חזרה לאתר הראשי
רויטמן, מ. (1989). הזדהות השלכתית – מפתח להבנת תהליכים בין-אישיים וקבוצתיים. שיחות, ג' 2, מרץ, 124-129
כללי: המחבר טוען שהזדהות השלכתית הינה תופעה אוניברסאלית שקיימת בכל היחסים הבין-אישיים הנורמטיביים והפתולוגיים כאחד. זהו מנגנון שדרכו מתרחשת החצנה של יחסי אובייקט מופנמים במצבים בין-אישיים. תהליך זה מתבצע ע"י אקטיבציה של תכונות מסוימות באובייקט החיצוני דרך תמרון התנהגותי שלו.
קליין: זה נובע מאינסטינקט המוות - שדחפים תוקפניים של התינוק גורמים לו לחרדה, ולכן הוא רוצה להשתחרר מהם ע"י השלכה לאימו - שהרי הגבולות ביניהם עדין לא ברורות לתינוק. כך נתפסת האם כרעה באמת - אך החלקים המושלכים נפנמים שוב והתינוק עדים מזדהה איתם וחווה אותם כשלו
כעת בוחן המחבר כיצד פועל המנגנון של ה"ה -גם בקבוצות -
וכיצד מצליח המשליך לתמרן את המושלך לאמץ
את הפנטזיות של המשליך ולפעול לפיהן ובכך לאשש את ההשלכות - וגם להיפגע מהן. זהו
לטענתו החלק הבין-אישי בה"ה בו מתרחשת
אקטיבציה של ההשלכה דרך התנהגויות הגנתיות
של המשליך כלפי המושלך. כל זאת על מנת לשחזור קונפליקטים מעברו של המשליך. התוכן המושלך משפיע על הנמען ןעל תפקודו הנפשית
קרנברג: הזדהות השלכתית הינה צורה לא מוצלחת להשלכה כי המשליך אינו מצליח להשתחרר מהתוכן המושלך. גבולות ה"אגו" אצל אותם אנשים אינם שלם ולכן קיים חוסר הבחנה בין העצמי לאובייקט. גבוליים ופסיכוטיים משתמשים בהזדהות השלכית כמנגנון הגנה עיקרית. נורוטיים רק משתמשים בזה במקרים רגרסיביים קשים.
רואה בה מנגנון פרימיטיבי של פתולוגיה. השלכה הוא מנגהון יותר מתקדם כי המשליך מצליח להשתחרר מהתכנים
הורוביץ: כשאדם משליך את החלקים הרעים והתוקפניים שלו על אחר, הוא עצמו מרדיש חלש ופגיע ומייחס לאחר את התכנים המושלכים. הוא חש חרדה וחושש שהשני יתיחס כלפיו על פי התוכן המושלך
יש אלמנט תוך-אישי ובין אישי בהזדהות השלכתית
Bion: מתאר חוויה של אנשים המופעלים על ידיפנטזיות לא שלו
גרינבר:קורא לחלק זה מהה"ה בשם חדש
Projective counter-identification
שאלה:איך זה שמשהו משפיע על ההתנהגות של השני? תשובה: כנראה דרך ההתנהגות (ההגנתית) של המשליך - שהיא החוליה המקרת בין במשליך למושלך
ולכן הזדהות השלכתית זה דבר בין אישי
כעת בוחן המחבר ה"ה בסוגי יחסים שונים (זוגות וקבוצה) כדי להמחיש שהתופעה
היא אוניברסאלית:
הנרי דיקס: חקר אספקטים אדפטיבים ופתולוגיים בשימוש בהזדהות השלכתית אצל זוגות נשואים. הוא טוען שזה מחזק את הקשר בניהם - כי כל אחד מחזיק את הג'יפה שהשני לא יכול להחזיק. לכן כל אחד ינסה לתמרן את השני על פי תכונות שאינו יכול/ה להחזיק לבד. ללא תהליך זה, הזוג לא ישלימו אחד את השני, ואז יש בעיות
בקבוצות גם קיימת הזדהות השלכתית כשכל הקבוצה משליכה על אדם אחד תכנים וגורמת לו להתנהג באופן מסוים (שמן הסתם גם מוכר למושלך מעברו). אולם בקבוצה של פסיכוטים לרוב זה לא יתקיים כי יש נתק בין מה שמושלך (לא מציאותי) לבין תכונות האובייקט והתנהגותו.לכן בדרך כלל לא יהיה התנהגות משלימה אצל המושא ההשלכה
המאמר מסכם ואומר שעד כה ראינו את אוניברסליות של ההתופעה, ואת הנורמטיביות שבה. תהליכים מקבילים של הזדהות השלכתית מתרחשת גם בטיפול - ובהדרכה. כעת בוחן המחבר כיצד מתחיל המנגנון- דרך ראי היחסי אובייקט. בעוד שקליין בוחנת את התינוק ודחפי האלימות שלו (אינסטינקט המוות) כמקור להיווצרות ה"ה – רויטמן סבור שזה מתחיל בהורים, שמשליכים על התינוק ציפיות, פנטזיות עוד בטרם הלידה ובכך משפיעים על אופיו והתנהגותו. התינוק מפנים זאת ומשליך הלאה לאובייקטים נוספים לאורך החיים שוב ושוב. הוא מפנים את היחסים שנוצרו ועושה להם אינטגרציה באישיותו המתפתחת וזה הופך לתבנית ליחסים בין-אישיים בעתיד. ה"ה מגשרת בין העולם הפנימי לבין העולם החיצוני. מסייעת לעבד את המציאות החיצונית לפי המציאות והפנטזיות הפנימיות. כך יש שימרת רצף פנימי מחד וקיום קשר עם המציאות החיצונית מאידך. כעת מדגים המחבר את תהליך ה"ה בטיפול לפי שלבים. לטענתו על המטפל להשתמש בתחושותיו כדי לזהות את המנגנון אליו המטופל הכניס אותו ולפעול אחרת מהמצופה. רק כך יישבר מעגל הקסמים ההרסני. כעת מרחיב המחבר על ה"ה בתהליך קבוצתי:
ה"ה יוצרת בקבוצה: הישאבות לתפקיד, דובר ושעיר לעזאזל. הקבוצה יכולה, דרך ה"ה לתת הרבה כוח למנחה או להפכו לחסר אונים וחלש. על המנחה לעכל את ההשלכות ולהחזירן לקבוצה בצורה מעובדת. כעת מביא המחבר 3 דוגמאות לה"ה בקבוצות ובוחן את האופציה שהיא תהווה ככלי טיפולי בשימוש מושכל ע"י המטפל. בדוגמא הראשונה הוא מתאר היווצרות של שעיר לעזאזל דרך מטופלת שמחצינה בקבוצה את מערכות היחסים המופנמות שלה. היא מגרה את הקבוצה להפעיל תכונות מופנמות שבה כלפיה. הקבוצה נענית לכך ואף משליכה עליה חזרה את כל החלקים הרעים שקשה לחבריה להתמודד איתם. המנחים בחנו את חלקה של האישה ואת חלקה של הקבוצה בתהליך ובכך סייעו לכל חלק לקחת אחריות על תחושותיו.
בדוגמא השניה הקבוצה משליכה על המטפל את תסכוליה דרך יצירת דובר שמייצג את עמדותיה ואשר מנסה להכניס את המנחה לתפקיד של הורה חסר אונים ומעניש. המנחה בסוף מבין את המנגנון ופועל בניגוד למצופה ממנו למרות שחש חוסר אונים וכעס. בדוגמא השלישית יוצרת הקבוצה אצל המנחה קונפליקט אישי (האם לאבחן בפורום קבוצתי מטופל לגבי השאלה האם הוא עדיין זקוק לתרופות) שמסיח את דעתו מהקונפליקט הקבוצתי (הצורך להיות מובן בלי מילים כמו תינוק ע"י אימו ואם לא עושה זאת הוא צורח ומציג אותה כאמא רעה).
הוא מסכם כי אבחון והבאה למודע של ה"ה יכול לעזור למטופל להימנע בצורה מודעת מפגיעות בעצמו ובאחרים בסיטואציות בין-אישיות וחברתיות.
שאלות על המאמר:
ש. כיצד הגדירה מלאני קליין ה"ה והאם גישתה מקובלת כיום?
ת. לפי קליין,
מקור ה"ה באינסטינקט המוות. התינוק חש
בדחפים תוקפניים וזה מעורר בו חרדה. כדי
להשתחרר מהחרדה והדחפים הוא משליכם על
אימו, אך בשל חוסר מובחנות בינו לבין האם
הוא ממשיך לראות דחפים אלה כשלו. כלומר
לא מצליח להתנתק מהם (בניגוד להשלכה למשל).
יש לציין שקליין לא ראתה בכך מנגנון פתולוגי,
כי אם התפתחותי. רק אם החרדה קשה ביותר ומאיימת
מידי זה עלול להפוך פתולוגי. דעותיה של
קליין לא מקובלות כיום ורוב הגישות לא מייחסות
זאת לדחפים.
ש. כיצד מגדיר קרנברג ה"ה?
ת. כצורה לא מוצלחת
של השלכה, בה ה"עצמי" לא מצליח להשתחרר
מדחפיו הלא רצויים. בתחילה ייחס זאת לחוסר
הצלחה ליצור מובחנות בין העצמי לבין האובייקט,
אך בהמשך השמיט הסבר זה. קרנברג ראה בה"ה
כמנגנון הגנה פרימיטיבי אשר בשימוש בפרט
אצל פסיכוטיים ובעלי אישיות גבולית. אצל
נוירוטיים פחות נמצא ה"ה אלא יותר השלכה
ורק במקרים רגרסיבים מאוד ישתמשו הנוירוטיים
בה"ה.
ש. מה רואה קרנברג כמנגנון יותר מתקדם: השלכה או ה"ה?
ת. השלכה יותר
מתקדמת כי העצמי מצליח להשליך אספקטים
הלא רצויים שבו על האובייקט להתנתק ולהשתחרר
מהם, בעוד שבה"ה הוא ממשיך להיות עם החומר
המושלך במגע.
ש. כיצד מגדיר רויטמן ה"ה?
ת. כתופעה אוניברסאלית
הקיימת בכל סוגי היחסים הבין-אישיים: פתולוגיים
ונורמטיביים כאחד. מדובר במנגנון דרכו
מתרחשת החצנה של יחסי אובייקט מופנמים
במצבים בין-אישים. תהליך זה מושג דרך הפעלה
של תכונות מסוימות אצל האובייקט החיצוני
באמצעות תמרון התנהגותי שלו.
ש. מה היתרונות של ה"ה לפי רויטמן?
ת. אבחון והבאה
למודע של שימוש במנגנון זה יכול לסייע למטופל
להימנע בצורה מודעת מפגיעה בעצמו ובאחרים
בסיטואציות בין-אישיות וחברתיות. כמו-כן
המנגנון בשימוש לא פתולוגי יכול לקשר בזוגיות
כך שבני הזוג יחושו השלמה של אופיים דרך
השני. למעשה זהו מנגנון שמסייע ליצור דיאדות
מופנמות המהוות תבנית ליחסים בין-אישים.
ה"ה גם מהווה תיווך בין העולם הפנימי
למציאות החיצונית ובכך מסייעת לשמור על
רצף פנימי מחד וקשר עם המציאות החיצונית
מאידך.
ש. ציין 3 אלמנטים כיצד יכולה לבוא ה"ה לביטוי בקבוצה?
ת. הישאבות לתפקיד,
דובר ושעיר לעזאזל.
ש. מדוע מתמרן הסובייקט את האובייקט להתנהג בצורה מסוימת?
ת. כדי שהאובייקט
יפעל בהתאם לפנטזיות של הסובייקט. כך יכול
הסובייקט להיפגע מהאובייקט וכך לשחזר במציאות
את החוויה הפנימית שלו.
ש. האם האובייקט חייב להיות בעל תכונות מסוימות התואמות את הפנטזיות של המשליך כדי שה"ה תתרחש?
ת. האובייקט עשוי
להכיל תכונות מסוימות, שבגינן יבחר כמושא
להשלכה, אולם אין הדבר מחייב. מה שכן מחייב
את קיומה של ה"ה הינה ההשלכה וההתנהגות
של המשליך בצורה אקטיבית כלפי האובייקט
כדי לתמרנו להגיב בהתנהגות משלימה, לה הוא
מצפה מהאובייקט.
ש. האם בקבוצה של אנשים במצב פסיכוטי נצפה ליותר שימוש בה"ה מאשר בקבוצה עם אנשים לא פסיכוטיים?
ת. לא. דווקא לפחות.
למרות שיש השלכה של הקבוצה על חבריה, קיים
נתק בין המציאות הנפשית של המשליך לבין
תכונותיו, התנהגותו או תגובותיו של מושא
ההשלכה. כך נוצרת השלכה בלתי מציאותית שלא
יוצרת בדרך כלל התנהגות משלימה אצל מושא
ההשלכה ותהליך ה"ה לא מתקיים.
ש. האם קיים הבדל בין גישתו של רויטמן לשל קליין לגבי היווצרות ה"ה?
ת. כן. ההבדל נעוץ
בכך שרויטמן רואה את המקור לה"ה בהורים
המשליכים ציפיות ופנטזיות על התינוק עוד
בטרם הלידה ואילו קליין רואה את המקור בתינוק
ובדחפיו התוקפניים אותם משליך על ההורה
(האם).
ש. כיצד צריך מטפל להתמודד עם ה"ה?
ת. עליו לזהות
דרך תחושותיו את קיומו של המנגנון, לאמוד
על איזה צורך של המטופל הוא עונה ואיזו
מערכת יחסים דיאדית הוא משלים. אז יש להראות
למטופל את החלקים שהשליך והכי חשוב זה להגיב
בצורה אחרת ממה שהמשליך מצפה שיתנהג.
ש. איך יבחין מטפל בטיפול קבוצתי בין התבטאויות של חבר בתור דובר הקבוצה או בתור עצמו?
ת. לפי תגובות
חברי הקבוצה. אם הקבוצה תצפה ותעודד את
המנחה להתמודד ולהגיב לדובר ולדבריו, אז
סביר להניח שהוא מייצג הרגשה המשותפת לכל
הקבוצה. אם הקבוצה מתעלמת ובוחרת לעבור
לנושא אחר, סביר להניח שהחבר מדבר בשם עצמו.
ש. כיצד המנחה צריך לטפל בסוגיית השעיר לעזאזל בקבוצה?
- עליו להדיח אותו מהקבוצה בטרם יעשה נזק לשאר החברים.
- עליו להזמין את שאר החברים למצוא את הגורם המתנגד באדם זה.
- עליו לראות את התנהגותו כנובעת לא רק מנטיותיו האישית אלא כמבטאת גם את צרכי הקבוצה.
- עליו למצוא בין חברי הקבוצה את זה שהשליך על השעיר לעזאזל את חרדותיו.