חזרה לאתר הראשי
. אוגדן, ת. (2003). חוויה באופן הפרנואידי-סכיזואידי. הקצה הפרימיטיבי של החוויה. עם עובד, ת"א. עמ' 128-143.
תודה ליפעת
הקצה הפרימיטיבי
של החוויה / תומס אוגדן,עמ' 128-143
הפגישה האנליטית
הראשונה
האנליטיקאי צריך להיות מופתע מחדש מהרעיונות ומהתופעות שלגביו הם מובנים מאליהם, לגשת לכל מטופל כאילו הוא המוטופל הראשון. להכיר מחדש את המושגים שהוא כבר יודע, כל פעם מחדש.
אין הבדל בין
הפגישה הראשונה לבאות אחריה – האנליטיקאי
אינו פחות אנליטיקאי בפגישה הראשונה, והמטופל
אינו פחות מטופל (אנליזד).
יצירת משמעות אנליטית
הסיפור המסופר בחדר בפגישה הראשונה הוא סיפור חדשהן למטל, הן למטופל..
יש בפגישה דיאלקטיקה – של קבלה של הקשיים של המטופל, ושל ורצון לשינוי. האנליטיקאי "מבקש" מהמטופל לותר על מחלתו כדי שיוכל להשתמש באנליזה.
שני הצדדים נושאים עימם עוד לפני הטיפול דימוי זה של זה – האנליטיקאי נושא דמות של ה"מטופל" שנבנתה מהאינטראקציה הראשונית שהיתה להם (אלפון, קביעת פגישה), המטופל של "אנליטיקאי" – דמות של אדם שנושא ידע שאמור להקל על כאבו, ומייצג מגוון דמויות שהוא נושא מעברו. יש התרגשות ומתח כלפי הסיפור החדש שהמטופל והמטפל יוצרים ביחד, ציפיה לקראת הכניסה לדרמה חדשה משותפת.
תחילת האנליזה נושאת עימה חרדה – עבור המטפל, זהו מפגש מחודש עם עולמו הפנימי של הזולת, ותמיד קיימת סכנה במפגש עם הנפש הלא מודעת. מטפלים בתחילת דרכם טועים ומניחים כאילו הם חוששים לכךשהמטופל יעזוב את הטיפול. למעשה הם מפחדים מפחד שהמטופל ישאר. המטופל מפחד ממה הוא צריך לומר, ומאיך הוא יראה.
אוגדן מציע למטופל לקבוע "פגישת התייעצות" ראשונה לראות אם הוא ירצה לעבוד עם המטופל. הוא מציע למטפל לנסות להמשיג את אופי העבודה האנליטית עם המטופל כדי להבין האם הוא יכול לעבוד איתו. לדעתו של אוגדן, במקרים מסויימים בהם ההעברה הנגדית שלילית מאוד (או העברה אירוטית חזקה במיוחד) עדיף למטפל להמנע מלעבוד עם המטופל, מכיוון שהמשימה האנליטית קשה ומורכבת גם ללא תהליכים קשים במיוחד של העברה - העברה נגדית.
למרות זאת, תפקיד הפגישה הראשונה אינו רק הערכה הדדית של המטפל והמטופל, אלא אינטראקציה שבה שני אנשים מנסים ליצר בה משהו משמעותי מבחינה אנליטית, כולל את משמעויותיו של תהליך ההחלטה המתרחש בפגישה הראשונה .
תפקידו של האנליטיקאי
אינו להקל על חרדת המטופל בפגישה הראשונה,
אלא לתת לו הזדמנות להבין משהו על התחושות
וההעברות עימן הוא נאבק.
שמירה על מתח פסיכולוגי במסגרת האנליטית
תחילת הפגישה היא רשמית - האינטראקציה האנליטית רשמית מאוד, ומצד שני אישית מאוד. המטפל אינו חברו של המטופל. בתחילת דרכם המקצועית מטפלים נוטים לרצות לגרום למטופלים "להרגיש נוח" ולהקל על המטופל, ומקיימים איתו שיחות חולין ("היה קשה למצוא חניה" "היה קשה להגיע לכאן", וכו'); בעצם הם פוגעים במטופל בכך שהם מונעים ממנו להתחיל את הפגישה מהמקום בו הוא רוצה להתחיל ולפתוח בעצמו את ה"דרמה של הטיפול". הצורך לשחרר את המטופל מהחרדה וקיום שיחת חולין יכולה לגרום למטופל להרגיש חובה להיות "נחמד" למטפל, ולחוש כבעל חוב. "שיחת חולין" כזו יכולה להטעות את המטופל ולהעביר מסר מוטעה על החוויה האנליטית – מטרתה של החוויה הוא לא "להרגיע" או להקל על החרדה (או על רגשות אחרים) באמצעות פעילויות מפחיתות מתח. באמצעות שיחת החולין המטפל מעביר מסר מוטעה בכך שמנסה להפיג את המתח שלו עצמו – מתח שהוא חלק מתהליכי ההעברה.
הסברים על אנליזה
ועל הרציונל שלה מיותרים גם הם ועלולים
לבלבל את המטופל ולהגביל אותו באופן בו
הוא בוחר להציג את עצמו בפני האנליטיקאי
במונחים שלו .
תיאור מקרה
מטופל בפגישה
שניה שכח את המפתחות באוטו הנעול. ובקש
להתקשר לאשתו כדי שתביא לו מפתחות רזרביים
(כמובן שאוגדן לא נתן לו, כי סיגר הוא אף
פעם לא רק סיגר) – מתוך הפרשנות והחשש של
המטופל שאוגדן "יצעק עליו" ו"יחשוב
שהוא טמבל" עלה העולם הפנימי של המטופל
והדמויות המאכלסות אותו – יחסיו הקשים
עם אביו, אימו, ומקומה של אשתו.
סיפורי אזהרה
סיפורי אזהרה הם המערכת הבלתי מודעת של הפנטזיות של המטופל לגבי הסכנות שבכניסה ליחסים האנליטיים. המטפל צריך להקשיב להסברים הבלתי מודעים של המטופל מדוע האנליזה היא משימה מסוכנת ולסיבות בגללן האנליזה מועדת לכשלון: זוהי הקשבה לחרדת ההעברה של המטופל. ההפרעות של המטופל והחרדות שלו מעוצבות במונחים של הסכנה לכניסה למערכת היחסים עם האנליטיקאי. למטופלים יש חוויה אישית של מערכות יחסים שצומחת מתקופת הינקות והילדות – היא יכולה להיות מכאיבה, מאכזבת, מגרה מדי, חונקת, טעונה במיניות וכו'. הוא מניח שמערכת היחסים עם האנליטיקאי לא תהייה שונה.
כל מה שהמטופל אומר בשעות הראשונות ניתן לפירוש כאזהרות וסימנים שהוא שולח לאנליטיקאי מדוע לא כדאי לו להכנס למערכת יחסים טעונה זו – הוא מנסה להגו הן על עצמו והן על המטפל. מתחילת הטיפול, המטפל משמש לו מיכל להעברה של חרדותיו כמו את תקוותיו כי שינוי פנימי הוא אפשרי.
תיאור מקרה
בפגישה הראשונה
אוגדן משקף למטופל שלו שהאנליזה כנראה
נתפסת בעיניו כעין רומן אסור – מתבררר
שהמטופל חש אשמה על אירוע בו העיר הערה
דו משמעית למזכירתו, והאירוע הטריד אותו
מאוד. התחושה שחש כלפי האנליזה דומה לאהבה
שחש בילדותו כלפי האומנת שלו, אהבה שיהיה
צריך להסתיר מאימו.
תזמונם של פירושי העברה
אוגדן אומר שפירושים של העברות צריכים להתרחש מתחילת האנליזה – כבר מהפגישה הראשונה, שכן הם חלק בלתי נפרד מההתרחשות.
תיאור מקרה
– מודרכת של אוגדן - גבר פונה לטיפול אצל
אנליטיקאית, ואומר לה שאנשים חווים אותו
כמסוכן, ותמיד חושבים שהוא כועס ושיפגע
בהם. המטופל – בן לאם פסיכוטית שחש שהוא
זה שגרם לה להיות כזו. הוריו המאמצים הפכו
לאלכוהוליסטים – וגם על כך הוא חש אשמה.
המטופל עושה העברה מיחסו אל האם למטפלת,
וחוש שגם המטפלת תיפגע ממנו. המטפלת לא
מפרשת את ההעברה של המטפל כי אינה מודעת
להעברה הנגדית. המטופל חווה חרדות חזקות
בטיפולים לאחר מכן וחושב לעזוב את הטיפול.
לאחר התייעצות המטפלת מפרשת למטופל את
ההעברה שהוא עושה ואת החשש שלו שיפגע בה,
מה שמרגיע אותו ומאפשר את המשך האנליזה.
מרחב אנליטי
המרחב שהמטופל
חושב, מרגיש וחי בו, במרחב האנליטי מתרחשת
הדרמה הפנימית והבלתי מודעת של המטופל.
יצירת מרחב אנליטי שונה ממטופל למטופל,
והיא יחודית לכל זוג אנליטי.
המטפל משתנה בכל מרחב אנליטי לפי הדמות
שלו בעיני המטופל. הוא עובר שינויים בעצמו
בהקשר למערכת היחסים עם המטופל, ולדמויות
שהוא שם עליו. בכל אנליזה המטפל חווה את
עצמו אחרת, ויש שוני דק בהתנהגותו. השינוי
הפסיכולוגי שהוא עובר משתקף גם באופן בו
הוא מנהל את האנליזה.
שאלות מתוך חרדה
שאלות ישירות של המטופל מהוות ביטוי של החרדה שלו מהטיפול הצפוי, ונסיון לגרום לאנליטיקאי למלא את המרחב האנליטי; המטופל חש פעמים רבות שהחומר שהוא מביא אינו ראוי, מביש, מסוכן, חסר ערך או זקוק להגנה מהאנליטיקאי.
מטופלים מסויימים
ישתקו וינסו לגרום לאנליטיקאי למלא את
המרחב האנליטי, בשאלות, בארגון הפסיכולוגי
שלו, בסקרנות שלו וכדו'. אוגדן מדבר עם המטופל
על ההיבט של החרדה שלו (של המטופל) כפי שהוא
מבין אותה.
יצירת היסטוריה
אוגדן מנסה לא "לקחת היסטוריה" (to take history) בפגישה הראשונה, אלא לאפשר למטופל לתת (בניגוד ל"לקחת") את הגרסאות המודעות והבלתי מודעות שלו של ההיסטוריה שלו, בדרכו שלו.
חווית העבר של המטופל תבוא לידי ביטוי בשתי דרכים:
- נתונים היסטוריים ברמה המודעת שהמטופל מתייחס אליהם כאל העבר שלו. בסיפור של המטופל יושמטו פרטים – הפערים יכולים לשמש את המטפל בהבנה ובבחינה של מערכות היחסים הקשות בחייו של המטופל.
- האופן בו המטופל מביא את הסיפור - ההעברה וההעברה הנגדית המתרחשת בעת הסיפור, ומעבירה מידע לגבי מערכות היחסים המפונמות בחייו של המטופל וכיצד הוא חווה אותן.
הערות סיום
– אוגדן אינו מתייחס לרעיונות שהציג כקווים
מנחים, אלא כאוסף מחשבות פסיכואנליטיות.
העיסוק הפסיכואנליטי מתרחש בין קצוות –
הצפוי והבלתי צפוי, הממושמע והספונטני,
השיטתי והאינטואיטיבי.
סיכום:
הפגישה הראשונה היא תחילתו של התהליך האנליטי – ולא הכנה לקראתו. אין מתייחסים למוכר של המטופל כמובן מאליו, המטופל נוטל על עצמו אלא לצורה חדשה של משמעות לגבי עצמו. האנליטיקאי מנסה להעביר למטופל מעט מהמשמעות של להיות באנליזה. האנליטיקאי מנסה להבין את סיפורי האזהרה של המטופל במושגים של חרדת העברה והתנגדות.