Shalom!
I received this notice from
Goecities:
We're
writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is
closing on October 26, 2009. On
October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you
will no longer be able to access your GeoCities account and files.
I am looking for a place to host this
edition of the Talmud.
If you can assure a safe host, please
contact yeshol@gmail.com
Thanks,
Yeshayahu HaKohen Hollander
מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף צו
המשך פרק שמיני 'השואל את הפרה'
(בבא מציעא צה,ב)
(השתא מהדר לפרושי מהיכא ילפי
הני תנאי דבשעת שאילה בעינן ובשעת שבורה ומתה לא בעינן):
אביי סבר לה כרבי יאשיה [לעיל סוף צד,ב; סנהדרין
סו,א; פה,ב] (דאמר בעינן חלוק ואף על גב דלא כתיב 'יחדו' כמאן
דכתיב דמי, ולא משמע ליה לפרושי אחד אחד בפני עצמו בכל מקום שהזכיר שני דברים ופסק
עלייהו דין או איסור) ומתרץ לקראי (דלעיל) כרבי יאשיה (דמפרש דבשעת שאילה בעינן בשעת שבורה ומתה לא בעינן); רבא סבר לה כרבי יונתן
ומתרץ לקראי כרבי יונתן (ורבא מתרץ להו בתר דעתיה
דרבי יונתן, דמשמע נמי אחד אחד לעצמו; ומיהו אפילו הכי מצינו למילף שפיר דחדא
מינייהו הוא דבעינן):
('דתניא' 'ותניא אידך' לא גרסינן,
דבכל חדא מתניתא דלעיל שייכי תרוייהו קראי בדרשא [כדדרשינו ברישא – מהרש"א];) אביי סבר לה כרבי
יאשיה ומתרץ לקראי כרבי יאשיה: 'בעליו אין עמו שלם ישלם': טעמא דליתיה בתרוייהו, הא
איתיה בחדא וליתיה בחדא – פטור (והכי
פירוש 'טעמא דליתא בתרוייהו': שלא היה עמו לא בשעת שאילה ולא בשעת שבורה ומתה; דעל
כרחך לרבי יאשיה אתרוייהו קאי: דרישא איירי בשאלה ושבורה ומתה, ועלה קאי 'ובעליו אין עמו', ולרבי יאשיה הכי קאמר: בעליו אין עמו - לא בזו ולא
בזו, כי היכי דמשמע ליה 'אשר
יקלל את אביו ואת אמו' עד שיקלל שניהם, הכא נמי
משמע ליה 'בעליו אין עמו', דהאי 'אֵין' - אתרוייהו קאי: אינו
בזו ואינו בזו - הוא 'שלם ישלם', הא ישנו באחד מהן - לא ישלם); והא כתיב 'אם בעליו עמו לא
ישלם' -
טעמא דאיתיה בתרוייהו (דמשמע נמי אתרוייהו: ישנו
בזו וישנו בזו - הוא דלא משלם), הא אי איתיה בחדא וליתיה בחדא – מחייב (הא איתיה בחדא מינייהו – משלם; הא כיצד? על כרחך יש
בהן אחת שפוטרתו ויש בהן אחת שאינו פוטרתו, ומאי היא? שאלה פוטרתו, שבורה אינה
פוטרתו; ולקמן פריך: 'איפוך אנא') לומר לך: היה עמו בשעת שאילה אינו צריך להיות
עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך להיות עמו בשעת שאילה.'
(בבא מציעא צו,א)
רבא סבר לה כרבי יונתן (דאמר:
אחד אחד משמע) ומתרץ לקראי כרבי יונתן (ומתרץ
דרשא דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתניתא דלעיל), דתניא (שם) 'אם בעליו עמו לא ישלם' משמע דאיתיה בתרוייהו, ומשמע
נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא – פטור; וכתיב 'בעליו אין עמו שלם ישלם', משמע דליתיה בתרוייהו;
ומשמע נמי דכי איתיה בחדא וליתיה בחדא – חייב, 'לומר לך: היה עמו בשעת שאלה אין
צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה; היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך להיות עמו בשעת
שאלה.
('דתניא' ו'תניא אידך' לא גרסינן,
אלא קראי קא נקיט, והא דמפיך בהא דרבא וקא נקיט קראי איפכא - לאו דוקא.
ונראה בעיני שטעו בגירסא להגיה
בספרים דסברי דהא מתניתא קמייתא כרבי יאשיה, וההיא מתרץ אביי, ובתרייתא כרבי יונתן,
וההיא תירץ רבא - ולא היא! דכל כמה דנקטיה להו לקראי - בין כסדר בין הפוך, בין
לרבי יאשיה בין לרבי יונתן - חדא דרשא היא: למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ותרוייהו
מתנייתא מתרץ אביי כרבי יאשיה ורבא כרבי יונתן.)
איפוך אנא (לומר שבשעת שבירה פוטרתו,
ולא בשעת שאילה)!?
מסתברא שאלה עדיפא, משום דקא מייתי לה לרשותיה.
אדרבה: שבורה ומתה עדיפא, שכן חייב באונסין (על אותה שעה מתחייב הוא)!
אי לא שאלה [שבשאלה התחייב השואל] - שבורה ומתה מאי עביד?
ואי לאו שבורה ומתה - שאלה מאי עביד?
אפילו הכי - שאלה עדיפא שכן חייב במזונותיה.
רב אשי אמר: אמר קרא (מקרא גופיה
משמע דאשעת שאלה קפיד): (שמות כב,יג) וכי ישאל איש
מעם רעהו
- ולא רעהו עמו
אי הכי 'בעליו אין עמו' 'ואם בעליו עמו' - למה לי?
אי לאו הנך (דהדור ופריש מילתא טפי, לא
הוה מצינו למילף 'מעם רעהו - ולא רעהו עצמו') הוה אמינא האי אורחיה דקרא הוא
(דאיכא למימר אורחיה דקרא למישתעי
הכי, ולא שנא בבעלים ולא שנא בלא בעלים- חייב; והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור, ואחד
מינייהו קאי פטור ולא על חבירתה - ילפינן מיניה גילוי מילתא: דאשעת שאלה קפיד).
בעי רמי בר חמא:
1. שאלה לרבעה (הוא עצמו) – מהו (מחייב באונסיה או לא)? כדשיילי אינשי בעינן, ולהכי
לא שיילי אינשי? או דלמא: טעמא מאי? משום הנאה, והאי נמי הא אית ליה הנאה!?
2. שאלה לירָאות בה (שיהא נראה
עשיר חשוב, ולא ימשכו בעלי בתים ידיהן ממנו להקיפו באמנה ובאשראי) מהו? ממונא בעינן, והאיכא?
או דלמא ממונא דאית ליה הנאה מיניה (שנהנה
בבהמה עצמה) בעינן, וליכא?
3. שאלה לעשות בה פחות מפרוטה מהו? ממונא בעינן, ואיכא? או דלמא כל פחות מפרוטה
לא כלום היא?
(אם תימצי לומר פחות מפרוטה
לאו כלום)
שאל שתי פרות לעשות בהן פרוטה מהו? מי אמרינן 'זיל בתר שואל ומשאיל', ואיכא? או
דלמא זיל בתר פרות, וכל חדא וחדא ליכא ממונא?
4. שאל משותפין (פרה שהיא של שניהן) ונשאל לו אחד מהן – מהו?
כולו בעליו בעינן, והא ליכא? או דלמא מההוא פלגא דידיה מיהא מיפטר?
5. שותפין ששאלו (לחרוש בה קרקע של שותפות), ונשאל (הבעלים) לאחד מהן (למלאכתו שאינה של שותפות) - מהו? 'כולו שואל (שיהא הבעל נשאל לכל שואל פרתו)' בעינן, וליכא? או דלמא בההיא
פלגא דשיילי מיהת מיפטר?
6. שאל מהאשה (פרה של נכסי מלוג), ונשאל בעלה (למלאכתו) [וכן] אשה ששאלה (לחרוש קרקע מלוג) ונשאל לבעל (ונשאלו הבעלים לבעל למלאכת עצמו) – מהו? קנין פירות (שהבעל אוכל פירות מלוג) כקנין גוף דמי (והוה ליה בעלים שואל ונשאל כאילו קרקע ופרה שלו)? או לא?
7. אמר ליה רבינא לרב אשי: האומר לשלוחו "צא והִשָאֵל לי (בשבילי) עם פרתי" מהו? 'בעליו' ממש בעינא, וליכא? או
דלמא 'שלוחו של אדם כמותו' ואיכא?
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: בעל [שאלה
6 לעיל] - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש;
שליח [שאלה 7 לעיל]
- פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה:
בעל - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש, דאיתמר: המוכר שדהו לחבירו לפירות (שיאכל לוקח פירותיה שתים שלש שנים, ואחר זמן תחזור לבעלים): רבי יוחנן אומר:
מביא (בכורים) וקורא ("ארמי
אובד אבי" וכל הפרשה (דברים כו)
וקורא אני בו "הנה הבאתי [את] ראשית פרי
האדמה אשר נתתה לי", דקנין פירות כקנין
הגוף);
ריש לקיש אומר: מביא ואינו קורא:
רבי יוחנן אומר: מביא וקורא: קנין פירות כקנין הגוף דמי; וריש לקיש אומר: מביא
ואינו קורא: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.
שליח - פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה, דתניא: 'האומר לאפוטרופוס (היה הולך למדינת הים ומינה אפוטרופא על נכסיו לזון אשתו
ובניו):
"כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן עד שאבא ממקום פלוני - הפר לה" והפיר
לה, יכול יהו מופרין? תלמוד לומר: [במדבר
ל,יד: כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש] אישהּ יקימנו
ואישהּ יפרנו - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו'!
אמר ליה רב עיליש לרבא: האומר לעבדו "צא והשאל עם פרתי" מהו? תיבעי
למאן דאמר 'שלוחו של אדם כמותו', תיבעי למאן דאמר 'שלוחו של אדם אינו כמותו':
תיבעי למאן דאמר 'שלוחו של אדם כמותו': הני מילי שליח דבר מצוה הוא, אבל עבד
- דלאו בר מצוה – לא (ושליחות נפקא לן (לעיל דף עא,ב) מ'אתם גם
אתם' [במדבר יח,כח] - לרבות שלוחכם, דבעינן דומיא
דמשלח: שיהיו דיניו נוהגים בו, וזה [העבד] - אין דין שואל נוהג בו, וגם משאיל שאין לו כלום בלא
רבו)?
או דלמא אפילו למאן דאמר 'אין שלוחו של אדם כמותו': הני מילי שליח, אבל
עבד: 'יד עבד כיד רבו דמיא'?
אמר ליה: מסתברא 'יד עבד כיד רבו דמיא'.
בעי רמי בר חמא: בעל בנכסי אשתו
(בבא מציעא צו,ב)
שואל הוי (קא סלקא דעתא להתחייב באונסי
בהמות נכסי מלוג שלה, שהוא עושה בהן מלאכתו)? או שוכר הוי?
אמר רבא: לפום חורפא שבשתא: מה נפשך: אי שואל הוי - שאלה בבעלים היא (שהיא עמו תדיר במלאכתו, והיא נשאלת לו תחלה משנשאה), אי שוכר הוי - שכירות
בבעלים היא!
אלא כי קמיבעיא ליה לרמי בר חמא - דאגר מינה פרה והדר נסבה (וזכה הוא אף בפרה להשתמש בה כל יומי השכירות); שואל הוי (מנישואין ואילך)? או שוכר הוי?: שואל הוי ואתיא
שאלה בבעלים מפקעא שכירות שלא בבעלים (ופטור)? או דלמא שוכר הוי,
ושכירות כדקיימא קיימא?
ומאי שנא? דאי שואל הוי, דאתי שאלה בבעלים מפקעא שכירות שלא בבעלים, אי שוכר
נמי הוי - תיתי שכירות בבעלים, תיפוק שכירות שלא בבעלים?
אלא כי קא מיבעיא לרמי בר חמא - כגון דאגרא איהי פרה מעלמא, והדר נסבה [גירסת
רש"י: מאי? שואל ממנה הוא (והוה ליה איהו כשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר, ומתה,
דאיפליגו רבנן ורבי יוסי ב'המפקיד' (לעיל דף
לה,ב), ואמרי רבנן 'נשבע שוכר שמתה כדרכה
ופטור, ושואל משלם לשוכר'; ורבי יוסי אומר: 'תחזור פרה לבעלים'); ואליבא דרבנן דאמרי
'שואל משלם לשוכר' (דדינא דשואל בהדי דמשאיל הוא,
ולא אצל בעלים הראשונים) לא תיבעי לך, דודאי שאילה בבעלים היא (דאפילו הוא שואל: כיון דלדידה בעי שלומי – פטור, ד'שאילה
בבעלים' היא); כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי דאמר 'תחזיר פרה לבעלים הראשונים (תשלומין לבעלים)' (והשתא לא בבעלים היא) – מאי? שואל הוי (ממנה, ושואל חייב באונסים ומשלם לבעלים) או שוכר הוי (ופטור מאונסין; ומאי שכירותיה? - שהרי תקנו לה חכמים
פרקונה תחת פירות אם נשבית)?
אמר רבא: בעל - לא שואל הוי ולא שוכר הוי, אלא לוקח הוי (ופטור), מדרבי יוסי ברבי חנינא; דאמר רבי יוסי ברבי חנינא:
באושא התקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה (ובעל יורש אשתו דבר תורה) - הבעל מוציא מיד הלקוחות (אלמא אין לה רשות למכור דהוא הוי לוקח ראשון). [עיין תוספות ד"ה בעל בנכסי אשתו, שהוא שומר
חנם.]
בעי רמי בר חמא: בעל בנכסי אשתו - מי מעל (כגון שנפלו לה נכסים מאביה משנשאת, ועמהן מעות של הקדש,
ואין ידועין שהן של הקדש, ואמור רבנן 'בעל זוכה בהן' - בכל הנכסים: להשתמש ולאכול
פירות; ובתקנה זו נעשה שליח [נ"א שליט] בנכסי הקדש לקנותם; וקא סלקא דעתא שזו
היא יציאתם לחולין ואפילו בעודן צרורין ומונחין - מי מעל בהוצאה זו)?
תוספות
מסכת בבא מציעא דף צו עמוד ב ד"ה בעל בנכסי אשתו מי מעל - מי אמרינן בעל מעל שהוא
עושה עיקר המעשה שנשאה ועל ידי זה זוכה במעות או דלמא היא עשתה עיקר המעשה שהיא
נשאת לו או דלמא בית דין עשו עיקר המעשה שתיקנו שיזכה במעות.
אמר רבא: מאן לימעול? לימעול בעל (דאין
היא מוסרתן לו אלא מאיליהם נקנים לו ממיתת אביה)? - דהיתרא ניחא ליה דליקני, איסורא
לא ניחא ליה דליקני! תימעול איהי? - דהיתרא נמי לא ניחא לה דליקני (אלא על כרחה תקנו לו חכמים)!? נימעלו בית דין (של ישראל שבאותו דור? שכל תקנות משפט תלויה בהן, ועל
ידיהן נוהגות חוקות המתוקנים לצבור מאז, והוי כמי שתקנו לו הם קנין זה, ונמצאו
הם המקנין לנכסי הקדש והוציאום לחולין)? כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו
'בעל - לוקח הוי' – להיתרא, לאיסורא לא עביד רבנן תקנתא (הכי גרסינן: כי עבוד תקנתא – בהיתרא; באיסורא לא עביד
תקנתא)!?
אלא אמר רבא: (בעודן צרורין ומונחין - לא
קנאם בעל ולא יצאו לחולין, ואין כאן מעילה; אלא:) בעל מעל לכשיוציא (לכשיוציאם לחולין בעל מעל), מידי דהוה אמוציא מעות הקדש
לחולין.
איבעיא להו: כחש בשר מחמת מלאכה מאי?
אמר להו ההוא מרבנן - ורב חלקיה בריה דרב אויא שמיה: מכלל דכי מתה מחמת מלאכה
מחייב? נימא [השואל]: "לאו לאוקמא בכילתא
(בכילה) שאילתהּ"!
אלא אמר רבא: לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור, אלא אפילו מתה מחמת מלאכה
נמי פטור, דאמר ליה "לאו לאוקמא בכילתא שאילתה".
ההוא גברא דשאיל נרגא [גרזן] מחבריה, איתבר. אתא לקמיה
דרבא; אמר ליה: זיל אייתי סהדי דלאו שנית ביה ואיפטר.
ואי ליכא סהדי מאי?
תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, ואיתבר (בפשיעה); אתא לקמיה דרב; אמר ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא.
אמר ליה רב כהנא ורב אסי לרב:
(בבא מציעא צז,א)
דינא הכי (שישלם לו כלי עשוי ומתוקן?
והתנן (בבא קמא דף י,ב) גבי נזיקין: ''תשלומי נזק' - מלמד שהבעלים מטפלין
בנבילה': ששמין לו הנבילה של בהמתו שמתה על ידי זה שהזיקה לו, ועליה מוסיף ומשלם
דמיהן; הכי נמי ישומו לו שברי הראשון, ועליהן ישלם דמיו, וזה ילך ויטרח ויקנה לו
כלי אחר)?
ושתיק רב.
והלכתא כרב כהנא ורב אסי, דמהדר ליה תבריה וממליא ליה דמי מנא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.