הטעות של הימין

הימין עסוק בלפתח אידאולוגיה המהווה רציונליזציה לרגשות האנושיים העמוקים והראשוניים ביותר: פחד ("הם תמיד ירצו עוד"), שנאה (שלפעמים היא גם מובנת, אבל זה לא העניין), אנוכיות אגוצנטרית ("הזכות שלנו על הארץ"), הנוחות שבשליטה. אבל בואו לא נעשה לעצמנו חיים קלים מידי. הימין מאמין ביכולת לעצב מציאות בכח, באופן חד צדדי, לשלוט בה בכוח, ל"נהל אותה" בכוח, מהיום להיום, למחר.

חלקים בימין חושבים במונחים של צדק פואטי - מכיוון ש"אנחנו" צודקים לא יגיע שום פתרון עד שהצד השני לא יבין זאת.

לצד השני יש כמובן השקפה הפוכה ומבוססת לא פחות לגבי מושגי הצדק שלו, וכאשר הוא רואה יום יום חיילים זרים וחמושים בכניסה לעיר מגוריו ומנגד ישובים מרהיבים להם משמש ככח עבודה זול (במקרה שיש עבודה בכלל) אפשר להבין שמהצד שלו הדברים נראים אחרת.

אצלו מדובר במאבק על עצם קיומו כאדם חופשי, כעם וכמדינה, והחזרת שמץ מהכבוד הרמוס והאדמה שאבדה. אצלנו על הגשמת החלום לשלוט בכל ארץ ישראל, כי לנו מגיע, כי זאת הארץ המובטחת לנו, כי אנחנו כל כך צודקים ונרדפים, כי אי אפשר לסמוך על הערבים.

והנבואה הזאת, שאם נתפשר ונחלק ביננו את הארץ הם תמיד ירצו עוד ועוד (ואנחנו, חדלי אישים שכמונו, נשב ונשתוק) ולכן ביכולתנו ומחובתנו לכבוש, להחזיק, לא לתת, הנבואה הזאת, המכתיבה את מדיניותו של הימין, באורח פלא, מגשימה את עצמה.