חזרה לאתר הראשי
אלימות אינטימית –
יסעור-בורוכוביץ
תופעת האלימות נגד נפשית- אחראי לה רק
התוקפן אם כי גבר ואישה שותפים לה. רוב המחקר והידע בתחום קשור למצב של הנשים
ופחות למצב של הגבר בשל הסיבות הבאות:
- בזכות התנועה הפמיניסטית שהתעניינה בקורבן (בפיתוח דרכי טיפול
והתערבות).
- יש קושי לגייס גברים מכים לקחת חלק בטיפול ובמחקר, הם לא ראו בזה כסטייה. הסוציאליזציה של תפקידי המין מספקת הסברים קבילים מבחינה חברתית לאלימות הגברים ולכן, הגבר האלים, נורמאלי.
בשנות ה-90 התפתח העיסוק ברגשות כחלק
מחקר האלימות האינטימית ומתוך ניסיונות לשלב את חקר ברגשות בחקר תופעת האלימות.
רגשות הם אחת השפות לתקשורת ויש חשיבות להבנת רגשות אלימים במשפחה כי המשפחה היא
המוסד המרכזי בחיי האדם והרגש הבא לביטוי אלים הוא סובייקטיבי ובין אישי. דנזין
טוען כי הרגשות המלוות אדם אלים הם הרגשת אבידה שהאדם מנסה להשיב לעצמו, כעס, אבל,
עוינות, פחד. וכן, מלווה הרגשת האובדן גם בגעגועי אהבה לאובייקט, ותקווה להשגתו
מחדש.
האלימות במשפחה היא ניסיון למצוא מחדש
את תחושת האינטימיות והקירבה. הניסיון להשיב בכוח את מה שאבד, למרות שהוא אלים,
נובע כנראה נרגשות חיוביים. אלימות לפי דנזין- הגבר האלים מנסה להשיב את
הסדר המופר לדעתו בעולמו הפנימי.
הרגשה אופיינית לגברים אלימים- "לא
הייתי אני"- התנהגות לא אותנטית, בה האדם הופך את עצמו ואת האחר (האחרון נתפס
כאובייקט שאינו שווה ערך לו) לאובייקטים הנתונים בידי הנסיבות.
ישנם עימותים לא פונקציונליים שמביאים
להקצנה ולהחרפת היחסים ולא מחוליים שינוי וישנם עימותים שהם למעשה, תוצאה של פרדה
והתרחקות והאלימות ברה כאמצעי לשבירת הריחוק.
קשה להגדיר רגשות שליליים וחיוביים כי
לרגשות יש פונקציה. למשל, כעס בא לברר אי הבנות ואז מתפקד כחיובי.
תיאורית הפעולה החברתית – טוענת ש-2 קצוות רגשיים קובעים במערכת היחסים מבחינה קוגניטיבית
ורגשית: סולידריות וניכור. ורצינגר טוען כי, גאווה מובילה לסולידריות- מאפשרת
תקשורת פונקציונלית ושיתוף פעולה ובושה מביאה לריחוק וניכור- הקשר מתערער ומוביל
לאי הבנות ועימותים. ורצינגגר מסתכל על הרגשות מנק' מבט פונקציונלית. כעס למשל,
מעורר אנשים לתיקון, לפעול. אלימות לפי ורציגר- האדם משתמש באלימות כדי
לתחזק את הקשר הזוגי הרעוע/ רעוע זמנית.
הגישה הפסיכודינמית ותאורית המשפחה
המערכתית- מתייחסות להתקשרות. קשרים נחווים ע"י 2
דרכים מנוגדות: 1. בידוד וניתוק, עקב כעס בין בני המשפחה. 2. הבלעות וחנק- כשבני
המשפחה קשורים זה בזה עד טשטוש גבול העצמי. לפי 2 הגישות כשאין קשר משמעותי לאדם,
תמיכה הוא יהפוך לאלים. יש קשר בין תלותיות לאלימות: ככל שיש יותר אלימות כך נוצרת
תלות גדולה יותר בין בני הזוג. מחקר של לנסקי, עולה כי גברים אלימים תלותיים יותר
כי אינם מסוגלים להביע הזדקקותם.
גברים אלימים מצויים בכל שכבה
סוציואקונומית. הגישה הקלאסית רואה בגברים אלימים תוצאה של ליקויים
פסיכופתולוגיים, הפרעות אישיות ורגשיות. כיום מסתכלים עליהם כגברים בעלי צורך רגשי
דומיננטי לכל טיפוס, שאיננו מסופק, מפר את האיזון והגבר נעשה אלים. הצרכים
הריגשיים:
- אוטונומיה- תחושת שליטה עצמית שנעשית רק באמצעות שליטה באחרים: כמו
באשתו.
- התגוננות – צורך להגן על הגבולות הפנימיים וכל מי שמאיים או שנחווה כך- הוא תוקף אותו. כמו: אשתו, "נאחר המשמעותי".
- קבלה/אישור – הגבר זקוק לאישור תמידי על היותו טוב בגלל הערכה עצמית מאוד נמוכה.
- אישור לקיום – הגבר זקוק לתחושת קיום והגדרה ברורה באמצעות האחר, כי רואה בעצמו השתקפות של האחר (אם אשתי צייתנית אני ראוי לציות).
מרוב הטיפולוגיות שנערכו עולים כמה
רגשות דומיננטים:
- תפיסה סטראוטיפית את תפקידי המין.
- רגשי כעס, קנאה, דיכאון.
- קשיים בהבעת רגשות וזיהויים.
- מעגליות רגשית של הניית מתח, התפרצות אלימה, רגיעה וחוזר חלילה.
- מאפיין מרכזי של האישיות – חרדה מאינטימיות המוסברת בהתקשרות מוקדמת
פגומה, ביכולת נמוכה לויסות רגשות, בזעם ועוינות שמקורם בהורים דוחים ועוינים
ובחרדת נטישה שמקורה באמביוולנטיות רגשית ובבילבול.
האסכולה
הפמיניסטית – רואה באלימות כלפי נשים, אירוע שכיח ומקובל
חברתית ותרבותית ומקורו בממסד התומך בדומיננטיות הגברית ובשליטתם בנשים.
מבנה
סטריאוטיפי של תפקידי מין ויחסי התקשרות בין נשים וגברים בעל השפעה משמעותית על
אלימות כלפיהן. אצל גברים מכים מפריע להם לבטא רגשות כמו: תלות, פחד,צער. כך שמנגנון
ההכחשה אצלם פועל כל הזמן והאינטימיות נתפסת כמסוכנת. כשגבר נחרד מרגשותיו
"הנשיים", דרך אלימות הוא מחזיר לעצמו את השליטה, הגבריות, הכוח. וכן,
מקור ההתנהגות הגברית, הוא הצורך להוכיח לאבותיהם שלהם שהם גברים כי חלקם גדלו
בבית שהאב היה אלים, שידר כוחניות וכדי להתקרב לאב המרוחק הם מנסים להיות כמו האבא
ומתכחשים והורסים את הדבר שלו הם זקוקים: חום, קרבה,קבלה. וכן, חלקם חוו נאמנות
כפולה- הזדהות עם האם, החלשה, הקורבן, ומצד שני- רצון להתקרב לאב, האלים, המרוחק.
ולפני האקט האלים הם מתארים קונפליקט בין רגשות נשיים לגבריים.
לסיכום:
הצורך
העולה מהספרות- לראות בגברים לא כבעלי מאפיינים פסיכופתולוגיים אלא כבעלי תפיסת
עולם עם מאפיינים ייחודיים, המהווים סיבה ותוצאה של מאפיינים אחרים. הגברים המכים
זקוקים לשליטה וכוח כדי לחוש שמצבי החיים שלהם מתואמים ומאוזנים כאשר הם לא, זה
מאיים עליהם ומעורר אצלם צורך בשליטה. מצבים אלה מעוררים כעס וקנאה המוחרפים
ע"י אינטימיות וחרדות נטישה. רגשות אלה יוצרים עיוותים למצבים בין אישיים
ונתפסים כמצבים של דחייה ואיום. הם מתקשים לזהות את רגשותיהם ואת קשייהם בתקשורת וכשזה
מוחרף, מחריפת עוצמת הרגשות השליליים. עם הזמן, תחושת השליטה שלהם במצב מתרופפת
והם נתקפים לעיתים בדיספוריה ובדיכאון ואחת הדרכים להתמודדות עם הפסיביות שרגשות
אלו משליטים היא- כעס ואלימות.