מי ידבר בשמנו, אלו - פה ושם, בצד הזה של הגבול ובצד השני שלו, כמה אחוזים זניחים, אחוזונים, בוא נאמר שניים וחצי עד שלושה, מקסימום. אנשים שבגלל איזשהו דפקט מוזר (ספק מולד ספק נרכש) לא קמים בבוקר וחושבים איך לדפוק היום איזה טיל/פצצה/ררנט. לא מתענינים בפוליטיקה ובמרכז, בהקדמת בחירות, ב'צור ישראל' וב'כבוד האומה', בהפגנות כח, ב'הרתעה' ואיום, באולטימטום, 'בסיכול' וב'מכת מנע'. בספינים, ביחצנים, בסקרים ובפרסומאים. בוועדות חקירה ובספרי ההיסטוריה. אנשים מוזרים קמעה, צרי אופקים שכמותנו, נאיבים הם קוראים לזה, משום מה כל אלו, אויה, לא עושים לנו את זה...

לא ברור למה, אולי דרוש טיפול?

אותנו מעניין לחיות את חיינו בשקט, לדאוג למשפחה, להשכלה, להשתכר בכבוד, לקנות דירה, לאהוב ולהיות נאהבים, לצאת לטייל, להיות בריאים, לטפל בשן הכואבת ובחמות הדואבת. מוזר, לא?

אנחנו, מיעוט של מוזרים, מי ידבר בשמנו?

שרי ש"ס? אריאל שרון? בנימין נתניהו? ברק? מפלגת ה"עבודה"? מפלגת ה"ליכוד"?

וודאי!!

יש רק בעיה אחת קטנה.. קטנטנה...

יש להם זמן... הרבה זמן.

הם עסוקים עכשיו.

רק עוד קצת..

כבר הרבה זמן.

הרבה מאוד...

עסוקים בדברים חשובים, אל תשמיצו.

רוקחים פתרונות קוונטים לבעיות יחסיות ומחשבים חישובים בחדרי חדרים. יושבים על המדוכה עד השעות הקטנות ובודקים מאזני כוח אסטרטגים. עסוקים בתכנון מכות אוויריות ומבצעים כירורגים. דנים בתוכניות ביניים קצרות טווח ושוקלים הסדרי קבע תלת שנתיים מתגלגלים. אוטונומיה מנהלית מאותגרת ומדינה משוקללת. הם עסוקים עכשיו, רק עוד קצת..

ותחשבו על זה.