חוקים שצריכים להכיר -מהקורס עו"ס ומשפט

חזרה לכלל החומרים

---

תודה ליעל שריכזה את החוקים

---

חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה – 1995

סעיף 5: יחידת סיוע בבית המשפט לעניני משפחה -תיקון: תשס”א

(א) שר המשפטים ושר העבודה והרווחה יקימו בצו באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, יחידת סיוע בבית המשפט לעניני משפחה, אשר תתן, בעצמה או באמצעות אחרים, שירותי אבחון, ייעוץ וטיפול בעניני משפחה, לרבות העמדת מומחים לרשות בית המשפט, ויקבעו את דרכי הפעלתה של יחידת הסיוע וכללים לסדרי עבודתה.

(ב) שר העבודה והרווחה, בהסכמת שר המשפטים, יקבע בצו את כישוריהם המקצועיים של עובדי יחידת הסיוע ודרכי הפיקוח המקצועי עליהם.

(ג) בית המשפט לעניני משפחה רשאי להפנות בעל דין ליחידת הסיוע, הכל כפי שיפרט בהחלטתו;וכן רשאי הוא להורות ליחידת הסיוע לחקור בענין שנדון לפניו ולהגיש חוות דעת בכתב;סירב בעל דין להופיע בפני יחידת הסיוע, יודיע על כך בכתב לבית המשפט תוך 15 ימים מיום ההפניה.

(ד) מבלי לגרוע מהוראות כל חוק, רשאי רשם של בית המשפט לעניני משפחה להפנות ליחידת הסיוע, כאמור בסעיף קטן (ג).

(ה) בית המשפט לעניני משפחה או רשם של בית המשפט לעניני משפחה, רשאי, מטעמים שיירשמו, להפנות ליחידת הסיוע גם בן משפחתו של בעל דין בתובענה בעניני משפחה שהוגשה לבית המשפט, ובלבד שאותו בן משפחה הסכים לכך; לענין זה, “בן משפחתו” - כהגדרתו בסעיף 1, בפסקה (2) להגדרה “עניני משפחה”.

---

חוק-יסוד: השפיטה

17. פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות, להוציא פסק דין של בית המשפט העליון.

18. ענין שפסק בית המשפט העליון בשלושה, ניתן לקיים בו דיון נוסף בבית המשפט העליון בחמישה או יותר, בעילות שנקבעו בחוק ובדרך שנקבעה לפי חוק.

19. בענין פלילי שנפסק בו סופית ניתן לקיים משפט חוזר בעילות שנקבעו בחוק ובדרך שנקבעה לפי חוק.

20. (א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

חוק בתי המשפט

30. (א) ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר.

(ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.

(ג) בהחלטה שניתנה לפי סעיף קטן (א) או (ב) רשאי בית המשפט או השופט לקבוע את הבעיה שתעמוד לדיון נוסף, ומשעשה כן, לא יקויים הדיון הנוסף אלא באותה בעיה.

31. (א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.

(ב) הרשות לבקש משפט חוזר נתונה לנידון וליועץ המשפטי לממשלה; מת הנידון — תהיה הרשות האמורה גם לבן-זוגו ולכל אחד מצאצאיו, הוריו, אחיו או אחיותיו.

(ג) במשפט חוזר יהיו לבית המשפט העליון או לבית משפט מחוזי כל הסמכויות הנתונות לבית משפט מחוזי במשפט פלילי והנתונות לבית המשפט העליון בערעור פלילי, פרט לסמכות להחמיר בעונש; בית המשפט רשאי לתת כל צו הנראה בעיניו כדי לפצות נידון שנשא ענשו או חלק ממנו ושהרשעתו בוטלה כתוצאה מן המשפט החוזר, או לתת כל סעד אחר; מת הנידון — רשאי בית המשפט לתת צו כאמור לטובת אדם אחר.

(ד) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא או הרכב כאמור, רשאי, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, להורות על זיכויו של נידון אם נוכח כי נתקיימה אחת העילות למשפט חוזר כאמור בסעיף קטן (א), אך לאור נסיבות הענין אין תועלת בקיומו של משפט חוזר.

חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991

3א. (א) בקשה למתן צו הגנה מפני קטין תוגש לבית המשפט לעניני משפחה בלבד.

(ב) על בקשה שהגיש בן משפחה יחולו הוראות אלה:

(1) בית המשפט יפנה את המבקש ואת הקטין (בסעיף קטן זה – הצדדים) ליחידת הסיוע שבבית המשפט;

(2) יחידת הסיוע תודיע לבית המשפט אם הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הסדר הסכסוך ואת המלצותיה בענין;

(3) לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה, תודיע יחידת הסיוע לקטין על זכותו להיות מיוצג על ידי עורך דין בדיון כאמור בפסקה (4), בהתאם להוראות חוק הסיוע המשפטי, התשל”ב-1972, זולת אם בחר הקטין להיות מיוצג על ידי עורך דין מטעמו;

(4) ראה בית המשפט, לאחר ששקל את נסיבות הענין ואת טובת הקטין נושא הבקשה, כי יש צורך לתת צו הגנה, רשאי הוא, לאחר שנתן לקטין הזדמנות להשמיע את עמדתו לפניו, לתת צו הגנה; ואולם לא ייתן בית המשפט צו לפי סעיף 2(א)(1), אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מפקיד סעד כמשמעותו בסעיף 3, ובלבד שנמצא סידור חוץ ביתי הולם לקטין.

(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 3א לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960.

2. (א) בית המשפט רשאי לתת צו האוסר על אדם לעשות את אלה כולם או מקצתם או לקבוע להם תנאים (להלן - צו הגנה):

(1) להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסויים מאותה דירה, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בה;

(2) להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום;

(3) לפעול בכל דרך המונעת או המקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בן משפחתו, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בנכס;

(ב) צו הגנה יכול שיכיל גם דרישה לערובה הן לקיומו והן להתנהגות טובה, או כל הוראה אחרת הדרושה, לדעת בית המשפט, להבטחת שלומו ובטחונו של בן משפחה, ויכול שיכיל גם הוראות בדבר הסידורים הנדרשים כתוצאה ממתן הצו.

(ג) תנאי הערובה כאמור בסעיף קטן (ב), לרבות חילוטה, יפורטו בצו ההגנה.

(ג1) בית המשפט רשאי בנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, להאריך את תקופת תוקפה של ערובה להתנהגות טובה לתקופה שלא תעלה על שנה מיום שיפוג תוקפו של צו ההגנה.

(ז) (1) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין, תימסר הודעה על כך על ידי בית המשפט, לפקיד סעד כמשמעותו בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960;

(2) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין, רשאי בית המשפט להורות לפקיד סעד כאמור בפסקה (1), להגיש תסקיר בכתב במועד שיקבע;

(3) ניתן צו הגנה להגנתו של קטין כאמור בסעיף קטן (א)(1), כלפי אדם האחראי על הקטין, יורה בית המשפט לפקיד סעד כאמור בפסקה (1), על הגשת תסקיר לבית המשפט; תסקיר כאמור יוגש בתוך 30 ימים ובו ימסור פקיד הסעד, בין היתר, את עמדתו ביחס לקיומה של אפשרות לשמירת קשר בין הקטין לבין האחראי על הקטין;

(4) נוכח בית המשפט, על סמך תסקיר כאמור בפסקה (3), כי שמירת הקשר בין הקטין ובין האחראי על הקטין שכלפיו ניתן צו ההגנה, עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, רשאי הוא ליתן הוראות לעניין זה.

(ח) ניתן צו הגנה כאמור בסעיף קטן (א)(1) כלפי אדם האחראי על קטין, ומטרת הצו אינה להגן על הקטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות לעניין שמירת הקשר שבין האדם לבין הקטין, ובלבד שנוכח, על סמך תסקיר לפי הוראות סעיף 6 או בדרך אחרת, כי מתן הוראות כאמור לא יהיה כרוך בפגיעה בקטין.

(ח1) בית משפט הדן בבקשה למתן צו הגנה לפי הוראות חוק זה, רשאי לתת גם צו מניעת הטרדה מאיימת לאדם, לענין בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס”ב–2001.

(ט) לעניין סעיף זה, “אחראי על קטין” – הורה, הורה חורג, אפוטרופוס, או מי שהקטין נתון במשמורתו או בהשגחתו.

חוק אימוץ ילדים התשמ”א 1981

1. צו אימוץ

א. אימוץ יהיה על ידי צו של בית-משפט, שיינתן לפי בקשת מאמץ.

ב. צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית-המשפט שהם לטובת המאומץ.

2. כשירות המאומץ - אין אימוץ אלא באדם שלא מלאו לו 18 שנים.

3. כשירות המאמץ - אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד ; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד -

1. אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן

2. אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.

4. הבדל גיל - אין מאמץ אלא מי שגדול מן המאומץ לפחות ב-18 שנים ; ואולם למאמץ שבן-זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן, רשאי בית משפט ליתן צו-אימוץ אף כשאין הבדל זה בגילים.

5. דת - אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ.

6. תקופת מבחן - לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחן המאמץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו; תקופה זו תימנה מן היום שבו ניתנה הודעה לפקיד סעד שהוסמך לעניין חוק זה כאמור בסעיף 36 (להלן - פקיד סעד), שהמאמץ קיבל את המאומץ לביתו בכוונה לאמצו.

7. הסכמת המאומץ - מלאו למאומץ תשע שנים, או שטרם מלאו לו תשע שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר, לא יתן בית משפט צו-אימוץ אלא אם נוכח שהמאומץ רוצה שאותו מאמץ יאמצו; אולם רשאי בית המשפט, לאחר ששמע את המאמץ ופקיד סעד, לתת צו אימוץ בלי לגלות את דבר האימוץ למאומץ אם שוכנע שנתקיימו שלוש אלה:

1. המאומץ אינו יודע כי המאמץ אינו הורהו

2. כל הסימנים מעידים שהמאומץ רוצה בהמשך הקשר עם המאמץ

3. טובת המאומץ דורשת שלא לגלות לו את דבר האימוץ

13. הכרזת ילד כבר-אימוץ - באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:

1. אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו

2. ההורה הוא אבי הילד אך לא היה נשוי לאמו ולא הכיר בילד כילדו, או אם הכיר בו - הילד אינו גר עמו והוא סירב ללא סיבה סבירה לקבלו לבית מגוריו

3. ההורה מת או הוכרז פסול דין או שאפוטרופסותו על הילד נשללה ממנו

4. ההורה הפקיר את הילד או נמנע, ללא סיבה סבירה, מלקיים במשך 6 חודשים רצופים קשר אישי אתו

5. ההורה נמנע ללא סיבה סבירה מלקיים במשך 6 חודשים רצוף את חובותיו,כולם או עיקרם, כלפי הילד.

6. הילד היה מוחזק מחוץ לבית הורהו במשך 6 חדשים שתחילתם בטרם מלאו לו 6 שנים וההורה סירב, ללא הצדקה לקבלו לביתו

7. ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו

8. הסירוב לתת את ההסכמה בא ממניע בלתי מוסרי או למטרה בלתי חוקית.

חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א-1971

פרק ה' – ענשים ודרכי טיפול

24. קבע בית משפט לנוער שהקטין ביצע את העבירה ונסתיימו ההליכים האמורים בסעיף 22, יחליט על אחד מאלה:

(1) להרשיע את הקטין ולגזור את דינו;

(2) לצוות על אחד או יותר מהאמצעים ודרכי הטיפול המנויים בסעיף 26;

(3) לפטור את הקטין בלא צו כאמור.

25. (א) קטין שהורשע, רשאי בית משפט לנוער, במקום להטיל עליו מאסר לצוות על החזקתו במעון נעול לתקופה שיקבע ובלבד שלא תעלה על תקופת המאסר שנקבעה לעבירה שבה הורשע הקטין.

(ב) אדם שהיה קטין ביום ביצוע העבירה, לא יוטל עליו עונש מוות, ועל אף האמור בכל דין אין חובה להטיל עליו מאסר עולם, מאסר חובה או עונש מינימום.

(ג) בקביעת ענשו של קטין יתחשב בית המשפט לנוער, בין השאר, בגילו בשעת ביצוע העבירה.

(ד) קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע עשרה שנה, לא יוטל עליו מאסר.

(ה) קטין שעליו הוטל מאסר לא יוחזק במאסר יחד עם אדם שאינו קטין.

26. ואלה דרכי הטיפול שעליהן רשאי בית משפט לנוער לצוות לפי סעיף 24(2):

(1) מסירת הקטין לטיפולו והשגחתו של אדם הראוי לכך שאינו הורה הקטין, לתקופה שיקבע בית המשפט, והגבלת זכויותיהם של הורי הקטין כאפוטרופסיו במשך התקופה האמורה;

(2) העמדת הקטין במבחן;

(3) קבלת התחייבות, בערובה או בלי ערובה, מאת הקטין או הורהו בדבר התנהגותו של הקטין בעתיד;

(4) התייצבות הקטין במעון יומי במשך תקופה שיקבע בית המשפט;

(5) החזקת הקטין במעון או במעון נעול לתקופה שיקבע בית המשפט;

(6) מתן כל הוראה אחרת בדבר התנהגותו של הקטין אם הדבר דרוש, לדעת בית המשפט, לטיפול בו;

(7) חיוב הקטין או הורהו בתשלום קנס או הוצאות המשפט;

(8) חיוב הקטין או הורהו בתשלום פיצוי לאדם שניזוק באותה עבירה.

חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ך-1960

2. קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:

(1) לא נמצא אחראי עליו;

(2) האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;

(3) הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים;

(4) הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי”ג-1953;

(5) הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;

(6) שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת;

(7) הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה).

3. היה פקיד סעד סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך אין הקטין מציית לו, רשאי הוא לפנות בבקשה אל בית המשפט לנקוט באחת או באחדות מהדרכים לפי סעיף זה, ומשנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא —

(1) לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי;

(2) להעמיד ידיד לקטין שישמש גם יועץ לאחראי עליו ולקבוע סמכויותיו ותפקידיו;

(3) להעמיד את הקטין תחת השגחתו של פקיד סעד;

(4) להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית-המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א-1971;

(5) להורות כי הקטין ייבדק או יטופל לפי סעיפים 3ב עד 3ז;

(6) להורות על מסירת תוצאה חיובית של בדיקה לגילוי נגיפי איידס בקטין, לאחראי עליו.

11. (א) היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט בכל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו אלא באישור בית המשפט.

(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי להסמיך פקיד סעד להורות ללא הסכמת האחראי על הקטין, כי הקטין ייבדק בדיקה פסיכיאטרית או כי יאושפז בבית חולים, אך רשאי פקיד הסעד לנקוט אחת מאלה:

(1) לפנות בענינו של הקטין לפסיכיאטר מחוזי, על מנת שישקול אם להורות כי הקטין יובא בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית לפי סעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש;

(2) להביא קטין לבית חולים לשם בדיקה רפואית, נפשית וגופנית, בידי פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער, לצורך החלטה לפי סעיף 5 לחוק טיפול בחולי נפש.

12. רשאי בית המשפט בהחלטת ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי חירום שננקטו לגביו על ידי פקיד סעד; החלטת ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת תקפה כאמור בסעיף 14.

13. החלטה של בית המשפט, לפי חוק זה לא תינתן לתקופה העולה על שלוש שנים; אולם רשאי בית המשפט להאריך תקפה מדי פעם לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים.

תקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית), תשנ”ט–1999⁽³⁾

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 27(2) ו-61(א) לחוק העובדים הסוציאליים, תשנ”ו–1996, ולאחר התייעצות עם מועצת העובדים הסוציאליים, אני מתקין תקנות אלה:

1. בכללים אלה, “לקוח” — אדם הפונה, בין בעצמו בין באמצעות אחר, לקבלת עזרה או טיפול של עובד סוציאלי, לרבות מי שמטופל בידי עובד סוציאלי על פי דין.

2. בעיסוקו כעובד סוציאלי —

(1) יפעל העובד הסוציאלי במסירות, בנאמנות ותוך שמירה על כבוד הלקוח ועל ערכיו התרבותיים;

(2) ינהג כלפי הלקוח בהגינות, בלא משוא פנים ובלא אפליה.

3. (א) עובד סוציאלי ישמור על כבוד מקצוע העבודה הסוציאלית, ויימנע מכל מעשה העלול לפגוע בכבוד המקצוע.

(ב) עובד סוציאלי ינהג בהגינות ובכבוד, כלפי עמיתיו למקצוע ולעבודה.

4. עובד סוציאלי —

(1) יפעל בעבודתו במיומנות ובמקצועיות;

(2) לא ייתן טיפול הדורש מיומנות או הכשרה מיוחדת, אלא אם כן הוא בעל אותה מיומנות או הכשרה;

(3) ימסור ללקוח מידע אמין בדבר הכשרתו וניסיונו המקצועי.

5. עובד סוציאלי לא ייתן חוות דעת, אישור, הודעה, דו”ח, תסקיר או כל חומר אחר שהוא נדרש לתיתו, שהם כוזבים או מטעים.

6. עובד סוציאלי —

(1) לא יטפל בלקוח אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל מעורבות או בשל ענין אישי או משפחתי, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר;

(2) לא ינצל קשרים עם הלקוח לטובתו האישית.

7. עובד סוציאלי לא יחשוף לקוח להאזנה, להקלטה, לצילום או לתצפית (דרך מראה), אלא לאחר שקיבל את הסכמת הלקוח לכך בכתב, ולאחר שוידא שהלקוח מבין את מהות הסכמתו; אין בהוראה זו כדי לפגוע בסמכות עובד סוציאלי, לעשות זאת על פי דין.

8. עובד סוציאלי לא יקבל תמורת שירותיו המקצועיים כל טובת הנאה, זולת משכורת או שכר טרחה.

9. עובד סוציאלי ישמור בסוד כל מידע המגיע אליו במסגרת עיסוקו כעובד סוציאלי, ולא יגלה אותו אלא על פי הוראות כל דין

חוק העובדים הסוציאליים, תשנ”ו-1996*

פרק א' – מטרת החוק

1. מטרת חוק זה היא להסדיר את העיסוק במקצוע העבודה הסוציאלית לשם:

(1) קידום רווחת הפרט והחברה בישראל תוך שמירה על כבוד האדם ועקרון השוויון;

(2) שמירה על רמה מקצועית והתנהגות הולמת של העוסקים במקצוע העבודה הסוציאלית.

7. (א) אדם זכאי לקבל מעובד סוציאלי מידע בדבר טיפולו של העובד הסוציאלי בעניניו למעט מידע הנוגע לאדם אחר ורישומים אישיים של העובד הסוציאלי.

(ב) עובד סוציאלי רשאי שלא למסור, באופן מלא או חלקי, מידע כאמור בסעיף קטן (א) אם לדעתו תיגרם, עקב מסירת המידע, פגיעה חמורה במבקש המידע או באדם אחר.

(ג) אי מסירת מידע לפי סעיף קטן (ב) טעונה אישור של הממונה על העובד הסוציאלי אם הממונה הוא עובד סוציאלי, ובהעדר ממונה כאמור – אישור של עובד סוציאלי שיקבע השר דרך כלל או לענין מסויים.

(ד) הרואה עצמו נפגע מהחלטת עובד סוציאלי שלא למסור מידע לפי סעיף זה רשאי לפנות לועדת מידע שמונתה לפי סעיף 54(ב) שתהא מוסמכת לצוות על עובד סוציאלי למסור מידע כאמור, מלא או חלקי.

(ה) שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר, יקבע את סדרי הדין לפני ועדת המידע; כל עוד לא הותקנו תקנות כאמור או בענין שלא נקבעה לגביו הוראה בתקנות, תפעל הועדה בדרך הנראית לה כצודקת וכמועילה ביותר.

8. (א) מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מאלה:

(1) האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילוי לאחר שהוסברה לו משמעות ההסכמה, זולת אם העובד הסוציאלי שוכנע שהגילוי עלול לפגוע באותו אדם או בבן משפחתו;

(2) הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי שלא על ידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול באותו אדם או בבן משפחתו;

(3) הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי בידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול בילדיו הקטינים של אותו אדם;

(4) הגילוי דרוש לשם מניעת פגיעה באדם שעליו המידע או באדם אחר;

(5) קיימת בחוק חובה או רשות לגילוי המידע או לאיסוף המידע;

(6) הגילוי נדרש על ידי ועדת המשמעת כמשמעותה בחוק זה;

(7) הגילוי דרוש למטרת פיקוח מקצועי על עבודת עובדים סוציאליים או הדרכתם ובלבד שהמידע יימסר רק לבעלי תפקידים ועל פי כללים שקבע השר לאחר התייעצות עם המועצה;

(8) בית משפט שבפניו התעורר הצורך בגילוי המידע התיר את גילוי המידע, אם נוכח שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) חלות גם על כל אדם שקיבל מידע לפי הסעיף הקטן האמור

(ג) בסעיף זה, “בן-משפחה” – בן זוג, הורה, אח או אחות, בן או בת, נכד או נכדה.

56. המועצה וכל ועדה שמינתה רשאיות לקבוע את סדרי עבודתן, ככל שאלה לא נקבעו לפי חוק זה.