Mackenzie, R.K. & Livesley, W.J. (1997) תפקידים חברתיים בקבוצות פסיכותרפיה. מתוך: נ. רוזנוסר ול. נתן (עורכים), הנחיית קבוצות (עמ' 221-237). ירושלים: מרכז ציפורי

מבחינת המחברים של הספר הפרק הזה מהווה המשך ישיר של הפרק בו מתוארת הקבוצה כמערכת חברתית, המתפתחת דרך שלבים התפתחותיים.

מושג התפקיד החברתי

ניתן לתאר קבוצה כמערכת חברתית, וכאשר אנשים נכנסים לאינטראקציה בקבוצה, כל אחד שואף לעורר תגובות מאחרים. אם החברות הקבוצתית יציבה, האינטראקציות בהדרגה נכנסות לדפוסים. כך כל חבר מצופה להתנהג בדרכים צפויות. ציפיות אלה מגדירות תפקידים חברתיים ומשולבות במבנה הנורמטיבי של הקבוצה.

בהקשר זה "תפקיד" מתייחס למקבץ התנהגויות בעלות חשיבות פונקציונאלית למערכת הקבוצתית.

תפקידים שונים חיוניים במהלך שלבים שונים בהתפתחות הקבוצה. לדוג' בשלב המוקדם של הקבוצה, חיוניות פעולות שמקדמות לכידות חברתית, ולכן חברים בקבוצה שמסוגלים להפגין התנהגויות של מעורבות חברתית והפגנת אימון ימלאו תפקיד בולט באינטראקציה. מקבץ התנהגויות זה נדרש ע"י המערכת ולכן יוצר תפקיד חברתי.

בשלבים הראשונים של הקבוצה:

מבחינה מערכתית: מטלת הקבוצה כוללת התפתחות של זהות קבוצתית והתקשרותו של הפרט (שלב ההתקשרות), ובעקבות כך מתחילים החברים להתקשר כפרטים ע"י הדגשת הבדלים בינים (שלב הבידול). כדי להשיג יעדים אלה, המערכת דורשת התנהגויות פשוטות של ביטוי חום ואמפטיה.

ברמת החבר האינדיבידואלי: הלחץ הכרוך בהצטרפות נוטה לעורר אסטרטגיות להתמודדות, הכוללות הגזמה של התנהגויות הבין אישיות הנורמאליות, היוצרת רושם של קשיחות וסגנון סטריאוטיפי.

לכן במהלך שלביה המוקדמים של קבוצה, התנהגויות תפקידיות מתרחשות תכופות בדרכים סטריאוטיפיות, כשהפרטים מפגינים התנהגות ממימד תפקידי בודד. כמו כן יכול להיווצר רושם שישנו אדם אחד לכל תפקיד.

אומנם, ככל שגדל מאגר המידע, הזמין לעבודה הקבוצתית, מתנפצות התפיסות הראשוניות ומופיעים דפוסים אינטראקטיביים מורכבים יותר, אשר מסייעים להשגתן של מטלות קבוצתיות התפתחותיות מאוחרות יותר. מכיוון שהקבוצה מוגבלת מבחינת הגודל, על הפרט ללמוד מגוון התנהגויות תפקודיות ולשנות דפוסים בין אישיים בכדי שהקבוצה תוכל להתפתח הלאה.

(למרות הדגש על הפונקציונאליות בפרק זה, המחברים מזכירים כי הדגש של כל פרט בקבוצה הוא על מצבו שלו ולא על המערכת. לכן הם מסבירים כי: לחצה של המערכת החברתית ניתן להסביר כסיפוק צורכי הפרט ולהפך. )

התנהגות תפקודית נשארת חשובה לכל אורך חיי הקבוצה, אולם במהלך השלבים המאוחרים יותר היא מתפזרת בין החברים. פרטים תופסים מגוון עמדות חברתיות, ומפגינים התנהגויות תפקודיות רבות. סמן חשוב לשינוי אישי הוא הפגנה בתוך הקבוצה של יכולת חדשה להתנהגויות תפקודיות שונות.

מימדי התפקיד:

פרק זה מהווה סקירה של מושג תפקיד, (דגש על תפקיד חברתי) בתחומים שונים.

"תפקיד" שמוזכר בספרות קלינית אינו רלוונטי עבורנו כי הוא אינו בעל פונקציות חברתיות.

מחקר בתחום פסיכולוגיה חברתית: עוסק בתפקידים, שנבחרו עבור הקשר חברתי מסוים, כמו תפקיד הצרכן או תפקיד המטפל. כמו כן מתוארים גם תפקידים חברתיים בלתי פורמאליים.

במחקר על קבוצות עבודה מכוונת משימה הודגשו 2 פונקציות עיקריות:1. המנהיג הסוציו- אמוציונאלי – לרוב החבר האהוד ביותר, רגיש לתהליך הקבוצתי מנסה לטשטש מתיחויות באמצעות הומור, תמיכה. מי שתופס עמדה זו, חווה קושי בטיפול ברגשות שליליים, ושואף לשמר קשרים חיוביים ע"י הימנעות מכעס וקונפליקט. 2. מנהיג משימתי – ממקד את הקבוצה במטרותיה ובפרודוקטיביות. לחברים בתפקיד זה חסרונות: הימנעות מהבעת רגש ומיקוד בסוגיות קוגניטיביות וביצועיות. בקבוצה פרודוקטיבית מוצלחת שני תפקידי המנהיגות הללו יהיו בתלות הדדית.

בקבוצות טיפוליות המטלה היא התהליך, ולכן פעמים רבות אותו האדם מבצע את שתי הפונקציות המוזכרות לעיל. אדם זה נתפס כחבר המשפיע והחיובי ביותר. בקבוצה הטיפולית "תפקיד חברתי" דומה למושג הקלאסי של המנהיג הסוציו- אמוציונאלי. עם זאת, התיאור של "התפקיד המבני, שונה מההגדרה של מנהיג משימתי, מכיוון שמדגישים את התרומה של תפקיד זה להתפתחות מבנה קבוצתי פנימי, ומקדישים פחות תשומת לב לפרודוקטיביות חיצונית.

הספרות הקלינית מתארת תפקיד שלישי, כ"שעיר לעזאזל". שעירות לעזאזל ניתנת להבנה כתופעה של התקה. במאמר זה בחרו במונח, " תפקיד שונה" ולא בשעיר לעזאזל, כיוון שהמונח טומן בחובו השלכות ערכיות שליליות מועטות יותר.

תפקיד רביעי- "תפקיד המתנגד". אדם זה קורא תגר על כוחה של הקבוצה, באמצעות הדגשת האינדיבידואליות שלו ומספק פונקציה מועילה ביצירת איזון כנגד הדעה הקולקטיבית. במאמר זה מדגישים במתנגד את תגובתו ההגנתית לפחד מפני היטמעות ואובדן האינדיבידואליות, לכן קוראים לתפקיד זה "הנזהר".

בבחירת שמות התפקידים: החברתי, המבני, השונה והנזהר, המחברים מדגישים את חשיבותם הפונקציונאלית של תפקידים אלה למערכת החברתית. ז"א התפקידים נתפסים במונחים של הצורך בסוגים שונים של התנהגות.

1. תפקיד חברתי:

התנהגות אופיינית:

שואף לייסד קשרים, נותן אמון, מכיר בחשיבות התמיכה והעידוד. דואג שכולם יכללו בקבוצה ודואג לפרטים "ביתיים"- נוכחות וארגון החדר. שם דגש שתהיה הרגשה חיובית במקום ושלכל אחד תהיה התנסות בעלת ערך. כתוצאה מכך, מתייחס לתהליכים בין- אישיים ומתערב במהירות, כדי לצמצם הבדלים ולהפחית תחושות שליליות.

פונקציה עבור המערכת הקבוצתית:

פעילויות התפקיד החברתי מקדמות לכידות קבוצתית ומגבירות את ההתקשרות, ע"י כך שהן גורמות לקבוצה להיתפס כפחות מאיימת. הם מהווים מודל לחשיפה עצמית, ובכך מעודדים פתיחות והזדהות זה עם זה אצל אחרים. האופטימיות שלהם מספקת מודל לתקווה בפוטנציאל הטיפולי של הקבוצה. הם משחקים תפקיד חשוב בשילוב חברים מבודדים בקבוצה.

התנהגות של תפקיד זה חשובה במיוחד במהלך שלבי ההיווצרות, ונשארת גורם תומך חשוב לכל אורך חיי הקבוצה.

יחד עם זאת קיצוניות בתפקיד זה ע"י מס' רב של חברים יכולה לגרום למגבלה- כיוון שתפריע לקונפרונטציה ולקראית תיגר. הדגש על קווי דמיון וקבלה עשוי להקשות על הקבוצה להכיר בערכו של שינוי ולפתח מנגנונים להשגתו. הימנעות מהכרה בהבדלים עלולה לפגוע בעבודה הקבוצתית.

משמעויות עבור הפרט:

יתרונות: הגישה החיובית של בעלי תפקיד חברתי מעלה תמיכה בתמורה, והדבר מוביל לשילוב מהיר בקבוצה. הם נתפסים כפופולאריים ומקבלים תפקיד מרכזי מוקדם בחיי הקבוצה. כתוצאה המתחזקת הערכתם העצמית.

במידה והתפקיד מובא לקיצוניות: אמון מופרז עלול להביא לנאיביות ולתמימות, הצורך להיות מקובל עלול להקשות על ביטוי עמדות ועמידה על זכויות , דבר המאפשר לנצל חברים אלה. הצורך להתקבל עשוי להוביל גם למחויבות יתר לקבוצה, המלווה בתלות מופרזת, היוצרת בעיות בסיום. גם הפתיחות יכולה להפוך למגבלה בהמשך. היותם אופטימיים כרוניים עלול להפוך חברים אלה למטרה לחיצי הביקורת הקבוצתית. לכן קיצוניות בתפקיד יכולה לגרום למגבלות רבות.

2. תפקיד מבני:

התנהגות אופיינית:

בעלי תפקיד זה עוסקים בהבניה ובארגון של פעילות הקבוצה, באמצעות הצבתן של מטרות וההליכים להשגתן. פונקציה זו מושגת בדרך קוגניטיבית עם הדגשה של הסברים מילוליים והגדרות. העיסוק הזה יכול לצור רושם של שליטה, אך בעצם איינו בהכרח ניסיון לשלוט, אלא יותר ניסיון לדבוק בהתנהגות רגילה. פרטים אלה עיוורים לרגש, נמנעים ממנו ומטשטשים אותו. תקופות מתקשים לגלות אמפתיה, ומנסים לפצות על כך ע"י מתן עצות וסגנון בעיות קונקרטי.

פונקציה עבור המערכת הקבוצתית:

במהלך השלבים הראשונים של הקבוצה העיסוק בצורה ובמבנה מסייע לייסד מטרות ונורמות של הקבוצה. הדבר מקדם אקלים נורמטיבי, באמצעות הדגש שהם שמים על בהירות והבנה ומדגישים את חשיבות העבודה הפסיכולוגית.

גישה זאת תורמת להפחתת חרדה הנגרמת מסיטואציה חדשה, וזאת הודות להפחתת העמימות באמצעות תהליכים קוגניטיביים. בסיום הקבוצה העיסוק בתוצאות מקל על בעלי התפקיד המבני להדגיש את ההעברה של למידה תוך קבוצתית לסיטואציות חיצוניות.

תפקיד זה חיוני להתפתחות הקבוצה, אך במידה והופך למופרז הוא יקנה לקבוצה טון מדוכא ונשלט, המקשה על יצירתיות ספונטאנית. הקבוצה עלולה לאבד את מקור משיכתה עבור החברים ולהפוך לבמת ויכוח.

משמעויות עבור הפרט:

בעלי תפקיד זה מגלים מכוונות רבה למטרה. השליטה הקוגניטיבית מפחיתה אצלם חרדה מסיטואציות חברתיות חדשות. הצורך בהבהרה מוביל לפתרון סוגיות. הזנחה יחסית של הרגש, מגינה עליהם מהשפעות של רגשות חזקים בקרב הסובבים אותם.

בעלי התפקיד המבני עשויים להיות אפקטיביים בקבוצת משימה, אך בקבוצות טיפול הם עלולים להרגיש חסרי ישע ואבודים, עקב הדגש על התהליכים וחוסר מבנה מובהק. הימנעות מרגש יכולה לגרום לאינטראקציה קשיחה וקשה. הדבר עלול לפגוע בספונטאניות ובביטוי החופשי של רגשות בין אישיים, כמו עיוורון קיצוני לרגש עלול להפריע מאוד לתהליך החקירה. אנשים כאלה עלולים להיתפס כמרוחקים וכלא מעורבים.

3. תפקיד נזהר:

התנהגות אופיינית:

בעלי תפקיד זה מתנהגים בדרך הגנתית וזהירה. הם מדגישים את חשיבות הפרט ואת הצורך בהערכה זהירה לפני התחייבות למערכת חברתית. השקפה זאת גורמת להם להסס בחשיפת תחושות או רעיונות, במיוחד עם יש להם חשש מביקורת קבוצתית ודחייה.

הם מדגישים את האחראיות לעצמי ואת ערך האוטונומיה שלהם. הם עלולים להיראות כמרוחקים ולא מעורבים, אך בעצם הם קשובים לאירועים קבוצתיים. בהתחלה הם עשויים לומר מעט באינטראקציה הקבוצתית, אולם בהמשך, הם עשויים לבטא בדרך ישירה יותר את הימנעותם מלהשתתף ואת ספקנותם ביחס לתועלת הפוטנציאלית של הקבוצה. עמדתם זו עשויה לקבל גוון כעוס ובלתי בוטח, המקשה עליהם להתחייב למטרות הקבוצה.

פונקציה עבור המערכת הקבוצתית:

ערכם לקבוצה טמון בדגש שהם שמים על אוטונומיה אישית. הם פועלים כבלם להתפתחות המהירה מדי של הקונסנזוס הקבוצתי, ובכך מסייעים להקלת פחדים מפני הבלעות ע"י הקבוצה.

הם מהווים מודל להכלה עצמית ולאחראיות לעצמי.

בשלבים מאוחרים של הקבוצה, הם מסייעים לקבוצה להתכונן לסיום. זאת באמצעות מודעותם לסכנות הגלומות במחויבות יתר ובהסתמכות יתרה על המערכת החברתית לשם רווחה מתמשכת.

כאשר איכויות נזהרות הופכות להיות קיצוניות, הפרט יהווה מודל לנורמות אנטי- תרפויטיות עקב פתיחות עצמית מוגבלת ומחויבות מועטה. פרטים נזהרים עלולים לפגוע בלכידות הקבוצתית ע"י חוסר מחויבות ומצויים בעצם בסיכון של הפסקת השתתפותם בטרם עת. חוסר תגובתם לניסיונות הפתיחה של אחרים, פוגע במחויבות לקבוצה ובאמון באפשרות לשינוי, וכן מעורר ומחזק ייאוש וחוסר ישע אצל אחרים.

משמעויות עבור הפרט:

אנשים אלה יכולים לשמור על יציבות אישיותית רבה יותר לנוכח לחצים חברתיים, ולקדם פונקציות אוטונומיות וצמצום הסתמכות על אחרים. באופן פרדוקסאלי, הימנעותם מהשתתפות מעלה, פעמים רבות, תגובה חזקה מצד אחרים לכלול אותם, דבר המאפשר להם להיות חברים בקבוצה באופן משני.

קיצוניות באיכויות של הנזהר פוגעות בשימוש אפקטיבי בקבוצה הטיפולית. הן עלולות להוביל לדחיית עזרה מאחרים, הדבר יוביל לנסיגה של התעניינות האחרים בו, והנזהר יישאר בעמדת מבודדת ומנוכרת. הם עלולים למשוך את כעס הקבוצה על עצמם, ובכך לאושש את חוסר האמון והחשש מדחייה, שאפיינו אותם עוד קודם.

4. תפקיד השונה

התנהגות אופיינית:

ההתנהגות מאופיינת בקריאת תגר על העמדה הבין אישית ובהטלת ספק בה, דבר הנתפס, תדירות, כסוטה מהקונסנזוס. הדגש על הבדלים ולא קווי דמיון. בעלי התפקיד נראים כמזמינים באופן פעיל את עוינותם של חברי הקבוצה האחרים, בדרכים המתפרשות כחוסר רגישות. יחד עם זאת הם מאוד מעורבים בעבודת הקבוצה ומוכרים כחברים חשובים, אם כי שליליים. למרות שהם נראים חסרי רגשות, הם מגלים הבנה אינטואיטיבית של התפקיד הבין אישי, ומסוגלים להצביע על תחומים פגיעים.

פונקציה עבור המערכת החברתית:

מכיוון שאלו שבתפקיד השונה הינם בעלי פרופיל גבוה, השונה מאינטראקציות חברתיות מקובלות, הם עלולים להיתפס כאחראים לאי התקדמות ומואשמים בכך.

בהתחלה הקבוצה עלולה לנסות להוציא חברים כאלה כדי לשמר את הלכידות. אך תפקיד זה (על אף שבלתי מובן בהתחלה לחברי הקבוצה) תורם לקבוצה: בחינה של ההבדלים מבטיחה התקדמות לקראת בידולן של זהויות החברים. במיוחד בשלב השני של התפתחות הקבוצה (המאופיינת בהבלטת האינדיבידואליות), בולטת הפונקציה של השונה. בשלב זה השונה יוצר איזון שכנגד לשלוות הנפש של חברי הקבוצה: הם מקצינים סוגיות, ומכריחים את הקבוצה לפתח מנגנונים לשיתוף פעולה בפיתרון הקונפליקטים. באמצעות הקונפליקטים חברי הקבוצה מגלים יותר על החברים בקבוצה.

במקביל, חברים בתפקיד השונה מהווים מודל לקבוצה להפגנת כעס וקונפליקט ולשימוש יעיל בהם. הערך בכך לקבוצה- שהדבר מעודד את החדירה של הרעיון, שניתן לסבול כעם, ושקונפרונטציה יכולה להיות חיובית, לנורמות הקבוצתיות.בעלי תפקיד השונה מספקים נקודות השקפה אלטרנטיביות, ובכך מונעים סגירה בטרם עת של סוגיות חשובות. קריאת התגר המתמשכת שלהם על הסטאטוס קוו, הופכת אותם לרגישים להתנגדות קבוצתית ולהימנעות מעבודה פסיכולוגית.

במקרים של פעילות מוגזמת של "השונים" היא עלולה להביא לקוטביות כה רבה בקבוצה, שלא ניתן יהיה להגיע לפתרון, ויציבות הקבוצה תהיה מאוימת באופן רציני, תוך נפילה חזקה בלכידות ובמורל.

לחילופין, העדר תפקיד השונה תביא להמשכיות אווירה תומכת ולא מאתגרת, שבה נמנעים לעסוק בסוגיות חשובות.

הרעיון שהקבוצה תהיה טובה יותר ללא אנשים אלה, יכול להוות צורה חשובה של התנגדות לעבודה הטיפולית, עימה עלולה להתלכד ההעברה שכנגד של המטפל.

משמעויות עבור הפרט:

"השונים" מוערצים וזוכים לכבוד בשל עמידותם ונחישותם. הם מחויבים לשינוי. במקרים קיצוניים איכויותיהם עלולות להפריע, להביא לבידוד ואף להוציאם מקבוצה. ע"י העלאת הכעס בקבוצה, הם יוצרים תהליך של הרס עצמי, שבו הם הופכים לנפגעים הקבוצתיים. דחיית הקונסנזוס בצורה מוקצנת, מביאה לתחושה של בלבול זהות, כיוון ש"השונה" אינו יכול להזדהות עם אחרים ולהשיג תמיכה, שיכולה לספק התיישרות עם מערכת חברתית.

תפקידים חברתיים ואישיות:

תת פרק זה מהווה בחינת קשר שבין אישיות לתפקיד חברתי מסוים, כיוון שפרטים מסוימים מסוגלים טוב יותר מאחרים לאמץ התנהגויות מסוימות.

מנקודת ההשקפה של המערכת הקבוצתית, ניתן להמשיג התנהגות במונחים חברתיים. כאשר בוחנים את אותה ההתנהגות מפרספקטיבת הפרט, היא תראה כנובעת ממימדי האישיות. למשל:

1. מימדי האישיות: התנהגות דואגת ותומכת משתייכת למימדי האישיות של "חברתיות" ו"אמון".

מונחים של המערכת החברתית:ניתן לתאר את ההתנהגות הדואגת והתומכת כתפקיד של "תפקיד חברתי".

2. "תפקיד מבני" מתקשר למימדי אישיות של "חושש" ועצור". פרטים אלה מוגבלים מבחינה בין אישית ומונעים בכפייתיות לעמוד בציפיות חברתיות. ( יש לזכור כי, תפקיד מבני נותק במאמר זה מרעיונות ה"מנהיגות החיובית", והוגבל לפונקציות הקשורות למבנה מערכתי פנימי).

* באופן כללי, התפקידים החברתיים והמבניים מאופיינים שניהם בטון בין- אישי חיובי, התורם להתפתחות של אקלים עבודה מלוכד.

3. תפקידי "נזהר" ו"שונה" מופיעים במונחים בין אישיים שליליים, ותרומתם נתפסת בעין בלתי אוהדת ע"י חברי הקבוצה והמטפל. עם זאת יש להם פונקציה חשובה בגירוי האחראיות האישית והקונפרונטציה.

הערות נוספות:

א. גבולות: הרעיונות במאמר נובעים מתיאורית מערכות: הקבוצה היא מערכת, המורכבת מפרטים= חלקים.

גבולות הם אלו ששומרים על המבנה במערכת, והם מורכבים ממידע, המגדיר כל צד של הגבול. התהליך הטיפולי מערב פתיחה וסגירה ברצף של הגבולות.

(אירוע רגשי חזק פותח גבולות בין- אישיים, והניסיון להבין את האירוע סוגר את הגבול).

יש להתייחס לארבע סוגי גבולות בקבוצה טיפולית: 1. הגבול החיצוני מסביב לכל קבוצה.

2. הגבולות מסביב לתת- מערכות של חברים. 3. הגבול המקיף כל חבר אינדיבידואלי.

4. הגבולות הפנימיים המסמנים היבטים שונים של ההתנסות והמבנה הפסיכולוגיים.

התנהגויות של תפקידי החברתי והשונה משמשות לפתיחת הגבולות הבין אישיים והפנימיים, מכיוון שמובילות לחשיפה עצמית רבה: החברתי באמצעות הבנה אמפטית, ושונה באמצעות אתגר וקונפרונטציה. העייסוק באירועים בין- אישיים של התנהגויות תפקידי החברתי והשונה, מתמקד בתופעות תוך – קבוצתיות, וכך סוגר את הגבול החיצוני.

התנהגויות של תפקיד מבני סוגרות גבולות אלה, ע"י הזהרות והימנעות. יחד עם זאת, התנהגויות של תפקיד מבני ונזהר פותחות גבולות קבוצתיים חיצוניים: המבני ע"י הדגשה של יישומי למידה חוץ קבוצתיים, הנזהר באמצעות דאגה לאוטונומיה אישית.

ב. מכשול: כל התנהגויות של ארבעת התפקידים חשובות להתפתחות הקבוצה, אבל הפרזה בהתנהגות מסוימת שמאפיינת תפקיד אחד כלשהו עלולה להביא למכשלה. אם חבר אחד הופך למאוד דומיננטי, או אם ההומוגניות בהרכב הקבוצתי מאמצת דפוס אינטראקטיבי בודד, אז העבודה הקבוצתית נמצאת בסיכון.

ג. נורמות קבוצתיות : לתפקידים חברתיים השלכות על יצירתן של הנורמות הקבוצתיות. נורמות משקפות את המטרות הסמויות של הקבוצה וקשורות לציפיות האישיות, במיוחד בשלבים המוקדמים. אותם הגורמים האישיים משפיעים גם על נטילת התפקיד.

לכן חשוב, בעיקר בהתחלה, שבקבוצה יהיו התנהגויות של התפקיד החברתי והתפקיד המבני. כיוון ששני תפקידים אלו תורמים ליצירת הנורמות הקבוצתיות, היוצרות אווירת עבודה חיובית. תפקידים אלו ממשיכים להיות חיוניים לשימור סביבה תומכת בעבודה פסיכולוגית.

התנהגויות של תפקידים נזהר ושונה גם נחוצות להתקדמות הקבוצה, כיוון שיוצרים נורמות של קונפרונטציה ואינדיבידואציה.

ד. המחברים מדגישים את הפונקציונאליות של התנהגויות התפקיד להתפתחות הקבוצה, ומדברים במונחים של מערכת חברתית ולא תכונות אישיות. הם מתריעים על הסכנה שבבלבול של תפקידים חברתיים ותכונות אישיות. הסכנה היא שהתנהגות אינדיבידואלית עשויה להתמזג בציפיות הנורמטיביות של המערכת, כך שהמערכת תיכפה על הפרט משחק מתמיד של אותו תפקיד. המטפל צריך להתערב באופן אקטיבי, כדי לשחרר את הפרט מציפיות מגבילות אלה.

ה. הקבוצה צריכה להיות הטרוגנית ביחס לסגנונות בין- אישיים, ועל הקבוצה לטמון בחובה את הפוטנציאל להפגנה של כל התנהגויות התפקיד.

ו. המטפל: באמצעות הבנה של שלבים ותפקידים, המטפל יכול לעודד התנהגות תפקידית המתאימה לשלב. בכך להאיץ את השגת המטלה של השלב ע"י חיזוק של פעילויות רצויות, או במידת הצורך ע"י הדגמתן. המטפל גם צריך להיות מודע לחשיבות השתתפותם של כל החברים במטלה של כל שלב, כך שכולם יתקדמו פחות או יותר יחד, כשהקבוצה מתפתחת. המטפל עשוי לרצות להבטיח כי במהלך חיי הקבוצה, לחברים תהיה הזדמנות להתנסות בכל התפקידים החברתיים ובכך ליצור לעצמם רפרטואר רחב יותר של התנהגויות בין אישיות ושינוי של דפוסים בין אישיים לקויים.

ההתייחסות לתופעות חברתיות וסקירה של שלבים התפתחותיים בפרק זה הינה תיאורטית, ויש צורך במחקר אמפירי בכדי לבסס את התיאוריה.