אתורה סקולה:
הסרט משחק במאה
ה-17, בתקופה בה ברחו להקות שחקנים של ה- Commedia dell'arte
מסיבות פוליטיות מאיטליה לצרפת. מולייר פגש את ה- Commedia dell'arte
בפריז, ויצירתו מושפעת בצורה מכרעת מסגנון זה. השינוי העיקרי ביצירתו – מלבד
העובדה זהוא הוריד את המסכות מפני השחקנים – הוא עצם
כתיבת המחזה, שהרי מחזות ה- Commedia dell'arte
לא נכתבו, ובכל הצגה נשאר יסוד של אלתור. גם לנושא זה יש אזכור בסרט.
ללהקות
השחקנים היו שתי אפשרויות להשרד: לנדוד מכפר לכפר
לעיירה ולאסוף כמה פרוטות אחרי ההצגה, או למצוא רוזן שייתן את חסותו על הלהקה.
(המקרה הטוב ביותר הוא כמובן : המלך!)
לכן
הלהקה בסרט שואפת להגיע לפריז, ובדרך הם מציגים בכל הזדמנות. בכל אחד משני המקרים
מעמד השחקנים היה נחות , הם תמיד היו
רעבים לפת לחם ובחירתם במקצוע לא נבעה מבצע כסף...
סיפור מסגרת: פקיד ממשלתי פוגש קבוצת
שחקנים. אחד השחקנים – פולצ'ינלה – מספר לו, שהם מחכים
לרופא שיירפא את השחקן ששוכב פצוע בתוך קרון. הפקיד ממשיך בדרכו, הרופא מגיע ואכן
מרפא את השחקן – קפיטן פרקסה -. הלהקה ממשיכה בדרכה
לפריז. שם הם מציגים בכיכר העיר את סיפור הלהקה.



הצגה סיפור
הסרט
סיוט
ההצגה – שבתוך הסרט – מציגה בסגנון ה- Commedia dell'arte את סוף הסיפור – שבתוך הסרט. הסיפור מסופר בסגנון
ראליסטי. עצם מבנה הסרט וההנגדה בין ראליזם לקומדיה הופכים את היצירה לנושא בפני עצמו. היחס בין
מציאות ליצירה, בין חיים ומשחק הם הנושא, ובלשונו של דירנמט ("ביקור הגברת הזקנה"): "החיים רצינים הם, האומנות עליזה" (האומנם?)
דווקא
העימות המרכזי, הסטירה שאין רכה ממנה, שייכים לסיפור המסגרת, ל"חיים",ל
"מציאות".

|
כסף |
áâ |
בדיה |
|
רכושנות |
áâ |
נדיבות |
|
אציל |
áâ |
שחקן |
|
חומר |
áâ |
רוח |
שמות השחקנים הם שמות הדמויות שהם משחקים כל ימי חייהם: כפיטן
מטמורו, פולצ'ינלה, סרפינה, וכו'. תפאורת הסרט וכל עיצובו בכלל נעה בין הראליסטי לאגדי ומבטאת גם בכך את הנושא והקונפליקט.
ובקיצור: אחלה סרט!

סרטונים קצרים מתוך הסרט:
אתרי
אינטרנט לגלישה חופשית:
www.mclink.it/personal/MC9494/troisi.htm
על מסימו טרויזי (ז"ל):
http://perso.wanadoo.fr/frederic.lovisa/mt.htm
http://www.vincentperez.com/pvoyage.jpg
http://www.vincentperez.com/voyage.html
http://www.cinecitta.it/cservizi/set/fracassa.htm
http://www.anica.it/cine/p91_180.htm
