פרק 15
"הנה מגיע חוקר ארצות!" הוא קרא כאשר ראה את הנסיך הקטן מתקרב.
הנסיך הקטן ישב, כשהוא מתנשף. הוא כבר עבר במסעו דרך רבה כל כך.
"מאין אתה בא?" שאל אותו האיש הזקן.
"מהו הספר הגדול הזה?" שאל הנסיך הקטן, "מה מעשיך?"
"אני גיאוגרף", ענה לו האיש הזקן.
"מה פרוש גיאוגרף?" שאל הנסיך הקטן.
"גיאוגרף הוא אדם בעל השכלה נרחבת, אשר יודע את מקומם של כל הימים, הנהרות, הערים, ההרים והמדבריות".
"זה מענין מאד", אמר הנסיך הקטן. "סוף סוף בעל מקצוע אמיתי!" והוא שלח מבט סביבו, על הפלנטה של הגיאוגרף. מעולם לא ראה פלנטה רבת־הוד כמותה.
"הפלנטה שלך יפה מאר", אמר, "יש כאן אוקיאנוסים?"
"אין לי מידע על כך", אמר הגיאוגרף.
"אה!", הנסיך הקטן היה מאוכזב. "יש כאן הרים?"
" אין לי מידע על כך", אמר הגיאוגרף.
"וערים, נהרות, ומדבריות?"
"גם על כך אין לי מידע", אמר הגיאוגרף.
"אבל אתה גיאוגרף!"
"אמת", ענה הגיאוגרף, "אך אינני סייר. הפלנטה שלי אין בה סיירים, ואין זה מתפקידו של הגיאוגרף לספור את הערים, הנהרות, ההרים, הימים, האוקיאנוסים והמדבריות. הגיאוגרף הוא רב־חשיבות מכדי שייצא לשיטוטים. הוא אינו עוזב את לשכתו, אלא מקבל בה את פניהם של סיירים ומגלי־ארצות .
הוא מדובב אותם, וכותב את רשמיהם מן המסעות שעשו. אם רשמיו של מי מביניהם מעניינים במיוחד, הגיאוגרף מצווה על בדיקת אישיותו המוסרית של סייר זה.
"למה זה?"
"משום שאם סייר חוקר־ארצות יספר בדותות, הוא ימיט אסון על ספריו של הגיאוגרף. כמוהו גם סייר ששותה לשוכרה".
"מדוע?" שאל הנסיך הקטן.
"מפני שאדם שתוי רואה הכל פעמיים. זה יגרום לגיאוגרף לרשום בספרו שני הרים, במקום שקיים בו הר אחד בלבד."
"אני מכיר מישהו", אמר הנסיך הקטן, "שיהיה סייר גרוע".
"זה יתכן", אמר הגיאוגרף. " אזי, אם הבדיקה מעלה שהסייר הוא בעל מוסריות ללא דופי, נערכת חקירה באשר לתגליתו."
"הולכים לראות אותה?"
"לא, זה מסובך מדי. ברם דורשים מן הסייר שיספק ראיות לתגליתו. למשל, אם גילה הר גבוה, עומדים על כך שיביא משם אבנים גדולות."
לפתע הגיאוגרף התנער:
"אבל אתה - אתה מגיע מדרך רחוקה! אתה סייר! תאר בפני את הפלנטה שלך."
הוא פתח את מחברתו הגדולה וחידד את העפרון. זכרונותיו של סייר נרשמים תחילה בעפרון, כי יש להמתין לבדיקות, לפני שהזכרונות נכתבים בדיו.
"ובכן?" שאל הגיאוגרף.
" במקום שאני גר בו", אמר הנסיך הקטן, "זה לא כל כך מעניין. הכל מאד קטן. יש לי שלושה הרי געש, שניים מהם פעילים והשלישי כבוי, אבל לעולם אין לדעת."
"לעולם אין לדעת", אמר הגיאוגרף.
"יש לי גם פרח".
"איננו רושמים פרחים", אמר הגיאוגרף.
"מדוע לא? הפרח הוא הדבר היפה ביותר בפלנטה שלי!"
"איננו רושמים אותם", אמר הגיאוגרף, "משום שהם בני־חלוף".
"מה פרוש בני־חלוף?"
"מבין כל הספרים, ספרי גיאוגרפיה הם המדוייקים ביותר. תקֵפותם לעולם עומדת. מאד נדיר שהר מש ממקומו. מאד נדיר שאוקיאנוס מתרוקן ממים. אנחנו כותבים אודות דברים נצחיים."
"אבל הר געש עשוי להתעורר", קטע הנסיך הקטן את דבריו, "מה פרוש בני־חלוף?"
"אם הר געש פעיל או כבוי זה היינו־הך עבורנו. הדבר החשוב הוא ההר עצמו, והוא אינו משתנה לעולם."
"אבל מה פרוש בני־חלוף?", חזר ושאל הנסיך הקטן, אשר אף פעם, מעולם בימי חייו, לא הרפה משאלה אחרי ששאל אותה.
"פרושו שהדבר נמצא בסכנת היעלמות בתוך תקופה קצרה".
"האם הפרח שלי נמצא בסכנת היעלמות בתוך תקופה קצרה?"
"בוודאי".
"הפרח שלי הוא בר־חלוף", שח בלבו הנסיך הקטן, "ואילו היא חושבת שארבעת קוציה די בהם כדי להגן עליה בפני כל העולם. ואני נטשתי אותה לגמרי לבד בפלנטה שלי".
ובפעם הראשונה עלה בו רגש חרטה. אבל אז התעשת ושאל:
"באיזה מקום אתה ממליץ לי שאבקר?" הוא שאל.
"בכוכב לכת אֶרֶץ", ענה הגיאוגרף. שִמעו יצא למרחוק.
והנסיך הקטן יצא לדרכו, כשהוא חושב אודות הפרח שלו.
