תרבותי{ע"י מציאת-חן, ע"י משחקים ובהישגיות} ולא כוחני.

תוך כדי הניסיון-הנ"ל חש הילד יריבות וקנאה כלפי-האב בגלל עליונותו

בפועל והערכת-יתר כלפיו כ{מסמל} אבא.

הפנטזיות-האדיפליות מתבטאות בעימות, כשנתקלות במציאות, בין

תוקפנות כלפי-האב לבין האשמה-עצמית {עד כדי הענשה-עצמית}

כתגובה לתוקפנות, גם אם האב לא-מבטא זאת בגלוי, בעצם נוכחותו

גורם לכך.

אם האב יכול לשאת תוקפנות-זו-יכול לפתור הילד את התסביך במגע

איתו, ללא הענשה-עצמית וכמו"כ על האב להבין כי כדי להתמודד,

עליו- מחד, לסכל את הגילוי-עריות ומצד-שני,להבין כי הילד רואה בו

מודל לחיקוי.

כאשר הילד מבחין, שאין תועלת בתחרות עם האב, מכיוון שהאם אינה

יכולה לנחם אותו,אלא באהבתה לו, הוא מוותר על קיבעון-אהבתו לאם,

אך, עליו להיות מסוגל לנטוש כל עמדה של פיתוי כלפי האב {לוותר על

הסיפוקים-ההומוסקסואלים-הפסיביים} על-מנת לפתור את התסביך,

אחרת במקום לרצות להיות כמו האב, ישתוקק להיות בעליו של האב.

ב1905 שם-לב פרויד שבשלב-הפאלי קרובה מיניותו של הילד לשל

המבוגר, אך אצל הילד המיניות נחוות לא בהבדל שבין זכר לנקבה,

אלא בין להיות בעליו של הפאלוס{איבר-מין-זכרי} ללהיות מסורס.

ג. תסביך-הסירוס.

הסירוס יחד עם הפנטזיה הם במוקד-התסביך.

הסירוס נחווה עם גילוי ההבדל בין המינים, כשהילד חווה את את גילוי

העדר-הפין, כתוצאה של סירוס {הבת נתפשת כבעלת-מום ומאיימת

בכך} או בהכחשת-הסירוס באמונה בפאליות-נשית.

אצל בנות ההבדל נתפש כתקווה שהוא יימחה או כגזירת-גורל שכך יהיה.

תסביך-זה נתפש אצל שני-המינים כמבוסס על הפאלוס: שלמות-הגוף

והפצע-הנרקסיסטי.

איך נוצר התסביך?

1. היו שטענו שזה איום-ממשי של סירוס.
2. תאוריה-זו נידחתה{א'} ובמקומה הוגדר המושג:איסור-מסרס,

כמגדיר את ההגנות שאוסרות על גילוי-סקרנות/פעילות-מינית אצל

הילד, לרבות החלשת ה-סקרנות,היוזמה,רוח-הלוחמנות,גנדרנות

{אצל בנות} והתערבות ללא-צורך בדמיונות הילד.

כך מוגברת חרדת-הסירוס ,שמבשרת את הכניסה לשלב-האדיפלי.

נוכחותו הלא-ניגמרת והכוללנית של הסירוס,הצריכה הסבר-אחר:

ג. פנטזיית-הסירוס מחייה חוויות-טראומטיות מן-העבר,לדוג':

טראומת-הלידה כניתוק מהאם,התביעות בשלב האנלי-הפין נחווה

כמשהו שאפשר לנתקו מהגוף ומושווה לצואה,שהייתה חלק-ראשוני

בגוף שהיה צריך לוותר עליו.

אך פרויד לא-הסתפק בהגדרה-זו והגדיר זאת כרגשות הקשורים

לאובדן-הפין ולתוצאותיהן.

נזכיר גם כי מול פנטזיות-הסירוס,שנחשבת פנטזיה-מקורית

נמצא הרומן-המשפחתי, שהוא בעצם התקה, המאפשרת שיחרור

של הדחפים ע"י הכחשת ה'סצנה-הראשונית' והתסביך-האדיפלי.

ד. תסביך אדיפוס הנשי.

גילוי ההבדל-המיני יוצר אצל הבת בעייתיות,שמלווה בהכחשה

ותקווה, אך לאחר-זמן היא 'משלימה' עם העדר-זה, שהחסר-

הפאלי אינו חשש לסירוס, אלא מציאות-פיזית.

אצל הבן, חרדת-הסירוס מתגלה תוך כדי התסביך, אך אצל

הבת החרדה קודמת לתסביך.

היסוד-הראשון- תביעתי- התאוות לפין- א"א לפתור אותה בהכחשה

ויש לה כמה השלכות:

1. חוויית-העדר-זה כפצע-נרקסיסטי-רגש-נחיתות פיזי ומיני.
2. החלשות החיבה לאם ע"י האשמת-האם בחסר-הפאלי.

משאלה-זו, משאינה-מוגשמת, מוחלפת למשאלת-ילד מהאב ואז

האם הופכת למוקד הקנאה שלה{תסביך-אדיפוס כתצורה-משנית}.

כאן נוצרת האבחנה: אצל הבן תסביך-אדיפוס נופל בגלל תסביך-

הסירוס, אצל הבת תסביך-הסירוס מבסס את תסביך-אדיפוס

{תסביך-אדיפוס מרסן זכריות ומקדם-נשיות}.

א"כ המשותף לבן ולבת בשלב-האדיפלי הוא: הצורך להינתק

מהאם- מושא-ההשקעה-המינית-הראשונה, אך בחירת המושא-

המשני שונה: הבן מעביר את אהבתו מאמו לאשה-אחרת, שהיא

{האחרונה} שיחזור של התקשרותו-הראשונה.

אך אצל הבת- עצם הבחירה בהעברה למושא-משני הוא מעבר להטרו-

סקסואליות שאינה-מוכנה לה ולכן עליה לנטוש את מערכת-יחסיה

עם האם המקורית לטובת בחירה באב, שיוצרת את התקשרותה-ההטרו-

סקסואלית-האמיתית.

קשה עבורה בעיית-ההזדהות ובה עליה לשנות את טינתה כלפי האם

הנחוות כמקפחת להזדהות עם מה שהאם מסוגלת לו: התאוות ללדת

ילדים.

כאן, על האם להימנע מלהציג את חיי-האמהות ככאבים-רצופים ואת

הזוגיות כמאולצת, על-מנת לאפשר לבת לספק את שאיפותיה-הנשיות

ולהשקיע באיזור-האירוגני.

האב, אצל הבן חוסם את התשוקה לגילוי-עריות, אך אצל הבת הוא

ממלא אותה.

תסביך-הסירוס-הנשי מתרחש עם אי-השלמת הבת עם הנחיתות-

הפאלית או אי-הזדהות עם דמות-אם פחותת-ערך.

ה. שקיעת-התסביך ועיבוד-הדחפים.

אין זו רק הדחקה,אלא גם ביטול, אחרת התסביך יפריע להתפתחות.

כיצד?

1. הילדה שרוצה את הערכת-אביה, מקבלת ממנו עונש או הילד

שרואה באמו כרכושו חווה את מניעת-אהבתה לו

{מניעת-הסיפוק/תיסכול-תמידי}.

2. החרדה מפנטזיות-הסירוס מעכבת את הדחפים-המיניים.

אצל הבן, מתעוררות הטראומות שחווה בנסיונות-הפרידה-הקודמים

ומסייעות לנסיגת-הדחפים.

אצל הבת, נשארת הערכה לאם, המעבירה חלק מתשוקותיה לאב.

בשני-המינים מבשר התסביך{שיא מיניותו של הילד} גם מחיקה-

זמנית, שמאפיינת את רגיעת-הדחפים.

עם פיתרון-התסביך חלים שינויים-מבניים ע"י התקה{סיפוק ע"י

תחליף}, תצורת-תגובה{רגשות-חדשים בנטיות-הפוכות למקוריות}

ובעיקר ע"י עידון{השקעת-אנרגיית-הדחפים למטרות-חיוביות}.

ו. היווצרות האני-עליון.

פרויד מגדירו כיורשו של תסביך-אדיפוס ע"י התפתחות מערכת-חדשה

וניפרדת בתוך האני, שתפקידה לצנזר.

בתהליך-ההזדהות מפנים הילד את תביעות-ההורים ממנו ועם {פיתרון}

תסביך-אדיפוס מושלם פיתוח האני-עליון, בגלל שכנגד הדחפים

מצטרפות ההגנות אצל הילד בנוסף על איסורי-ההורים.

האני-עליון מזדהה עם האני-עליון-ההורי ויכול להתעשר ע"י השפעהת-

הסביבה באופן-קבוע {ע"י לימוד ערכים של מוסר ותרבות}.

ז. תסביך-אדיפוס-הסמליות.

לפי-לקאן, הילד עובר מיחסים-דואליים{שניים} ליחסים-משולשים,

שחונכים מסגרת-סמלית-קבועה.

הילד ב'שלב-הראי'- רוצה להשלים את חסר-האם ע"י הפאלוס,

שמזדהה איתו.

האב מונע מהבן את תשוקתו=אמו ומהאם את המושא-הפאלי

{המשלים} שלה=הילד ונחשב כסוכן-החוק.

תפקיד-זה של האב, במידה והאם משדרת לבן שהיא מכירה בו כסמכות

מביא את הילד להזדהות-משנית איתו, כנושא-הפאלוס וע"י כך לשלב

האדיפלי {הבעלות על הפאלוס במקום ההזדהות איתו ביחסים-

הדואליים}.

הפאלוס לפי-לקאן, נתפש כראייה-סמלית בגילוי-עריות ובתסביך-

הסירוס.

הגדרת-מיקומו של האב נשארת אצל הילד כדבר-נסתר{מפרה את האם}

ונתפש ע"פ שם-המשפחה שמעביר שמאפשר לאדם לשייך את עצמו לפי

מוצאו.

הסמל מעצב את התרבות ואת היחסים בין בני-אדם {והילד שמקבל על

עצמו את ההבדל בינו לאביו נכנס באותה-עת לעולם-הסמלים}.

ח. הבעיה-האנתרופו-לוגית של תסביך-אדיפוס.

השקפתו של פרויד מבוססת על השערות-תאורטיות שהוצגו ב'טוטם

וטאבו'{1913} ונוסחו ב'פסיכולוגיה של ההמון וניתוח האני'{1921}.

ההשקפה הניחה כי קיים עדר-פרימיטיבי-מקורי, שבו זכר-עריץ השתלט

על הנקבות ומנע את גישתן לבנים.

הבנים בתגובה רצחו את האב, אך מכיוון שחשו רגשות-אשמה

ויתרו על תפיסת-כסאו של האב,לטובת השתלטות על הנשים.

כדי לשמור על האחדות היו צריכים לנסח כללים-חברתיים ובהם

נאסר רצח של חבר-נוסף מהקבוצה וכן בעלות על אשה מאותו-השבט.

בזה ניתן היה להסביר את איסור גילוי-העריות ואת תסביך-אדיפוס.

ביקורת-נחרצת נמתחה על השערה-זו של פרויד, מכיוון שחסרה ביסוס

הסטורי.

אעפי"כ, יש להשערה-זו ערך במובן-הפנטזיה: הכרת הדחפים-העויינים

התשוקות-המיניות והפנטזיות המגדירות את הפרט.

מהשערה זו נלמדים שני-דברים:

1. הבחירה בעליונות-הפרט על-פני החברה.
2. אופי-הקשרים-המיניים מעגן את ההתפתחות-החברתית בהקשר

לדחפים.

הטענות כלפי-פרויד בכל-אופן באו מצד:

1. הספציפיות של ההשערה של פרויד, שגילה את תסביך-אדיפוס

אצל הבורגנים-האוסטרים-העשירים ולא הוכיח זאת בחברות-

אחרות.

2. מלינובסקי טען:

1. אופיים של הדחפים משתנה-התרבות מעצבת את הנטיות מילדות.

2. התסביכים אינם קובעים את התרבות,אלא הם תוצאותיה..

נוסף-ע"כ, הראה מלינובסקי את קיומו של היחס-המשולש גם

בחברה-מטריארכלית ופתח פתח למחקר בכך.

לפי-לקאן, תסביך-זה אינו רק פסיכולוגי, אלא יש לו הקשר לערכי-

החברה ולהתפתחות הלשון.

תסביך-זה תופס מקום-מרכזי כמבנה-מייסד גם בפרקטיקה-האנליטית.