Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף צה
המשך פרק שמיני 'השואל את הפרה'
(בבא מציעא צד,ב)
והשואל משלם את הכל:
בשלמא שבורה ומתה, דכתיב (שמות
כב,יג) וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת [בעליו אין עמו שלם ישלם]; אלא שבויה בשואל מנא לן?
וכי תימא נילף משבורה ומתה - מה לשבורה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא הוא (ועל מנת כן שייליה, מדלא אתני "על מנת שלא
אתחייב בשבורה ומתה"), תאמר בשבויה שכן אונסא דלא סליק אדעתא הוא (דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי)?
אלא: נאמרה שבורה ומתה בשואל, ונאמרה שבורה ומתה בשומר שכר: מה להלן שבויה
עמו - אף כאן שבויה עמו.
איכא למיפרך: מה לשומר שכר (אם
השוה בו שבויה לשבורה ומתה) שכן לפטור (שכן
לפטור השוה אותה להן, וההיא ניחא ליה, כיון דשבורה ומתה פטורה - כל שכן דבשבויה
שפיר פטר ליה) - תאמר (להשוותו להן) בשואל שכן לחיוב (והא איכא למיפרך: מה לשבורה ומתה, דאונסא דסליק
אדעתא הוא)!?
אלא כרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: 'או' ('ונשבר
או מת' [שמות כב,יג: וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו
אין עמו שלם ישלם]) - לרבות שבויה'.
האי 'או'
מיבעיא ליה לחלק, דסלקא דעתך אמינא עד דמיתברא ומתה לא מחייב - קא משמע לן!
הניחא (הא דלא מיבעי לך 'או'
לחלק) לרבי
יונתן (דלא בעי לחלק, ואומר 'דנשבר ומת'
הוי משמע: או האי או האי, מצי למדרשיה ['או'] לרבות שבויה), אלא לרבי יאשיה - מאי איכא
למימר – דתניא: '(ויקרא כ,ט: כי איש] איש אשר יקלל את אביו ואת אמו [מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו] - אין לי אלא אביו
ואמו, אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין? - תלמוד לומר: 'אביו ואמו קלל': אביו קלל אמו קלל (בתחילתו סמך קללה לאביו בסופו סמך קללה לאמו) - דברי רבי יאשיה;
רבי יונתן אומר: משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו
(בבא מציעא צה,א)
עד שיפרוט לך הכתוב 'יחדו'' (כמו
שפרט לך הכתוב (דברים כב,י) בחורש שור וחמור; דמדאיצטריך למיכתב 'יחדָו',
שמעינן דאי לא כתביה - הוה משמע שלא יחרוש לא בשור ולא בחמור; ו'אביו ואמו קלל'
דריש לה בסנהדרין (דף פה,ב) להביא את המקלל לאחר מיתה.)
אפילו תימא רבי יאשיה, לחלק הכא לא צריך; מאי טעמא? סברא הוא (דנשבר בלא מת נמי מחייב): מה לי קטלה כולה מה לי קטלה
פלגא (דהוה ליה נשבר קטלה
פלגא).
גניבה ואבידה בשואל מנא לן? וכי תימא: נילף משבורה ומתה - מה לשבורה ומתה
דלא אפשר למיטרח ואתויי, תאמר בגניבה ואבידה דאפשר למיטרח ואתויי (ואיכא למימר יחזור בעליה אחריה, אולי תמצא)!?
אלא כי הא, דתניא [דומה למכילתא דרבי שמעון
בר יוחאי]:
'[שמות כב,יג: וכי
ישאל איש מעם רעהו] ונשבר או מת [בעליו
אין עמו שלם ישלם]; אין לי אלא שבורה
ומתה, גניבה ואבידה מנין? אמרת קל וחומר: ומה שומר שכר, שפטור משבורה ומתה - חייב
בגניבה ואבידה, שואל, שחייב בשבורה ומתה - אינו דין שחייב בגניבה ואבידה! וזה הוא
קל וחומר שאין עליו תשובה (פירכא)'.
מאי 'אין עליו תשובה' (מאי
'יש לו לתנא להשיב' דאיצטריך לתנא לאשמועינן דאינה תשובה)?
וכי תימא: איכא למיפרך: מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים
מזויין (דלענין מיפטר בתשלומין הוי אונס,
וטוען טענת גנב הוי לענין כפל אם נשבע ובאו עדים שהיא אצלו) - (תאמר בשואל שאינו בא לידי כפל, דכי טעין ואמר
"לסטים מזויין בא עלי ונטל" מחייב את עצמו בקרן) אפילו הכי (אין זו תשובה): קרנא דשואל (דקרנא דמחייבת ליה לשואל מכי טעין 'לסטים מזויין
נטלה' ואפילו לא נשבע לשקר) עדיפא (עדיפא
להיות חמורה משומר שכר הבא לידי כפל [רק] אם כפר ונשבע על כך לשקר, ואם אמת אמר - פטור מן
הקרן).
איבעית אימא: קסבר לסטים מזויין גזלן הוא (ואפילו נשבע שומר שכר על כך לשקר, ונמצא שהיה אצלו -
לא מחייב כפל, שאין כפל אלא בגונב או בפוטר עצמו בטענת גנב: שאומר "נגנבה
ממני" ונשבע ובאו עדים, ואין זאת אלא בשומר חנם, שפטור בגניבה).
אשכחן (גניבה ואבידה בשואל) לחיוב (בשאין בעליו עמו), לפטור (אם בעליו עמו) מנא לן? וכי תימא נילף
משבורה ומתה - מה לשבורה ומתה שכן אונס?!
אלא גמר משומר שכר (מה
שומר שכר בבעלים פטור בגניבה ואבידה - אף שואל בבעלים פטור).
ושומר שכר גופיה מנלן?
גמרי חיובא דשומר שכר (דהיינו
גניבה ואבידה) מחיובא (משבורה ומתה) דשואל: מה להלן
בבעלים פטור אף כאן בבעלים פטור.
במאי גמר? אי במה מצינו - איכא למיפרך, כדפרכינן: שכן אונס!
אלא: אמר קרא (שמות כב,יג) וכי
ישאל [איש מעם רעהו ונשבר או מת
בעליו אין עמו שלם ישלם] וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון.
ואכתי שואל משומר שכר לא גמר, דאיכא למיפרך: מה לשומר שכר (דין הוא שיהא בבעלים פטור אף על הגניבה ואבידה אף על
פי שאינו אונס) שכן פטור בשבורה ומתה (שכן
היקל בו הכתוב לפוטרו משבורה ומתה שלא בבעלים), תאמר בשואל (שיפטר בבעלים על גניבה ואבידה) שחייב בשבורה ומתה (שהרי החמיר בו לחייבו על שבורה ומתה שלא בבעלים)?!
אלא גניבה ואבידה בשואל לחיובא (כלומר:
אלא היכי ילפינן לה: בבעלים לפטור גניבה ואבידה בשואל, לחיובא שלא בבעלים) מנלן? - דגמר (דילפינן) משומר שכר; (וכיון דמהתם ילפינן) דיו לבא מן הדין להיות כנדון
(דהיינו: שואל, דילפינן בחיובא
מקל וחומר משומר שכר - להיות כעין שומר שכר): מה (להלן) גניבה ואבידה דשומר שכר - בבעלים פטור (דהא ילפת ליה בהיקשא ד'ילמד עליון מתחתון'), אף גניבה ואבידה
דשואל נמי: בבעלים פטור!?
הניחא למאן דאית ליה דיו, אלא למאן דלית ליה 'דיו' (רבי טרפון, בפרק 'כיצד' בבבא קמא (דף כה,א)) - מאי איכא למימר?
אלא אמר קרא: (שמות כב,יג) וכי
ישאל [איש מעם רעהו ונשבר או מת
בעליו אין עמו שלם ישלם] וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון (גניבה ואבידה דשומר שכר) מתחתון (מחיובא דשואל: מה שבורה ומתה דשואל בבעלים פטור - אף
חיובא דשומר שכר בבעלים פטור) ותחתון מעליון (מה שומר שכר חייב בגניבה ואבידה שלא בבעלים - אף
שואל כן, ומה שומר שכר בבעלים פטור - אף שואל כן, ואין משיבין על ההיקש).
איתמר: פשיעה בבעלים (אחד
מן השומרים שפשע כשהיו בעלים במלאכתו): פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר חייב וחד אמר
פטור.
מאן דאמר 'חייב' – קסבר: מקרא (אם בעליו עמו (שמות
כב,יג)) נדרש לפניו (אשומר שכר בהיקשא) ולא לפני פניו (אשומר חנם: דפרשיות של שומר חנם ושל שומר שכר לא
איתקש בוי"ו יתירה, דלא כתיב 'וכי יתן' בשומר שכר), הלכך: 'אם בעליו עמו' (שמות כב,יג) - אשומר חנם (דכתיבא ביה פשיעה 'על כל דבר פשע' [שמות כב,ח]) לא כתיב, ופשיעה נמי
בשומר שכר ובשואל לא כתיב; הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב (לחייבו שלא בבעלים בפשיעה) אתיא בקל וחומר משומר חנם,
אבל בבעלים לפטור אף בשומר שכר ובשואל – לא (כלומר: אפילו בשומר שכר ושואל לא הוי פטור); מאי טעמא? (דכי גמרינן פשיעה בבעלים - בשומר שכר ובשואל בקל
וחומר משומר חנם, דחייב לגמרי הוא, בין בבעלים בין שלא בבעלים, ד)כי כתיב 'אם בעליו עמו לא
ישלם' [שמות כב,יד] - אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא
הוא דמיכתב (בשומר שכר ובשואל הוא
דכתיב, אבל אפשיעה - דלא כתיבא בהו בהדיא - לא שנא בבעלים לא שנא לא בבעלים);
מאן דאמר 'פטור' - קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו (בסמיכות הפרשיות, ואף על פי שאין היקש מפורש בהן); וכי כתיב 'אם בעליו עמו' - אשומר חנם נמי
כתיב.
תנן: 'השואל הפרה ('השואל
את הפרה' גרסינן בתרוייהו, ולא גרסינן 'השוכר' גבי הפרה אלא גבי בעלים) ושאל בעליה עמה;
השואל הפרה ושכר בעליה עמה; שאל בעליה או שכרן ואחר כך שאל הפרה ומתה – פטור' ואילו שומר חנם (דפרה) לא קתני (בבעלים
פטור, משום דחיוביה ליתיה אלא בפשיעה, ופשיעה לא פטר בה בבעלים[YH1])!
ולטעמיך 'שומר שכר' מי קתני? אלא תנא מילתא
(בבא מציעא צה,ב)
דכתיבא בהדיא (שואל, דכתיב ביה פטור
בבעלים בהדיא) קתני (מתניתין בבעלים פטור), (שאר שומרים,) דאתיא מדרשא (דאית בהו פטור מדרשא) - לא קתני.
תא שמע (הכא בברייתא גרסינן 'שכרה
ושכר בעליה עמה'): 'שאלהּ ושאל בעליה עמה, שכרהּ ושכר בעליה עמה, שאלהּ ושכר
בעליה עמה, שכרהּ ושאל בעליה עמה: אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר (שלא במקום הפרה, ובלבד שתהא מלאכתו של שואל או של
שוכר)
ומתה – פטור'; סברוה[YH2]: הא מני? - רבי
יהודה היא, דאמר 'שוכר כשומר שכר דמי (ותנא
שוכר בבעלים פטור, והוא הדין לשומר שכר, אבל שומר חנם לא קתני)' והא האי תנא קתני
מילתא דאתיא מדרשא, ואילו שומר חנם לא קתני!
הא מני? רבי מאיר היא, דאמר שוכר כשומר חנם דמי, ותנא שומר חנם (שאף על פי שאין חיובו אלא פשיעה - פטור בבעלים) - והוא הדין לשומר
שכר (בין בפשיעה ובין בשאר חיובים).
איבעית אימא (אי ניחא לך לאוקמא סתם
ברייתא כרבי יהודה טפי מרבי מאיר - אוקמא אשומר חנם, וכרבי יהודה, כמו דמחליף רבה
בר אבוה):
כדמחליף רבה בר אבוה ותני: 'שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר שכר; רבי
יהודה אומר: כשומר חנם'.
אמר רב המנונא: 'לעולם הוא חייב (ואפילו
בעליו עמו עד שיהא בהמה ובעלים במלאכה אחת, כגון:) עד שתהא פרה וחורש בה, חמור
ומחמר אחריה (אם פרה היא - יהא הבעל
חורש בפרתו לצורך שואל בשדהו, או אם חמור הוא - יהא בעליו מחמר אחריו), ועד שיהו בעלים
משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה'; אלמא קסבר 'בעליו עמו' - אכולה מילתא
משמע.
מתיב רבא: 'שאלהּ ושאל בעליה עמה; שכרהּ ושכר בעליה עמה; שכרהּ ושאל
בעליה עמה; שאלהּ ושכר בעליה עמה, אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ומתה –
פטור'; מאי? לאו במלאכה אחרת?
לא, באותה מלאכה.
אלא מאי 'מקום אחר'?
דקא מרפי ואזיל קמהּ (חופר
והולך בקרקע לפניה במרא תמיד, לרפותה, שהיא קשה).
והא מדסיפא על גבה (ממש,
דתנא לה משום רבותא, לאשמועינן דאפילו הכי חייב) הוי רישא ('מקום אחר' נמי דנקט לה - משום רבותא, ואפילו הכי
פטור - במלאכה אחרת) במלאכה אחרת, דקתני סיפא 'שאלהּ ואחר כך שאל בעליה, שכרהּ ואחר כך שכר
בעליה עמה, אף על פי שהבעלים חורשין על גביה ומתה – חייב' (הואיל ולא הוי בשעת שאלה, אף על פי שהיה בשעת שבורה
ומתה - אפילו הכי חייב, דבעינן בעלים נשאלים בשעת שאילה דבהמה, כדיליף לה לקמיה).
אמרי: רישא וסיפא באותה מלאכה (וכדאמר
רישא דקאזיל ומרפי קמהּ, וסיפא שמנהיגה במלמד הבקר, דהוה ממש 'על גבה') ורישא רבותא קא משמע
לן וסיפא רבותא קא משמע לן: רישא רבותא קא משמע לן: דאף על גב דלאו על גבה אלא
באותה מלאכה, כיון דהוו בעלים בשעת שאילה – פטור; וסיפא רבותא קא משמע לן: דאף על
גב דעל גבה, כיון דלא הוו בעלים בשעת שאילה – חייב.
האי מאי? אי אמרת בשלמא רישא במלאכה אחרת וסיפא באותה מלאכה היינו רבותא,
אלא אי אמרת רישא וסיפא באותה מלאכה - מאי רבותא? אידי ואידי באותה מלאכה (ממש) הוי (מה לי
מרפי קמהּ ומה לי מנהיגה)? ועוד (תיובתא לרב המנונא בסיפא
דמילתא, דאמר 'בעינן שיהא עמו משעת שאילה עד שעת שבורה'), תניא: 'ממשמע שנאמר (שמות כב,יד) אם בעליו עמו לא ישלם [אם שכיר הוא בא בשכרו] - איני יודע שאם בעליו אין
עמו שלם ישלם? אלא מה תלמוד לומר [שמות
כב,יג: וכי ישאל איש מעם רעהו, ונשבר
או מת] בעליו אין עמו [שלם
ישלם]?
- לומר לך: היה עמו בשעת שאילה - אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה; היה עמו
בשעת שבורה ומתה - צריך להיות עמו בשעת שאילה' (והכי אשמועינן קרא: בעליו אין עמו בשעת שאילה, אף על
פי שהיה עמו בשעת שבורה – חייב; ולקמן מתרץ מהיכא משמע ליה הכי),
ותניא אידך: 'ממשמע שנאמר (שם) 'בעליו אין עמו
שלם ישלם' איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם? אלא מה תלמוד לומר 'אם בעליו עמו'? - לומר לך: כיון
שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה – פטור' (תניא אידך היא היא, אלא מר דריש בהאי משמעותא, ומר
דריש בהאי משמעותא; ולא גבי הדדי תניא) - תיובתא דרב המנונא?
תיובתא. (בתרוייהו מילתיה במאי
דאמר 'אותה מלאכה בעינן' אותביניה מברייתא קמייתא דקתני 'אף על פי שהבעלים
עושין במקום אחר' ובמאי דאמר 'עד שתהא עמו בשעת שבורה' - הויא תיובתא
מהך ברייתא!)
(השתא מהדר לפרושי מהיכא ילפי הני תנאי דבשעת שאילה בעינן ובשעת
שבורה ומתה לא בעינן):
אביי סבר לה כרבי יאשיה [לעיל סוף צד,ב;
סנהדרין סו,א; פה,ב] (דאמר בעינן חלוק ואף על גב דלא כתיב 'יחדו' כמאן
דכתיב דמי, ולא משמע ליה לפרושי אחד אחד בפני עצמו בכל מקום שהזכיר שני דברים ופסק
עלייהו דין או איסור) ומתרץ לקראי (דלעיל) כרבי יאשיה (דמפרש דבשעת שאילה בעינן בשעת שבורה ומתה לא בעינן); רבא סבר לה כרבי
יונתן ומתרץ לקראי כרבי יונתן (ורבא
מתרץ להו בתר דעתיה דרבי יונתן, דמשמע נמי אחד אחד לעצמו; ומיהו אפילו הכי מצינו
למילף שפיר דחדא מינייהו הוא דבעינן):
('דתניא' 'ותניא אידך' לא
גרסינן, דבכל חדא מתניתא דלעיל שייכי תרוייהו קראי בדרשא [כדדרשינו ברישא –
מהרש"א];) אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ לקראי כרבי יאשיה: 'בעליו אין עמו שלם ישלם': טעמא דליתיה
בתרוייהו, הא איתיה בחדא וליתיה בחדא – פטור (והכי פירוש 'טעמא דליתא בתרוייהו': שלא היה עמו לא
בשעת שאילה ולא בשעת שבורה ומתה; דעל כרחך לרבי יאשיה אתרוייהו קאי: דרישא איירי
בשאלה ושבורה ומתה, ועלה קאי 'ובעליו
אין עמו', ולרבי יאשיה הכי קאמר: בעליו
אין עמו - לא בזו ולא בזו, כי היכי דמשמע ליה 'אשר יקלל את אביו ואת אמו' עד שיקלל שניהם, הכא נמי משמע ליה 'בעליו אין עמו',
דהאי 'אֵין' - אתרוייהו קאי: אינו בזו ואינו בזו - הוא 'שלם ישלם', הא
ישנו באחד מהן - לא ישלם); והא כתיב 'אם בעליו עמו לא ישלם' - טעמא דאיתיה בתרוייהו (דמשמע נמי אתרוייהו: ישנו בזו וישנו בזו - הוא דלא
משלם),
הא אי איתיה בחדא וליתיה בחדא – מחייב (הא
איתיה בחדא מינייהו – משלם; הא כיצד? על כרחך יש בהן אחת שפוטרתו ויש בהן אחת
שאינו פוטרתו, ומאי היא? שאלה פוטרתו, שבורה אינה פוטרתו; ולקמן פריך: 'איפוך אנא') לומר לך: היה עמו
בשעת שאילה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך
להיות עמו בשעת שאילה.'
(בבא מציעא צו,א)
רבא סבר לה כרבי יונתן (דאמר:
אחד אחד משמע) ומתרץ לקראי כרבי יונתן (ומתרץ
דרשא דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתניתא דלעיל), דתניא (שם) 'אם בעליו עמו לא ישלם' משמע דאיתיה בתרוייהו,
ומשמע נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא – פטור; וכתיב 'בעליו אין עמו שלם ישלם', משמע דליתיה
בתרוייהו; ומשמע נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא – חייב, 'לומר לך: היה עמו
בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה; היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך
להיות עמו בשעת שאלה.
('דתניא' ו'תניא אידך' לא
גרסינן, אלא קראי קא נקיט, והא דמפיך בהא דרבא וקא נקיט קראי איפכא - לאו דוקא.
ונראה בעיני שטעו בגירסא
להגיה בספרים דסברי דהא מתניתא קמייתא כרבי יאשיה, וההיא מתרץ אביי, ובתרייתא כרבי
יונתן, וההיא תירץ רבא - ולא היא! דכל כמה דנקטיה להו לקראי - בין כסדר בין הפוך,
בין לרבי יאשיה בין לרבי יונתן - חדא דרשא היא: למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה,
ותרוייהו מתנייתא מתרץ אביי כרבי יאשיה ורבא כרבי יונתן.)
איפוך אנא (לומר שבשעת שבירה פוטרתו,
ולא בשעת שאילה)!?
מסתברא שאלה עדיפא, משום דקא מייתי לה לרשותיה.
אדרבה: שבורה ומתה עדיפא, שכן חייב באונסין (על אותה שעה מתחייב הוא)!
אי לא שאלה [שבשאלה התחייב השואל] - שבורה ומתה מאי עביד?
ואי לאו שבורה ומתה - שאלה מאי עביד?
אפילו הכי - שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה.
רב אשי אמר: אמר קרא (מקרא
גופיה משמע דאשעת שאלה קפיד): (שמות
כב,יג) וכי ישאל איש מעם רעהו - ולא רעהו עמו (ד'מעם רעהו' משמע: לא רעהו עצמו נשאל לו) - [ונשבר או מת בעליו אין עמו] שלם ישלם; הא רעהו עמו – פטור
(ועלה מסיק קרא 'שלם ישלם',
אלמא: אשעת שאלה קפידא קאי).
אי הכי 'בעליו אין עמו' 'ואם בעליו עמו' - למה לי?
אי לאו הנך (דהדור ופריש מילתא טפי,
לא הוה מצינו למילף 'מעם רעהו - ולא רעהו עצמו') הוה אמינא האי אורחיה דקרא
הוא (דאיכא למימר אורחיה דקרא למישתעי
הכי, ולא שנא בבעלים ולא שנא בלא בעלים- חייב; והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור, ואחד
מינייהו קאי פטור ולא על חבירתה - ילפינן מיניה גילוי מילתא: דאשעת שאלה קפיד).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.