חזרה לאתר הראשי
המרחב האנליטי והתהליך האנליטי- קייסמנט
סוכם ע"י
רועי בלום
מה שבסוגריים העגולות אלו הערות שלי.
המושג "מטפל"
והמושג "אנליטיקאי" מכוונים לאותו
הדבר, אל המטפל האנליטיקאי.
הקדמה.
המרחב המנטאלי והאמוציונאלי בין בני אדם נוטה להתכלות מכוח התביעות שהם מפנים זה אל זה. בטיפול השאיפה היא לשמור על המרחב הזה ולהגן עליו.זאת על ידי יצירת מסגרת המפרידה אותו מן העולם שבחוץ. כך נוצרת העברה טובה שבה נחרצים ערוצים נקיים שבהם עוברות חוויות העבר אל ההווה.אם תיפגם המסגרת השומרת - תיפגם ההעברה.
המרחב האנליטי
(בעמוד 170 קייסמנט מגדיר מהו "מרחב") - "חופש לחשוב להרגיש ולבטא כל דבר. החופש של המטופל להתנהג בפגישות בספונטאניות ולבטא את ישותו האוטונומית"
הכללים והמרחב האנליטי
המרחב האנליטי זקוק להגנה מפני השפעות פנימיות וחיצוניות. החדר הסגור, הסודיות והפגישות הקבועות יוצרות את המסגרת השומרת על המרחב האנליטי. יש מטופלים שרוצים לבדוק עד כמה הכללים חזקים ועד כמה כללים אלו שומרים עליהם.
המרחב האנליטי מכיר בצורך שיש למטופל לשים גבול ולהגן על האגו מפני דברים שעדיין קשה לו להיחשף עליהם. כמובן שבעתיד יהיה אפשר לוותר על גבולות אלו אך לא האנליטיקאי הוא זה שמוותר אלא רק המטופל. על האנליטיקאי להימנע מהפעלת כל לחץ שהוא על המטופל. לא לחץ להוריד מחסומים ולא לחץ הנובע מדעות קדומות. פרויד, כשכפה על מטופליו לבטא את האסוציאציות החופשיות הוא הפעיל עליהם מידה של לחץ שאפילו אותה האנליטיקאי לא מפעיל. לפי האנליטיקאי אנו נותנים למטופל את הרשות להעלות אסוציאציות חופשיות.
הצורך במרחב
המרחב האנליטי הינו רחב יותר מהמרחב הקיים ביחסים בין הורים לילדיהם או בין בני זוג וכדומה. זאת משום שבכל אחת ממערכות היחסים הללו האחד מנסה במידה זו או אחרת לכפות על זולתו את רצונותיו ויהיה האדם העדין והמתחשב ביותר. לכן המטופל הבא לאנליזה חווה דבר חדש עבורו. מערכת יחסים בין אישית עם מרחב גדול.
סוגים שונים של משחק
יש שני תחומים שניסיונו הקודם של המטופל בהם יכול ללמד על מציאותו במרחב האנליטי. האחד הוא היכולת להיות לבד במחיצתו של אדם אחר והשני הוא משחק. קייסמנט כתב מאמר על היחס בין שני תחומים אלו.
על מנת שילד יוכל לפתח יכולת משחק עתירת דמיון ויצירתיות עליו להיות רחוק מאימו. וויניקוט קורא לזה "להיות לבד במחיצתה של האם". הוא יכול ליהנות מנוכחות העדרה ומהעדר נוכחותה (זה לא מהמוזה שאין לי, ככה כתוב בספר) כאבני הבניין במשחקו הוא נהנה מהקסם שבמשחק כמלך בממלכת משחקו. כאן נזרעים ומטופחים זרעי היצירתיות. ממלכת המשחק לא מפותחת רק היצירתיות אלא גם היכולת לתת לאחר להיות חופשי. יש כאלו שלמדו לתת חופש מהמבט על מצבם שהיה נעדר חופש. האנליטיקאי חייב לתת למטופל את החופש הזה.
לפעמים הורים "כופים" על הילד את חוקי המשחק הנהוגים ובכך הם מדכאים את היצירתיות שלו. מי אמר שיש דרך אחת לשחק מונופול. כדי לשחק משחק יצירתי אין הכרח לשחק תמיד לבד. גם האנליזה יכולה להיות משחק כזה.
לנוכחות האם ברקע יש תפקיד הכרחי, לרוב היא מספקת את התנאים להתפתחות של משחק רב דמיון. המחבר מביא דוגמא על ילדה שמיטיבה לשחק בזכות זה שאימה לא כופה עליה. הוא מסביר שיתרון הימצאות האם ברקע הוא מתן ביטחון לילדה (אני משער שהביטחון הזה מאפשר לה להיות יותר יצירתית).
יש להתיר למטופלים את החופש להשתמש במרחב האנליטי בדרכם, מבלי לכפות עליהם את ההנחות המוקדמות של האנליטיקאי. צריך להיות מסוגלים להישאר ברקע.מבלי להיות בכל רגע ורגע מוקד ההעברה. יש להמתין עד שהמטופל יזמין אותנו להשתתף במחשבותיו וברגשותיו. ההתערבות צריכה להיות מאוד קשובה למטופל.
שמירת המרחב האנליטי
המרחב האנליטי הוא החופש לעבוד עם המטופל בנסיון להבין ביחד את משמעות הדברים שהוא מביא אל הפגישה. שמירת החופש הזה תלויה ב"נקודת השקפה מתבוננת". בנקודה זו כל אחד משוחרר ממחויבות מערכת היחסים הבין אישית של המטופל והמטפל והוא יכול לבחון את מה שקורה ביניהם.האנליטיקאי חייב לבחון עצמו תמיד משום שהוא יכול מצד אחד לתרום לניתוח ולהבנת היחסים האנליטיים. מצד שני הוא יכול להפריע לניסיונות להגיע להבנה אנליטית. האנליטיקאי יכול להתיר לעצמו להיסחף לסוג מסוים של קשר עם המטופל . אולם קשר זה עלול להיות דומה למקרים שהיו לו עם דמויות אחרות ולמטופל יהיה קשה לראות כאן את היסוד של תהליכי ההעברה. בכך לא תהיה לו "נקודת השקפה מתבוננת", שממנה ניתן לנתח את הדברים כהעברה או כהשלכה. האנליזה לא תהיה אפשרית עד שיתבסס הבדל מספיק בין המציאות האובייקטיבית של האנליטיקאי לבין הדמות שבה ילביש אותו המטופל.
התהליך האנליטי
כל מה שקורה במרחב האנליטי הוא התהליך האנליטי. המרכיב המרכזי הוא ביטוי לא מודע של הקונפליקט הפנימי והמצבים הרגשיים שנדחקו מפני שלא הייתה שום דרך להתמודד איתם. החיפוש הלא מודע אינו רק אחר דבר טוב יותר אלא גם אחר ביטחון לעמוד מול המצב של חוסר ביטחון ולעבד את הרגשות הקשים הכרוכים בכך. על מנת ליצור מצב בטוח על האנליטיקאי ליצור סביבה נקייה מהפרעות התלויות בו ובהימצאותם יחד. אם המטופל מנסה לשלוט במהלך האנליזה מצטמצם המרחב האנליטי והדברים שכן יוכלו להתרחש מושפעים מהיחסים המתוחים ביניהם ולא מהתהליך האנליטי עצמו. מטרתו של האנליטיקאי לשרת את התהליך האנליטי ולא לשלוט בו. צריך להיות תקיף בשעת הצורך, להיענות לסוגים שונים של צרכים ולהשתדל לא להפריע. השפעת המטופל תהיה משמעותית אם ילמד לעקוב אחר התהליך ולא ינסה לשלוט בו ובכך לתת חופש למטופל להגשים את עצמו במלאות. כאשר המרחב נשמר היטב למען המטופל אין אפשרות לחזות לאן יוביל התהליך .
מעורבותו של האנליטיקאי בעולמם הפנימי של המטופלים.
כל הכרוך בעבודה עם המטופל מתווך באמצעות תהליכי השלכה, הזדהות השלכתית והעברה. כדי לזהות תהליכים אלו בבירור חייב המטופל ליהנות מן החירות האופטימאלית. כך יוכלו התהליכים האלו להופיע ביתר בהירות ביחסים האנליטיים. אם האנליטיקאי אינו מתגונן באמצעות הריחוק מהמטופל הוא יכול להיסחף לדרמה הפנימית שלו ויש בכך הרבה תועלת דיאגנוסטית. כאשר האנליטיקאי מעורב בהחייאת הדרמה הפנימית של המטופל, נוצרים קשרים שונים . האנליטיקאי יכול להיות אחד מן ההורים או לייצג קשר משמעותי אחר ואל לו להירתע מכך, אם המטופל אכן מוביל לכיוון. כך מתברר איזה אספקט מן היחסים האלו נחווה שוב. כדי להשתמש בזה באנליזה חייב האנליטיקאי לשמור על ריחוק מסוים מן האינטראקציה וכך יוכל לבחון אותה. אם יהפוך להיות גורם פעיל אזי לא יוכל להבחין מה מהאינטראקציה שייך לו ומה שייך באמת לעולמו של המטפל.
תיאוריות שונות - יישומים שונים.
מצד אחד יש צורך ליצור תבניות קבועות המתארות את האינטראקציה האנושית על מנת שהתערבות המטפל תהיה על סמך היכרות ולמידת האינטראקציה ולא על סמך ניחוש ואינטואיציה בלבד. ומצד שני, מכון שמגוון האינטראקציות האנושיות הוא כה עצום ואין שום מדע שיכול לאגוד אותן בתוכו, פעולת האנליטיקאי אינה נקייה מסתירות. למטופלים שונים דרושות גישות שונות. רוב המטופלים דרושים לפעמים לתקיפות על מנת שישרדו מצבים כאוטיים או מאימים וכן רוב המטופלים דרושים לפעמים לאנליטיקאי עם מרחב גדול שבו יוכלו האינדיבידואליות והיצירתיות שלהם להתפתח במלואן. על האנליטיקאי לרכוש את שתי המיומנויות ולדעת לעבוד בהם בזמנים שונים.
דבר נוסף, כל אנליטיקאי נמשך לתיאוריות מסוימות עקב אישיותו. ואין זה נכון לאמר שיש תיאוריות מסוימות שהן יותר נכונות מתיאוריות אחרות.
האנליטיקאי נדרש לסגל לעצמו מגוון רחב של תיאוריות כדי לדעת למצוא מענה הולם למגוון רחב של מטופלים. המחבר קורא לכל האנליטיקאים ללמוד האחד מקבוצתו היריבה משום שרק כך התיאוריות והטכניקות לא יתאבנו, כל אחת באמתחתם של משתמשיה. עלינו להיות מסוגלים לקבל שעמדות מנוגדת יכולות להיות יחד בשני זמנים שונים. צריך להגיע יחד עם המטופל לתובנות שיבהירו את ניסיונו בצורה הטובה ביותר.
גישות שונות למעמקי הנפש - החוויה הפסיכוטית באנליזה
שתי גישות סותרות באנליזה. האחת אומרת שיש לחקור את פני השטח [התנגדויות והגנה] ורק אח"כ להיכנס אל המעמקים ואילו השנייה אומרת שיש להתחיל מיד עם המעמקים [קליין].
השתמעויותיה של הפעילות הפרשנית.
הגישות השונות מביאות לפעילות פרשנית שונה.יש אנליטיקאים שפוחדים מנוראות הלא ומדע של המטופל. כתוצאה מכך הם מרגישים צורך להשתלט על ל המרחב האנליטי. לכן יש לחשוש שהחומר הפרנואידי המתגלה באנליזה מושפע לא רק מפנימיות המטופל אלא גם מהתנהלותו של המטפל. קייסמנט מתאר טיפולים בהם הוא לא התמקד בגילוי המצבים הפסיכוטיים של המטופל אלא צפה על כל התמונה כולה ומאוחר יותר המטופל עצמו חש די ביטחון וחשף מצבים אלו בפניו.
מרכיב חשוב במצב רצוי זה הוא האמון הראשוני שיש בין המטופל לבין המטפל. גם אם נדמה שהביטחון של המטופל נעלם לו לפתע אין הוא נעלם לגמרי אלא הוא נמצא תמיד ברקע.
כאשר נותנים לתהליך האנליטי להתנהל בדרכו שלו, המטופל מרגיש בטוח כדי להרגיש חוסר ביטחון פסיכוטי במסגרת היחסים האנליטיים.
כאשר המטופל הינו פסיכוטי במובהק צריך כישורים מיוחדים על מנת להשתלט על מה שנראה כלא ניתן לשליטה. אם יתקוף המטפל את המעמקים הפסיכוטיים של המטופל הוא עלול להרגיש שהגנותיו נפלו וידרדר למצב פסיכוטי אף יותר, כאילו הוא מנסה להעניש את המטפל על כך שהעז לחדור אל מבצרו. המחבר מעלה השערה כי חלק מהתיאורים של לא מודע פראי הינם תוצר של פולשנות המטפל והענשה על ידי המטופל בעטיה.
מבחינת הטכניקה, על מנת שיוצר מרחב המנטאלי והאמוציונאלי צריך לשמור על הגבולות של כל אחד. כאשר האגו של המטופל אינו מסוגל לתחום גבולות אלו פולשים למרחב תכנים ביזאריים הנובעים מפיצול והשלכה. על המטפל לזהות תופעות אלו ולהבין את התהליכים שמניעים אותם ולבלום אותם. על האנליטיקאי לקבל את העולה מהלא מודע של המטופל בתקיפות הדרושה כדי לשלוט בזה ולא לבחון את נפשו של המטופל מתוך ציפייה ברורה למה שיתגלה בה.הניסיון לנתח כל מה שעולה מרוחו של המטופל מסתבך כאשר המטופל מגיב בעיקר לפרשנות של המטפל כמו כן, הוא יכול להתבלבל יותר כאשר יופעל עליו לחץ להפיק את תגובותיו מפנימיותו בלבד.
ניסיונות מעמיקים
יתרונותיה של האנליזה אינם מתמצים בתובנה של השינויים הנובעים מפירוש ומהעברה. לעיתים מתרחשים שינויים שאינם נובעים מהעברה אלא מהתנסות מעמיקה שהמיוחד שבה הוא עצם היותה בין שני אנשים ולא לבד. המחבר מביא שתי דוגמאות לכך:
- אשה שהסתתרה רוב ימיה מאחורי מסך של כניעה מדומה ובטיפול שלו איתה הוא פשוט שתק ואיפשר לה להיות מי שהיא באמת.
- גבר שסבל מחוחוסר יכולת להביע רגשות מול אדם אחר והתפתחה אצלו תופעה של הליכה דחופה לשירותים. בטיפול הוא פשוט המשיל לו משל על כך שהוא אכן מון לשמוע את מה שיש לו לאמר (ולא כמו אימו שלא היתה מסוגת לכך). וזה עזר.