חזרה לאתר הראשי
תיאוריית הקונפליקט המוקדי
תיאוריית הקונפליקט
המוקדי היא מודל להבנת המתרחש בקבוצות,
הישים במיוחד לקבוצות טיפוליות, שבהן המנחה
לא שולט בתוכן או בתהליך.
מי שממש רוצה
להתעמק בכך - ולדעתי ממש אין בכך צורך לבחינה
- ימצא מאמר שלם בנושא במקראה של נאוה רוזנוסר,
עמ' 141-115.
בגדול, זה הרעיון:
מה שרואים בהתרחשות קבוצתית, זאת אומרת
מה שהמשתתפים אומרים אחד לשני או למנחה,
הוא רק רובד אחד של המתרחש. יש רמה נוספת,
מתחת לפני השטח, שאינה מודעת למשתתפים.
ההנחה הבסיסית
בקבוצות טיפוליות אנליטיות היא שללא קשר
לתוכן המוצהר, תמיד קיימת איזושהי "בעיה"
קבוצתית משותפת, איזשהו מתח קבוצתי משותף,
שהוא אינו מודע אולם מכתיב את מהלך העניינים
וקובע את התנהגות הקבוצה.
המתח הזה נקרא
קונפליקט קבוצתי מוקדי - קונפליקט סמוי,
המופיע באיטיות, בהדרגתיות, בקבוצה. תפקידו
של מטפל לזהות את הקונפליקט, את הפתרונות
שהקבוצה מציעה לו, ואולי לכוון לפיתרון
אחר.
הקונפליקט הוא
תמיד בין "מניע מפריע" משותף, לרוב
לא מודע, שהוא דחף בסיסי או משאלה בסיסית,
לבין "מניע ריאקטיבי" (תגובתי) משותף,
שהוא פחד מסוים, חשש או אשמה (לרוב לא מודע).
דוגמאות:
מניע מפריע: הרצון, המשאלה, להיות ייחודי ומיוחד, וליצור קשר מיוחד עם המטפל.
מניע ריאקטיבי:
פחד מביקורת מצד המטפל או מנקמנות שלו.
או
מניע מפריע: תחושת טינה וכעס על המנחה
מניע ריאקטיבי:
פחד מזעמו של המטפל או מנטישתו
או
מניע מפריע:
כעס אדיר על אחד המשתתפים בקבוצה מניע ריאקטיבי:
חשש מפני רגשות אשמה עזים
שני מרכיבים
אלו יוצרים את הקונפליקט המוקדי הקבוצתי-
מניע מפריע ומניע ריאקטיבי שנתונים בקונפליקט,
מפעפעים בדרך זו או אחרת בכל הקבוצה כשלם,
ומהווים סוגיות מרכזיות שצורכות אנרגיה
מהמשתתפים.
כהמשך לקונפליקט,
רואים בקבוצה כל מיני דרכים לנסות ולמצוא
פיתרון לקונפליקט. פיתרון קבוצתי מייצג
פשרה בין הכוחות המנוגדים. הוא מכוון לרוב
להקל על הפחדים הריאקטיביים, ולעיתים, מצליח
הפיתרון לאפשר מגע עם המשאלה הלא מודעת
עצמה.
במונחים של
המודל, "פיתרון מגביל" הוא כזה שעוסק
רק בחשש, ודואג להרגיע ולהכיל את החשש והפחד,
על חשבון המשאלה הלא מודעת. זו עבודה שיטחית
יחסית מבחינה רגשית, כי הקבוצה מסרבת בעצם
לגעת במשאלה הלא מודעת שלה ולגעת בדחפים
ובתחושות שעוררו את החשש מלכתחילה.
פיתרון "מאפשר", לעומת זאת, חושף את הקונפליקט כולו - גם את המשאלה וגם את הפחד, גם את המניע המפריע וגם את הריאקטיבי, מה שמאפשר לא רק שהחששות והפחדים יהיו מוכלים וכולנו ננשום לרווחה, אלא גם חיבור לדחפים ומשאלות בסיסיים יותר, שלרוב עוסקים בסוגיות בסיסיות כמו המשאלה להיות אהוב, להיות שייך, להיות מיוחד, סוגיות של אמון, כעס, קנאה, תחרות וכו'.