חזרה למאמרים של ש.ה. פרט ב
חזרה לאתר הראשי

---

Goldstein, Eda (2001). Case Examples, in: Goldstein, Eda. Object Relations Theory and Self Psychology in Social Work Practice. Free Press, N.Y., pp. 135-147

הדוגמאות מראות כיצד הגיע עובד סוציאלי להערכה לגבי המטופל, לפי מידע לגבי העבר וההווה ועל פי מערכות היחסים של המטופל וכיצד הוא השתמש במידע זה, כדי לבנות תהליך טיפול.

סגנון התקשרות חרדתית מקובעת (an anxious resistant attachment style)

בדוגמא שלעיל, דפוס היחסים עם אחרים של המטופל, מובא דרך התיאורים שלה את עצמה ולפי התנהגותה בתחילת הטיפול.

המקרה של מיילס: מבואה ראשונה. גב' מיילס הייתה מזכירה משפטית, אשר הגיעה לטיפול מיד לאחר יום הולדתה החמישים. היא הגיעה כיוון, שהיא הייתה מאוד לא שמחה עם חייה,העבודה, הדירה, חוסר בחברים ומצבה המשפחתי. היא סיפרה למטפלת, שיש לה בעיה להיות לבד, אך יש לה בעיה ביצירת חברים. היא הרגישה שהם לא רגישים, בלתי נגישים כאשר היא צריכה אותם. היא התייאשה מדייטים, כיוון שהיא שנאה לחכות לכך שהגברים יתקשרו אליה והייתה עצובה מדי כאשר מישהו היה מנסה ליצור איתה קשר ולאחר מכן היה מתרחק ממנה. היא ניסתה לקבל עזרה ממטפל גבר שחיבבה מאוד בהתחלה. אך לאחר מכן, הרגישה שהוא החלה לדבר אליה ללא רצון ושהוא אינו יכול לחכות לסיום השיחה, כאשר הייתה מתקשרת בעת שהרגישה חרדה. כיוון שחשבה שבסופו של דבר יסיים את הקשר, עזבה את הטיפול לאחר כחודש.

במפגש הראשון, גב' מיילס שאלה את המטפלת, האם תסכים לקבל את שיחותיה בין המפגשים, במידה ותרגיש חרדה גבוהה. על אף שזו אמרה שכן, הגב' ביטלה את הפגישה הבאה. כאשר המטפלת התקשרה לקבוע מחדש, הגב' דיברה על כך שהיא אמביוולנטית לגבי הטיפול. המטפלת שאלה האם עשתה משהו שגרם לה להרגיש כך. הגב' אמרה שהמטפלת נראתה רגישה ומתאימה, אך עם זאת, חששה שדרישותיה יהיו גבוהות מדי מכדי שהמטפלת תוכל להתמודד עמם. כאשר המטפלת התייחסה באופן אמפטי לפחד של הגב' מנטישה ודחייה, המטופלת קבעה פגישה מחודשת. בשבועות הקרובים, היו ניסיונות חוזרים ונשנים, לבדיקת המוכנות של המטפלת להיות נגישה ולהגיב לדרישות המטפלת. כיוון שהמטפלת הבינה התנהגות זו כחלק מסגנון ההיקשרות החרדתית של המטופלת, היא הייתה מוכנה לקבל זאת ולהגיב בהתאם.

חוסר התאמה בתת השלב של הספרציה אינדבודואציה (separation- individuation subphase inadequacies)

במבואה הזו, הגב' מראים חוסר התאמה בתת השלב. של הספר'- אינ'.

מבואה שנייה. כאשר המטפלת בחנה את התפרצויות החרדה של הגב', היא שמה לב, שהם קרו בעיקר כאשר שהגב' הייתה לבד בדירתה, לאחר שנפגשה עם חברים או כאשר לא היו לה תוכניות לסוף השבוע. כאשר היה לה התקף,

היא הרגישה שלאף אחד לא אכפת אם תחיה או תמות, לא אהבו אותה והיא לעולם תישאר לבד. היא לא הצליחה לזכור שהיו לה התנסויות אחרות בעבר ובהווה, של אהבה וחיבה, זכרונה היא מוטה ולא היה לה זיכרון רגשי לחוויות טובות. למרות שכמעט אף פעם לא זכרה לפנות לחברה כאשר הרגישה חרדה, כאשר כן התקשרה, הייתה מאוד רגישה לחוסר התלהבות אצל החברה. באופן דומה, הגב' התלוננה כיצד הרגישה בודדה גם אחרי השיחות עם המטפלת, מיד לאחר שנסתיימה הפגישה וטענה שאינה זוכרת על מה דיברו בפגישה. המטפלת הבינה תגובות אלה אצל המטופלת, כנובעים מחוסר רציפות בקיבעון האובייקט ושזו תהיה חוויה חיובית, אם הגב' תטלפן כאשר היא מרגישה מאוד חרדה

אך שהן גם ידברו על התחושות של הגב' בעקבות שיחות אלה, בעקבות רגשות הדחייה שנטתה להרגיש.

בעיה נוספת שהטרידה את גב' מיילס, הייתה עבודתה. היא הרגישה לא טוב ביחסיה עם מנהלה והרבה פעמים מנוצלת על ידי עורכי הדין שבמשרד. עם זאת, הרגישה שהיא תלויה בעבודתה. זאת, יחד עם ההרגשה של החרדה וחוסר הבטחון, גרמו לכך שלא תחפש עבודה אחרת. הגב' הכירה בכך , שהיא מפחדת שהמטפלת תשתמש בתלותיות שלה כנגדה ולא תתייחס אליה כיאות, כאשר היא – המטופלת- לא תהיה מסוגלת לעזוב. למרות שיהא אפשר לפרש בכמה דרכים, את הפחד שלה מעצמאות, המטפלת חשבה שיש לזה קשר לבעיות בתתי שלבים. המטפלת למדה, שעל אף שהוריה של הגב' לא היו חמים ומטפלים כל כך, מצד שני- אמה במיוחד- דיכאו את שלב העצמאות שלה וחיזקו את התלות שלה.

ייצוגים שליליים של העצמי ושל האובייקט (Negative self and object representations)

כאשר נעשה ניסיון לבחון את ייצוגי האובייקט והעצמי, שהיו ברורים בדרכים בהם הגב' דיברה ללגבי עצמה ואחרים והתנהגה בטיפול, המטפלת הגיעה להערכה הבאה: הגב' חוותה את עצמה לעיתים כחסרת ביטחון, לא שווה, לא אהובה, חרדה, כאדם נזקק אשר כמה להכרה, אהבה, עידוד של אחרים, אך אשר הרגישה צורך להגן על עצמה מאחרים. זאת כיון שהאחרים היו לא רגישים, לא אמפטיים, חסרי הערכה, בלתי מושגים ונטו לנצל אותה. נראה שהיה בסיס נרחב לומקורות של היצוגים של העצמי והאובייקט, במערכת היחסים של הגב' עם הוריה. כמו כן היה נראה, שהאופן בו הגב' ראתה את עצמה ואחרים, היו מקובעים וגרמו לה להתנהג בדרכים אשר חיזקו- יותר מאשר תיקנו- את התהנהגויות. כמו כן, היה נטתה לא לראות את האופנים בהם היא, אחרים ומערכות יחסים- הגיבו גם באופן אחר, שונה מהסטראוטיפים שקיבעה. לדוגמא, חוויות בהן נתנו לה מחמאות בשל כישוריה או אשר תוגמלה על חוסר נזקקות. המטפלת הגיעה למסקנה, שלגב' היו תחושות מאוד מקובעות שכללו ערך עצמי נמוך, חוסר אמון, קושי בזכירת חוויות נעימות עם אחרים וחוסר יכולת להרגעה עצמית. היה נראה חשוב ומתאים, לעזור לגב' להרגיש טוב יותר ולפעול באופן יעיל יותר בזמן קצר, תוך כדי שינוי פעולותיה בטווח הארוך. גם הגב' שמה לב לבעיותיה הנושנות והייתה מוכנה לטיפול. המטפלת הרגישה שזה יהיה יעיל אם המטופלת תרגיש בטוחה ומעורכת ביחסיה עם המטפלת וחיפשה דרכים להחזיק את ההרגשה של 'קשר' בין המפגשים. היא הרגישה שהיא יכולה לשחרר מעט את הגב' מרגשות הבדידות והחרדה ותשפר את יכולתה להרגיע את עצמה. או אז, יהיה אפשרי למטופלת להשתמש במערכת היחסים עם המטפלת, כבסיס בטוח משם תוכל להתנסות במערכות יחסים בינאישיים אחרים. המטפלת לא הייתה בטוחה אם הגב' תהיה מסוגלת לעזוב את הייצוגים המקובעים של העצמי והאובייקט. האם המטפלת תצליח להיות סוג אחר של אובייקט ותצליח להראות למטופלת את עצמה באופן חיובי יותר, או שאולי המטופלת תנסה לשחזר ולחזק את הגישה וההתנהגות שחששה ותיארה עם המטפלת ואחרים. היה נראה שהמטפלת תצטרך ליצור חוויה חדשה של אובייקט ולהצביע ולהראות למטופלת את הדרכים שבהם היא השתמשה בחשיבה שלילית על עצמה ואחרים.

פיצול והזדהות השלכתית (splitting and projective identification)

המטפלת הכינה את עצמה לאפשרות שהגב' תחווה קושי בקליטת המטפלת כחיובית בגישתה ורגשותיה כלפי המטופלת, ואפילו תנסה לגרום לדחייה. היא הייתה מאוד קשובה לאפשרות שיעלו תחושות שליליות שהגב' תנסה לעלות בה.

מבואה ארבע. לאחר חודש טיפול, המטופלת החלה להתקשר למטפלת פעם בשבוע, והאחרונה דיברה איתה כמה דקות או התקשרה חזרה לשיחה קצרה. לאחר מכן שאלה את הגב' כיצד חוותה את השיחה. הטיפול המשיך באופן חלק, עד אשר הגב' החלה להתקשר כמה פעמים ביום בשעות לא מתאימות, כך שהיה קשה למטפלת לענות לשיחותיה. כשאשר החלה המטפלת לחוש תיסכול שאינה מצליחה להשיג את הגב', המטפלת שמה לב שהיא צריכה להראות את רגשותיה, אך זה יכול להיראות למטופלת כתגובה שלילית כלפיה. המטפלת, עם זאת, לא רצתה להתעלם מההתנהגות הפרודקטיבית של המטופלת. המטפלת הגיבה לשיחות באופן הטוב ביותר שיכלה, ובשיחה הבאה, לאחר שבחנה יחד עם המטופלת מדוע היא כל כך נואשת , התקיימה השיחה הבאה:

מטפלת: אני יודעת שזה היה שבוע מאוד קשה בשבילך, אבל אני צריכה לחלוק איתך נושא מסוים. אני רוצה להיות זמינה לך, אבל אני לא בטוחה שאת מאמינה בכך. ואת מנסה לראות מתי תוכלי לראות שבאמת לא אכפת לי, כפי שהיה עם כל אחד אחר בחייך.

מטופלת : מה את אומרת?

מטפלת: אני הייתי מודאגת מכך, שחוסר היכולת שלי לחזור אלייך מהר לאחר שהתקשרת, יראה במבחינתך, שאי אפשר לסמוך עלי. אבל גם תהיתי האם את מקשה עלי לחזור עלייך.

המטופלת: זה נתן לי הרגשה טובה שניסית לתפוס אותי ולא הצלחת ולא נשמעת כועסת. לא חשבתי שתתקשרי חזרה. אולי באמת אני מצפה לגרוע ביותר ומקשה על אנשים להגיב באופן שאני רוצה.

מטפלת: זו אבחנה חשובה. אני תוהה, מה יקרה בעתיד, אם לא אוכל לענות ל באופן שאת רוצה. האם אני אהפוך כמו כל אחד אחר, על אף שהיום את רואה שאכפת לי.

המטופלת: כנראה. כך אני. או שאת בעדי או שאת נגדי.

מטפלת: אם כך, אצטרך להיזהר.

אובייקטים מופנמים "רעים" (bad internal objects)

הדוגמא הבאה יכולה להראות לנו כיצד הקושי העקשני של המטופל לכך שהוא רוצה לחוות מערכות יחסים מספקות, קשורים להיקשרות לאובייקטים מופנים "רעים", מרגשים, דוחים. כיצד נושא זה חלחל לתוך הקשר מטפל-מטופל.

המקרה של גב' רייט . גב' רווקה בת ארבעים, אשר עבדה כפקידה רפואית, הגיעה לטיפול בעקבות מערכת היחסים הבעייתית עם ג'ק: אלכוהליסט מובטל, אשר נטה להתקפי זעם ופוגענות. היא ידעה שהיא צריכה לעזוב אותו, אך הרגיש האשמה לעזוב אותו. היא הייתה מלאה ברגשות חוסר תקווה לגבי עתידה. היא רצתה להתחתן וללדת ילדים, אך השעון הביולוגי "תיקתק". הרבה פעמים הרגישה שזה גורלה להיות לבד, אך לא יכלה להסביר מדוע. " אני יודעת שאני בוחרת את הגברים הלא נכונים והורסת את סיכויי עם אלה שאכפת להם ממני"- אמרה. לפני הקשר עם ג'ק, היא הייתה בהרבה מערכות יחסים רומנטיים, אך הם לא הצליחו. או שהיא הייתה עם גברים אשר היו מרגשים, אנרגטים ומצליחים אך לא אמינים או לא מחויבים למערכות יחסים. או שהיא נפרדת מאלה שהיו יציבים ורצו להתחתן איתה, כיוון שלא היו מעניינים מספיק. לאחרונה, החלה לתהות האם הייתה נוקשה מדי עמהם. היה אדם מסוים אשר חשבה שהיא אהבה, אבל דחקה אותו. לאחרונה למדה שהוא התחתן עם אחת מחברותיה הוותיקות והרגיש אובדן ותחושת פספוס גדול. כאשר פגשה את ג'ק, הוא נראה אוהב חוויות והנאות. מהר מאוד שמה לב לבעית השתיה שלו. למרות שהיה תוקפני מילולית אליה, תמיד התנצל. היא הרגישה שהוא צריך אותה והיה לה קשה לצאת ממערכת היחסים הזו. בעברה של הגב', היתה ילדות לא מאושרת עם בעיות נישואין רציניות. אמה הייתה תלותית ופגועה ושתתה הרבה, בזמן שאביה, איש עסקים דינמי ומצליח, טייל לעיתים קרובות והיה בעל קשרים רבים מחוץ לנישואין. הגב' העריצה את אביה ורצתה את ההכרה שלו, על אף הדחייה שלו אותה וחוסר הנגישות שלו. היא הרגישה את אמה כנטל, אך הרגישה שאינה יכולה לנטוש אותה. התנהגות הגב' הייתה די מבלבלת. לפעמים היא הרגישה את המטפלת כ"אוצר פנטסטי" אשר רצתה לרצות אך חששה לבודד. במקרים אחרים, הגב' נעשתה מאוד ביקורתית כלפי המטפלת ואמרה שהא לא רגישה מספיק, חלשה וחסרת כישורים. אופן שלישי שבו התייחסה למטפלת, היא כאדם בודד שצריך את הגב'.

דיון: המטפלת חשבה שהבעיות של הגב' רייט במערכות יחסים, נובעות מאובייקטים מופנמים "רעים", אשר אוסרים עליה להיות מוערב עם אשר מרגישים כלפיה ודואגים לעומת זאת, מחזק את החיפוש שלה אחרי מערכות יחסים המשחזרות את מערכת היחסים עם אביה, מערכת מתסכלת אך מלאה כמיהה ומערכת יחסים בדומה לזו עם אמה הדיכאונית, אשר עוזרת להיפטר מרגשות האשמה.

כאשר תוכנן הטיפול, המטפלת חשבה שלעזור לגב' לעזוב את ג'ק מוקדם מדי בטיפול, יגביר אצלה את רגשות האשם ויגרום לה לחזור לדפוסה הישן של חיפוש ריגושים. נראה שהגב' הייתה צריכה להבין את הסיבות לקשייה ולהשתמש בהבנה זו כדי לשחרר עצמה מההיקשרות הפתלוגית עם אלמנטים של האובייקטים ה"רעים" המופנמים שלה.

נטיות סכיזואידיות (schizoid tendencies)

הדוגמא הבאה מדגימה כיצד נטיות סכיזואידיות התגלו ביחסי מטפל- מטופל, למרות היות המטופל מאוד ידידותי במערכות יחסיו.

המקרה של אנדרווס. אנדרווס היה גבוה, מרשים ומאוד ידידותי, בן 49, מתכנת מחשבים מאוד אינטלגנטי. הגיע לטיפול בעקבות איומה של בת זוגתו בשנתיים האחרונות (ריטה) , שהיא תסיים את מערכת היחסים אם לא ילך לקבל טיפול. זאת לאחר ששמה לב ל"אקטינג אווט" של המיניות שלו ובעיות שתייה מסוימת. הוא דיבר של חייו המוקדמים הבעיתיים, באופן מאוד עובדתי: אמו הייתה חמימה בהתנהגותה, אך אלכוהליסטית 'מודחקת'; אביו היה מרוחק וקר; כיצד הוריו התגרשו באופן פתאומי כאשר היה בן 10;שהיה מופרד מאמו, אשר התמכרה לסמים ונפטרה בגיל צעיר; נישואיו של אביו לאחות אמו, אשר לעולם לא קיבל אותה; ושלעולם לא הוערך על ידי אביו או שהאחרון הצליח לרצות אותו. האדון היה סוליסט, אשר לרוב סמך על עצמו.

מטפלת: אני מבינה את הדברים שאתה אומר לי, אך קשה לי להבין כיצד הרגשת בהם.

האדון: אני לא יודע, אני צריך לחשוב על זה.

מטפלת: אולי קשה לך להתחבר לרגשות שלך בנושא זה? אולי אני דוחקת בך?

אדון: לא, השאלה שלך מאוד הגיוני. אני אצמור להיות מסוגל לענות לך. אני לא תמיד יודע מה אני מרגיש. כך אני מגיע למצבים בעייתים עם זוגתי לפעמים. היא חושבת שאני לא מספר לה דברים, אך רק לעיתים זה נכון: לפעמים אני באמת לא יודע.

מטפלת: מה מטריד אותך בלפתוח לפעמים את רגשותייך בפני ריטה?

אדון: אני לא רוצה שהיא תכיר אותי. אני לא רוצה שהיא תהיה בשליטה. היא תרצה עוד ועוד.

מטפלת: זה מובן שאתה חושש ממה יקרה אם תפתח אליה.

אדון: אני לא חושב שיש לי מטרה דומה (agenda= מטרה שמנסים להגיע אליה(אולי אין לה מטרה. אולי זו רק החשדנות הבסיסית שלי.

מטפלת: כאשר אנו מדברים, אתה מרגיש שאתה מנסה שלא להביע רגשות, או שאתה לא ממש מרגיש?

אדון: גם ריטה שאלה אותי זאת, באופן פחות טקטי. כנראה שהיא הייתה מתוסכל מהתגובה שלי אליה, או יותר נכון, מחוסר התגובה שלי אליה. כאילו הרגשות שלי מוקפאים איפשהוא. אני יודע שבטח יש לי, אך אני לא מצליח להגיע אליהם.אך אני יכול לומר לך בדיוק מה קרה לי לפני 30 שנה.

מטפלת: אתה חושב שהמיניות המוחצנת או ההתמכרות, הן דרכים להרגיע את עצמך?

אדון: אני לא חושב, אני רק רוצה להשתכר ולעבור חוויה מינית נהדרת.

מטפלת: מה יכול להוות מוטיבציה בשבילך, כדי שתפסיק זאת?

אדון: אני לא באמת רוצה, אך אעשה זאת. די לשמור על יחסיי עם ריטה. היא הראשונה, אשר נתתי לעצמי לחוש כלפיה. זה לא קל. אנ ילא תמיד אוהב את זה. סמים ומין נראים הרבה יותר בטוחים.

דיון: המטפלת הבינה שטיפול בבעיית השתייה של האדון, הייתה חשובה, אך ייתכן ויהיה קל יותר לעזור לו להפסיק את הסמים והאלכוהול בטווח הקצר, אך הוא יחפש תחלופה בהמשך. עם זאת, שליחת האדון לתוכנית גמילה, היה הצעד הראשון שחשבה שיש לעשות, כיוון שהיה פחות מפחיד מהתחברות לרגשותיו. היה לה ברור שיש לנוע לאט בנושא האחרון, כיוון שכל פתיחות רבה מדי וכלפי אפשרות לחוש רגשות, על אף החשיבות, יפחיד אותו.

מבנה של אני מזוייף (A false self organization)

המקרה הבא, מראה את ההבנה המתפתחת של המטפל, שהיא מתמודדת עם מטופלת אשר רגשות וצרכי אחרים, גרמו לה לפתח אני מזויף. יש דרגות שונות של בעיה זו ולרוב המטופלים אינם יכולים לספר למטפל על כך באופן ישיר, כיוון שאינם מודעים עד כמה התרחקו מרגשותיהם האמיתיים, והחלו להתמזג עם צרכי האחרים.

המקרה של גברת סמואל. הגב' יהודיה בת 22, הגיע הלטיפול בעקבות התקפי בולימיה חוזרים, בעקבות חזרתה לבית הוריה לאחר סיום הלימודים באוניברסיטה. היא התכוונה למצוא עבודה ולגור בבית כשנה, עד אשר יהיה לה מספיק כסף לחיות לבד. היא התכוונה לעבור לגור עם חברותיה, אך הוריה ביקשו ממנה לגור עמם, כדי שתוכל לחסוך כסף. היא תיארה את משפחתה כמלוכדת, ואת תודתה על כך שהוריה עזרו לה למצוא את בית הספר הנכון ולשלם את שכר הלימודים. היא אמרה, שהייתה עובדת באופן חלקי ולוקחת אשראי, אך הוריהאמרו לה להתרכז בלימודים. היא אמרה שנהנתה מהלימודים, א היא רוצה לעבור הלאה. רבים מחבריה היו בסביבה והיא הרגישה שהיא יכולה להמשיך ולהיות איתם בקשר. בהתחלה רצתה להתקדם בתחום הדרמה, אך הוריה שכנעו אותה שעדיף שתהיה מורה. היא אמרה שאינה יודעת מדוע היא בולמית, ודווקא שמחה שלא התנהגה כך בשנים שהייתה רחוקה מהבית.

במפגשה עם המטפלת, הגב' הייתה נעימה, בעלת חוש הומור טוב, רצתה לרצות, הסכימה לכללי הטיפולוהייתה רגישה לדברים שחשבה שהמטפלת רוצה לשמוע. היא דיברה על משפחתה במונחים מעוצמים, אך מעט רדודים.

מטפלת: הכל נראה כל כך מושלם, שקשה לראות מה לא בסדר.

גב': החברים שלי צוחקים על המשפחה ה"מושלמת" שלי

מטפלת: את יכולה לפרט?

גב': הם חושבים שיש לי צורך לראות את המשפחה שלי כמאוד אוהבת ונהדרת ושאני צריכה לרצות אותם ושאני לא רואה כיצד הם שולטים בי.

מטפלת: מדוע את חושבת שחברייך מודאגים?

גב': הם חושבים שאני מדברת יותר מדי על אמא ואבא ולא יולה לעשות דברים ללא עצתם. הם ראו כיצד אני הייתי מודאגת בשל ציוני וממה שהורי יחשבו על הבחורים שאני יוצאת עמם.

מטפלת: מהי תגובתך לדברי חברייך?

גב': אמא ואבא בדרך כלל צודקים. יש להם נסיון חיים רחב. חוץ מזה, אני לא רוצה לאבד אותם, בכך שאהיה שונה מדי מהם.

מטפלת: מדוע את חוששת לאבד אותם?

גב': ראיתי כיצד הם כמעט נישלו את אחותי הגדולה, כאשר התחתנה עם מישהו שלא אהבו. היה מפחיד לראות את התנהגותו של אבי. הוא לא דיבר איתה. ואז אחי; הם עדיין לא מדברים איתו, כיוון שעבר לקליפורניה.

מטפלת: האם את אומרת, שאת צריכה לוותר על מה שאת רוצה, או אפילו מי שאת, אם זה שונה מדי ממה שההורים שלך רוצים?

גב': כך חבריי אומרים, אבל אני לא בטוחה.

מטפלת: נראה שהרעיון לא נוח לך.

גב': אני לא רוצה לחשוב שזה נכון.

מטפלת: אני מניחה שזה נותן הרגשה לא בטוחה. הם העובדה שויתרת על חלומך ללכת לתיאטרון, קשורה באיזה אופן להורייך?

גב': באופן מסוים. הם חושבים שזה לא מתאים לי. הקשבתי להם. בהחלט יש הגיון בדבריהם. לפעמיםפ אני חושבת שזה בסדר אם אכשל, העיקר שניסיתי. אני לא בטוחה מה עלי לעשות. קשה בתיאטרון, אך מוריי אמרו לי שאני בעלת כשרון ואני מאוד אוהבת להיות על הבמה או פשוט לקרוא תפקיד. כך אני יכולה להיות מי שאני רוצה להיות.

מטפלת: נראה שקשה לך לראות כיצד את יכולה גם להיות מי שאת רוצה להיות וגם לענות לציפיות אחרים. הייתכן שלבולימיה שלך יש קשר לכך?

גב': כיצד.

מטפלת: לפעמים אנון יכולים להרגיש בשני אופנים לגבי משהו. מצד אחד, אנחנו עושים משהו שנראה לנו נכון ועמוק בפנים, אנו מרגישים שאנו מוותרים על משהו שאנו רוציםושאין לנו שליטה. יכול להיות שהבולימיה שלך, היא דרך לבטא את ההרגשה הזו. מה דעתך?

גב': לפעמים אני מרגישה שאני חיה חיים של מישהו אחר ואני צריכה לעשות את זה באופן מושלם, אך אני לא מבינה למה אני מרגישה כך. אני לא רוצה להקיא, אבל אני לא רוצה לעלות במשקל.אמא שלי אומרת שעכשיו מצבי גרוע יותר, כיוון שחזרתי מהאוניברסיטה ואני עוברת תקופת מעבר. לכן רצתה שאקבל עזרה. אמרתי לה ששמחתי לסיים אונ', אך אם זה יגרום לה להרגיש טוב, אדבר עם מישהו. נראה שאת מבינה.

מטפלת: הייתי רוצה לעזור לך בתקופת המעבר שלך.

דיון: בהתאם לפגישה הקצרה הראשונה, המטפלת הגיעה למסקנה, שהבולימיה החוזרת, אינה קושרה רק לתקופת המעבר וחזרה מהאונ' או לשלב של ספרציה- אינדבידואציה. היא הרגישה שלגב' קשה להיות היא עצמה ולא הייתה מחוברת לצרכיה ורצונותיה. חזרה לבית הוריה, הייתה טריגר לחזרת המחלה. הצורך לרצות, להיות מושלמת וכו', הגב' לא ראתה שהיא חיה את חיי הוריה ולא שלה. המטפלת ראתה שתצטרך לפעול בזהירות בשלב מעבר זה בחיי הגב'. הגב' קיבלה את השליטה של הוריה וזה יאיים על ההורים, אם יראו שהיא הופכת להיות אדם בפני עצמו. המטפלת חשבה על כך, שהמשפחה תנסה לייצור איתה קשר והיא תצטרך לדון בכך עם המטופלת, בעת הצורך. המטופלת אמרה שלא אכפת לה, עם היא תדבר עם הוריה והן הסכימו, שידברו לפני השיחה עם ההורים.