חזרה למאמרים של אלימות במשפחה
חזרה לאתר הראשי

---

אלימות בין בני זוג, הערכת מסוכנות ודרכי הגנה- אורלי אינס-קינג

אינס-קינג, א. (2004). אלימות בן בני זוג- התערבות ראשונית: הערכת מסוכנות ודרכי הגנה- תדריך לאנשי מקצוע, ירושלים: משרד הרווחה, השרות לרווחת הפרט והמשפחה.

 

הערכת מסוכנות – תהליך של אבחון מקצועי שמטרתו להעירך מה הסיכוי שהתוקף יפגע בקורבן בדרגת חומרה גבוהה (פצעיה קשה, נכות או מוות).

ההתערבות חייבת להיות מיידית כדי להחליט לגבי סוג ורמת הגנה שנרשת לקורבן להגן על חייו ושלומו הפיסי.

 

המטרות העיקריות של הערכת מסוכנות:

¨      להגן על קורבנות מפני פגיעות חמורות ואף רצח.

¨      לשפר את תהליכי ההגנה כדי להתאים תוכנית הגנה לרמת מסוכנות.

¨      לסייע למקבלי ההחלטות בקבלת החלטות אפקטיביות ומתאימות.

 

יש לבדוק מה הסיכוי שאדם מסוים יפגע בזמן ובנסיבות מסוימות באדם האחר- ז"א יוצאים מנק' הנחה שבכל נק' זמן ובכל הקשר נסיבתי יכולה רמת המסוכנות להשתנות- מחייב ביצוע הערכה בזמן אמת.

הערכת מסוכנות הפכה להתערבות מרכזית וחשובה מאמצע שנות ה-90.

השירותים הקיימים היום: מקלטים, קווי חירום ותמיכה. נשים נכנסות למקלטים אם הערכת המסוכנות גבוהה. ב- 1991- החוק למניעת אלימות במשפחה. בתחילה התבקש פק"ס לסדרי דין להכין תסקירים אך, נוצר מצב אבסורדי- לא היה להם הידע בתחום זה וקביעתם התבססה על ידע מתחומים אחריםכדי לקבל החלטות יעילות היה עליהם לענות על 3 שאלות:

1. עד כמה התוקף מסוכן?
2. עד כמה התוקף בר טיפול?
3. האם צו ההגנה יהיה אפקטיבי?

 

ב- 98 נחקק חוק המעצרים- עצם המסוכנות של התוקף- עילה להארכת מעצר עד תום הליכים. קציני מבחן הכינו תסקירים, השתנו תבחינים של משרד הפנים לקבלת רישיון לנשק והוקמו ועידות שונות. בנוסף, הורחבו השירותים בתחום האלימות במשפחה ותוכנית אב לטיפול בילדים בסיכון ובאלימות במשפחה.

הדילמה הקשורה להערכת מסוכנות היא התנגשות בין 2 ערכים: הגנה על קורבנות מול שמירה על זכויות הפרט. הערכת מסוכנות היא ניבוי התנהגות. יכולים להיות מצבים שנעריך את התוקף כמסוכן והוא אכן מסוכן- נגן על הקורבן ונפגע בצדק בזכויות התוקף, או לא נעריך את התוקף מסוכן ויתברר שאכן זה נכון- לא נדרשת הגנה מיוחדת ולא נפגע בזכויות הקורבן. – אלו שני מצבים שאנו שואפים אליהם אך קורים גם מצבים אחרים: - נעריך תוקף כמסוכן ויתברר שהוא לא- נפגע שלא בצדק בזכויותיו. – נעריך תוקף שאיננו מסוכן ויתברר שהוא כן – יכולה להיות פגיעה חמורה בקורבן. ההחלטה איזו טעות אנו מעדיפים היא של מדיניות חברתית ואין להשאירה לאיש מקצוע או אירגון.

 

ועדת קרפ- דנה בסוגיה זו והחליטה כי יש להעניק צו הגנה לנשים מוכות , גם כאשר אין כמעט ראיות. כמו הוצאה מיידית של התוקף מהבית, המהווה פגיעה בסיסית בזכויותיו ובכך, אמר המחוקק את דברו- עדיף הגנה על הקורבנות גם במחיר של פגיעה, שלא בצדק, בזכויות של פרט אחר. יחד עם זאת, יש לעשות מאמצים בדיוק רמת המסוכנות.

קשיים נוספים של אנשי מקצוע:

אנשי מקצוע חוששים ויש שנמנעים מנטילת אחריות בשל ההשלכות של הערכת מסוכנות, אנשי מקצוע עלולים להיחשף לביקורת ציבורית קשה בשל פגיעה בזכויות הפרט, לעיתים הקורבן נרתע מלפנות לעזרה בשל החשש מהתוצאות, הסתרה ובושה מאפיינים את הקורבנות- מקשה על קבלת המידע, לעיתים יש ריבוי גרסאות ועל איש המקצוע לברור מתוכן, לעיתים נכנסים אינטרסים אחרים לסיפור התוקף או הקורבן, לעיתים לא ימצא פיתרון הגנה מתאים לאישה וזה יותר תסכול ובלבול לאיש המקצוע ולאישה.

עקרון העל המנחה בהתערבות הוא הגדלת הבטחון של הקורבן והילדים והגנה על שלומם ורק אח"כ באים תפקידים אחרים. עמו: תפקידי טיפול וענישה. הערכת מסוכנות צריכה לכלול ע"י כל אנשי המקצוע המעורבים ולא רק המטפלים.

מחקר בתחום הערכת מסוכנות עוסק בעיקר בניסיון ללמוד את המאפיינים או הפרופיל של גברים שפגעו בנשותיהם פגיעה קשה ואת הדינמיקה של היחסים שקדמו לפגיעה.

גורמי הסיכון המרכזיים להתפרצות אלימות במשפחה:

1. אלימות במשפחת המוצא- יש ממצאים להעברה דורית כשיש חשיפה לאלימות ואפילו אלימות לא קשה או ענישה של ילדים- גורם סיכון להפיכתם לגברים אלימים, בהתאם לתיאורית הלמידה החברתית.
2. גורמים דמוגרפיים – מתרחשת בכל השכבות, אך שכיחה יותר בקרב מעמד סוציואקונומי נמוך, פער בסטאטוס סוציואקונומי בין בני הזוג כשאישה במעמד גבוה יותר מהגבר- מעמיד אותה בסכנה את האמונות הפטריארכאליות של הגבר-מעמיד בסכנה גבוהה יותר את האישה.
3. שימוש באלכוהול.
4. אלימות כלפי ילדים – מחצית מהמכים את נשותיהם מכים גם את ילדיהם (בדומה לגבי נשים מוכות אך בשיעור נמוך מהגברים).
5. כעס- שמקורו בתסכולים מהחיים: אבטלה, אובדן אדם קרוב וכו'.
6. ויכוחים וקונפליקטים – רבים בחיי הנישואין.

 

קמבל דיבר על "הפוטנציאל הרצחני"- טען שכל הגברים האלימים מסוכנים אך רק חלקם יוצרים סכנת חיים בפועל וכן, הערכת מסוכנות לא ברת הוכיה ב-100% ולכן כל פגישה יש לבצע הערכת מסוכנות. תנאים שבהם גובר הפוטנציאל לאלימות רצחנית: 1.איומים ברצח או בהתאבדות. 2. פנטזיות ותסריטים של רצח או התאבדות. 3. נשק (כמו גם היסטוריה של הצתה, איום בהצתה). 4. בעלות על האישה המוכה- הכרזות כמו מוות לפני הגירושין, מאמין בזכאותו לצייתנותו ללא קשר להתנהגותו וכו'. 5. מרכזיות בת הזוג- פנייתה לעזרה תחשב לבגידה בו והצדקה להתקפה רצחנית. 6. אלימות של פרידה – אמונה כי אין לו חיים בלעדיה וכו'. 7. דיכאון – דיכאון אקוטי הנתפס שאין כמעט תקווה להתאוששותו- מסכן. 8. פניות חוזרות ונשנות למשטרה. 9. הסלמה בלקיחת הסיכון של המכה- חוסר אכפתיות לתוצאות, גם החוקיות. 10. לקיחת בני ערובה. 11. גישה לאישה/ בני המשפחה – אם האישה עוזבת ואין לו גישה אליה, לילדים- סיכון.

 

ג'נלי- הגורמים שיש לקחת בחשבון בהערכת מסוכנות:

1. דפוסי האלימות של התוקף: *תכיפות גבוהה בעבר ובהווה, *אלימות חמורה בעבר ובהווה, *קיומם של כלי נשק זמינים, *איומים ברצח, *לקיחת בני ערובה.

2. המצב הנפשי של התוקף: *אובססיה לקורבן, *נכונות לקחת סיכונים, *נטיית התוקף להתעלמות מתוצאות אפשריות, *דיכאון, *יאוש.

3. גורמים אישיים שמפחיתים שליטה על התנהגות אצל התוקף: *מהות האלימות, *תרופות מסוימות, *פסיכוזות, *נזק מוחי.

4. גורמים הקשורים בנסיבות ספציפיות: *אלימות הקשורה בפרידה, *עלייה באוטונומיות הקורבן, *קיומם של מתחים אחרים.

 

לפי סונקין בהערכת מסוכנות יש לחקור מספר תחומים משמעותיים:

א.      סוגי אלימות – אילו סוגים מתקיימים: פיזית, נפשית, מינית, פגיעה ברכוש. לבקש מהגבר לתאר 4 אירועי אלימות: האירוע הראשון, האחרון, הנתפס אצלו אלים ביותר, שהפחיד ביותר את האישה- מספק מידע על רמת המסוכנות, טווח האלימות העכשווית, כלפי בני משפחה אחרים. מידע נוסף יספקו בני משפחה אחרים.

ב.       מידת השימוש בחומרים ממכרים- אלכוהול, קיומה של סכנת איבוד שליטה המחמירה אלימות.

ג.        אלימות חוץ משפחתית- תפקוד הגבר במעלים חברתיים שונים.

ד.       אלימות במשפחת המוצא- האם היה קורבן, חשוף לאלימות?

ה.      בעיות פסיכולוגיות חמורות.

-         יש לקחת בחשבון התנהגויות מסכנות חיים המתבצעות ע"י התוקף, הקורבן (למשל, מהגנה), הילדים.

 

ג'נלי- רוב הפגיעות הקטלניות של גברים כחפי זוגתן קשורות לגורמי הסיכון הבאים:

1. לתוקף היסטוריה של התנהגות עבריינית בקהילה ובבית.

2. התוקף עבר התעללות בהיותו ילד או עד לאלימות של אביו כלפי אימו.

3. התוקף מתעלל בילדים כמו בנשים.

4. מאיים להרוג את בת הזוג או הילדים.

5. בת הזוג של התוקף נפרדה ממנו.

6. בת הזוג פנתה לסיוע חיצוני כדי לסיים את ההתעללות.

7. פצע אותה בתורה חמורה.

8. משתמש בסמים או אלכוהול לעיתים תכופות.

9. ניסיונות התאבדות או איומים מצד התוקף או הקורבן.

10. הפגיעות המיניות של התוקף בקורבן תכופות וחמורות.

11. יש כלי נשק זמינים.

 

אם המתערב שומע שהתוקף מאיים ברצינות להזיק או להרוג את הקורבן - עליו לעשות כל מאמץ להודיע זאת לקורבן ולמשטרה, למרכזי סיוע שונים, להעריך את תחושת הקורבן: האם מפחדת, מרגישה שעלול להזיק, מרגישה לכודה וכו'.

אם הקורבן מאיימת להרוג את התוקף- על המתערב לבדוק אם זה ממשי, לשאול אם יש לה תוכניות, להזהיר את התוקף ובמקביל להגן על הקורבן, לבדוק אלטרנטיבות לרצח: כמו הוצאת הקורבן מהבית.

 

בהערכת מסוכנות חשוב לשמור על גמישות בתהליך איסוף המידע, לבצע אותו באופו לא מאיים שמאפשר השגת מטרות נוספות בפגישה.

 

איסוף והצלבת מידע ממספר גורמים- לפי ג'נלי, הנ"ל לבדוק התנהגויות מסכנות לא רק של התוקף אלא של הקורבן,ילדים. מגורמים שונים: חברי משפחה, יועצים, וכו'.

גמישות בתורת ביצוע הערכה- בצורה ישירה, עקיפה מהקורבן/תוקף, תוף צפייה וכו'.

הסתמכות על מידע נגיש- לקבלת מידע מהימן יש לאסוף בנפרד מהקורבן, תוקף. אם לא מתאפשר, אחד מהם- בדר"כ מהקורבן.

ביצוע ע"י הגורם המקצועי- רק איש המקצוע ממלא את השאלון (ע"י תשובות שמקבל).

עבודה עפ"י נהלים- העברת מידע כלשהו בכפוף לנהלי העבודה.

הפעלת שיקול דעת לגבי שלבי ותכני הבדיקה – הפעלת שיקול דעת מקצועי גם לגבי מידע הנראה לא רלוונטי וכו'.

 

המשתנים המנבאים סכנה בכלי (פירוט תתי המשתנים בכלי הערכת המסוכנות). דגשים: לגבי איומים בפגיעה. מוקד השאלה הוא לא אם התוקף מאיים על הקורבן או מהו תוכן האיום. אלא, בחינה איכותית של סווג האיומים על רצף של מסוכנים לחסרי משמעות (כי יש שרק מאיימים...).

מצב הנפשי/ רגשי של התוקף הוא התחום החשוב ביותר באבחנה, מנבא החזק ביותר. במיקוד הוא לא בקיום חווית האובדן, כי ידוע שזה מאפיין את רוב מצבי האלימות, אלא בעוצמת האובדן, בכמותה (אם יש אובדנים מצטברים, משמעותה, האם זה מרכזי?), אלטרנטיבה- אם יש תמיכה, כשיש צו הרחקה- אם יש לו דיור חלופי. במאפיין עיסוק אובססיבי באישה-גם בביטוי חיובי: חם, אוהב וגם בביטוי שלילי: האשמה,כעס וכו', קשה להסיטו לנושא שיחה אחר מהאישה וכו'. במאפיין הדינמיקה הזוגית- להתמקד בעוצמת הדברים מאשר בעצם קיומם. במאפיין מצב הקורבן- כשאישה אקטיבית באירוע- מעלה מוכנות, כשאישה לא מאמינה שיפגע בה אך יש לה תחושות שהיא בסכנה – מעה מסוכנות.

פתרונות הגנה: כשרמת הסיכון גבוהה או גבוהה מאוד איש מקצוע צריך לנקוט בפעולות הגנה-

1.      דרכי הגנה המתמקדות בקורבן: מקלט, דירת קלט וכו'. דרכי הגנה המתמקדות בתוקף: צו הגנה, מעצר וכו'- יש לשקול עם הקורבן את דרכי הפעולה, מה מתאים למצב, מה עלול להקצין את הסיכון.

2.      במצב של רמת סיכון גבוהה או סכנת חיים יש להפריד מיידית בין התוקף לקורבן ולקחת בחשבון שצעד זה גם עלול להגדיל רמת סיכון.

3.      כאיש מקצוע מתקשה בבניית הגנה, צריך סיוע, יש להפנות לגורמים שיוכלו לסייע.

4.      לשתף את הקורבן ברמת הסיכון בה היא מצויה כדי שתשתף פעולה, להסביר למה היא בסכנה, האם היא מודעת למקורות תמיכה וסיוע, להפנות לייעוץ על הגנה אם צריך.

5.      במצב סיכון גבוה, סיכון חיים- לצייד אותה בתוכנית הגנה ראשונית, מיידית ומעשית.

6.      במצב סיכון גבוה, סיכון חיים- לשתף ולהעביר מידע לכל הגורמים הרלוונטיים: רווחה, משטרה וכו'.

7.      להבהיר לקורבן שאני דואג לחייה ולחיי ילדיה, להעריך יחד איתה את האפשרויות והתוצאות שעומדות לפניה, לא לבחור בשבילה.

8.      בטיפול משפחתי- לדון איתה באפשרויות, הגנה, ולהעלות את בעיות ההגנה במשך כל ההתערבות.

 

כיצד לנהוג בכל רמת סיכון?

א. ברמת סיכון נמוכה, אם בכלל (נמוך מ-10):

*לעודד אותה להפניה לעזרה, *ליידע אותה על זכויותיה ואפשרויות פעולה, *לגייס אותה לטיפול,

*להציג בפניה טכניקות בסיסיות להגנה.

 

ב. ברמת סיכון גבוהה אך שאין בה סכנת חיים מיידית (10-20):

לפעול בדומה לתוכנית ברמת סיכון נמוכה + *לבנות איתה תוכנית הגנה אישית, *ליידע אותה על התרשמותנו לגבי מידת סכנתה, *לשקול פנייה לביהמ"ש לצו הגנה או דרכי הגנה חלופיות.

 

ג. ברמת סיכון גבוהה מאוד, אפשרות לסכנת חיים מיידית (מעל 20):

*לעודד אותה על הפניה לעזרה, *ליידע אותה על התרשמותנו ממידת סכנתה, *להבהיר לה שחייבים להפריד פיזית בינה לתוקף לתק' מסוימת, *להבהיר לה שלא רצוי להוציא צו הגנה- מגדיל סיכון, *לשקול אלטרנטיבות הגנה: מקלט, דירת קלט, שהייה אצל בני משפחה, *לקבל החלטה לשיטת הגנה כוללת, *להציג לה טכניקות הגנה בסיסיות, *לבנות איתה תוכנית הגנה אישית, *ללוות אותה ואם צריך- ילדיה בפעולותיה השונות.

 

שירותי עזרה וייעוץ:

קווי חירום (מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, קו חירום ארצי לאלימות במשפחה ולילדים בסיכון, קו חירום חברתי-משרד הרווחה).

מענים טיפוליים ארוכי טווח:

מרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה, מחלקות לשירותים חברתיות- בלשכות הרווחה,

הגנה וטיפול:

מקלטים (אפשרות עם ילדים, מקסימום עד 3 מתחת גיל 13), דירת קלט- נשים שלט יכולות להשתלב במקלטים בגלל מס' ילדים, גילם, שהות קצרה יחסית. דירת מעבר- עבור נשים ששהו במקלטים ומלוות ליציאה לחיים עצמאיים.

מסגרות לגברים:

הוסטל בית נועם, קירבה בטוחה- מסגרת יומית לגברים הנמצאים במעצר בית, ללא לינה. תוכנית משותפת לרווחה ולמשטרה- שיחות עם עו"ס, ממרכזי מניעת אלימות. וועדות להערכת מסוכנות.