שלוש החברות:
דֶבּורה
רֶבּקה
מרים
ישראל, מדבר בנגב, אחר הצהרים, ברקע: הרים, בקדמת הבמה בצד שמאל: ג'יפ
ישן.
..... [לקראת סוף המחזה]
מרים: הבה נפנה עתה להצלתנו! (שולה מאינשהו כרטיס ביקור ומזינה מספר בפלאפון)
מת! – שיט! – הוא לא עובד יותר! – הדבר האידיוטי הזה שוב התפגר!
דֶבּורה: או שהוא מגיב רק לצלצולים שלאמהות יהודיות! (פונה ללכת)
רֶבּקה: לאן את הולכת?
דֶבּורה: חוסר מוצא תמיד עושה לי כאב בטן, אם את מבינה, למה אני מתכוונת... (הולכת)
רֶבּקה: את מי בכלל רצית להשיג, את האלפא רומאו שלך?
מרים: אסי!
רֶבּקה: הה, אם זה בכלל עוד היה זוכר אותך..
מרים: אל תדאגי!
רֶבּקה: אני חושבת, לדֶבּורה אין חשק כל-כך, שדווקא הוא יציל אותה...
מרים: את רק מקנא!
רֶבּקה: מזל בשבילך, שדֶבּורה לא שמה עליו עין!
מרים: ואם?
רֶבּקה: טוב, היא לא.
מרים: ואם?
רֶבּקה: אז היא הייתה מחזיקה עכשיו את כרטיס הביקור ביד.
מרים: ככה את חושבת?
רֶבּקה: אני יודעת .
מרים: את חושבת, שאי-אפשר לעמוד בפניה?
רֶבּקה: כן.
מרים: ומנצחת אותי בשד שמאל?
רֶבּקה: טוב, בשד שמאל, זה ניסוח קצת מוזר.
מרים: גם מיועד לאשה מוזרה.
רֶבּקה: בואי נאמר את זה ככה: חוץ מזה, שדֶבּורה היא פשוט היפה ביותר מבין
שלושתנו, יש בה איזה שהו קסם, איזה כריזמה סימפטית... איך לומר: התוספת המסוימת
הזאת...!
מרים: היא לא!
רֶבּקה: הילה! דוז פואןן; זהו זה בדיוק: יש לה הילה שמהלכת קסם! – פשוט
צריך לאהוב אותה!
מרים: אויש תפסיקי כבר עם ההצגה הזאת!
רֶבּקה: אבל זאת האמת!
מרים: אני לא נותנת לילדה קטנה להוציא אותי מהכלים!
רֶבּקה: את עד היום לא התגברת על זה, שהנס דחה אותך לטובת דבי, נכון? ... גטינגן
הראתה לך את גבולותיך! – זאת האמת!
מרים: רֶבּקהיקרה שלי, האמת מגטינגן היא, שהנס עוד באותו הערב בא אלי לחדר
במלון! האמת היא, שהוא רצה לזיין אותי ולי היה קשה מאוד להיפטר ממנו, והוא התחיל
לילל, שהוא הולך להתגייס עוד מעט, ושהוא מפחד, ושהוא לא רוצה לעשות את הדברים
הנוראים, שיורו לו לעשות, ואני אמרתי לו, שיפסיק לילל ושיסרב, אם זה כל-כך נורא,
מה שהוא גם עשה בסופו של דבר, ושהצלחתי בסוף להיפטר ממנו רק בזכות זה שאיימתי עליו
שאני אצעק, אם הוא לא ירים את המכנסיים! האמת, רֶבּקה יקרה, היא, שהוא נשבע
לי על הברכיים....
רֶבּקה: אני לא ממשיכה להקשיב לשקרים האלה!
מרים: ...שהוא נשבע לי הברכיים, שהוא מאוהב בי עד כלות, שאם אומר לו לסרב, הוא
יסרב, ואם אומר לו לרצוח את כל הסרבים, הוא יעשה את זה! ושאם אני אדחה אותו, אז
הוא יעשה שטות גדולה! – ואת השטות הזאת הוא עשה! – זאת, חברתי היקרה, היא האמת,
ואת יודעת זאת היטב!
רֶבּקה: אני רק יודעת, שהנס ודֶבּורה ביחד מאז הערב הזה בתיאטרון בגטינגן, שהוא
עבר לגור אצלה כעבור שבועיים ומאז הם חיים ביחד באושר, וזה כבר ארבע שנים!
מרים: שלוש וחצי.
רֶבּקה: רק את זה אני יודעת! וכל אחד או אחת, שרוצים להרוס את האושר הזה, הוא
האויב האישי שלי; את זה אני נותנת לך חתום בטבעת המלך!
מרים: מה את משחקת אותה כאן? ובייחוד אל תשתמשי לי במושגים מיושנים כאלה: חתום
בטבעת המלך...
רֶבּקה: אני באמת מאוד מצטערת, אם העלבתי את השפה הפרולטרית שלך, אבל נראה לי,
שאת מנסה לסטות מהדיון, כמו תמיד! את מנסה לספר לי, שאת דחית את הנס, ... את,
למרות שהיית מעוניינת בו?
מרים: כן.
רֶבּקה: בחיים לא! – למה שתעשי את זה?
מרים: מתוך חברות לדבי, ורק מתוך חברות אליה!
רֶבּקה: לא מאמינה.
מרים: אז אל תאמיני. את ממילא לא צריכה להאמין לי יותר שום דבר, יא נחש חלקלק,
כי מהיום דרכינו נפרדות, שתדעי!
(שהיה)
רֶבּקה: דרכינו נפרדות? - מה זאת אומרת,
אני לא מבינה..
מרים: אני יכולה להכניס לך את זה במכות, אם את מבינה את זה יותר טוב!
רֶבּקה: היית מתה, אה! .. תמיד ידעתי, בעצם בעצם את שונאת אותי!
מרים: אוי אלוהים, כמה מגוחך!
רֶבּקה: נו, למה את לא רוצחת אותי פה, בארץ הקודש? ... בואי נשחק קצת קין והבל!
מרים: אחותי, את מחליאה אותי, לפני אלפיים שנה היו סוקלים זונות כמוך באבנים!
רֶבּקה: ...
מרים: את מעדיפה לא לדעת, למה, אה?
רֶבּקה: אני לא יודעת, על מה את מדברת.
מרים: איך תדעי? את לא זוכרת את המשבר של דבי לפני שנתיים? – היא כמעט נפרדה
מהסופר-הנס שלה...
רֶבּקה: שטויות, בחיים היא לא תעשה את זה!
מרים: היא רצתה לזרוק אותו מהבית!
רֶבּקה: לעולם! – אהבה גדולה חווה תמיד עליות וירידות...
מרים: את מתכוונת: האשליה שלה...
רֶבּקה: מה זה מלים? הם חיים עדיין ביחד באושר ורוצים להקים משפחה, - עם ילדים! –
ההוכחה הטובה ביותר של אהבה גדולה!
מרים: דבי נכנעה לבלתי נמנע, כי היא נכנעת ברצון לבלתי נמנע. תני לה להכיר את
הגבר הנכון, והיא תעיף את המסכן לכל הרוחות!
רֶבּקה: הנס הוא הנכון!
מרים: האידיוט הנכון, כדי לעשות לה את המוות!
רֶבּקה: הנס הוא בן הזוג האידיאלי עבור דֶבּורה. כמו שאת יודעת, היא יכולה להיות
לפעמים גם די מסובכת. הוא יודע לקחת אותה נכון!
מרים: את מתכוונת, הוא יודע לקחת אותך נכון?
(שהיה)
מרים: אופס, זה ישב.
רֶבּקה: איך אני אמורה להבין את זה עכשיו?
מרים: הם, איך את אמורה להבין את זה? – את הרי מעריכה את כשרון הסיפור שלי,
נכון? טוב, הנה דו"ח עובדות קטן: אחרי שדבי בכל זאת הצליחה לגרור את הסרבן אל
מחוץ לדלת...
רֶבּקה: הוא הלך לבד. הוא היה צריך מרחק!
מרים: אז אחרי שהיא מעיפה את השמוק הזה...
רֶבּקה: שקר, שקר שקר!
מרים: אלה מילותיה שלה ורק הן מעניינות אותי!
רֶבּקה: האם לא אמרת בעצמך, שאנחנו לא אומרות את האמת בדרך כלל.
מרים: אני התכוונתי אליך.
רֶבּקה: אני בחיים עוד לא שיקרתי לדֶבּורה! אני אשה מאמינה, כמו שאת יודעת!
מרים: "לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל
אשר לרעך"
רֶבּקה: (קופאת ומחווירה)
מרים: אני יודעת, איפה הנס מצא מקלט אחרי שנזרק מהבית... הנס האהוב שלך, הקשקשן
הזקן!
רֶבּקה: כן?
מרים: אצלך, רֶבּקה, במיטתך.
רֶבּקה: עכשיו את מגזימה!
מרים: כן, גם אני חשבתי כך, כשהנס סיפר לי עליך. (שהיה) באופן ציני זה
היה קצת אחרי פסח. דבי בדיוק תִכְנְצָ'ה את הטיול שלנו. פתאום הוא עומד אצלי בדלת
ורוצה לדבר איתי. הוא בכלל בכלל לא היה מרוצה מהסיפור הזה. בהתחלה הוא הלך סביב
סביב, אבל אז יצא המרצע מהשק.... רֶבּקה, אנחנו כבר לא ילדות קטנות! – את יכולה
להכחיש כמה שאת רוצה, אבל אני יודעת, מה קורה ביניכם. ואת יודעת, שאני יודעת. ואני
יודעת, שאת יודעת, שאני יודעת!
רֶבּקה: הוא סיפר לך הכל?
מרים: כן. – המסכן פחד, משהו ידלוף במהלך היחד אינטנסיבי שלנו!
(רֶבּקה מתמוטטת,
מתייפחת)
מרים: הוא סיפר לי בפירוט על הרומאן שלכם: איך את קיבלת אותו אצלך, איך התקרבתם
יותר ויותר ואת כל השאר של המלודראמה הדביקה הזאת.
רֶבּקה: אני לא רציתי את זה, תאמיני לי!... אני התנגדתי יום-יום! .. אנחנו פשוט
שנינו התגלצ'נו לתוך האהבה הזאת!
מרים: התגלצ'נו?
רֶבּקה: כ! . . אני ניסיתי הרבה פעמים לגמור ולספר לדבי הכל, אבל אני פשוט לא
יכולתי. – בשנה הראשונה סבלתי ענויי תופת, תאמיני לי! כשדבי הייתה מחבקת אותי חזק
חזק ואומרת: רֶבּקה, מה היה יוצא ממני בלעדי שתיכן, בלי החברות שלי! – אני יכולתי
למות! – אבל אז...
(שהיה)
מרים: התרגלת.
רֶבּקה: והמצפון שלי גם, ... כאילו שהוא נרדם עם הזמן.
מרים: מוכר.
רֶבּקה: באמת?
מרים: בטח.
רֶבּקה: את מבינה אותי קצת?
מרים: לא.
רֶבּקה: אבל..?
מרים: אמרתי – מוכר, לא יותר מזה! (שהיה)
רֶבּקה: פשוט לא ידעתי, עם מי אני יכולה לדבר על זה!
מרים: למה לא באת אלי?
רֶבּקה: אליך?
מרים: אולי.. הייתי יכולה לעזור לך.
רֶבּקה: את – לי?
מרים: מבינה.
רֶבּקה: פחדתי.
מרים: מהלשון הארסית שלי?
רֶבּקה: לזאת אני רגילה. – אבל אני הייתי בטוחה, שישר תרוצי לספר לדֶבּורה.
מרים: מהלך מתוחכם: ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, מה?
רֶבּקה: אני לא מבינה...
מרים: לזה את אף-פעם לא מסוגלת ברגעים כאלה... שלא תחשבי, שאני ארוץ לתוך
המלכודת הזאת! ... דבי – לעצמי! .. המילה קנאה לא קיימת אצלי!
רֶבּקה: אני רק רציתי להבהיר לך...
מרים: את רצית לעשות לי ייסורי מצפון!
רֶבּקה: כן..?
מרים: בחברה אפורה בולטת החולצה השחורה פחות!
רֶבּקה: את מעריכה אותי ככזאת מניפולטיבית?
מרים: תחסכי מעצמך את התדהמה, אני ממילא לא מאמינה לה! (שהיה)
רֶבּקה: את יודעת, מירי, אז, בפראג, אני כתבתי את המשאלה הכי כמוסה שלי על גבי
פתק קטן ודחפתי אותו בתוך חריץ בקבר של רבי לב... (מחכה לשווא לשאלתה הסקרנית
של מרים) על הפתק היה כתוב: עזור לנו, להישאר חברות לעד, מה שלא ייקרה!
מרים: הממ..?
רֶבּקה: אני נשבעת!
מרים: תעזבי! – אז היה אז והיום זה היום!
רֶבּקה: עד היום...
מרים: היה הרבי נאמן לך.
רֶבּקה: כן, עד היום...
מרים: מתי תגלי לה?
רֶבּקה: כל-כך הרבה פעמים השפופרת כבר הייתה ביד שלי, אבל אז לא היה לי אומץ..
יום אחד אני אתוודה על הכל!
מרים: בשנה הבאה בירושלים...
רֶבּקה: לפעמים אני אפילו מתפללת, שדרך איזה מקרה מטופש .. היא ... אבל היא כל-כך
תמימה!
מרים: ועכשיו את חושבת, למקרה המטופש קוראים מרים?
רֶבּקה: מתישהו בטוח את תפלטי משהו, ואז...
מרים: שלא תחשבי, שאני אעשה לך את העבודה, אחות אדוקה!
רֶבּקה: על זה תמיד גיחכת, נכון?
מרים: בואי נאמר את זה כך: גלגולי העיניים לשמים תמיד מתחו את העצבים שלי..
ואני גם אף-פעם לא התייחסתי לזה ברצינות רבה.
רֶבּקה: אני אדם מאמין...
מרים: לא על זה אני מדברת!
רֶבּקה: ודווקא לי צריך לקרות דבר כזה! – לכן אני תמיד קינאתי בקתולים: הם פשוט
הולכים לכומר שלהם, מתוודים, מתפללים כמה אָווה מריה, ונגמר העניין!
מרים: גלולה מרה, להשתייך לעם סגולה!
רֶבּקה: את תגלי לה? (שהיה)
מרים: לא, כמובן, שלא.
רֶבּקה: תודה, מרים, תודה רבה!
מרים: אני לא עושה את זה בשבילך, אבל אני לא רוצה... טוב אני לא רוצה...
אלוהים, זה נשמע מגוחך עכשיו, אבל אני לא יודעת, איך אני... אני לא רוצה לשבור
לדבי את הלב!
רֶבּקה: ....?
מרים: היא צריכה לגלות לבד, עם מי יש לה עסק! (שהיה)
רֶבּקה: את מתעבת אותי עכשיו, נכון?
מרים: על ה"בגידה" שלך? – על הקיום שלך בתור "אשה שניה"?
רֶבּקה: לא?
מרים: לא..
רֶבּקה: אז על מה?
מרים: מתעבת, מתעבת, מתעבת! .. מי אומר, שאני מתעבת אותך?
רֶבּקה: אני מרגישה את זה.
מרים: תשמעי, אני באמת לא מוסרנית, וזה מעניין את התחת שלי, עם מי את מזדיינת.
אבל לשחק בתוך המלודרמה המתקתקה את היודעת הרביעית, זה לא בשבילי. אני מתפטרת!
רֶבּקה: ומה אנחנו עושות עכשיו?
מרים: כדאי שנתרחק קצת אחת מהשניה!
רֶבּקה: אז את רוצה באמת לגמור את החברות שלנו?
מרים: אם כבר קוראים לזה בשם...
רֶבּקה: כי את מתעבת אותי...!
מרים: תפסיקי כבר עם הבולשיט הזה!
רֶבּקה: את לא יכולה לתת לנו סיכוי? (מתייפחת)
מרים: תבכי, תבכי! ... מה זה בעצם לנו? למה שאני אתן לך סיכוי? ... מתוך העובדה
העצובה, שכבר 25 שנים אנחנו דבוקות ללא משמעות, מבלי לדעת כלום אחת על השניה?
רֶבּקה: זה לא נכון! – את רק רוצה להרוס תמיד הכל!
מרים: לשמוע את זה מהפה שלך...!
רֶבּקה: היה לנו כל-כך הרבה במשותף, את לא יכולה לקחת לנו את זה, מירי! – כשאת
חיה מאז הילדות...
מרים: מתוקה שלי, אנחנו פה לא בהוליווד! – אנחנו בתחת הבוער של העולם ויכולים
רק לקוות, שיעבור פה איזה מלאך גואל, שתעה בדרך, לפני ששלושתנו נהפוך לנקניקיות
שרופות! – ואת באה לי עם העבר שלנו! מה זה העבר שלנו? אנחנו במקרה שייכות לעם
סגולה ויש לנו אותה חברה, מה עוד?
רֶבּקה: היינו ביחד בגן חובה היהודי, היינו ביחד בקהילה...
מרים: את מתבלבלת; אני לא עשיתי בת מצווה! – מצטערת! – אני בכלל לא שייכת
לקהילה היהודית!
רֶבּקה: לא?
מרים: כל-כך טוב את מכירה אותי! – עלּךְ דברים משותפים...!
רֶבּקה: אבל את יהודיה – כמוני!
מרים: אני הולכת פעמים בשנה לבית הכנסת: בראש השנה וביום כיפור! אני לא שומרת
כשרות; עד היום לא היה לי חבר יהודי; אני לא מדברת לא עברית ולא יידיש, ושומרת שבת
פעם בהרבה זמן. גדלתי בבית חילוני לחלוטין, היהדות שלי היא בדיחה אנכרוניסטית!
רֶבּקה: ההורים של דֶבּורה גם לא דתיים, אבל הם שומרים על המסורת!
מרים: נהדר! בואי נשמור על המסורת, ונשמור על חברויות שקריות, ונשמור על בורות
ועל אמונה, שאף אחד כבר לא מאמין אותה! מסורת! קשקוש בורגני!
רֶבּקה: איזה מזל, שאף גוי לא שומע אותנו! וגם הישראלים לא! אנשים כמוך מזיקים
לעניין שלנו הכי הרבה!
מרים: איזה "עניין"?
רֶבּקה: היהודי כמובן!
מרים: אם זה העניין שלך, אז את במקום הנכון. הישארי בישראל ועזרי לעם שלך להגן
על הארץ שלו! זה העניין היהודי! .. אני גרמניה; אני חיה בגרמניה, יש לי דרכון
גרמני, יש לי חברים לא-יהודים, ואני גם לא מחכה למשיח, שיוביל חזרה לארץ אבותיי.
רֶבּקה: לא?
מרים: את כן?
רֶבּקה: טוב..
מרים: כנראה שהמשיח חיכה רק לך, כדי שיוכל להופיע.
רֶבּקה: מתישהו, בעתיד הלא רחוק, בזה אני בטוחה לגמרי, הוא יבוא!
מרים: מצטערת, אני לא חיה בעדר! ואני עד היום לא יודעת, מה זה אמור להביע:
"אנחנו היהודים"!
רֶבּקה: אנחנו עם אחד! – הדם שלנו...
מרים: שלא תדברי איתי על דם; זה משהו לנאצים!! – דם! ... ממתי הדם הוא ערבות
מהימנה לזהות אישית? .. את יודעת, מי יהודיה אמיתית? – היום? זו אחת, שסותמת
לערבים את הפה עם עוזי ורימוני יד!
רֶבּקה: את מדברת איתי על גזענות? את הכי גזענית פה!
מרים: לא מוצא חן בעינייך? לא רוצה מכבים ובר-כוכבא ומצדה? כמו שאמרתי, אני חיה
בגרמניה ויש לי דרכון גרמני! לך קל יותר: את נושאת את היהדות שלך על גבי מגש מכסף
– ובצדק: אַת מה שקוראים יהודיה למופת! אבל זה לא מונע ממך, לקפוץ למיטה עם בן הזוג
של חברתך הטובה ביותר ולצפצף על החוקים בעבור אורגזמה הגונה!
רֶבּקה: כמו שאת ... מנסחת את זה... זה הכל כל-כך...
מרים: לא נעים, נכון!
רֶבּקה: כל-כך מלוכלך! .. זה אף פעם לא היה סיפור סטוץ, את לא מבינה את זה?
מרים: אז איך את מסוגלת?
רֶבּקה: כאשה שניה! – אמרת את זה בעצמך! – בתורה זה קיים הרבה!
מרים: תעזבי אותי עכשיו עם התורה!
רֶבּקה: אני אוהבת את הנס, ואני אוהבת את דבי. לא הייתי רוצה לקחת לה משהו.. והיא
לא תוותר עליו בחיים!
מרים: אני יודעת, בגלל מה לרחם עליך יותר, בגלל מה שעשית או בגלל מה שאת צריכה
לשאת עוד!
רֶבּקה: אבל את יודעת, הסבל הוא בדם שלנו!
מרים: אל תבואי לי עכשיו עם הזבל הזה על הסבל היהודי!
רֶבּקה: את לא מרגישה את עצמך בכלל יהודיה, מה?
מרים: אני מרגישה את עצמי כמרים שטרנברג, זה גם לא רע.
רֶבּקה: זה משהו, שאני לא מבינה.
מרים: ואת מדברת על דברים משותפים! את רואה סוף סוף, כמה אנחנו זרות?
רֶבּקה: אי-אפשר לשנות את זה?
(שהיה)
מרים: התעניינות מאוחרת קצת, את לא חושבת?
רֶבּקה: מה זה משנה? – לזה התכוונתי בלתת סיכוי! אולי נוכל עכשיו
מרים: להכיר אחת את השניה? – את ממש מרגשת אותי! – בואי נחזיק ידיים...
רֶבּקה: (צועקת) אני מתכוונת ברצינות!
מרים: מה את רוצה? ... את רוצה לדעת משהו עלי? ... אני חברה רעה! אני עקרב
ציני! ... אני לכלכתי עליך מאחורי הגב שלך, בתולה יהודיה, אל תשכחי את זה! .. אז תחשבי טוב, עם מי יש לך עסק!
רֶבּקה: בואי ננסה! . אם לא היה בינינו
שום דבר משותף, לא היינו כאן ביחד.. שלושתנו... אבודים בתוך מדבר ענק... במקום
קדוש, שבו אולי כבר משה רבנו...
מרים: בפעם האחרונה, אנחנו לא במדבר סיני!
רֶבּקה: לא אכפת לי! – הובלנו לכאן, כדי שיקרה לנו כאן משהו מיוחד!
מרים: כן, הג'יפ שלנו שבק.
רֶבּקה: אני בטוחה לגמרי! – אולי לא הבנתי את קריאתו מיד. כל אחת מאתנו אמורה
למלא כאן תפקיד מסוים, ואת שלי הוא מסר לי דרכך. (פונה לכיוון ששם נעלמה
דֶבּורה.)
מרים: מה את מקשקשת? לאן את הולכת?
רֶבּקה: את צדקת לגמרי; אני מתחמקת מהכרעה, איפה שאני רק יכולה. את הובלת אותי
בחזרה למצפון שלי, מרים. אני צריכה להודות לך על זה. אני אספר לדֶבּורה את כל האמת
עלי ועל הנס. זאת המשימה שלי! ... אני תמיד מוצאת, אחרי שאני כבר לא מחפשת, לא
אמרתי לכן?
(רעש של מנוע, תחילה
חרישי, מתגבר לאט לאט, לאורך תריסר הרפליקות הבאות)
מרים: (אוחזת בה) את לא תעשי שום דבר כזה!
רֶבּקה: (מנסה להשתחרר) את לא יכולה לעצור בעדי!
מרים: ועוד איך אני יכולה! את רוצה להרוג אותה?
רֶבּקה: זה לא יהרוג אותה, זה רק כאב גדול. אבל האמת כואבת מטבעה. את הראית לי את
הדרך. זה נורא, מה שעשיתי ואני צריכה לשאת בעונש!
מרים: שאי, מה שאת רוצה, אבל אל תערבי את דבי בזה!
רֶבּקה: לא, אני נותנת לה סוף סוף אפשרות להחליט!... זה הרי הדבר הנורא בבגידה:
נוטלים מהשני את האפשרות להחליט! ... אני אכאיב לה, אבל אז תהיה לה האפשרות להיפרד
ממני!
מרים: את וההגיון המלומד שלך! – אנחנו פה בסימפוזיון על יוהנה הקדושה! – את
מכירה את דבי! היא כמובן תסלח ותשכח; היא כמובן תישאר חברה שלך, החברה הסלחנית
הטובה, ואת יודעת את זה היטב! – אבל את רוצה להרוס לה את האגדה הטיפשה שלה; ואז
היא תאבד את האמונה באהבה, ולזה אין לך זכות! אז בבקשה, סתמי ת'פה, אם את רוצה
בטובתה!
רֶבּקה: והמצפון שלי?
מרים: את האי-נעימות הקטנה הזאת תצטרכי לשאת . (משחררת אותה)
רֶבּקה: מה זה?
מרים: הם החטיאו עם התותחים, אז עכשיו הם באים עם הבולדוזר, כדי לקבור אותנו!
להתכופף!! (מושכת את רֶבּקה איתה לקרקע. רעש המנוע נפסק.)
רֶבּקה: (מציצה) זה לא בולדוזר, זה טרקטור קטן.
דֶבּורה: (מופיעה,
צוחקת) ניצלנו, אבל בתנאי שאת סותמת את הפה.
מרים: תגידי את זה לה. (מצביעה לעבר רֶבּקה, ואז לרֶבּקה) איך היא
יודעת?
דֶבּורה: את הגזענית פה, לא היא.
מרים: מה זה קשור?
דֶבּורה: המלאך הגואל שלנו הוא בדואי.
מרים: למה אני צריכה לסתום? התאהבת בו? – אל תדאגי, אני לא אספר. (לרֶבּקה)
ואת?
(מרים ודֶבּורה יוצאות לכיוון הטרקטור.)
רֶבּקה: אני מה? מה אני? מה אני? (יוצאת אחריהן.)
לקבלת המחזה השלם: abumidian@riseup.net