בבא מציעא צט

מקרא: בתחתית הדף

Shalom!

I received this notice from Goecities:

We're writing to let you know that Yahoo! GeoCities, our free web site building service and community, is closing on October 26, 2009. On October 26, 2009, your GeoCities site will no longer appear on the Web, and you will no longer be able to access your GeoCities account and files.

I am looking for a place to host this edition of the Talmud.

If you can assure a safe host, please contact yeshol@gmail.com

Thanks,

Yeshayahu HaKohen Hollander

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף צט

המשך פרק שמיני 'השואל את הפרה'

(בבא מציעא צח,ב)

משנה:

השואל את הפרה, ושלחה לו ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו, או ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו של שואל, ומתה – פטור. (אם מתה בדרך - פליגי בה רבה ורב חסדא ב'הגוזל' קמא (בבא קמא דף קד,א): רב חסדא מתרץ לה להאי דשואל דמתניתין בשכירו ולקיטו שדר בביתו, אבל אין עדים שהוא שלוחו, דאי איכא עדים - הוי שליח, וחייב השואל באונסין משמסרו לו; רבה אומר: אפילו עשאו שליח בעדים - לאו שליח הוא להתחייב על ידו באונסין, דהכי קאמר ליה: "איניש מהימנא הוא, אי בעית לשדורי בידיה – שדר".)

אמר לו השואל "שלחה לי ביד בני", "ביד עבדי", "ביד שלוחי" או "ביד בנך", "ביד עבדך", "ביד שלוחך", או שאמר לו המשאיל "הריני משלחה לך ביד בני", "ביד עבדי", "ביד שלוחי" או "ביד בנך", "ביד עבדך", "ביד שלוחך", ואמר לו השואל "שלח"! ושלחה ומתה – חייב; וכן בשעה שמחזירה (אם שלח השואל ביד בנו ועבדו או שלוחו או ביד עבדו ושלוחו של משאיל - לא יצאה מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל, ואם מתה בדרך- חייב; אמר לו המשאיל "שלחה לי" או שאומר לו השואל "הריני משלחה וכו', ואמר ליה המשאיל "שלח", ושלחה ומתה - פטור).

(בבא מציעא צט,א)

גמרא:

(בתמיהה: קתני: 'אמר לו השואל: "שלחה לי ביד... עבדך"' ושלחה לו) ביד עבדו – חייב (השואל באונסיה בדרך)? (ד)יד עבד כיד רבו (דמיא, והרי הוא כאילו הוליכה לו הוא)!

אמר שמואל: בעבד עברי, דלא קני ליה גופיה.

רב אמר: אפילו תימא בעבד כנעני: נעשה כאומר [השואל] ליה [למשאיל]: "הכישהּ במקל והיא תבא (אחרי)" [עיין תוספות] (הלכך: משיצאתה מחצרו של בעלים - בין בלא שומר בין על ידי שומר - עמדה ברשות השואל, דשעביד נפשיה משתצא מרשותו [של משאיל] והרי הכישה במקל עד אשר יצאתה מביתו).

מיתיבי: 'השואל הפרה ושלחה לו ביד בנו (של משאיל שלחה משאיל לשואל - חייב), ביד שלוחו – חייב (השואל, וכגון שאמר ליה "שלח לי ביד בנך"); ביד עבדו – פטור (ואפילו אמר "שלחה לי ביד עבדך")'!

בשלמא לשמואל: מתניתין - בעבד עברי, ברייתא - בעבד כנעני; אלא לרב קשיא!

אמר לך רב: לא תימא (כדתרצה רב:) 'נעשה כאמר ליה', אלא אימא (אלא רב מוקי לה למתניתין) 'באמר ליה הכישהּ במקל והיא תבא (אחרי)" (דשעביד נפשיה מכי נפקא מחצרו, ומשום דשלח עבדו עמה לא מיפטר), דאיתמר:

"השאילני פרתך"! ואמר ליה: "ביד מי"? ואמר ליה: הכישהּ במקל ותבא"! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: כיון שיצאת מרשות משאיל ומתה – חייב [עיין תוספות].

נימא מסייע ליה: "השאילני פרתך" ואמר ליה "ביד מי" ואמר ליה הכישהּ במקל והיא תבא" - כיון שיצאת מרשות משאיל ומתה – חייב.

אמר רב אשי: הכא במאי עסקינן? - כגון שהיתה חצרו של שואל לפנים מחצרו של משאיל (שחצרו של משאיל פתוחה לרשות הרבים, וחצר השואל לפנים ממנו, ופתוחה לחצרו של משאיל: שאין נכנסין ויוצאין לחצרו של שואל אלא דרך חצרו של משאיל:) דכי משלחה לה ודאי להתם אזלא (דהתם סמכא דעתיה דשואל דמשיעמדו הבעלים לפניה להטותה לצד חצרו של שואל, ומחי לה בחוטרא - ודאי להתם ריהטא; וההוא - הוא דמשעבד שואל נפשיה; אבל אם היתה צריכה לבא דרך רשות הרבים - לעולם אימא לך: אפילו אמר ליה הכי - לא סמכא דעתיה שיפ�קירנה המשאיל בלא שומר, ולא שעבד נפשיה [השואל] עד שתבא לידו). [ועוד: אם כך יש לבעל החצר הפנימית רשות לעבור דרך החצר החיצונה, ומדוע לא יוכל שם לעשות קנינים?]

אי הכי מאי למימרא?

לא, צריכא דאיכא גזייתא (שיש בחצר המשאיל זויות ועוקצין שיכולה לסור שם ולהשמט במחבא; דשטול"ט בלע"ז; בלשון (תהלים צ,י) 'כי גז חיש' וכמו (במדבר יא,לא) 'ויגז שלוים'): מהו דתימא לא סמכא דעתיה, דלמא קיימא התם ולא אתיא אזלא להדיא - קא משמע לן דסמכא דעתיה [ומיד כאשר הכישה – מתחייב השואל, אף על פי שהיא עדיין בחצר המשאיל]!

אמר רב הונא: השואל קרדום מחבירו: בקע בו – קנאו (עד שיכלו ימי שאילתו); לא בקע בו - לא קנאו (דקסבר: אין משיכה קונה בשומרים).

למאי?

אילימא לאונסין - מאי שנא פרה דמשעת שאילה? אלא לחזרה (שאם בא המשאיל לחזור ולתובעה ממנו בתוך ימי הזמן שהשאילה לו): בקע בו - לא מצי הדר ביה משאיל; לא בקע בו - מצי משאיל הדר ביה.

ופליגא דרבי אמי, דאמר רבי אמי: המשאיל קרדום של הקדש - מעל (המשאיל לשלם להקדש קרן שנהנה בהשאלתו), (ומה היא 'הנאתו'?) לפי טובת הנאה שבו (אומדים בו כמה הוא רוצה להיות נחסר משלו להחזיק לו השואל טובת [הנאה] כזו; 'טובת הנאה' = בונדי"ר בלע"ז [הכרת טובה]) [ואפילו רק אמר שישאיל – הרי יש כבר טובת הנאה כזו, שהרי המקבל כבר מחזיק טובה על הכוונה להשאיל לו], וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה (אפילו ידע לאחר שבא לידו שהוא של הקדש, שמכיון ששגג בו המשאיל ונתחייב דמי טובת הנאה להקדש - יצאת הנייתה לחולין) - ואי לא קנאו (במשיכה) - אמאי מעל (המשאיל עד שיבקע בו השואל), ואמאי חבירו מותר לבקע בו לכתחילה? ניהדריה ולא ליקנייה ולא לימעול!

ופליגא (נמי דרב הונא א)דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: כדרך שתקנו משיכה בלקוחות - כך תקנו משיכה בשומרים.

תניא נמי הכי: כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים; וכשם

(בבא מציעא צט,ב)

שקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה (דנעל ופרץ וגדר כל שהוא; ובמסכת קדושין (דף כו,א) ילפינן להו) - כך שכירות נקנה בכסף ובשטר ובחזקה.

'שכירות' (קסלקא דעתא: שכר בהמה וכלים)? מאי עבידתיה (להקנות 'עד שימשוך', ומאי 'חזקה בלא משיכה' משכחת ליה)?

אמר רב חסדא: שכירות קרקע (השכיר לו ביתו: משנתן לו כסף או שכתבו לו בעלים "ביתי מושכן לך" ומסר לו השטר, או שהחזיק בו השוכר - אין אחד מהם יכול לחזור).

אמר שמואל: האי מאן דגזיל חביצא דתמרי (תמרים המדובקים יחד קרי 'חביצא') מחבירו ואית בה חמשים תמרי: אגב הדדי מזדבנן בחמישים נכי חדא, חדא חדא מזדבנן בחמישים (הלוקח יחד אינו נותן בהם אלא מ"ט פרוטות, כדי שיחזור וימכור אחת אחת וישכור פרוטה); להדיוט משלם חמשים נכי חדא (אם משל הדיוט - הוא משלם לו כמו שהן נמכרין ביחד, ואין מדקדקין להחמיר עליו, כדקאמר טעמא לקמן: שמין בית סאה וכו'), להקדש - משלם חמשים וחומשייהו, מה שאין כן (הקדש אחומשין קאי) במזיק: דלא משלם חומשא, דאמר מר [ויקרא כב,יד: ו]איש כי יאכל קדש [בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש] [כלומר: שנהנה מהקדש] - פרט למזיק.

מתקיף לה רב ביבי בר אביי: להדיוט אמאי משלם חמשים נכי חדא? נימא ליה "אנא חדא חדא הוה מזבנינא להו[YH1] "!?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: שמין בית סאה באותה שדה תנן. (גבי ניזקין דשֵׁן, בבבא קמא (דף נה,ב): 'כי יבער איש שדה או כרם וגו' [שמות כב,ד], תנן [בבא קמא פ"ו מ"ב]: 'כיצד 'משלמת מה שהזיקה'? שמין בית סאה באותו שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה', ואין מדקדקין להיות שמין האכילה לבדה מה היתה שוה הערוגה זו שנאכלת אלא מה נחסר בית סאה מדמיה אם היה בא למכור הקרקע עם זריעתה: מה חסרו דמיו בשביל אכילת ערוגה זו, דהיינו קולא גביה; דהבא לקנות קרקע - לא יניחנו בכך, ובדבר מועט יתפשר בפחות דמים; ומקרא יליף לה בבבא קמא (דף נח,ב).)

למימרא דסבר שמואל דין הדיוט לאו כדין גבוה דמי? והתנן [מעילה פ"ה מ"ד; מעילה יט,ב]: 'נטל אבן או קורה מהקדש - לא מעל; נתנה לחבירו - הוא מעל וחבירו לא מעל; בנאה (גזבר) בתוך ביתו (והתם (במסכת חגיגה (דף י,ב)) אוקימנא כגון שהניחה על פי ארובה דלא שנייה) - לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה' (במסכת חגיגה (דף י,ב) פרכינן: מכדי מישקל שקליה! מה לי בנאה הוא ומה לי נתנה לחבירו? ואוקמינן בגזבר, שאבני קודש מסורין לו עסקינן, דבלאו הכי נמי ברשותו הוה מנחא, הלכך לא מעל בהגבהתו; נתנה לחבירו - הוציאה לחולין שקנאה חבירו במתנתו והוא ישלם להקדש); ויתיב רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר משמיה דשמואל: זאת (דכי דר תחתיה – מעל, ואף על גב דלא שנייה) אומרת: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר (אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא, דהוה ליה 'זה נהנה וזה לא חסר': דהא הכא שלא מדעת הקדש דר, וקאמר דמשלם מעילה להקדש; ומדקאמר 'זאת אומרת' - שמע מינה יליף הד�יוט מהקדש לדקדק אחריו)!

<~~א"ל רבי יוחנן~~> הדר ביה שמואל מההיא (ולא יליף מיניה 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו של בעל הבית', דהא שמעינן ליה הכא דלא משוי דין הדיוט כהקדש).

וממאי דמההיא הדר ביה? דלמא מהא הדר?

לא, מההיא הדר ביה, כדרבא, דאמר רבא: הקדש שלא מדעת - כהדיוט מדעת דמי (שהקדש מונח למעול לכל הבא, ואין מוחה בידו, ורחמנא אמר: מאן דמיתהני למעול, ורחמנא ידע)!

אמר רבא: הני שקולאי (נושאי משאוי) דתברו חביתא דחמרא לחנוואה; ביומא דשוקא - מיזדבנא בחמשה, בשאר יומי מיזדבנא בארבע; אהדרו ליה ביומא דשוקא (קודם שיגיע יום השוק שיכול למוכרה ביום השוק שיגיע ראשון) - מהדרו ליה חביתא דחמרא; בשאר יומי מהדרו ליה חמשה (דאמר להו "אי הוה גבאי ביומא דשוקא - חמשה הוה שוה); ולא אמרן (דמהדרו ליה חמשה) אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני (אלא דלית לחנוואה חמרא לזבוני, דהשתא ודאי - אי אהדרו ניהליה - הוי מזבין ליה), אבל הוה ליה חמרא לזבוני (ולא זבין) - הא איבעי ליה לזבוני (גלי דעתיה דלא הוה מזבין, ולא משלמי אלא חביתא דחמרא), ו(וכי מהדרי ליה נמי חמשה -) מנכי ליה (חנווני מחמשה) אגר טירחיה (כפועל בטל כמה הוא רוצה לישב ולא למכור יין חבית אחת פרוטה פרוטה וישב בטל) ודמי ברזנייתא ([יש גורסים 'כרזנייתא', ולפי זה פירוש רש"י הראשון:] שנותנין למכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות: "יש בבית פלוני יין למכור"). ([ואם גורסים] 'ברזנייתא' - לשון ברזא; דייש"י בלע"ז; כלומר: יציאת היין הנמכר בברזא בפרוטות; ויש מפרשים שהיו צריכין לשכור אומן לנקב נקב בחבית מפני שהוא של חרס ולתקן ברזא - הנך דמי מְנַכֵּי להו, שהרי פטרוהו מכל אלה.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.