, דתנן (פרה פ"ד מ"ד) 'כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים')' ואי אמרת 'משמר לאו כעושה מעשה דמי' אמאי מטמא בגדים?

אמר רבה בר עולא: גזירה שמא יזיז בה אבר (ורבנן הוא דגזרו על הטומאה, ולאו מדאורייתא).

מתיב רב כהנא: 'המשמר ארבע וחמש מקשאות (שגדילין בהן קישואין; ארבע וחמש מקשאות - של חמשה אנשים) - הרי זה לא ימלא כרי�סו מאחד מהן, אלא מכל אחד ואחד אוכל לפי חשבון' ואי אמרת 'משמר לאו כעושה מעשה דמי' - אמאי אוכל (הא אמרת 'שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא אכלי'; אלא על כרחך כעושה מעשה דמי ואכלי; מיהו מהלכות מדינה כי מתניתין; מכלל דשומרי תלוש אפילו מדאורייתא נמי אכלי)?

אמר רב שימי בר אשי: בעקורין שנו (עקורין משרשיהן, עם קישואין שבהם; להכי קרי ליה 'מקשאות' ולא קרי ליה 'קישואין'; ומשום דשומרי תלוש הם - אכלי מהלכות מדינה, כי מתניתין).

'עקורין'? והלא נגמרה מלאכתן למעשר [ואסורים באכילה עד שיופרש מעשר]!?

שלא ניטל פיקס שלהם (ואמר מר לעיל בפרקין (דף פח,ב) ד'קישואין – משיפקסו').

אמר רב אשי: כוותיה דשמואל מסתברא (דעושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה - אפילו מהלכות מדינה לא אכיל, וכל שכן שומרי מחובר, דהוי שעה שאינה גמר מלאכה ולאו עושה מעשה הוא; ומתניתין - בשומר תלוש), דתנן [לעיל פז,א] 'ואלו אוכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש כו' - מכלל דאיכא דלא קא אכיל מן התורה אלא מהלכות מדינה (מדלא תנא 'אלו אוכלין' סתמא; ומאי נינהו? או עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה, או עושה בתלוש בשעה שנגמרה מלאכתו, או דבר שאין גדולו מן הארץ)! אימא סיפא 'ואלו שאינן אוכלין' - מאי 'אינן אוכלין'?: אילימא שאין אוכלין מן התורה אלא מהלכות מדינה - היינו רישא! אלא לאו שאין אוכלין לא מן התורה ולא מהלכות מדינה, ומאי ניהו? - עושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה, וכל שכן שומרי גנות ופרדסות?! (מהשתא על כרחך 'מן התורה' דתני ברישא - דאשמעינן דאיכא אחרינא, דאכיל ולא מן התורה: במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר: דכיון דאינו עושה מעשה - לא אכיל מן התורה, ואכיל מהלכות מדינה; דאילו במשמר במחובר - ליכא לאוקמא, דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכיל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה, וכל שכן משמר.)

משנה:

ארבעה שומרים הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.

שומר חנם נשבע על הכל (על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב - הוא נשבע שכך עלתה לו, ופטור; ולקמן ב'השואל' (דף צד:) יליף לכולה מתניתין מקראי), והשואל משלם את הכל (גניבה ואבידה ואונסין), ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה.

גמרא:

מאן תנא 'ארבעה שומרים'?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רבי מאיר היא.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין? (על כרחך ארבעה מיני שומרין אשכחן!)

אמר ליה: הכי קאמינא לך: מאן תנא שוכר כנושא שכר (דקתני מתניתין בתרוייהו פטורין מאונס ומשלמין גניבה ואבידה)? - רבי מאיר היא (כדמפרש ואזיל רבה בר אבוה: תנא מתניתא 'שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר שכר; רבי יהודה אומר: כשומר חנם').

והא רבי מאיר איפכא שמעינן ליה, דתניא: 'שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר כשומר חנם, רבי יהודה אומר כשומר שכר'!

רבה בר אבוה איפכא קתני.

אי הכי – 'ארבעה'? שלשה נינהו!?

אמר רב נחמן בר יצחק: ארבעה שומרין, ודיניהם שלשה.

ההוא רעיא דהוה קא רעי חיותא (בהמות) אגודא דנהר פפא; שריג (החליקה) חדא מינייהו ונפלת למיא. אתא לקמיה דרבה – ופטריה; אמר: מאי הוה ליה למעבד?

(בבא מציעא צג,ב)

הא נטר כדנטרי אינשי (ואין אבידה אלא אונס)!

אמר ליה אביי: אלא מעתה: על למתא בעידנא דעיילי אינשי הכי נמי דפטור?

אמר ליה: אִין.

גנא פורתא בעידנא דגנו אינשי הכי נמי דפטור?

אמר ליה: אִין.

איתיביה: 'אלו הם אונסין ששומר שכר פטור עליהן: כגון (איוב א,טו) וַתִּפֹל שְׁבָא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב [ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך]'

אמר ליה: התם - בחזני מתא (שומרי העיר בלילה: שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם; הנהו ודאי בעו נטירותא יתירתא)!

איתיביה: 'עד מתי שומר שכר חייב לשמור? - עד כדי (בראשית לא,מ) הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה [ותדד שנתי מעיני]'!

אמר ליה: התם נמי בחזני מתא.

אמר ליה: אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה?

- דאמר ליה ללבן: "נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא".

איתיביה: 'רועה שהיה רועה, והניח עדרו, ובא לעיר; בא זאב וטרף, ובא ארי ודרס (ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה, ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח ושם הורגה) - אין אומדים 'אילו היה שם היה מציל', אלא אומדין אותו: אם יכול להציל – חייב, ואם לאו – פטור'; מאי, לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי (אפילו הכי חייב)?

לא, דעל בעידנא דלא עיילי אינשי.

אי הכי - אמאי פטור (כי אין יכול להציל)? תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב! (תחילתו הוה בפשיעה גבי כל מזיקין קטנים וקלים דהוא יכול להציל, שהרי הניחם ובא לו; וסופו נמי: נהי דמזיק חזק בא עליהן: שאם היה שם לא היה יכול להציל, והוה ליה אונס - מיהו תחילתו בפשיעה הוה, דחייב, דהכי פסקינן הלכתא ב'המפקיד' (לעיל דף מב,א)!)

דשמע קל אריה ועל (מאימתו, שאנוס הוא).

אי הכי – 'אומדין אותו'? מאי הוה ליה למעבד?

היה לו לקדם ברועים ובמקלות.

אי הכי - מאי איריא שומר שכר? אפילו שומר חנם נמי, דהא מר הוא דאמר: שומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם – חייב!

שומר חנם – בחנם, שומר שכר – בשכר (שומר חנם יש לו לקדם בחנם ולא לשכור אנשים; ושומר שכר יש עליו לשוכרן); ועד כמה? עד כדי דמיהן (של בהמות);

והיכן מצינו בשומר שכר שחייב באונסין (דקא רמית עליה לשכור אנשים משלו)?

דהדר שקיל דמיהן מבעל הבית.

אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי - מאי אהני ליה מינה?

נפקא מינה לכושרא דחיותא (כושר הבהמות: שמכיר בהן: כבר ולמודות בביתו); אי נמי לטרחא יתירתא (שלא יצטרך לחזור אחר הבהמות לקנות).

רב חסדא ורבה בר רב הונא לא סבירא להו הא דרבה (דאמר לעיל דמכי נטר כדנטרי אינשי - הוה אידך (אנוס ופטור)), דאמרי: להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא (ונהי דלאו פשיעה הוא - אונס נמי לא הוי, והוה ליה כאבידה).

בר אדא סבולאה הוי קא מעבר חיותא אגמלא דנרש (גשר של נרש). דחפה חדא לחברתה ושדיתה במיא. אתא לקמיה דרב פפא – חייביה.

אמר ליה: מאי הוה לי למעבד?

אמר ליה: אבעי לך לעבורי חדא חדא

אמר ליה: ידעת ביה בבר אחתיך (כלומר בבן עמך ואומתך) דמצי למעבר חדא חדא?

אמר ליה: כבר צווחו קמאי דקמך, ולא איכא דאשגח בהו.

איבו אפקיד כיתנא בי רוניא. אזל שבו (שם הגנב; לסטים מזויין היה), שמטיה מיניה. לסוף הוכר הגנב. אתא לקמיה דרב נחמן – חייביה (חייביה לשלם: הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום - עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו).

לימא פליגא דרב הונא בר אבין, דשלח רב הונא בר אבין: 'נגנבה באונס ואחר כך הוכר הגנב: אם שומר חנם הוא - רצה נשבע [השומר ונפטר, ובעל החפץ דן עם הגנב], רצה [אינו נשבע, אלא] עושה עמו דין (פרעון [כלומר: משלם לבעל החפץ ודן עם הגנב]; והיינו פליגי: דהא רוניא - שומר חנם הוה, וחייביה רב נחמן לשלומי [ולא נתן לו אפשרות להשבע]); אם שומר שכר הוא - עושה עמו דין ואינו נשבע'.

אמר רבא: התם - גברי דפרמוסקא הוו קיימי (אנשי השלטון היו שם), דאי רמא קלא הוו אתו ומצלין ליה.

משנה:

זאב אחד אינו אונס; שני זאבים – אונס.

רבי יהודה אומר: בשעת משלחת זאבים (שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד) - אף זאב אחד אונס.

שני כלבים אינו אונס.

ידוע הבבלי אומר משום רבי מאיר: מרוח אחת אינו אונס, משתי רוחות – אונס.

הלסטים ('הלסטם' גרסינן, וחד לסטם קאמר) - הרי זה אונס.

הארי הדוב והנמר והברדלס (פוטיי"ש בלע"ז) והנחש - הרי אלו אונס; אימתי? - בזמן שבאו מאליהן, אבל הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים – אינו אונס.

מתה כדרכה הרי זה אונס; סגפה (עינהּ ברעב, או העמידה בקיץ בחמה ובחורף בצינה; 'לענות נפש' (במדבר ל,יד) מתרגם 'לסגפא נפש') ומתה - אינו אונס.

עלתה לראשי צוקין (אוקימנא בפרק 'המפקיד' (לעיל דף לו:): תקפתו ועלתה לצוקין: הרים חדין וגבוהין) ונפלה - הרי זה אונס; העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס.

גמרא:

והתניא: 'זאב אחד – אונס'!?

אמר רב נחמן בר יצחק: ההיא - בשעת משלחת זאבים, ורבי יהודה היא.

הלסטים הרי זה אונס:

אמאי? לוקי גברא להדי גברא!?

אמר רב: בלסטים מזויין.

איבעיא להו: לסטים מזויין ורועה מזויין – מהו? מי אמרינן 'אוקי גברא להדי גברא', או דלמא האי (הלסטים) מסר נפשיה (על מנת כן בא: או ליהרג או להרוג ויקח ממון), (אבל) והאי (הרועה) לא מסר נפשיה (אין לו למסור נפשו על כך)?

מסתברא דהאי מסר נפשיה והאי לא מסר נפשיה.

אמר ליה אביי לרבא: אשכחיהּ רועה (לגנב קודם שנטל הימנו כלום, וגיזמו וחירפו) ואמר ליה "גנבא סריא (מוסרח; 'ויבאש' (שמות טז) מתרגמינן 'וסרי'; ובתשובות הגאונים ראיתי 'סריא' = פושע) בדוכתא פלניא יתיבינן,

(בבא מציעא צד,א)

כך וכך גברי איכא בהדן (עמנו במקום שאנו רועים שם, ואם תבוא לגזול תמות), כך וכך כלבי איכא בהדן, כך וכך זוקתא (קלעים המקלעים באבן) פסיקא לן (פסוקות וקבועות עלינו להיות עמנו בכל יום)", ואזל ושקל מיניה – מאי?

אמר ליה: הרי 'הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים' (שהזכיר לו המקום שהבהמות שם והשיאו לבא על ידי שגידפו).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.