בתחילת המאמר נסקרות מספר גישות טיפוליות, הראשונה שבהן היא הגישה הפסיכואנליטית הגורסת כי האמת משחררת ולכן צריך להפוך את הלא מודע למודע. לפי גישה זו פתולוגיה מייצגת תגובה מסתגלת בעברו של האדם לכאב פנימי, אך כעת התגובה אינה מתאימה. ישנן דרכים שונות להגיע אל הלא מודע של האדם, בתהליך הטיפולי המטופל יסוג לאותו שלב שבו לא השיג שליטה במשימה ההתפתחותית או שלב שבו נשאר תקוע בגלל קונפליקט פנימי.

בקבוצה בשונה מטיפול פרטני, הרגרסיה נוצרת בעקבות חרדת זרים ותהליכים קבוצתיים. מטפלים קבוצתיים מגישה זו ילמדו על עולמם הלא מודע של המטופלים, דרך הרשתות הבין אישיות שבהם חברי הקבוצה יהיו מעורבים.

מטפלים מגישת יחסיי האובייקט יבחנו את סגנון היחסים הבין אישיים של כל חבר בקבוצה.

פסיכולוגיית האגו תדגיש את ההגנות שבהן ישתמשו החברים ופסיכולוגיית העצמי ( קוהוט ) את הנפרדות מול היחס אל האחר כאובייקט של העצמי.

יאלום פיתח 12 גורמים מרפאים בקבוצה לפי התאוריה הבין אישית של הארי סטאק סליבן, נמצא כי הגורמים החשובים ביותר לפי חברי קבוצות היו: קתרסיס, למידה בין אישית, תובנה, ולכידות קבוצתית.הגורמים שאותם דירגו במקומות הנמוכים ביותר היו הזדהות , שיחזור של יחסי המשפחה וייעוץ. אצל אנשים הנמצאים באישפוז יום הגורמים החשובים ביותר הם: אוניברסליות, ומתן תקווה.

המשותף לכל הגישות הוא כי על המנחה להיות חם, נייטרלי, לא חודרני ולשאוף ליצור מערכת יחסים בטוחה תומכת וטיפולית. כמו כן ההכרה בכך שבקבוצות תמיד נראה העברות.

הסביבה התומכת כיום בניגוד לעבר הגישה היא כי יש תמיכה בכל טיפול. אנשים בעלי התפתחות לקויה צריכים במיוחד לחוש ביטחון, כבוד, עניין והיענות של המטפל בקבוצה. עם זאת רק אנשים אשר עברו טיפול קודם יוכלו להפיק תועלת מטיפול חסר תמיכה אשר יהיה נוקשה מידי ויתמקד בפירושים.. פיין השווה את הסביבה הטיפולית הטובה לאם המספקת את הצרכים ההתפתחותיים של ילד.

לכידות הוא מושג דינמי לכידות בקבוצה כוללת בתוכה מרכיבים של יחסים בין חבר לחבר , חבר למנחה וחבר לקבוצה כשלם. לפי אוונס וג'רביס ליכוד מתייחס לתכונות הקבוצה לעומת משיכה שהיא אינדיבידואלית. לפי מקנזי, הגורמים התורמים בקבוצה לתחושת לכידות ותמיכה הם מתן תקווה, קבלה אוניברסליות ואלטרואיזם. מטופלים אשר סובלים מבידוד חברתי יכולים לרכוש תחושה כי הם מסוגלים להבין את חייהם הרגשיים של עמיתים לקבוצה.הרבה התערבויות טיפוליות הן תמיכתיות. בחינה של המטפל את הפרת הגבולות יכולה להיות תמיכתית, שפת הגוף של המנחה מפורשת לעיתים כתומכת , הקבוצה היא הסביבה המחזיקה לפי הגישה של יחסיי האובייקט.

העברה בתוך טיפול אנליטי יש ציפיה לשיחזור של הקונפליקט המרכזי ( העברה) הפירוש של העברה מקדם תהליך זה. התיאורטיקנים המוקדמים של טיפול קבוצתי העבירו את המצב הזוגי ( מטפל- מטופל ) אל הקבוצה, וכמו כן את מאמצי המטפל להישאר לוח חלק. שאר חברי הקבוצה ייצגו את האחים או אובייקטים שקיבלו מסמכות המטפל . המודל העכשווי לוקח בחשבון את מערכת היחסים ההדדית: העברות אל המטפל, בין החברים ושל כל חבר קבוצה עם הדימוי של הקבוצה כשלם.

תיאורטיקנים של הקבוצה כשלם, התמקדו באופי ההורי של ההעברה. התגובות של מטופל למנחה הן העברות בשלבים הפסיכוסקסואליים (של פרויד) השונים. הדימוי של הקבוצה מתואר בצורה מטאפורית כאובייקט האמהי הטוב או הרע. הרבה ממערכות היחסים בקבוצה הן תוצאה של העברות. התנהגות האדם בקבוצה היא ביטויי העברה אשר משתלבים בתכונות האישיות של האדם.

הדיון במאמר זה בהעברה ובלכידות הוא נפרד אך הם מעורבים אחד בשני לטוב ולרע.

מנגנוני השינוי

חיקוי הרבה מהלימוד הראשוני בקבוצה הוא בעל אופי של חיקוי מטופל אשר מתקשה לדוגמא להביע את רגשותיו יכול ללמוד איך לעשות זאת מחברים אחרים . חווית הצלחה של מטופלים בעקבות התנהגות מחקה הופכת את הקבוצה למושכת יותר לגביהם, היא מגבירה את הרצון להיות שייך , ותורמת ללכידות הקבוצה.

הזדהות לוואלד הגדיר הזדהות כתהליך לא מודע שבו הסובייקט לוקח לעצמו חלקים מהאובייקט. הזדהות יכולה לשרת צמיחה או להיפך היא יכולה לשרת את ההתנגדות.

הזדהות יכולה להיחוות כמשיכה, שייכות וקשר . אלו אבני הבניין של התפתחות לכידות בקבוצה. אוניברסליות מגבירה את המשיכה וההזדהות בקבוצה . שינוי יציב נוצר מהבניה של הזדהויות.

ישנן הזדהויות לא מודעות בקבוצה, לדוגמא חברי קבוצה אשר מאמצים את אותה התנוחה בלי לשים לב. דבר המשקף רגש זהה או תפיסה זהה. לעיתים הזדהויות הופכות למודעות במהלך הקבוצה . הזדהות עם המנחה לובשת צורות קונקרטיות ( לבוש רכב וכדומה) ההזדהויות החשובות ביותר הן עם הגישות הטיפוליות של המנחה – אינטרוספקציה סבלנות וכו'

חיקוי והזדהות בקבוצה יכולים להסביר שינוי אשר קורה אצל מטופלים אשר התפתחו והשתנו. למרות שישבו בשקט במשך כל הקבוצה.

הפנמה הפנמה היא מנגנון השינוי המתקדם ואשר נשאר לאורך זמן רב יותר היא נוצרת כתוצאה משינויים במבנה הנפשי אשר מתפתח לרמה בוגרת יותר של תפקוד, דרך עימות, הבהרה, פירושים, ועיבוד התוצאה היא אינטגרציה מוגברת של רגשות ויחסיי אובייקט, וקונפליקט פנימי מופחת. כל אלו יוצרים דרך חדשה להתנהג מול גירויים אשר חוזרים על עצמם.

התהליך הטיפולי

לפי המודל של גרינסון עימות, הבהרה, מתן פירושים ועיבוד, הם תהליכים אשר מעוררים ומקדמים חיקוי, הזדהות והפנמה, על ידי תובנה מוגברת אשר מובילה לשינוי.

עימות בקבוצה יש הזדמנות ליחסיי גומלין מרובים אשר חושפים תבניות התנהגותיות. פיינס טוען שכאשר אדם הופך להיות חבר מתפקד בקבוצה הבעיות אשר היו מופנמות אצלו צצות כמחסום לתקשורת שלו עם אחרים, דרך עימות הן נעשות גלויות.

עימות הוא ניסיון להצביע למטופל על ההתנהגות, הרגשות והבעיות שלו. עימות הוא תצפית, תגובה או דיווח על הרגשות אשר התעוררו באדם אשר מתעמת עם המטופל. הקבוצה מספקת הזדמנויות מורכבות ומגוונות לעימות. בקבוצה יש עימות ומשוב מתמשכים. הרבה מאמצים מושקעים בהפיכת הקבוצה למקום בטוח לעימות. ובווידוא כי העימות יעיל.

עימותים יכולים להיות בונים הרסניים או שילוב של השניים .

הרבה חברי קבוצות מוגבלים ביכולת שלהם לתת משוב, יכולת ליצור משוב או עימות לא שיפוטיים מצביעה על תפקודי אגו מתקדמים. עימות מוצלח כולל תחושת תיזמון, יכולת ליצור בריתות ולחוש אמפתיה.

העברות שליליות חוסמות למידה, אחד היתרונות בקבוצה הוא היכולת ללמוד על עצמך מחברי הקבוצה, אשר איתם העברות מתפתחות בעוצמות פחותות מאשר כלפי המנחה או כלפי המטפל בטיפול פרטני.

לבסוף היכולת להשים את עצמך בנעליים של מישהו אחר הכרחית לא רק כדי להבין את עולמו הפנימי, היא גם עוזרת לצפות את ההשפעה של המידע על האחר.

התקפה עוינת נגמרת בדרך כלל במאבק בין ה-מעמת למעומת. הדרך שבה המידע מועבר לאדם אשר מעומת איתו היא בעלת חשיבות גדולה. ''הסכמים בקבוצה'', כאשר מפירים אותם יש הזדמנות לעמת את חברי הקבוצה עם התנהגות ההכשלה העצמית שלהם.

צורה אחת של עימות היא מיוחדת והיא העימות העצמי, לעיתים עימותים של אנשים אחרים בקבוצה משפיעים על אנשים אחרים בקבוצה, דרך עימות פנימי אשר הם עושים לעצמם בעקבות דברים שהיו נוכחים להם בקבוצה.

הבהרה הבהרה היא פעילות אשר מטרתה להתמקד בחוויה הנפשית, ראוי להפריד את הפרטים המשמעותיים מעניינים חיצוניים . חומר טעון רגשית אשר עד כה היה מפוצל ולא מרוכז יכול לאחר ההבהרה לבא בסמוך לנושאים הקשורים אליו. ההבהרה מקנה הבנה אודות השאלות איפה והיכן. בקבוצה בניגוד לטיפול פרטני שבו נסמכים על הדיווח של המטופל, המאורעות בתוך הטיפול מספיקים להבהרה. כמו כן העברות מועצמות בקבוצה ( כתוצאה ממספר החברים שיש בקבוצה) וכתוצאה מזה יש מגוון רחב יותר של אפשרויות לגילויים על עיוותים אשר נוצרו כתוצאה מהעברות.

פירוש הפירוש מכוון ללא מודע. הוא מצרף משמעות לאירוע או להרגשה. בקבוצה הפירוש יהיה על הסגנון הבין- אישי, אפשרויות הצעות לגבי דברים חבויים יותר ועל ההגנות אפשריים גם הם.

בפירוש מוצלח יש 2 מרכיבים, התזמון צריך להיות מתאים, ונוסף לו מרכיב רגשי אופטימלי.

( לא פירוש אשר מועבר באמצעה של סערת רגשות, או פירוש אינטלקטואלי מידי)

ניתן לתת פירושים גם זמן רב לאחר שהרגש נחווה בשיאו, הזמן מאפשר מרחק אשר עוזר לאינטגרציה.

ישנן פעמים אשר בהן ניתן פירוש כדי להגן על המנחה או על חברי הקבוצה מפני רגש חזק. פירושים גם כוללים השערות לגבי סיבתיות גם למשל לקשר התנהגות להתפתחות של אדם מסוים. כל התמקדות יכולה לשמש פירוש, המומחיות של המנחה היא מתי להציע מה ( איזה פירוש ) הפירושים יכולים להתמקד בקבוצה כשלם, באדם אחד, או באינטראקציה.

פירושים של הקבוצה כשלם

פירושים המתייחסים למנהיג- שתיקה או מטפל פסיכואנליטי לא מתערב מעודדים את הקבוצה להפנות אל המטפל את הרגשות, מטרת הפירוש היא להעלות תגובות אלו למודעות של חברי הקבוצה. פרשנות הממוקדת בתחום זה לא מכחידה את ההעברות בתוך הקבוצה ואת הקשרים.

פירושים המתייחסים לקבוצה- דורקין ושידלינגר הציעו כי לפעמים העברות אל המטפל הן אבהיות בעוד שהעברות לקבוצה הן אמהיות. קרנברג הציעה כי מטופל עם פתולוגיה מהשלבים הפראדיפליים מועד לפתח העברות כלפי הקבוצה כשלם.

תופעות של הקבוצה כשלם ברורות במיוחד בנק' התפתחות ומשברים, לדוגמא כאשר מצטרף מטופל חדש הקבוצה עומדת בפני משימה כלל- קבוצתית שהיא האם לקבל את החבר או לדחות אותו.

פירושים המכוונים למנהיג ופירושים המכוונים לקבוצה הרבה פעמים משלימים. פירושים המכוונים לקבוצה מלמדים על הייחוד של כל אחד דרך קונפליקטים או אירועים משותפים. פרושים המכוונים למנהיג מלמדים על הדומה בין האנשים ועל כך שלכולם צורך בסיסי באהבה וקבלה, דרך התגובות השונות של האנשים למנהיג.

כאשר מטפל מציע פירוש לקבוצה בצורה שגויה, בדרך כלל השגיאה תהיה הצעה של פירוש בצורה מיסטית כמעט, אשר תכפה נסיגה ותלות. כל פירוש לקבוצה כשלם משווה בין החברים ויש בו סיכון להיחוות כדוחה מכאיב או כפגיעה נרקסיסטית על ידי חברים בקבוצה. פיתרון מוצלח לבעיה זו הוא לעשות פרשנויות אישיות בסמוך לקונפליקט המשותף לקבוצה. ולאחר שנעשית עבודה מספקת דיה, להביא פירוש לקבוצה כשלם בכדי להדגים דמיון ונקודות משותפות.

פרשנות אישית דרך נוספת לזו שהוצעה קודם היא לתת פרשנות אישית כהקדמה לפירוש על הקבוצה כשלם. בפרשנות אישית בקבוצה קיימים יתרונות וחסרונות.

היתרונות הם הבנה מעמיקה יותר של חבר הקבוצה את החברים האחרים. חבר הקבוצה יכול גם לאמץ פרשנויות אשר ניתנו לאחרים אם הן רלוונטיות לגביו. כמו כן הצפייה באחרים ובהתנגדות שלהם לקבלת הפירושים יכולה ללמד את חבר הקבוצה גם על ההתנגדות שלו.

החסרונות הם במקרים שבהם יש מטופלים אשר מסוגלים לקבל פירושים עוד לפני שמטופלים אחרים מוכנים – אפילו לשמוע פרשות של המנחה על חבר קבוצה אחר ולא עליהם עצמם. במקרה זה מומלץ למנחה לתת את הפירוש בתוספת של הבנה אמפטית לחבר אשר אינו מוכן עדיין לשמוע פירושים.

מה לפרש לרוב המטפל מרגיש מה צריך לפרש. כדאי לפרש תגובות של חברי קבוצה ותהליכים קבוצתיים אשר אינם מודעים או אשר סמוכים למודע ובכל זאת מועברים לאחרים.

פירושים יכולים להינתן עוד בשלב מוקדם של הקבוצה וכך לתת למנחה הזדמנות לבחון את תגובת כלל הקבוצה ולראות האם ההשערה שלו אודות יכולת הקבוצה להכיל רגש חזק, מתאמתת. ההגיון שעומד מאחורי בחירה זו או אחרת בפירוש, נעזר ביכולת של המטפל לחזות תגובות למתן הפירוש. תיאורים חוזרים של אירועים דומים, וצימצום של רגשות, מעידים על התערבות לא מוצלחת של המנחה. ב פסיכולוגיית העצמי הפירושים מתמקדים בפגיעה הנרקסיסטית. בקבוצה ישנם חברים אשר מרגישים כי מתעלמים מהם, הם מוזנחים, הם נעלבים, או שלא מבינים אותם. מטרת הפירושים יכולה להיות הצבעה על התהליך של יחסיי הגומלין. זה נעשה כדי שמטופלים המרגישים פגועים, יוכלו לבחון את רצף האירועים, וכך ללמוד על החולשות שלהם ועל התגובות שלהם לפגיעה. יש חברי קבוצה אשר כתוצאה מלמידה כזו יוכלו להכיל את רגשות הפגיעה שלהם ולראות את האנשים האחרים כאנשים נבדלים בעלי צרכים ורצונות משלהם. התוצאה הסופית תהיה בוחן מציאות טוב יותר. פירושים אלו המכוונים לפגיעה הנרקיסיסטית יכולים ללמד גם חברים בעלי נטיות סדיסטיות על כך שההתנהגות שלהם פוגעת באחרים.

פירושים של חברי הקבוצה חיקוי, הזדהות,והפנמה הם מנגנונים אשר עוזרים לחברים לרכוש כישורים למתן פירושים. היכולת לעשות פירושים יכולה להעיד על הרחבה של המודעות העצמית, או שהיא מקדימה את המודעות העצמית. לפירוש של חברי הקבוצה יש כח מיוחד, ישנה פחות התנגדות לשמוע פירושים מפי חברים לקבוצה מאשר מדמויות סמכות. אבל, ישנו המנחה אשר עליו לשאת את הפגיעה הנרקיסיסטית כאשר הוא נותן לחברי הקבוצה לומר פירוש אשר הוא כבר חשב עליו.

העברות בקבוצה יכולות לסבך את קבלת הפירושים ונתינתם. ובכל זאת הם נושאים את אותן הבעיות שיש בפירושי המנחה, ויוצרים יחסי גומלין חדשים והזדמנויות ללמידה.

העיבוד פרויד הציג את המושג ב -1914 זהו המרכיב החיוני האחרון להשלמת השינוי. בעיבוד הדגש הוא על הגברת היכולת של המטופל לבחון את עצמו, להבין קונפליקטים, לפרש את ההתנהגות של עצמו, ולפתח הגנות מגוונות וגמישות יותר אשר יגנו עליו תוך כדי יצירת אינטימיות עם אחרים וגישה לפוטנציאל האישי שלהם. העיבוד לוקח את מירב הזמן הטיפולי בטיפול פסיכודינמי. ההזדמנויות החוזורת ונשנות בקבוצה לבחון את הצדדים השונים של בעיות המטופלים היא תרומה גדולה לשינוי לעיתים גלויות לא מובאות למודעות עד שהן זוכות לשינוי קל במשמעות או בביטוי שלהן, ככל שמידע מתווסף האדם רוכש מידע על עצמו. הקבוצה היא זירה שבה מטופלים מדגימים את הפתולוגיות שלהם. תהליך זה מעוּרר או מעוכב על ידי הנוכחות של אחרים . לעיתים קל יותר לקבל משוב מעמיתים ולעיתים קרובות חברי קבוצה שמים לב להתנהגויות ודברים אשר המנחה לא שם לב אליהם. הם יכולים גם להשתמש בדרכים שונות כדי להתמודד עם קונפליקט או עם חרדה. הקבוצה גם מספקת משוב מיידי. מצד שני ישנה תחרות על הזמן, לעיתים הפירושים הניתנים על ידי עמיתים מוטעים ונובעים מפתולוגיות שלהם עצמם. היכולת של אדם בקבוצה לחוות את התגובה להעברה במלואה מוגבלת כיוון שהוא לעיתים כבול לקונסנסוס הקבוצתי. גלצר טוענת כי בקבוצה ישנם חוויות כלליות יותר מאשר בטיפול פרטני ( לחיוב ) השתתפות בטיפול קבוצתי חושפת תבניות של יחסי גומלין וזה מעודד עיבוד .