חזרה למאמרים של תאוריות באישיות
חזרה לאתר הראשי

הערות על אהבת העברה מתוך: הטיפול הפסיכואנליטי/זיגמונד פרויד עמודים 120-128 

כל מטפל מתחיל בפסיכואנליזה נחרד מהקשיים שעלול להיתקל בהם בפירוש של הבזקי מחשבה ובשחזור במודחק של מטופליו. אך עם הזמן הוא נוטה להמעיט בחשיבותם של קשיים אלה ומשתכנע שהקשיים היחידים נוגעים לטיפולו בהעברה שהינה אחד מיסודות התיאוריה הפסיכואנליטית.

ניקח לדוגמה מצב בו מטופלת חשה אהבה כלפי המטפל שלה. ישנן שתי דרכים לצאת ממצב זה, פרידה זה מזו או איחוד בין השניים.

משמעות ההעברה עבור הרופא-מידע ואות אזהרה מפני מצב ההעברה הנגדית שהוא עלול להיקלע לתוכו.

עבור המטופלת ניצבות שתי אפשרויות-ויתור על הטיפול הפסיכואנליטי או קבלת ההתאהבות כצו גורל.

הסיבה להתאהבות:

  1. שאיפתה של המטופלת להבטיח לעצמה את מעמדה כאישה שאי אפשר לעמוד בפניה, מצליחה לשבור את סמכותו של הרופא ע"י הורדתו למעמד של אהוב.
  2. ההתנגדות לאהבה בהיותה גורם מתסיס, מגבירה את ההתאהבות תוך הסתמכות על הסכנות שבהתנהגות פרועה כזו, על מנת להצדיק במשנה תוקף את פעולתה של ההדחקה. בנוסף זהו כלי כדי להעמיד את האנליטיקאי המחמיר במבחן, כך שבמקרה של היענות מצדו יהיה צפוי לנזיפה.

כיצד יש לנהוג במטופלת המביעה רגשות אהבה כלפי מטפלה?

  1. הענות לרגשות החיבה של המטופלת תוך התחמקות מכל ביטוי גופני של חיבה זו עד שיהיה אפשר להסיט אותה לפסים רגועים יותר-פרויד דוחה דרך זו מכיוון שהיא אינה מושתת על עקרונות האמון של הגישה הפסיכואנליטית.
  2. דרישה לדיכוי הדחף, לויתור לעידון מיד עם הודאתה של המטופלת.
  3. הענות לצרכי המטופלת –כדי לשחררה מהנוירוזה לצמיתות. זוהי למעשה טעות מכיוון שמטופלת תשיג את מטרתה, היא השיגה את מה ששאפה אליו-לבטא משהו בפעולה, לחזור בחיים על דבר שהיא אמורה רק לזכור. במהלך יחסי האהבה המטופלת הייתה מביאה לידי ביטוי את העכבות והתגובות הפתולוגיות של חיי האהבה שלה מבלי שאפשר יהיה לתקנן והחוויה הכואבת הייתה מסתיימת בחרטה ובחיזוק נוסף של נטייתה להדחקה. יחסי האהבה שמים קץ לאפשרות של השפעה באמצעות הטיפול האנליטי, ושילובם של השניים הוא מעשה לא ייעשה.

מה שפרויד מציע לעשות הוא להישמר שלא לסטות מאהבת-העברה, לדחותה, או להמאיס אותה על המטופלת, ובמה במידה גם להימנע בתקיפות מלהיענות לה. ככל שניטיב להעביר את הרושם שאנו חסינים בפני כל פיתוי, כן ניטיב להפיק מהמצב את תוכנו האנליטי.

האם נכון לכנות את ההתאהבות המתרקמת בשם אהבה לא אמיתית?

  1. פרויד סבור שמשקלה של ההתנגדות באהבה העברה הוא ניכר אך אין היא שיצרה את ההתאהבות, אלא היא נתקלת בה, עושה בה שימוש ומעצימה את הביטוי שלה. ההתנגדות אינה גורעת מן האמיתות של התופעה.
  2. אמנם ההתאהבות מורכבת ממהדורות חדשות של קווי היכר ישנים וחוזרת על תגובות ילדיות, אך זוהי המהות של כל התאהבות.

סיכום-תווי היכר לאהבת העברה:

  1. היא מתעוררת כתוצאה מסיטואציה אנליטית.
  2. היא מועצמת מכוח ההתנגדות השולטת במצב.
  3. במידה רבה היא נעדרת התחשבות במציאות, פחות נבונה, מסונוורת.

על המטפל האנליטי לנהל מאבק בשלוש חזיתות:

  1. בתוך עצמו נגד הכוחות החותרים למשוך אותו אל מתחת לרמה האנליטית.
  2. מחוץ לאנליזה, נגד המתנגדים המערערים על המשמעות של הדחפים המיניים, ומונעים בעדו מלעשות בהם שימוש בטכניקה המדעית שלו.
  3. בתוך האנליזה נגד המטופלת המתנהגת בהתחלה כמו המתנגדים, אך לאחר מכן מפגינה את עובדת שליטתם של הדחפים המיניים עליה וחותרת להפיל את הרופא ברשת תשוקתה המינית נטולת הרסן החברתי. במקום זה על המטפל ללמד את המטופלת את ההתגברות על עקרון העונג, ויתור על הסיפוק הקרוב.

Locations of visitors to this page