חזרה לאתר הראשי
הפסיכואנליזה
אחרי פרויד/ נוי
המאמר מתייחס
לזרמים השונים שקיימים כיום בפסיכואנליזה.
כותב המאמר מתמקד בעיקר בדרך שעשה פרויד
שהביאה את הפסיכואנליזה למה שהיא היום-
תורה המורכבת מתיאוריות ומודלים רבים.
כותב המאמר רואה בריבוי המודלים דווקא
את יתרונה של הפסיכואנליזה ועל כך הוא מפרט
בהרחבה.
הפסיכואנליזה כיום-
הפסיכואנליזה
כיום נמצאת במצב שהיא מפולגת לזרמים שונים
שלכל אחד המודל והתיאוריה המרכזית שלו.
הבדלים כאלו יכלו במאה ה-20 לגרום לפילוגים
רבים עד כדי התפוררות התנועה לאגודות נפרדות
, אך במאה ה-21, המתאפיינת בפלורליזם וסובלנות,
יש דגש על חיפוש הבסיס המשותף שמתוכו
יוכל כל אחד לפתח את גישתו העצמאית.
רוברט וורלשטיין, הרוח החיה בתנועת "הבסיס המשותף" בודד מתוך שלל התיאוריות והזרמים 5 מסלולי התפתחות עיקריים:
- הבסיס המשותף- של וורלשטיין עצמו. יש לקבל את המצב של ריבוי התיאוריות כעובדה ואף לראות בו מצב חיובי המעיד על רעננות ויצירתיות. אך חשוב לשמור על הבסיס הקליני שממנו יצאו כל התיאוריות, כאשר "המעבדה" היא חדר הטיפולים הקליני. (ולא לגלוש למקומות והביטים אחרים..)
- הגישה הרב מודלית- של פיין. יש לבחון את התופעות הקליניות מ-4 זויות ראיה (אותן כינה "4 הפסיכולוגיות הנפרדות") והן: היצר, האני, האובייקט והעצמי.
- התיאוריה הפסיכואנליטית המורכבת הכוללת- של רנגל. הפסיכואנליזה צריכה להיות בנויה מתיאוריה כוללנית. לדעתו הפסיכואנליזה רחבה מספיק כדי להכיל את כל החידושים. בנוסף טען רנגל שהצד הלא מודע נשאר מאחור בתיאוריות החדשות. התיאוריה הכוללת חייבת להיות מושתתת על "עקרונות של ריבוי" ומס' נק' השקפה (מודלים שונים)- שמקורה כמובן, בפרויד.
- התיאוריקטומיה- של תלמידיו של קליין. יש לוותר כליל על התיאוריות המטא- פסיכולוגיות (אבחנה רב זוויתית, הסבר יותר מפורט בהמשך..) ולהתמקד אך ורק בתיאוריות הקליניות.
- הדיכוטומיה- של תלמידיו של מיטשל. הם מחלקים את כל התיאוריות ל-2 קבוצות נפרדות-
האחת- מתמקדת במושג המקורי של פרויד , שלפיו האני הוא איבר המחפש עונג.
והשניה- מתמקדת במושג של פיירבן, שלפיו האני הוא איבר המחפש אובייקט ויחסי אנוש.
לפי נוי, כותב המאמר, המסלול האחרון (ה-5) אינו רלוונטי עוד. ובנוסף, לדעתו המסלול הראשון והרביעי זהים- שניהם מדברים על כך שהבסיס המשותף של כל התיאוריות צריך להיות קליני. אך ההבדל הוא שהראשון מתיר לפתח בנוסף תיאוריות מטא- פסיכו' לשם הפריה ואילו הרביעי אוסר זאת.
והמסלול השני
והשלישי זהים- שניהם סוברים שהפסיכואנליזה
זקוקה לתיאוריה כוללנית בכל התחומים- הקליני
והמטא- פסיכולוגי. אך פיין, במסלול השני,
קורא לזה 4 הפסיכולוגיות ורנגל מציין תיאוריה
אחת.
ישנם מספר עקרונות מוסכמים כיום:
● הפסיכואנליזה כמדע זקוקה לתיאוריה אחידה וכוללנית.
● נקודת המוצא לכל המודלים והתיאוריות צריכה להיות קלינית, ז"א- הסיטואציה הטיפולית.
● המודלים והתיאוריות ערוכים בשכבות,מהקרובות לחוויה הקלינית לרחוקות. כל שכבה מתבססת על קודמתה.
● התיאוריה חייבת להיות רב מודלית- כשכל מודל משקף נקודת מבט קלינית אחרת.
● התיאוריה הרב
מודלית- מערכת פתוחה שבה ניתן להוריד או
להוסיף מודלים ותיאוריות בהתאם לממצאים
הקליניים החדשים או השינויים בזוויות הראיה.
המטא- פסיכולוגיה של פרויד
במאה ה-19 רווחה האמונה שכל תאוריה צריכה להתבסס על מס' מועט של מושגי יסוד ולהיבנות בצורה של פירמידה הפוכה- הכל עומד על מושג בסיס אחד. גם פרויד סבר שזה תפקידו כיוצר מדע חדש וניסה לבנות את המודל ולהציע תיאוריה אחידה וכוללנית. הוא ניסה לעשות זאת 3 פעמים- בתיאוריה הנוירופסיכולוגית, בתיאוריה הקוגניטיבית (שב"פשר החלומות") ובתיאוריה הביופסיכולוגית של תורת היצרים.
אך מצפונו וניסיונו הקליני לא הרשו לו לעשות זאת- ליצור תיאוריה המבוססת על מס' מינימאלי של מושגי יסוד ומכאן ואילך להתעלם מכל עובדה חדשה היכולה להפריך תיאוריה זו. אצל פרויד במקרים רבים, עוד טרם יבש הדיו על אחת התיאוריות שניסה לבנות וכבר היו בידיו עובדות חדשות שלא התיישבו עימה. וכך הלכו והצטברו במשך השנים כמה תיאוריות חלופיות, שכל אחת מהן מבוססת על קבוצה אחרת של תופעות קליניות, או מתייחסת לאותה תופעה מזווית ראיה שונה. פרויד ויתר על ניסיון לבנות תיאוריה כוללנית, והבין שעליו להשלים עם העובדה שייאלץ להשתמש בכמה תיאוריות חלופיות אפילו לגבי אותן תופעות. כאילו אמר לרופא- "עמוד כאן והסתכל בפצע, ועכשיו עבור לצד שני, ועכשיו מלמעלה... רק לאחר שסיימת לבדוק מכל הזוויות- עשה את האבחנה".
☻מטא- פסיכולוגיה- האבחנה הרב זוויתית הזאת. ז"א- התבוננו מכל ההיבטים בתופעה ורק לאחר מכן- הסיקו מסקנות.
הגישה הרב זוויתית הזו קיבלה את אישורה הסופי במאמר של גיל ורפפורט "נק' ההשקפה וההנחות של המטא- פסיכולוגיה". גיל ורפפורט קבעו כי התיאור המטא- פסיכולוגי רלוונטי רק כשהוא מקיף באמת את כל נק' ההשקפה שקשורות לפסיכואנליזה. הם קבעו 5 נק' השקפה בהן חייבים להשתמש בתיאור המטא- פסיכולוגי:
● נק' ההשקפה הדינמית- המתמקדת באיכות הכוחות הפסיכולוגים המעורבים בתופעה (מיניים, תוקפניים..)
● נק' ההשקפה האקונומית- המסבירה כיצד האנרגיה הפסיכולוגית משפיעה על התופעה- כלומר מהי כמות האנרגיה העומדת לרשות כל אחד מהכוחות.
● נק' ההשקפה הסטרוקטוראלית- המתארת את אופני הארגון והעיבוד המנטליים החוזרים על עצמם אצל אותו פרט.
● נק' ההשקפה הגנטית- המתייחסת למקור התופעה והתפתחותה.
● נק' ההשקפה
האדפטיבית- המתייחסת לקשר שבין התופעה
לסביבה.
☻עיקרון הקומפלמנטריות- תופעות בטבע
הן מורכבות מאוד והמוח האנושי אינו מסוגל
לתפוס ולהבין אותן עד הסוף. אנו מסוגלים
לתפוס רק היבט אחד כל פעם, לכן עלינו לאסוף
תיאוריות חלקיות שעוסקות כל אחת בתיאור
פן אחד של התופעה. כשנצרף את כל התיאוריות
החלקיות תתקבל התמונה בשלמותה. כך נוכל
להבין תופעות. עקרון זה מיוחס בעיקרון לפיזיקאי נילס בוהר מתחום המדע, אך כותב המאמר
טוען שפרויד הניח יסודות מעקרון זה בפסיכואנליזה
לפני בוהר, ולמעשה אין זה כלל המצאה של המדעים,
אלא שורשו של העיקרון הוא בחשיבה אנושית
נורמלית.
אם כן, הפסיכואנליזה מורכבת ממספר מודלים שכל אחד מהם מייצג זווית ראיה אחרת, ברוח עיקרון הקומפלמנטריות. נוי (כותב המאמר) טוען שזהו למעשה יתרונה וייחודה של הפסיכואנליזה על תורות אחרות, משום שכך היא מסוגלת לשרוד ולהתאים את עצמה לשינויי הזמן.
כותב המאמר מביע
ביקורת על פיין (ההוא מהגישה הרב מודלית, בהתחלה)
שחילק את המודלים בפסיכואנליזה ל-4 פסיכולוגיות
נפרדות, שכל אחת מתעסקת בתופעות נפרדות,
ובכך פגם ברעיון הקומפלמנטריות שכולו מתבסס
על חקר אותן תופעות ולא תופעות נפרדות.
עד עכשיו דיברנו על ריבוי המודלים, אז מה זה בכלל מודל? המודלים הם כלי בו אנו משתמשים כדי לבחון תופעה מזוויות מבט שונות. כל מודל הוא זווית אחרת.
☻מודל- מבנה המייצג פן מסויים ע"י העברתו למדיום או הקשר אחר. למשל- מפת ישראל היא מודל המייצג מתוך הנוף את מערכת הישובים- מיקומם והמרחק ביניהם, ומעביר אותם למדיום של נייר. יש כל מיני סוגי מפות כשאלו בעצם מודלים (ונק' מבט שונות) על נוף הארץ- מפה גיאולוגית מייצגת את הרכב הקרקע, מפת הצמחייה מייצגת את פיזור הצמחייה וכו'.
מהו מודל טוב? מודל המייצג בצורה הנאמנה ביותר את הפן שנועד לייצג.
מהו השימוש הנבון במודל? שימוש המנסה להפיק מהמודל רק את המידע השייך לקבוצת המרכיבים שהוא מייצג. הטעות הנפוצה ביותר בשימוש במודלים היא הניסיון להפיק ממודל מידע הנוגע לקבוצת מרכיבים אחרים. למשל- לנסות להסיק מהמפה הטופוגרפית מידע על כמות המשקעים או סוג הצמחייה.
טעויות כאלו נפוצות בתחום הפסיכואנליזה.
נוי מנסה
להמחיש את הרעיון שישנם מגוון של סוגי מודלים
בהדגמה על גוף האדם. כדי לחשוב על היד שלי,
למשל, אני צריכה להשתמש בלפחות 2 מודלים-
סובייקטיביות (מבפנים)- כגון תחושות, משקל
ומגע, ובאובייקטיביות (מבחוץ)-למשל כיצד
היא נראית.. ישנם גם מודלים שאינם חזותיים
אלא, לדוגמא, צליליים.
היכולות שלנו
לקשר בין תופעות שונות, להבין דבר מתוך
דבר, מבוססות כולן על הכושר להשתמש בד בבד
במספר מודלים כאשר כל אחד מייצג פן אחר
של תוצאות.
נוי מעביר בקורת על המדע שמגמתו לפשט דברים ולספק הסברים אחידים, אפילו כשמדובר במערכת מורכבת כמו האדם. בהקשר זה מגיע המושג-
☻ רדוקציוניזם- הראיה מזווית אחת בלבד, הדרישה לפשטות ולחוסר קבלת מורכבות.
מתוך כך הוא מעביר
ביקורת על הפסיכולוגיה המדעית שגורסת כי-
"תופעה קיימת רק אם אפשר למדוד אותה בתגובות
התנהגותיות". לדעתו, בניגוד לפסיכולוג
האקדמי שמחויב רק לעקרונות המדע, הקלינאי
מחויב בראש ובראשונה למטופליו, וחייב להשתמש
בכל האמצעים כדי להבין אותו.
נוי מציין שכיום אין הסכמה בתחום הפסיכואנליזה, אפילו לא לגבי עצם הצורך במערכת רב- מודלים.
הוא מציין שישנו
קושי לאנליטיקאים רבים לעבוד במסגרת רב-
מודלים, משום שאינם חשים שמסגרת זו מספקת
להם אחיזה בטוחה בתורה כלשהי. הוא מכנה
אותם "אלה אשר אינם מחוננים בגמישות
מנטלית" ומציין שמתוך פחד זה מגיעים
אנשים לידי הכרזה- "אני פרוידיאני",
"יונגאי" או כל חסידות אחרת.
מושגים במאמר:
- מטא- פסיכולוגיה.
- עקרון הקומפלמנטריות.
- מודל.
- רדוקציוניזם.