דף הבית

This page in English

ראיית הירח בשבת ובראש השנה*

ע"י רוי הופמן וטוביה כאץ

בזמן שסנהדרין קיימת ובית המקדש קיים העדים שראו את הירח החדש בליל 30 יוצאים מחוץ לתחום בשבת ורשאים לעשות פעולות הכרוכות בחילול שבת כגון טלטול ושימוש באמצעי תחבורה, כדי להעיד בפני בית דין - בגלל הצורך להקריב את קרבן מוסף ראש חודש בזמנו. כאשר בית המקדש אינו קיים העדים יוצאים בשבת להעיד בפני הסנהדרין רק בחדשים ניסן ותשרי בגלל הצורך לקבוע את החגים. (הלקה"ח ג',ב'). לעומת זאת אין לדחות את השבת כדי לראות את הירח או לרשום את פרטי העדות אפילו שהסנהדרין קיימת. עדים שראו את הירח לפני צאת השבת אינם חייבים לחכות עד מוצאי שבת אפילו אם הם יכולים להגיע לבית דין בזמן. עד אחד או עדים שהם קרובים זה לזה יוצאים לבית דין בשבת כיון שאחד העדים , או העד היחיד, יכל להצטרף לעד נוסף שעשוי להגיע לבית דין.

בזמננו כשאין סנהדרין, כשמחפשים את הירח בליל שבת או לפני צאת השבת או בראש השנה יש להיזהר מחילול שבת ו/או ראש השנה. רב האיסורים ידועים לכולם אך נחזור על האיסורים ששייכים לצפייה בירח בשבת כדי להימנע מחילול שבת. אין לרשום או לצלם מה שראית. אין לצאת מתחום השבת. אין להעביר חפץ כמו משקפת ברשות הרבים או מרשות לרשות (למעט בראש השנה החל ביום חול). מותר להשתמש במשקפת (שמירת שבת כהלכתה ט"ז:מ"ה), טלסקופ, וחצובה, ומשקפיים כל עוד שאין בזה איסור כמו העברה ברשות הרבים ושימוש בחשמל ובתנאי שלא נדרשת מיומנות מיוחדת להרכיב את הציוד. הותר לכוון משקפת וטלסקופ בדרך הרגילה. מאחר של חיפוש הירח נחשב כלימוד תורה (בזמן הזה, וכשהסנהדרין קיימת הוא מצווה למעשה) מותר למדוד את הכיוון בעזרת סקלות של רום ואזימות (או"ח ש"ו, ז'; שמירת שבת כהלכתה כ"ט, ל"ח; שבת קנ"ז.). מותר לצאת לרשות הרבים עם משקפיים לראייה מרחוק (שמירת שבת כהלכתו י"ח:ט"ז). הרבה פוסקים אוסרים לצאת לרשות הרבים עם שעון יד, ויש פוסקים המקילים בכך. במקומות רבים המנהג להקל (שמירת שבת כהלכתה יח, כז). ניתן לנקות עדשות בעזרת ממחטה יבשה (שמירת שבת כהלכתו ט"ו:ל"א). אסור לתקן ציוד כלשהו בשבת (שמירת שבת כהלכתו ט"ו:ע"ז).

בזמן הזה שאין הסנהדרין קיימת הראייה אינה דוחה מצוות אחרות.

*הלכות שבת (לפי היהדות הרבנית האורתודוקסית) חלים על יהודים בלבד. הלכות אלה אינם חלים על מי שאינו יהודי. ההלכות (בהסכמת הרב נחום רבינוביץ') פורסמו בתוך מאמר: ר. ע. הופמן וט. כאץ, בד"ד, 11, 23 (2000).