חזרה לאתר הראשי
חקר הרגשות באלימות האינטימית נגד נשים
(השימוש במושג אלימות אינטימית –הוא מבטא את המורכבות והאמביוולנטיות של כאב, אהבה וקשר. הביטוי הוא מעין אוקסימורון).
האלימות האינטימית נגד נשים היא תופעה שרק התוקפן אחראי לה, אך שותפים בה שניים – הגבר האלים והאישה המוכה. הספר עוסק בעולמם הרגשי של גסרים המכים את בנות זוגם.
תאוריות הרגש מכירות ב – 4 גורמים לרגשות:
- גירויים אקסוגניים או אנדוגניים.
- מתאמים פיזיולוגיים.
- הערכה קוגנטיבית
- איפיוני המוטיבציה.
רגשות והעצמי - לפי דנזין רגש שבא לידי ביטוי אלים יוצר תהליך שהוא בו זמנית סובייקטיבי ובין אישי: האדם מספק הגדרה אלימה של עצמו כלפי חוץ וכלפי פנים. העצמי של האדם האלים נתפס כפגוע על ידי הקורבן ופעולותיו והאלימות מוצדקת בכך שמוקרה באדם האחר והודות לפרשנות זו הוא תופס עצמו כזוכה לתמיכה חברתית לפעילותו האלימה. לפי דנזין האלימות תוגדר כנסיון להשיב, דרך השימוש באלימות משהו שאבד לעצמי. העצמי מנסה להשיב את כבודו ואת הביטחון האישי ואת השליטה.
כלומר – ע"פ דנזין ע"י האלימות הגבר מנסה להשיב לעצמו את הסדר המופר לדעתו בעולמו הפנימי.
רגשות ועימותים - ע"פ שף ורצינגר ו"תיאוריית הפעולה החברתית" הרגשות הם גורם פונקציונאלי שתפקידו לארגן את האינטראקציות החברתיות לתחזוק הקשרים החברתיים ולשיקום יחסים אנושיים רעועים. כלומר הגבר האלים משתמש באלימות כדי לתחזק את הקשר הזוגי הרעוע.
המאפיינים הרגשיים של הגבר המכה - הגישה הקלאסית ראתה בהתנהגות האלימה של גברים תוצאה של ליקויים פסיכופתולגיים. הגישה היום אינה מתמקדת רק במבנה אישיות פתולוגי.
אלבואו מקטלגת את הגברים המכים על פי הצורך הדומיננטי של כל טיפוס וטיפוס. כאשר הצורך הרגשי איננו מסופק, האיזון מופר, והגבר נעשה אלים. הצרכים הרגשיים: אוטונומיה, התגוננות (מפני איום על גבולותיו הפנימיים ותוקף כל מי שמאיים, או נחווה כמאיים), קבלה/אישור ואישור לקיום (הוא רואה עצמו כהשתקפות של האחר).
על פי הולצוורת-מונרו רב הגברים המכים אינם שונים במבנה אישיותם באופן מובחן משאר אוכלוסיית הגברים.
מרבית החוקרים מתארים את החרדה מאנטימיות כמאפיין המרכזי של אישיות הגבר המכה. האסכולה הפמיניסטית רואה באלימות כלפי נשים ארוע שכיח ומקובל חברתית ותרבותית שמקורו בממסד החברתי והתרבותי התומך בדומננטיות הגברית. ע"פ גולדנברג יחסים אינטימיים שיש בהם ניצול של האישה אינם אלא דוגמא מוקצנת למבנה הסטראוטיפי של תפקידי מגדר בכלל וליחסי התקשורת בין נשים וגרים בפרט. היא מצאה שפעמים רבות מקור ההתנהגות ה"גברית" (כח, אגרסיביות, שתלטנות) הוא מהצורך להוכיח לאבותיהם שהם גברים, שכן חלק גדול מהגברים המכים גדלו בבית שהאב היה אלים ושידר שגבריות שווה כוחנות. רבים מהגברים הללו גדלו בהרגשת נאמנות כפולה – מצד אחד הזדהות עם האם המוכה הסובלת ומצד שני רצון להתקרב לאב האלים והמרוחק.
הגברים במחקר תיארו מאבק פנימי בין "רגשות לא גבריים" ובין רגשות "גבריים". כלומר, החלוקה לרגשות גבריים ורגשות נשיים עומדת בבסיסה של ההתנהגות האלימה במיוחד כלפי בת הזוג.
לסיכום, מסקירת הספרות הוסקת במאפייני גברים מכים מתברר הצורך להתבונן בגברים לא כבעלי דפוסים אישיותיים פסיכופתולוגיים אלא כבעלי תפיסת עולם שיש לה איפיונים ייחודיים.