חזרה לאתר הראשי
רוטאן, ג'.ס. וסטון, ו.נ. (2004). דרכי ביטוי של רגשות בפסיכותרפיה קבוצתית. מתוך: פסיכותרפיה קבוצתית, גישה פסיכודינמית (עמ' 249-278). קרית ביאליק: אח.
מחקר על תינוקות הראה כי מהלידה תינוקות אנושיים חשים רגשות מודעים ולא מודעים של אדם אחר באמצעות רמזים לא מילוליים, במקביל האם מפרשת ומגיבה למחוות הגוף, הקולות והמלמולים של הילד על ידי ייחוס משמעות. מתוך פרספקטיבה כוללת ניתן לומר כי רגשות מאורגנים ומארגנים היבטים של תפקוד מנטלי מנקודת מבט הסתגלותית. יש לראות רגשות מתוך הקשר, תוך התחשבות בדפוסים ביולוגים, חברתיים והתפתחותיים. פסיכותרפיסטים מקדישים תשומת לב ניכרת לדרך בה המטופלים חושפים, מפעילים או מכילים רגשות. הפסיכותרפיה עוסקת במידה רבה בעזרה למטופלים להבהיר רגשותיהם, להבין את המקורות של רגשותיהם, ולסבול את מצביהם הרגשיים רבי העוצמה בצורה טובה יותר.
רגשות בקבוצות יחידים הנכנסים לקבוצה מביאים עמם את החיפוש שלהם אחר קשר רגשי. הם אף מביאים עמם שריון להגנה עצמית. לכניסתם מתלווה חרדה רבה המתאפיינת במאמצים לקבוע אלו רגשות ניתן להביע בבטחה. התפתחות קבוצה יכולה להתאפיין בסובלנות מוגברת להבדלים ברגשות ובדרכי הבעתם. תיאוריות של הקבוצה כמכלול עוסקות בדרך שבה החברים בקבוצה “עובדים יחד” כדי להתמודד עם הרגשות ולהכילם. תקשורת רגשית באה לידי ביטוי גם באמצעי תקשורת לא מילוליים, מנגנונים של הטלה וחלומות. תקשורת לא מילולית, שלעיתים קרובות מביעה רגשות סמוכים למודע או לא מודעים, מספקת לחברים הזדמנויות ללמוד יותר על האופן שבו הם מביעים את רגשותיה.
הידבקות רגשית כל מי שעובד עם קבוצות יבחין עד מהרה בתופעה של התפשטות מהירה, מיידית כמעט של רגשות. אם חבר אחד יהיה עצוב או כועס, קרוב לוודאי שהאחרים יתחילו לחוש רגש דומה. זה כאילו ששריפה מתפשטת בתוך הקבוצה- הידבקות ריגשית. הידבקות רגשית אינו רק מנגנון שבאמצעותו רגשות מתפשטים בקבוצה אלא גם אמצעי תקשורת. הידבקות רגשית עלולה להוביל ליצירת שעיר לעזאזל ולמה שנקרא התנהגות מאנית. אנשים מסויימים דוחים את הרעיון של החברות בקבוצה כיוון שהם חוששים שיידבקו ממחלתם של אחרים. חלק מהמטופלים מפסיקים את השתתפותם בקבוצה כתוצאה ממפגשים רגשיים מאוד וחששם מפני גירויי יתר.
יצירת שעיר לעזאזל בתרפיה קבוצתית יצירת שעיר לעזאזל מתייחסת למיקודה של תשומת לב עויינת, סדיסטית או פוגעת באדם ספציפי אחד. יחיד נבחר כשעיר לעזאזל כדי להגן על הקבוצה, הוא לעיתים קרובות חיוני לתפקודה התקין של הקבוצה ובכך הוא מספק זירה שבה ניתן לתעל רגשי תוקפנות ולמקד אותם מבלי להוות איום לשלמות הנפשית של היחיד או ליציבותה ולאחדותה של הקבוצה עצמה. תרפיסטים צריכים להיות מסוגלים להבחין בין יצירת שעיר לעזאזל לבין עימותים חזקים. רוב העימותים אינם ביטויים של יצירת שעיר לעזאזל. כמה מחוויות הצמיחה החשובות ביותר נוצרות ביחסי הגומלין רבי העוצמה, מכאיבים וקשים בין החברים. כיוון ששעירים לעזאזל לעיתים קרובות “מתנדבים” לתפקיד, קיימת לעיתים תחושה של העברת נגד אצל התרפיסט שהשעיר לעזאזל “ראוי” להתקפה.כדי להבין את מנגנון יצירת השעיר לעזאזל יש להבין את המושג “הזדהות השלכתית”. הזדהות השלכתית היא הן דרך הבעה והן מהלך של מגננה שבו יחידים מטילים על אחרים את התכונות או ההיבטים של ייצוגים עצמיים והרגשות הקשורים אליהם, שהם אינם יכולים לקבל כשייכים להם. יש להבחין בין הטלה טהורה לבין הזדהות השלכתית. בהטלה טהורה הסובייקט נוטל את התכונה הלא מקובלת ומתכחש להעל ידי ייחוסה לאדם אחר ללא ידיעתו או רצונו. יצירת שעיר לעזאזל עשוייה לעיתים להיתפס כהטלה טהורה, כיוון שנראה לעיתים קרובות שהשעיר לעזאזל הנו קורבן שלא מרצונו. אך מבחינה מדוקדקת יותר תראה ששעירים לעזאזל למעשה ממלאים תפקיד פעיל בגורלם. שעירים לעזאזל מילאו, לעיתים תפקידים דומים במשפחות המוצא שלהם. תרפיסטים אינם חסינים מפני הפיכה לאובייקטים של הזדהות השלכתית ושעירים לעזאזל. לעיתים קרובות תרפיסטים אינם שעירים לעזאזל של ממש אלא יותר אובייקטים של הכלה של העברות שליליות. מטופלים הם בדרך כלל מטרות להפיכה לשעירים לעזאזל. גולנד וקולודני מציעים ארבע צורות יסוד של יצירת שעיר לעזאזל בקבוצות: 1) נידוי 2) מיסוד 3) כיתור 4) הכללה באמצעות צפייה פנימה (אינטרוספקציה). נידוי: היא הצורה המיידית והשלילית ביותר של יצירת שעיר לעזאזל כיוון שהיא גורמת בדרך כלל לעזיבתו של השעיר לעזאזל. הוא מוצב בתפקיד הקבוע של ה”חריג” , זוהי בדרך כלל מנת חלקם של אנשים עם הפרעות אישיות גבולית המפגינים כעס, הזדקקות וקושי לחלוק. הממוסד: מקובע בתפקיד, שלא המטופל ולא הקבוצה יכולים לבחון בעין אובייקטיבית כיצד התפקיד משרת פונקציה של הקבוצה כולה. המכותר: מורשה להשתתף באופן מוגבל בלבד בקבוצה צפייה פנימה פעילה וחודרנית: מחוייבות עויינת לגילוי מה גורם לחבר מסוים “לצאת מהכלים”. במקרה של החבר הבוכה הנזכר לעיל, האחרים עשויים להציק לו בשאלות כגון, “מה קרה”? למה אתה בוכה? שאלות אלו מבודדות את השעיר לעזאזל עוד יותר. התרפיסט שמבין את תהליכי ההטלה, מנסה לעזור לחברים התוקפים לבחון תחושות אי הביטחון שלהם, המתעוררות ממראו או מהתנהגותו של השעיר לעזאזל. השעיר לעזאזל לעיתים קרובות אדם בודד.
תקשורת לא מילולית הבעות פנים מביעות רגשות בסיסיים לרבות פחד, כעס, עצב והנאה. כמו כן, אופן הדיבור, אינטונציה, שילוב רגליים, הנהון בראש או בחירת מושב מסויים במעגל הקבוצתי וכד' כל אלו גורמים קובעים מודעים או לא מודעים כאחת. שתי צורות חשובות של תקשורת לא מילולית בפסיכותרפיה קבוצתית- סידורי ישיבה ושפת הגוף סידורי ישיבה בחירות מקומות הישיבה נעשות בראש ובראשונה ביחס לתרפיסט וגם מסיבות אחרות כגון נשים בצד אחד, גברים בצד אחר וכד'. בחלק מהקבוצות קיימת נורמה שכל כיסא נועד לחבר קבוצה ספציפי, בעוד קבוצות אחרות משנות כיסאות בקביעות. הבדלים אלו בסגנון אינם יוצרים מתאם עם פתולוגיה. שפת גוף אין כל ספק כי שפת הגוף מביעה רבות על החוויה הרגשית: הסמקה, הזעה, אחיזה עזה בכיסא וכד'. במקרים מסויימים שפת הגוף מביעה משהו שונה למדי מהחוויה או הרגש המודעים של היחיד. חבר עשוי להתלונן כי חבר אחר גזל יותר מידי זמן אך מעומת על ידי ההבחנה כי הוא הנהן בהסכמה כל העת בעת שהחבר שהשתלט על הדיון הקבוצתי דיבר.
התמודדות תרפויטית עם תקשורת לא מילולית התרפיסט עומד בפני כמה אפשרויות בחירה מבחינה תפיסתית וטכנית. ראשית, על התרפיסט לנסות, אם הדבר אפשרי, לקשר בין ההבחנה לבין יחסי הגומלין בכאן ועכשיו של הקבוצה. שנית, על התרפיסט לזכור כי רוב התקשורת הלא מילולית הנה לא מודעת ויש לנהוג בה בכבוד.
חלומות בפסיכותרפיה קבוצתית פרויד לא היה הראשון שראה בחלומות אמצעי תקשורת חשוב, שכן זוהי תקשורת נפשית רבת משמעות שניתן להבינה, מהרובד הלא מודע. תרפיסטים קבוצתיים החלו בהשערה שחלומות המדווחים במפגשים הקבוצתיים עשויים לעתים לספר משהו על הקבוצה עצמה. כל קונפליקט קבוצתי או חרדה משותפת עשויים לבוא לידי ביטוי בחלום המתואר על ידי אחד מחברי הקבוצה או להיחשף על ידי האסוציאציות של החברים. בחלומות עשויים לבוא לידי ביטוי גם העברות, עמדות כלפי התרפיסט וכן העברת נגד שעשויה להשפיע על הקבוצה כולה. טכניקות לפירוש חלומות בתרפיה קבוצתית חלק מהקבוצות מדווחות על חלומות ומנתחות אותם בלהיטות רבה, בעוד קבוצות אחרות אף פעם אינן מתייחסות לחומר של החלומות. לעיתים קרובות למדי זוהי פונקציה של התעניינותו של התרפיסט בחלומות. אל לתרפיסט למהר ולהציע פרשנות אלא להמתין עד שהחולם ושאר חברי הקבוצה יעלו את האסוציאציות שלהם. כיוון שרגשות הם בדרך כלל היסודות הפחות מוסווים בחלומות, התרפיסט עוזר לחברים ללמוד לחקור את הרגשות בחלומותיהם. החברים לעיתים קרובות עוזרים זה לזה להתגבר על התנגדות לחקירה מלאה של חלומות על ידי התחלקות כנה בתגובותיהם הרגשיות.
צרכיו של התרפיסט קלינאים נכנסים לתחום זה עם שאיפות ואידיאלים משלהם. לימודיהם והכשרתם מעניקים להם תחושה של מקצוענות ומוסיפים לתחושת העצמיות וההערכה העצמית שלהם. קיימים 3 צרכים על-פי פרידמן:
- להתנהג כמו תרפיסט – תרפיסטים צריכים לשמוע את החומר מהמטופלים בהקשר של תוכנית הטיפול שלהם.
- לספק את סקרנותם- תרפיסטים לומדים להיות סקרנים. הם מתעניינים בעולמותיהם הפנימיים של חברי הקבוצה, יחסי הגומלין שלהם והשפעתם על הכוחות הקבומתיים.
- ליצור משהו רצוי- בניגוד לשתי בעיות האיזון הקודמות, שמגרות מבחינה אינטלקטואלית, בעיה זו מדגישה את “הדחף של התרפיסט ליצור יחסי גומלין מספקים עם המטופל” זהו חיפוש לא מודע אחר מערכת יחסים עם המטופל שהיא ביסודה יחסי גומלין רגשיים.
רגשותיו של התרפיסט הקבוצתי רגשותיהם של הקלינאים כוללים רמזים חשובים מאוד למתרחש בקבוצה הטיפולית. פרויד הכיר בכך כי המטופלים , עם העברותיהם רבות העוצמה, מעוררים תגובות לא מודעות אצל התרפיסט. רגשות פנימיים אלו תויגו כ”העברת נגד”. הגדרה צרה זו תרמה לדיוק אך התעלמה מהמציאות הברורה שתרפיסטים מלאים ברגשות בעת שהם יושבים עם מטופלים. על פי התפיסה המסורתית של פרויד, תרפיסטים חשו לעיתים קרובות כי תגובותיהם הרגשיות ייצגו משהו מזיק בתרפיה. לאחרונה מושג העברת הנגד הורחב כדי לכלול את כל תגובותיו הרגשיות של התרפיסט, המודעות והלא מודעות כאחת, הנוצרות על ידי המטופל.
מקורות רגשותיו של התרפיסט מטרת התרפיה היא לקדם את חקר חייו הפנימיים של המטופל. כאשר אנו מלאי רגשות שהתעוררו כתוצאה מההיסטוריה האישית ורגשי העברת הנגד שלנו, הדבר אינו מקדם את התרפיה ואף יכולותנו להבין ולשמוע את המטופלים כמעט תמיד נפגעת. כל הרגשות המתעוררים אצל התרפיסט אינם העברת נגד. תרפיסטים חווים רגשות בתגובה להעברות או לסגנון האופי של המטופל. רגשות אלו אינם העברת נגד קלאסית כיוון שהם סמוכים למודע או מודעים. יתרה מזו, תרפיסטים בדרך כלל סובלים העברות מסוימות ביתר קלות מאחרות. לחלק מהתרפיסטים קשה לסבול הערצה מצד המטופלים אך קל להם הרבה יותר להתמודד עם שנאה, בעוד אצל תרפיסטים אחרים ההפך הוא נכון.
מערכת היחסים הבין-אישית האמיתית במהלך התרפיה אנו מפתחים מערכות יחסים בין-אישיות אמיתיות עם המטופלים, פירוש הדבר הוא שלעיתים אנו מלאים ברגשות שהתעוררו על ידי מערכת היחסים עצמה. כאשר מטופל סובל מאובדן קשה, אנו מרגישים עצובים. כאשר מטופל נהנה מהישג גדול, אנו חשים גאווה והנאה.
רגשות המעורר המטופל המקור המעניין ביותר של רגשות התרפיסט הוא המטופל. התהליכים במקרה זה הם לעיתים קרובות לא מודעים. קשה להבחין בין רגשותיו של התרפיסט שעוררה ההעברה של המטופל לבין רגשות שעורר סגנון האופי שלו. הראשון הנו רגש מקביל. כלומר, לעיתים תרפיסטים יזהו רגש חזק בעצמם ויבינו כי הם חווים את מה שהמטופל חווה. חוויה זו הנה רבת עוצמה במיוחד כאשר הרגש לא זכה לביטוי מילולי על ידי המטופל. מקור שני של רגש שמעורר המטופל אצל התרפיסט הוא הזדהות השלכתית. במנגנון הגנה חשוב מאוד זה, המטופל מטיל את הרגשות הלא רצויים והלא מקובלים לגבי עצמו על התרפיסט. המטפל מכיל וחווה רגשות אלו.
רגשות המתעוררים על ידי הקבוצה מקור רביעי לרגשותיו של התרפיסט הוא מערכת היחסים שלו עם הקבוצה כולה. קלינאים משקיעים רגשית בקבוצתם כקבוצה. ישנה אפשרות שהקלינאי יסחף על ידי הידבקות רגשית בקבוצה. כוחות קבוצתיים רבי עוצמה נוטים לעכב או לדחוף קלינאים לפעולה. רק במהלך רפלקסיה עשויים קלינאים לתהות מדוע הגיבו כפי שהגיבו. תרפיסטים הדנים בעבודתם מתייחסים לעיתים קרובות לקבוצה של יום שלישי או יום רביעי ולא אל יחידים. הם מגיבים אל הקבוצה כאל ישות בת-קיימא. כאשר קיים מבוי סתום קשה, תרפיסטים עלולים להתייאש, כאשר מתחוללת סדרה של פרידות מהקבוצה ללא כל חילופי חברים נראים לעין, מתעוררים פחדים לגבי הישרדותה של הקבוצה. מקור נוסף של רגש נוצר כאשר תרפיסט שפוגש את המטופל בתרפיה משולבת חש שהוא עשוי להעניק יחס מועדף למטופל זה או ההפך, להתמקד פחות באותו מטופל מתוך רצון להימנע ממשוא פנים. אלו הם רגשות המשקפים את מעורבותו של התרפיסט בקבוצה ואינם ספציפיים למטופל יחיד כלשהו, אלא הם משקפים תגובה לרגשות לגבי התפתחות הקבוצה או הדינמיקות הקבוצתיות.
התמודדות קלינית עם רגשותיו של התרפיסט קשה יותר ויותר לתרפיסטים לגלות את המקורות של רגשותיהם החזקים מאוד בעת הנחיית קבוצה. אחת הדרכים שגילינו שעשוייה לעזור כוללת את הצעדים הבאים. ראשית , נסו לקבוע האם הרגשות הם העברת נגד מרדנית או תגובה להעברה של המטופל. אם לא מצאתם את התשובה, שאלו את עצמכם האם הרגשות זורמים מיחסי האנוש עם המטופל (או הקבוצה). לאחר מכן שאלו את עצמכם האם הרגשות נגרמו על ידי המטופל באמצעות רגש מקביל, הזדהות השלכתית או הפיכת סביל לפעיל. לדעתנו שתי התגובות האחרונות הם המקורות הלא מזוהים המקובלים של רגשותיו המטרידים והמבלבלים של התרפיסט. חשיפה עצמית צריכה להיות מוגבלת למטרה לסיוע למטופלים במהלך מבוי סתום או הארת היבט של יחסי הגומלין בכאן ועכשיו. חשיפה עצמית אינה צריכה להוות חלק מערכת הכלים הרגילה של הקלינאי אלא להיות שמורה למקרים ספציפיים בלבד. ישנם מקרים שבהם קלינאים מגלים רגשות שלא בכוונה. אין זה מפתיע כיוון שגם אם התרפיסט לא אמר דבר, קיימיםערוצים רבים של תקשורת לא מילולית. אז המטופלים עשויים להעיר על רגשותיו של התרפיסט “אתה נראה עצוב”. מעצם היותו בן אנוש, לעיתים הקלינאי מביע באופן ספונטני את כעסו, קרוב לודאי שמטופלים יעמדו נדהמים ונסערים מול כעסו של התרפיסט.